אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף צו.

דף צה:

גמרא אלא קדירות של מקדש אמאי אמר רחמנא ישברו מפי' רש"י ז"ל משמע דל"ג אמאי אמר רחמנא דאקרא לא קשיא דבמשכן כתיב וכן כתבו התוספות בהדיא דל"ג אמאי אמר רחמנא ודוק ושוב מ"כ בגש"ק וז"ל והר"פ כתב וז"ל ה"ג אלא קדירות שבמקדש אמאי ישברו ול"ג אמאי אמר רחמנא דשמא לא דבר הכתוב אלא במשכן שהיה מטלטל ולא היה מקום לכבשונות ע"כ:

רש"י ד"ה אלא קדירות וכו' הא אוקימנא דטעמא משום בלועה הוא וכו' לא ידענא מהיכא משמע ליה דבעיא איפשיטא הא בדרך דחייה קאמר גמרא כיון דאיכא שירי מנחות וכו' ואפשר דמשמע ליה דאי בדרך דחייה קאמר הו"ל לומר בהאי לישנא דילמא משום דאיכא שירי מנחות וכו' ומדקאמר בהאי לישנא כיון דאיכא שירי מנחות וכו' משמע ליה דפשיטותא היא ודוק:

תוס' ד"ה ואם טש כל הפת וכו' דמיתסרי לזרים לנשים ולעבדים דאין נאכלין אלא לזכרי כהונה וגם מיפסלי וכו' כצ"ל:

בא"ד וע"כ י"ל שם משום דמין במינו דאורייתא ברובא בטיל יש מקשים אם כן דזה מותר אפי' לכתחילה מן התורה מטעם מין במינו בטל מדאורייתא ברוב אם כן לא משכחת נותר מדאורייתא בכלי הנבלע מבשר קדשים ולמה באה המצוה בתורה וכל כלי נחשת אשר יבושל בו ומורק ושוטף במים ולי נראה דגזרת הכתוב היא בקדשים דאע"ג דמין במינו דאורייתא ברובא בטל אפ"ה אין לבשל בו לכתחילה עד שיעשה מריקה ושטיפה וכה"ג כתבו הכא התוספות אהא דהקשו ותימא אי נתבשלו נמי מותר אמאי אמרי וכו' וכתבו דאין סברא לומר גזירת הכתוב היא בדבר וכו' מוכח דטעמא הוא דלא אמרינן גזרת הכתוב משום דבחולין מותר אפי' מדרבנן אבל הכא דבחולין אין מבטלין איסור לכתחילה מדרבנן אמרינן גבי קדשים דגזרת הכתוב היא דאין מבטלין לכתחילה בכל הנבלע מבשר קדשים שנעשה נותר א"נ יש לומר כיון כשנעשה נותר נתחייב במריקה ושטיפה שוב לא פקעה וכן כתב הסמ"ג ז"ל בהלכות חמץ ומצה ע"ש ודוק:

בא"ד ותימא אי נתבשלו נמי מותר אמאי אמרי רבנן מזמן אכילה של ראשון טעון מריקה ושטיפה לגבי שלמים דאתמול ושלמים דהאידנא דשניהם היתר וכו' קשיא לי מאי מקשו שהרי כתבו התוספות לקמן ד"ה ממתין להם כל זמן אכילה דלא חייב הכתוב מריקה ושטיפה עד אחר שנעשה נותר וא"כ לא הוי שניהם היתר דרבנן לית להו כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ואפשר דמקשו לאותו פי' שדחו לקמן דמפרשי דמריקה קודם שיעשה נותר וכו' ע"ש ולכן מקשו שפיר אמאי טעון מריקה ושטיפה כיון דשניהם היתר וע"ז כתבו דאין סברא לומר גזרת הכתוב ר"ל כדי שלא יבואו קדשים לבית הפיסול כיון שמותר גמור בחולין אפי' מדרבנן ודוק:

בד"ה אלא קדירות של מקדש וכו' ושמא אף בתנור אם היה מסיקו בפנים ובחוץ וכו' מ"כ בגש"ק וז"ל ועוד הוסיף משי"ח דאפילו החזירו לכבשן והסיקו בפנים ובחוץ לא מהני בה שאין החזרה מועלת אלא לשוויה כתחילת עשייתה הואיל וההסקה שעושה כלי בתחילה לא מהניא בה לשוויה כפנים חדשות מפני שדרך תשמישו בכך החזרה לכבשונות נמי לא מהני בה ועוד דיותץ תנן שלא כדברי התוספות שפי' שאם הוסק מבפנים ומבחוץ טהור וא"ת א"כ מאי פריך בסמוך למה לי של מתכת והלא אסור משום בישול ולא בלוע ופנים חדשות אין בו י"ל דהא גופא פריך תפשוט מהכא דבישול בלא בלוע אסור שאל"כ נעביד של חרס ויסיקנו (בקשיא) [וקשיא] דמאן דרמי לעיל דלעולם בעי בלוע ומשום שירי מנחות א"נ י"ל דבישול בלא בלוע לא עדיף טפי מבלוע ובמקום שיש תקנה לבלוע לא מיתסר משום בישול תדע שהרי כלי מתכת די לו במריקה ושטיפה ושוב אין נאסרין מפני הבישול ומש"ה ניחא דפריך לעיל קדירות אמאי ישברו וכן בכאן גבי תנור הואיל דההסקה הוציאתן מידי בליעה שוב אין נאסרין מפני הבישול הר"ף ע"כ:

בא"ד ויש לומר חידוש הוא שהתיר וכו' יש מקשים א"כ לפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתא היכי ילפינן חולין מכאן שאינו יוצא מידי דופיו דילמא יוצא והא דהצריך הכתוב שבירה לרבותא אע"ג דעדיין טעם דחטאת בעולם וכ"ש דמהני הגעלה דבטל הטעם מן העולם י"ל דלא כתבו התוס' חידוש הוא שהתיר הכתוב בשבירה אלא אהא דקשיא להו אמאי לא התיר הכתוב בהחזרת כבשונות אף ע"ג דלא דמי להיתר כלי מתכת מ"מ השתא נמי דכתב שבירה לא דמי לכלי מתכת וע"ז תירצו דחידוש הוא וכו' אבל אי אמרינן הגעלה מהני בכלי חרס קשיא אם כן אמאי איצטריך רחמנא למיכתב תקנתא דשבירה גבי כלי חרס ותקנתא דמריקה ושטיפה גבי כלי מתכת כיון דתקנתא דמריקה מהניא נמי בכלי חרס לא הול"ל למיכתב אלא חדא תקנתא דשוייא בתרווייהו אלא ש"מ זה יוצא מידי דופיו וזה אינו יוצא מידי דופיו ודוק ובזה שכתבנו דהיכא דחדא תקנתא שוייא בתרווייהו אע"ג דאיכא תקנתא אחריתי לחדא מינייהו שבקא לה וכתב לאידך תקנתא דשויא בתרווייהו ניחא הא דהוה קשיא לן לפר"ת דאמר היכא דהוסקו נעשו כלים חדשים ופנים חדשות באו לכאן אף גבי טומאה וטעמא דתנור דלא מהניא ליה הסקה אלא נתיצה משום דדרך תשמישו כך א"כ אמאי אמרה תורה בטומאה גבי כלי חרס שבירה הא מהניא ליה חזרה לכבשונות לפי' ר"ת אף גבי טומאה ולפי מ"ש ניחא כיון דתנור לא מהני ליה אלא שבירה לכך כתבה נמי גבי כלי חרס שבירה אף ע"ג דאית ליה נמי תקנתא אחריתי משום דבעיא למיכתב חדא תקנתא דשויא בתרווייהו ודוק נ"ל:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה