חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף צה:
גמרא בעי רמי בר חמא תלאו באויר תנור מהו וכו' הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' מעה"ק דין י"ד (כתבו ז"ל) [חק נתן: כתב וז"ל] צלה הבשר בתנור של חרס יש בדבר ספק אם ישבר הואיל ולא נגעה בו עכ"ל וכתב עליו מרן הכ"מ ז"ל וז"ל שם בעי רמי בר חמא וכו' ולא איפשיטא בעיין וזהו שכתב רבינו ז"ל יש בדבר ספק ויש לתמוה למה לו להודיענו שהוא דבר ספק ולא פסקה לחומרא סתם כדרכו בשאר ספיקי דאורייתא וצ"ע עכ"ל ונ"ל דרבינו ז"ל לא מצי למיפסק לה לחומרא לומר דטעון שבירה מספיקא משום דאיכא למימר דילמא אבישול ובלוע הוא דקפיד רחמנא ואינו טעון שבירה ואם ישברנו מספיקא נמצא עושה אשפה בעזרה וזה זלזול גדול וליכא למימר דהיה נבלע במקומו דלא היה נבלע במקומו אלא אם הוא מן הדין צריך שבירה וזה שמא אינו צריך שבירה דאבלוע קפיד רחמנא ואינו נבלע ונמצא שעושה אשפה בעזרה ולכך לא פסקה רבינו ז"ל לחומרא כדרכו בשאר ספיקי דאורייתא וכעין זה תירץ מרן ז"ל עצמו שם דין ט' גבי ניתז מן הבגד לבגד שני וכו' ע"ש עי"ל לפי מ"ש התוס' לקמן ד"ה אלא קדירות של מקדש שכתבו ונראה לפרש מאחר שהתיר הכתוב כלי נחשת במריקה ושטיפה ובכלי חרס לא התיר ש"מ דטעם משום בליעה הוא דזה יוצא מידי דופיו וזה אינו יוצא מידי דופיו ובישול בלא בלוע טעון שבירה בזה סברא לומר לפי שהחמיר בו הכתוב לחושבו כבלוע וכו' העולה מדבריהם הוא הא דמספקא לן אי בישול בלי בלוע קפיד רחמנא לאו מטעמא דגזירת הכתוב הוא אלא שמא הכתוב החמיר עליו לחושבו כבלוע וזה ספק רחוק הוא דאמרינן אע"פ שלא בלע החמיר בו הכתוב כאילו בלע ולכך לא פסקה רבינו ז"ל לחומרא ודוק:
שם כיון דאיכא שיורי מנחות וכו' ואיכא בישול ובלוע עבדינן וכו' ופירש"י ז"ל בלוע ובישול מחמת שמן המנחה מה שקשה מכאן אהרמב"ם ז"ל שפסק דכלי חרס א"צ שבירה אלא בחטאת דוקא אבל בשאר קדשים א"צ שבירה אלא די במריקה ושטיפה והא מנחת חוטא לא היה בה שמן ואם כן בע"כ בשאר מנחות איירי סוגיא דידן ואפ"ה א"א לעשות של חרס כיון דהיה זקוק לשבירה אפילו בשאינו של חטאת עיין בספר ברה"ז מה שיישב ונ"ל להביא סעד לסברת הרמב"ם ז"ל דמהני מריקה ושטיפה בכלי חרס בשאר קדשים והוא מהירושלמי שהביאו התוספות הכא בד"ה עירה לתוכו רותח דבעי (בהו) [מהו] ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה ר' יונה אמר עירוי ככלי ראשון חיליה דר' יונה מן הדה וכל כלי חרס אשר תבושל בו ישבר אין לי אלא שבישל בו עירה לתוכו רותח מניין ת"ל אשר תבושל בו ישבר מ"מ אמר ר' יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינו מבשל איתיב ר' יוסי בר בון והתני אף בכלי נחשת כן אית לך למימר כלי נחשת בולע עי' פי' בתוספות נמצא דלא מצי לאיתויי ראיה דעירוי כמבשל אף בכלי נחשת אלא מברייתא דתני כן בהדיא ואי כפירש"י והראב"ד ז"ל דאף בשאר קדשים מריקה ושטיפה לא מהני לכלי חרס אלא דוקא שבירה אם כן הו"ל לאיתויי ראיה ממתני' דעירוי כמבשל אף בכלי נחשת דתנן אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח אחד קדשי קדשים וכו' טעונין מריקה ושטיפה משמע הא דקתני טעונין מריקה ושטיפה קאי נמי ארישא דתנן אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח וע"כ בכלי נחשת איירי מדקתני טעונין מריקה ושטיפה דאי בכלי חרס טעון שבירה כפירש"י והראב"ד ז"ל ואפ"ה (חק נתן:ד)קתני דעירוי כבישול ואם כן אמאי לא מייתי הירושלמי ראיה ממתני' אבל לפי' הרמב"ם ז"ל ניחא דאיכא למימר דמתני' איירי בכלי חרס ובשאר קדשים לבד מחטאת דמהני בהו מריקה ושטיפה ודוק עוד הקשה בספר ברה"ז לסברת הרמב"ם ז"ל דס"ל דבשאר קדשים חוץ מחטאת סגי לכלי חרס במריקה ושטיפה אם כן היאך ילפינן בפרק אין מעמידין ובפרק כל שעה דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו ואין להם תקנה אלא שבירה ופירש"י ז"ל מדכתיב ומורק ושוטף ובכלי חרס ישבר ש"מ דאינו יוצא וכו' הא להרמב"ם ז"ל לענין שאר קדשים סגי במריקה ושטיפה חוץ מחטאת לחוד דצריך שבירה ובע"כ חידוש הוא שחידשה תורה בחטאת והיאך ילפינן מיניה שאר איסורים שבתורה דצריך שבירה ולא ילפינן משאר קדשים דסגי בהגעלה וכו' עכ"ל ונ"ל ליישב בעד רבינו ז"ל דטעמא דבשאר קדשים מהניא מריקה ושטיפה אף בכלי חרס הוא משום דהיתירא בלע כמו שמצינו בשו"ע י"ד סימן קכ"א סעיף ד' גבי מחבת דמחלק בהכי דאי איסורא בלע צריך ליבון ואי היתירא בלע סגי בהגעלה וכה"ג מחלק לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל אפי' לא נשתמש איסור אלא במקצתו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כלו אפ"ה מודה היכא דהיתרא בלע כגון שנשתמש בו חלב במקצתו ורוצה להכשירו לבשר סגי ליה בהכשר מקצתו כמו שהובאו בס' הש"ך י"ד סימן קכ"א ס"ק י"ו ע"ש ומקור דהאי חילוקא הוא בשילהי ע"ז וכך מסיק שם רב אשי ע"ש ה"נ גבי כלי [חק נתן: חרס]כיון דהתירא בלע סגי במריקה ושטיפה בשאר קדשים והא דבחטאת צריך שבירה אף ע"ג דהתירא בלע היינו חומרא היא שהחמירה תורה בחטאת כדתנן זה חומר בחטאת וכו' דחשבה הכתוב כאילו איסורא בלע וזהו מה שאמרו התורה העידה על כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו והוא מדאשכחן בחטאת דכתיב ישבר אף ע"ג דהיתירא בלע משום חומרא דעבדינן כאילו איסורא בלע ש"מ (חק נתן: ו)דאי איסורא בלע לית ליה תקנתא והשתא ניחא דלא תיקשי מה שהקשו התוס' היכי גמר מחטאת דאינו יוצא מידי דופיו דהתם גזירת הכתוב כדפי' את"ל דבישול בלא בלוע טעון שבירה ולפי מ"ש לדעת רבינו ז"ל ניחא דלא אמרן גזירת הכתוב אלא משום דהיתירא בלע אבל אי איסורא בלע דינא הכי הוא דאינו יוצא מידי דופיו והא דלא אשכחן בשום דוכתא בשאר איסורים תקנתא לכלי חרס אפילו היתירא בלע אלא שבירה חומרא דרבנן היא כיון דאשכחן דגזרת הכתוב בחטאת דאף ע"ג דהיתירא בלע אפ"ה החמירה בו תורה שצריך שבירה לכך בחולין נמי אע"ג דהיתירא בלע הצריכו רבנן שבירה כמ"ש התוס' לקמן ד"ה ואם טש כל הפת שכתבו בסוף הדיבור דאין סברא לומר גזרת הכתוב היא בדבר שמותר גמור בחולין אפילו מדרבנן מוכח שבדבר שאסור מגז"ה צריכי רבנן לאוסרו מדבריהם בעלמא ודוק נ"ל:
שם תיובתא דרבה בר אהילי תיובתא מ"כ בגש"ק וז"ל וא"ת אמאי איתותב לוקמא בשל מתכת וי"ל שמא הוא אסר אפילו בשל מתכת וא"ת אם כן ליתביה ממתני' השפוד והאסכלה מגעילן ויש לומר דשאני הנך דאפשר להכשירם בכל ענין משא"כ בתנור שאין הכשרו אלא בהיסק מבפנים הר"ף ע"כ:
רש"י ד"ה תלאו לשפוד וכו' אבל לא נבלע בו כלום מ"כ בגש"ק כי מה שנופל מן הבשר בגחלים שיש בתנור נופל ואינו נבלע כלל בתנור מספר ישן ע"כ: