אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף צא:

דף צא.

גמרא דון מינה ומינה דון מינה ואוקי באתרא איכא ביינהו וכו' ע' בחידושי למנחות בפ' בתרא דף ק"ז מה שכתבתי בזה:

שם אמר שמואל המתנדב יין וכו' והא קא מכבה וכו' ז"ל הרא"ש ז"ל שלהי פ' שמונה שרצים והיכא דשתי סמא לרפואה ומיעקר אסור אפילו לר"ש דמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ולא שייכי בכאן דברי בעל הערוך דאמר לא אסר ר"ש פסיק רישיה אלא היכא דניחא ליה דהיינו דוקא לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים לא בעינן דניחא ליה מדפריך תלמודא בפ' כל התדיר גבי המתנדב יין מזלפו ע"ג האישים והא קא מכבה אף ע"ג דלא ניחא ליה כיבוי עכ"ל והנה דבריו מתמיהין ראשונה מה כונתו בזה שכתב ולא שייכי כאן דברי בעל הערוך וכו' אם כונתו לומר דבעל הערוך שכתב לא אסר ר"ש פסיק רישיה אלא היכא דניחא ליה אבל אי לא ניחא ליה מותר לא כתב הכי אלא לענין שבת דוקא דבעיא מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורין מודה בעל הערוך דלא בעינן דניחא ליה זה אינו שהרי כדברי בעל הערוך מבואר שאף בשאר איסורין היכא דלא ניחא ליה מותר לכתחילה ואפילו איסורא דרבנן ליכא שהרי כתב גבי הקוצץ בהרת בשעת מילה דוקא אם קוצץ בהרת בנו בשעת מילה שהוא נהנה בדבר אבל אחר הקוצץ בהרת בשעת מילה שאין נהנה בדבר מותר ואפילו איסורא דרבנן ליכא כמ"ש בשמו הרא"ש ז"ל בעצמו בר"פ הבונה ועוד כתב הרא"ש ז"ל בשמו שם שבעל הערוך הביא עוד ראיה מהא דאמר בשילהי כל התדיר המתנדב יין מזלפו ע"ג האישים ופריך והא קא מכבה ומוקי לה כר"ש דאמר שאין מתכוין מותר ואף ע"ג דהוי פסיק רישיה דאי אפשר לזלף ע"ג האישים שלא יכבה ומתיר ר"ש לכתחילה מאחר שאין נהנה הרי מבואר מדברי הרא"ש ז"ל דס"ל דבעל הערוך מתיר בכל האיסורים בפסיק רישיה דלא ניחא ליה ואם נאמר דכונת הרא"ש ז"ל הכי דאה"נ דס"ל דבעל הערוך מתיר בכל האיסורים היכא דלא ניחא ליה אבל הוא בא לחלוק עליו וכתב אע"ג דבעל הערוך ס"ל בכל האיסורים מותר אנא לא ס"ל כוותיה אלא דוקא לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים פליגנא עליה דלא בעינן דניחא ליה הא נמי ליתא שהרי שם בפ' הבונה מבואר הרבה בדבריו דס"ל אף לענין שבת אסור אפילו היכא דלא ניחא ליה כדמוכח מכל הנהו ראיות שדחה לראיות בעל הערוך שהביא משבת וגם הוא הקשה עליו משבת עש"ב וזאת הקושיא לא ראיתי לשום מפרש שנתעורר בה ועוד מקשים עליו אהא שכתב אבל בשאר איסורים לא בעינן דניחא ליה מדפריך תלמודא בפרק התדיר גבי המתנדב יין מזלפו ע"ג האישים והא קא מכבה אע"ג דלא ניחא ליה כיבוי שדבריו תמוהים דמאי מייתי ראיה מדברי המקשן הלא למאי דמסיק דשמואל ס"ל כר"ש מוכח דפסיק רישיה דלא ניחא ליה אפילו בשאר איסורים שרי והיא ראיית בעל הערוך גופיה בפ' הבונה והן הדברים הסותרים זה את זה והנה בס' הברה"ז כתב שני דרכים ליישב הדרך הראשון כתב דכוונת הרא"ש ז"ל הוא להוכיח מדפריך כאן אהא דשמואל והא קא מכבה ומשני כיבוי במקצת לא שמיה כיבוי וכו' אי בעית אימא כיבוי דמצוה שאני ופריך והאמר ר"ע יין לספלים וכו' או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה ומשני הא ר"י הא ר"ש ועל כרחך הא דפריך בריש הסוגיא והא קא מכבה פריך לכ"ע אף לר"ש מדלא משני תכף דשמואל ס"ל כר"ש אלא ש"מ דס"ל להמקשן כיון דקא (מרבה) [חק נתן: מכבה] בודאי כיבוי גמור א"כ אף לר"ש אסור דהוי פסיק רישיה לדעת הערוך וס"ל דאסור אף דלא ניחא ליה וע"ז תירץ דס"ל לשמואל דמותר לכ"ע אף לר"י דכיבוי במקצת וכו' או כיבוי דמצוה שאני ואהא פריך דברייתא תני לאיסורא ש"מ דס"ל דהוי כיבוי ומסיק דלר"י הוי כיבוי ולר"ש לא הוי כיבוי אף דמכבה בלי ספק מכח תירוצים הנז' לעיל כיבוי מקצת או כיבוי מצוה ולהכי לא קאמר התרצן אלא הא ר"י וכו' דאכתי צריכין לשינויי דלעיל לשמואל אליבא דר"ש דאל"ה היה אסור אי הוה כיבוי בכולה או כיבוי דלאו מצוה אף דלא ניחא ליה זו היא ראיית הרא"ש עכ"ל הנה זה הפי' שכתב הברה"ז אם הוא לדעת בעל הערוך זה אי אפשר שהרי הוא הביא ראיה מכאן היכא דלא ניחא ליה מותר ואם בעל הערוך מפרש כפי' הזה הוה איפכא לדעתו ואם זה הפי' הוא לדעת הרא"ש ז"ל גם זה אינו שהרי הרא"ש ז"ל עצמו שם פ' הבונה מפרש דהאי כיבוי לא הוי פסיק רישיה והנה מה שהכריח הרבה"ז הא דפריך והא קא מכבה הוא לכ"ע מדלא משני תכף דשמואל ס"ל כר"ש איכא למימר הא דלא משני ליה תכף הכי משום דהמקשה הוה סבר דשמואל ס"ל כר"י משום דאשכחן שמואל ס"ל כר"י במלאכה שאינה צריכה לגופא כמו שהקשה בתר דמשני ליה שמואל כר"ש ס"ל ולכך התרצן לא שני ליה הכי מיד משום דבעי לשנויי ליה אף לסברת המקשה דשמואל ס"ל כר"י גם מה שהכריח מדלא קאמר התרצן אלא הא ר"י וכו' דאכתי צריכין לשינויי דלעיל לשמואל אליבא דר"ש וכו' אינו הכרח דאורחיה דתלמודא הכי אי לא הוזכר שם אמורא בשינוייא קמא לא קאמר אלא כמ"ש התוס' בשבת פרק האורג דף ק"ה ע"ב ד"ה הא ר"י והא ר"ש ע"ש עוד כתב דרך שני ז"ל ועי"ל דהרא"ש סובר כפי' התוס' פרק כירה דף מ"א ד"ה מיחם דדבר שאין מתכוין לר"י אסור מדרבנן [חק נתן: ו]כשהוא פסיק רישיה חייב מדאורייתא ודייק הרא"ש בדברי המקשן דע"כ הברייתא דס"ל דאיסורא משום לא תכבה הוא דאורייתא ומדפריך והא קא מכבה אף שהוא דבר שאין מתכוין מ"מ כיון דהוי פסיק רישיה אסור מדאורייתא דאי לא הוי פסיק רישיה מאי פריך דהא אף לר"י לא אסור מדאורייתא וכו' ע"ש זה אינו שלא כתבו התוס' פרק כירה דדבר שאין מתכוין לר"י אינו אסור אלא מדרבנן אלא דוקא באיסור שבת אבל בשאר איסורים אסור מן התורה כמבואר בדבריהם שם באורך ע"ש ונ"ל ליישב שדברי הרא"ש ז"ל הן מיוסדים על הנחת בעל הערוך דס"ל דזילוף הוי פסיק רישיה ומייתי ראיה מהאי סוגיא דהיכא דלא ניחא ליה מתיר ר"ש אף בשאר איסורים ובא הרא"ש ז"ל לדחות דבריו מהאי סוגיא גופא דמייתי מינה בעל הערוך ראיה להתיר אף בשאר איסורים והוא מדפריך תלמודא והא קא מכבה אלמא דסבר המקשן אע"ג דלא ניחא ליה כיון דהוי פסיק רשיה אסור אפילו לר"ש ואף התרצן נמי ס"ל הכי אלא דהכא שאני משום דהוי כיבוי במקצת וכו' ואי בעית אימא כיבוי דמצוה שאני אבל בעלמא מודה ר"ש דאסור וכדפריך ליה מדברי ר"ע יין לספלים וכו' הדר ביה ממה דהוה סבר דזילוף הוי פסיק רשיה וקא משני הא ר"י הא ר"ש ר"ל דשמואל דס"ל דמזלפי' ע"ג האשים ס"ל כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר ולא הוי הכא פסיק רשיה משום דאפשר שיפול על עצי המערכה או על האברים כמ"ש הרא"ש עצמו בפ' הבונה דליכא למימר דאכתי קיימי בסברא קמייתא דזילוף הוי פסיק רשיה ובמסקנא חידש לו דאע"ג דהוי פסיק רישיה מותר לר"ש כיון דלא ניחא ליה בסברת בעל הערוך זה אינו כיון דהמקשה היה סובר דאפילו היכא דלא ניחא ליה אסור אפילו לר"ש ואף התרצן קמא לא סתר ליה לההיא סברא וקא משני ליה דשאני הכא דהוי כיבוי במקצת וכו' אם כן כיון דבמסקנא סתר לה לההיא סברא לא הו"ל לשנויי סתם דשמואל כר"ש ס"ל דהא המקשה קא מקשה אפילו אי סבר שמואל כר"ש אמאי שרי הא הוי פסיק רישיה וסבר אע"ג דלא ניחא ליה אסור אם כן היה לו להתרצן במסקנא לבאר דר"ש לא אסר בפסיק רישיה דלא ניחא ליה כיון דהמקשה ותרצן קמא היו טועים בזה והוו סברי דבכל גוונא אסר ר"ש אלא ש"מ מדלא ביאר זה דאכתי קיימי כסברא קמייתא דאף ר"ש אוסר ואפילו היכא דלא ניחא ליה וטעמא דשמואל דזילוף מותר משום דלא הוי פסיק רישיה וא"צ לבאר זה דזה פשוט כיון דר"ש לא התיר אלא היכא דלא הוי פסיק רישיה ואין כאן חזרה לענין דינא כלל ולכך א"צ לבאר והמבין יבין ובזה מתיישבת נמי קשיא קמייתא ודוק:

רש"י ד"ה רבי מאזרח גמר לה לנדבת שמן וכי נמי דיינת מינה שלשת לוגין וכו' רביעית ההין שמן כתב בהו כצ"ל וכ"ה בנוסחא ישנה ועיקר ולא כנוסחא חדשה שהגיהו רביעית ההין יין דליתא ודוק וע' מ"ש בחידושי למנחות בפ"ק דף ח' ע"ב בפירש"י ז"ל:

תוס' ד"ה א"ל אי תניא וכו' ויש לתמוה וכו' ע' בספר קרבן אהרן פ' ויקרא דף ס"ט שכתב ישוב נכון לזה:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה