חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף צא.
גמרא ת"ש שלמים של אמש וכו' הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי וכו' יש מקשים לפי מ"ש התוס' לעיל במתני' דקתני שלמים של אמש וחטאת ואשם של יום שלמים של אמש קודמין שפי' הטעם הוא משום דשלמים של אמש אין להן היתר אכילה אלא עד הלילה וחטאת ואשם של יום עד הבקר וכו' נמצא דהטעם הוא משום דממעט באכילתן א"כ לפ"ז היכי בעי למיפשט מדיוקא דמתני' הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי דמקודש קודם לתדיר דילמא טעמא דמתני' לאו משום דמקודש קודם לתדיר אלא משום דנאכלין ליום ולילה וממעט זמן אכילתן ונ"ל דל"ק דלא אמרן טעמא דממעט זמן אכילתן אלא אם עבר כבר מזמן שגבלה להן התורה אבל אם לא עבר מזמן שגבלה לו תורה אלא דזה זמנו שגבלה לו תורה מועט וזה זמנו מרובה זה לא מקרי ממעט זמן אכילתו דהוא הוא הגבול שגבלה לו תורה ואין בו מיעוט וא"כ ע"כ דטעמא הוא משום דמקודש עדיף ודוק:
שם ת"ש שלמים של אמש וכו' הא דיום דומיא דאמש וכו' מ"כ בגש"ק וז"ל נ"א בס"א שלמים של אמש קודמין באכילה הא דיום דומיא דאמש היכי דמי כגון דקדים שחטינהו לשלמים ברישא חטאת ואשם דיום קדמי קדמה זריקתם לזריקת שלמים ויאכלו תחילה כמו כן אלמא מקודש ושאינו מקודש וקדים שחטיה לשאינו מקודש יהא אחר ממרס בדמו וישחוט ויזרוק את המקודש וה"ה לתדיר ושאינו תדיר דילמא ל"ג וה"ג שלמים של אמש וחטאת ואשם דיום ה"ד דשחטינהו לתרוייהו דהא לענין אכילה איירי וכי תידוק מינה לענין הקרבה נמי הא דיום דומיא דאמש וה"ד כגון דשחטיה לשלמים ברישא חטאת ואשם קדמי מדשחטינהו לתרוייהו ותידוק לה שחזר ושחט את החטאת קודם שבא לימלך על הזריקה דהתם אמרינן ליה חטאת קדמה דכיון דסוף סוף צריך למרס אחד מן הדם קדשי קדשים קדמי אבל לא שחטו לחטאת וכששחט שלמים בא להמלך על השחיטה תיבעי לך אם מזלזלים בשלמים ע"כ:
שם א"ל רב אחא וכו' מתני' נמי דיקא וכו' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' תו"מ דין ג' פסק דאיפשיטא כיון דשחטי' מקריבו ואח"כ שוחט את התדיר וכתב עליו מרן הכ"מ ז"ל וז"ל שם בעלה צ"א בעיא בשחט את שאינו תדיר תחילה ומשמע דאיפשיטא וכו' ונראה דטעמו ונימוקו עמו והוא מדא"ל רב אחא סבא לרב אשי מתני' נמי דיקא דקתני עד שיזרק הדם ולא קתני עד שישחוט ויזרק הדם ש"מ ומשמע ליה דפשיטות היא ולא בדרך דחיה דאי אפילו קודם שנשחט התמיד דינא הכי דיהא ממרס בדמו עד שישחוט ויזרוק הדם א"כ ליתני הכי עד שישחוט ויזרוק הדם וכ"ש היכא דקדים ושחטיה לתמיד דיהא ממרס עד שיזרק הדם וכה"ג הקשו התוס' לעיל ד"ה דשחטינהו לתרוייהו אלא מדלא תני הכי ש"מ דוקא הוא כגון דקדים שחטיה לתמיד כיון דסוף סוף צריך למרס בדם אחד מהן תדיר עדיף אבל אי לא קדים שחטיה לתמיד כיון דשחטיה כבר לפסח מקריב ליה והדר שחיט ליה לתמיד ויש מקשים לזה מהא דפסק רבינו ז"ל שם סוף פ"ח לא מצאו אלא שני כבשים אם יקריבו אותן למוסף היום אין להם תמידין למחר הרי הדבר שקול אם הקריבום למוסף היום הקריבו וכו' וכתב מרן ז"ל בפרק התכלת עלה מ"ט בעיא דלא איפשיטא ואם איתא דכל היכא דקאמר הש"ס האי לישנא דדיקא נמי ש"מ ס"ל להש"ס הכי לענין הלכה הרי התם אמרינן בפ' התכלת דף ן' דיקא נמי דקתני כדי לשבת וכו' ש"מ וא"כ הרי נפשטא הבעיא ונ"ל דלק"מ דלא דמי להכא דהתם לפי הך דיקא לא תשמע מינה פשיטות הבעיא כלל לא להאי גיסא ולא להאי גיסא משא"כ הכא דלפי האי דיקא משמע דאיפשיטא להך גיסא דמקריב ליה והדר שחיט ליה לתמיד ובזה ניחא הא דפסק רבינו ז"ל שם בפ"ט סוף דין ה' דם עולה ודם אשם איזה שירצה יקדים משום דבעיא דלא איפשיטא היא ואע"ג דקאמר הש"ס דיקא נמי וכו' לא הוי פשיטותא דלפי האי דיוקא מתני' לא איירי אלא באימורין אבל בדם לא איירי ולא משמע מינה כלל ואין צריכין למ"ש מרן ז"ל שם דרבינו ז"ל ל"ג דיקא נמי עוד מקשים מהא דפסק רבי' ז"ל שם בפ"ט דין י' מנחת נדבה ומנחת סוטה איזה שירצה מהן יקדים וכתב מרן ז"ל דבעיא ולא איפשיטא והרי לעיל איתא בגמ' ת"ש מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה מנחת חוטא הוא דקדמה למנחת נדבה הא מנחת סוטה לא מי קתני מפני שהיא מכפרת מפני שהיא באה על חטא קתני והא נמי באה על חטא ולפי דרכו של מרן ז"ל דהיכא דדייק הש"ס לישנא דמתני' ש"מ דהכי ס"ל לענין הלכה ה"נ הא דייק דרך פשיטות וקאמר מי קתני כו' והא נמי באה על חטא ש"מ דהכי ס"ל להש"ס לענין הלכה ונ"ל דגם זו ל"ק דהא לא קאמר (דוקא) [לוח הטעיות חק נתן: דייקא] אלא מי קתני ואינו אלא דרך דחייה דבאה על חטא כוללת נמי למנחת סוטה אבל לא הוי פשיטות גמור משום דאם איתא דמנחת סוטה נמי קודמת למנחת נדבה א"כ לא הו"ל למיתני במתני' אלא מנחת סוטה קודמת למנחת נדבה ואנא ידענא דכ"ש מנחת חוטא ומה מנחת סוטה דאינה באה לכפר אלא לברר עון קודמת למנחת נדבה מנחת חוטא שבאה לכפר לא כ"ש אלא ש"מ מדלא תני הכי דוקא הוא מנחת חוטא היא שקודמת אבל לא מנחת סוטה ואיכא למימר נמי להך גיסא מדקתני טעמא מפני שהיא באה על חטא ולא קתני מפני שהיא מכפרת משמע אפילו מנחת סוטה וא"כ כיון דאיכא למידק הכי ואיכא למידק הכי א"כ לא תיפשוט ולכך פסקה רבינו ז"ל בעיא דלא איפשיטא ודוק:
רש"י ד"ה מותר רקיקי וכו' נאכל לכהנים הס"ד ואח"כ ד"ה מותר רקיקי מנחת כהנים מנחת כהנים כולה כליל השמן שצף על גבה ונותר שאינו נבלע בה שורפין אותו בפני עצמו כצ"ל והס"ד ואח"כ ד"ה ומותר מנחת כהן משיח וכו' וכ"ה בהרע"ב ז"ל:
תוס' ד"ה ת"ש מוספי שבת קודמין וכו' בכל הני ת"ש צריך טעם מאי קס"ד וכו' אבל התוס' בשבת פרק כירה דף מ"ג ד"ה כופה עליה כלי כתבו כל הנהו דמייתי ידע המקשה דמצי לשנויי בצריך למקומו אלא שרצה לידע אם יש לתרץ בע"א ותירוץ זה נלמד מהגמרא בפ' שור שנגח ד' וה' דף מ"ב ע"ב דקאמר התם א"ה לר"א נמי בשקדם ושחטו ה"נ וסבר דילמא אית ליה טעמא אחרינא דעדיף מהאי:
בא"ד וצריך לדקדק בפ' התכלת וכו' דלא מייתי הכא ראיות דהתם והנהו דהכא לא מייתי התם ר"ל אע"ג דבעיא דהכא איירי בדאית ליה ולענין קדימה קא בעי ובעיא דהתם איירי בדלית ליה ולענין דחייה קא בעי מ"מ מהנהו ראיות דבעי למיפשט התם דתמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפי יכול למיפשט הכא לענין קדימה דתדיר עדיף מכ"ש דתדיר דלמחר עדיף ממקודש דהאידנא כ"ש תדיר דהאידנא אבל מהנהו ראיות דבעי למיפשט דכי הדדי נינהו אינו יכול לפשוט מינייהו דאיכא למימר דהתם דכי הדדי נינהו משום דמקודש דהאידנא ותדיר דלמחר אבל אי הוי נמי תדיר דהאידנא איכא למימר דתדיר עדיף אף לענין קדימה וכן התם לא יכול למיפשט מהכא אלא מהנהו ראיות דבעי למיפשט מינייהו דמקודש עדיף אע"ג דתרווייהו דהאידנא כ"ש מקודש דהאידנא ותדיר דלמחר דמקודש עדיף אבל מהנהו ראיות דבעי למיפשט דתדיר עדיף לא יכול למיפשט התם דאיכא למימר דוקא תדיר דהאידנא אבל תדיר דלמחר אפשר לומר דמקודש דהאידנא עדיף מיניה ודוק: