אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף פד:

דף פד.

ד"ה ומוציא אני וכו' פי' בקו' דל"ג בהוייתן הם קדושים דהא כ"ש למ"ד במעי אמן הם קדושים איצטריך למעוטי מזאת ונראה דגרסי' ליה ולרבותא נקטיה דאע"ג דבהוייתן הם קדושים ולא קדם הקדישן לפסולן איצטריך קרא למעוטי כיון דהפסול לא בא תחילה אלא בבת אחת אבל לא מצי למימר דסבר במעי אמן הן קדושים דהא שמעינן לר"ש וכו' כצ"ל וכ"ה דבריהם שם בפ' יוצא דופן ע"ש:

בא"ד דקסבר בהוייתן הן קדושים וגם משום וכו' כצ"ל והשאר נמחק:

בא"ד ולא חלה אפי' קדושת דמים פי' דאי חלה הא אמר בפ' ואלו קדשים מגו דנחתא קדושת דמים נחתא נמי קדושת הגוף כ"ה דבריהם מבוארים בפ' יוצא דופן ועיין לדבריהם לקמן פ' פרת חטאת דף קי"ד שכתבו באורך:

בא"ד וי"ל דמקדישן בבטן קדושת הפה דאע"ג דאין קדושת אמן חלה עליהן קדושת פה חלה עליהן כצ"ל וכ"ה דבריהם בפ' יוצא דופן והא דהוצרכו לומר דהקדישן בבטן קדושת הפה ולא קאמרי שהקדישן קדושת הפה אחר שנולדו משום דא"כ הוי נפסלו כשהן חולין כיון דלא קדישי אגב אמן ולא איצטריך האי קרא לנפסלו כשהן חולין אלא לנפסלו אחר שהוקדשו כמ"ש לעיל ומהתימא מהתוס' לקמן פ' פרת חטאת דף קי"ד שכתבו שלאחר שנעשו אתנן ומחיר הקדישן או בעודן במעי אמן או אחר שנולדו וכו' ואי אחר שנולדו לא הוי נפסלו לאחר שהוקדשו בשלמא אי הקדישן במעי אמן אע"ג דלא הקדישן אלא לאחר שנעשו אתנן ומחיר מ"מ כיון שעדיין הן במעי אמן שאין ניכר פסולן והקדישן הוי כמו שבא פיסולן והקדישן בבת אחת אבל אי לא הקדישן אלא לאחר שנולדו שכבר ניכר פסולן לא הוי אלא כנפסלו ואחר הוקדשו וקושיא זו ג"כ תקשי אהא שהקשו שם דלוקמא כגון שהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר וכו' ועוד מצי לאוקמא בבהמה של חולין מעוברת ועשה העובר אתנן ומחיר ואח"כ הקדישה ע"ש הא לפי הני אוקמתי לא הוי נפסלו לאחר שהוקדשו ויש ליישב דמיקרי נפסלו לאחר שהוקדשו משום דהיו ראויים מעיקרא לבא עם אמן אל פתח אהל מועד כמו שפירש"י ז"ל שם והא דהוקשו לוקמא בבהמה של חולין מעוברת ועשה העובר אתנן ומחיר ואח"כ הקדישה ר"ל ואח"כ הקדישה לבהמה ולעוברה כיון דהעובר קודם שנולד היה ראוי לבוא עם אמו לפתח אהל מועד הוי כמו נפסלו לאחר שהוקדשו וא"ת אי סברי כפירש"י ז"ל א"כ אמאי הוצרכו לומר שהקדישן קדושת הפה לא ה"ל למימר אלא כיון דהם ראויים לבוא מעיקרא עם אמן לפתח אהל מועד ה"א דמחייבי משום שחוטי חוץ לכך איצטריך לפני משכן ה' למעטינהו וכן תירצו התוס' שם בר"פ כיצד מערימין דף כ"ד ע"ב ע"ש וי"ל דהתוס' הכא סברי דהאי סברא דהיו ראויים מעיקרא לבוא עם אמן אל פתח אהל מועד לא מהניא אלא לענין דליהוו כנפסלו לאחר שהוקדשו אבל לא מהניא להא דליחייב משום שחוטי חוץ כיון דהשתא חולין הן ולכך הוצרכו לומר שהקדישן בפה ודוק ואכתי קשה להאי תירוצא שהקדישן בפה אבל קדושת אמן לא חלה עליהן א"כ איך מתיישב הא דקאמר גמרא שם בפ' יוצא דופן וחד לבהמת קדשים דאוליד דרך דופן וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים הא כיון דלא חלה עליהן קדושת אמן כלל ואינם קדושים אלא בקדושת פה א"כ מאי קאמר קסבר ולדות קדשים וכו' דמאי נפקא מינה מזה אי במעי אמן הן קדושים אי בהוייתן הן קדושים כיון דלא קדשי כלל אגב אמן אלא בקדושת פה הן דקדשי וכ"ש לפי מה שפירש שם מוהרש"א ז"ל בס' חידושי הלכות אהא שכתבו התוס' ז"ל וי"ל דמיירי שהקדישו בפה כתב א"כ הא דקאמר וחד לבהמת קדשים דאוליד דרך דופן לא קאי אלא אולד אבל אמו בהמת חולין א"כ מאי קאמר קסבר ולדות קדשים וכו' מה ענין זה לכאן והנה לפרש"י ז"ל שם דל"ג לה ניחא אבל התוס' ז"ל דגרסי לה קשיא וקושיא זו ג"כ תקשי אהא דקאמר לקמן בפ' פרת חטאת אתנן ומחיר כלאים ויוצא דופן בולדות קדשים קסבר ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים קשה כיון דאיירי בהקדישן קדושת הפה א"כ ע"כ הא דקאמר ולדי קדשים האי קדשים דקאמר קאי אולדות אבל אמן חולין היא כמ"ש מוהרש"א ז"ל גבי יוצא דופן א"כ מה ענין לומר בהוייתן הם קדושים בשלמא לפי' התוס' הכא ופ' יוצא דופן דלא כתבו הקדישן קדושת הפה אלא אכלאים ויוצא דופן איכא למימר הא דקאמר בהוייתן הם קדושים לא קאי אלא אאתנן ומחיר דבאתנן ומחיר אין צריך לאוקמי בקדושת הפה דלא הוי מום כטומטום ואנדרוגינוס וחיילא עליהם קדושת אמן ולכך איצטריך לומר בהוייתן הם קדושים כדי שיכול לחול אתנן ומחיר עליהם במעי אמן אלא להתוס' דפ' פרת חטאת שכתבו דאף לאתנן ומחיר צ"ל דאיירי בקדושת הפה קשיא ואפשר לומר הא דכתבו שהקדישן קדושת פה אינו ר"ל דבקדושת פה לחוד סגי אלא ר"ל דע"י קדושת פה נתעורר קדושת האם ותחול עליהם אע"פ שהן בעלי מומין ולכך איצטריך לומר קסבר ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים כדי שיכול לחול אתנן ומחיר עליהם דאי במעי אמן הם קדושים לא חל עליהם אתנן ומחיר כיון דעיקר קדושתן הם מכח אמן וקדושת פה אינה אלא לעורר קדושת אמן א"כ כבר קדמה קדושת האם עליהם ולא חל עליהם איסור אתנן ומחיר לכך איצטריך לומר קסבר ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים ודוק ודע דהתוס' הקשו שם בפ' יוצא דופן להאי תירוצא דממתני' דכיצד מערימין משמע דאפי' קדושת פה לא חלה עליהם (ר"ל דמשמע להו כן משום דרשב"ג קאי אהא דקאמר ואם נקבה זבחי שלמים וק"ל) ועוד דבשלהי פ"ב דתמורה קאמר אי אתה מוצא אלא בולדות קדשים ואליבא דר"י ואמאי לא משכחת בהקדישו בפה ותירצו ושמא י"ל דדוקא טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם עכ"ל והנה לא כתבו טעם לדבר ונראה דטעמא משום דהוי מום גדול ולפ"ז לא מיתרצא אלא קשיא א' אבל קשיא ב' לא מיתרצא דהא התם בשלהי פ"ב דתמורה קאמר נמי גבי טומטום לא קדושין ולא מקדישין ודוק:

ד"ה הגה"ה יוצא שהרי יוצא וכו' וי"ל דלעיל פירש דההיא סוגיא כר"ש וכו' דבריש מעילה מדמי בית הבליעה ואם עלה לא ירד להדדי וכו' ראיתי מי שהקשה כיון דמדחי שם הגמ' דתנא אזאת תורת העולה סמיך ור"ש לא יליף זר מבמה א"כ כיון דמטמא בבית הבליעה בודאי אם עלה ירד דהא במעילה מדמי להדדי א"כ אמאי מספקי תוס' לעיל ד"ה הניתנין אי לר"ש אפי' בהנך דלא חזו לעבודת צבור לא ירד או לא הא דבר זה תלוי בפלוגתא דרב ור' יוחנן דפליגי אי זר אין מטמא בית הבליעה דילפי מבמה א"כ אם עלה לא ירד ולרב דלא יליף מבמה ע"כ מטמא בית הבליעה א"כ אם עלה ירד עכ"ל וטעות הוא דהתוס' לעיל לא נסתפקו אלא בקיבלו פסולים והקבלה בבהמה הוא נגד המיצוי בעוף ובמיצוי זר ל"פ רב ור' יוחנן דבמיצוי לא שייך טומאת בית הבליעה דאי מלק בהכשר כראוי ובמיצוי מיצה זר ליכא למימר דמטמא בית הבליעה כיון דכבר מלק כראוי כבר פקעה טומאת בית הבליעה ותו לא הדרא אי מיצה זר ובזה הוא דנסתפקו התוס' לעיל בקיבל זר אי ירד לר"ש או לא וה"ה דיש להסתפק במיצה זר ודוק:

בא"ד ומיהו קשה לר"י יצא דמה ליתכשר וכו' מ"כ בגש"ק וז"ל ונ"ל דהיינו טעמא דר"י דכיון דפסולין מחמת חוץ חשיב ליה אין פיסולו בקדש למעוטי ודמי לאין פיסולו בקדש אע"ג דאי ליכא מיעוטא לא הוה חשיב ליה אין פיסולו בקדש ברובע ונרבע כיון שכבר נתקדש בשחיטה ריב"א עכ"מ:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה