חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף פא.
רש"י ד"ה אלא אמר רבא כל הנך שינויי וכו' ורואה אני את דם עולה למעלה וכו' וכן בעולה ובכור מתן ד' וכו' כאילו הוא מים ורבנן וכו' כצ"ל ונמחק וכן בעולה ובכור דכפול הוא ויש מגיהין וכן בעולה ועולה וליתא כיון דאיירי בתערובות כוסות אמאי איצטריך לומר רואין ואמאי פליגי רבנן כיון דמקום א' להן ומתנותיהן שוות וכל אחד הוא בכוס שלו עומד בפני עצמו מאי קפידא איכא אבל אי איירי בבלול ניחא דלר"א אף ע"ג דאית ליה רואין לית ליה בילה ואיכא למימר מהאי קא יהיב ומהאי לא קא יהיב ודוק:
תוס' ד"ה הג"ה בל תוסיף מהיכא תימא לי הלא במתנה אחת של בכור וכו' ביאור דבריהם דקשיא להו מאי מקשה בל תוסיף מהיכא הלא מתנה אחת של בכור יכול לחלוק לשתים וא"כ דילמא יהיב מיניה לשתי קרנות ומשום דאיכא למימר דאף דיכול לחלוק לשתים מ"מ הוא לא נתן אלא מתנה א' לכך כתבו אע"ג דאין בילה אינו ר"ל שאין יכול להיות מעורבין יחד דזה חוץ לשכל הוא אלא ר"ל שיכול להיות מזה הדם לבדו אבל ה"ה דיכול להיות במתנה א' מדם זה ומדם זה וכיון שכן נוכל לומר שמתנה של בכור נחלקת לשתים וחציה נתערב עם חצי מתנה של עולה ויהיב מיניה מתנה א' וחציה האחר ג"כ נתערב עם חצי מתנה האחרת של עולה ויהיב מיניה מתנה אחרת ואיכא בל תוסיף ואם נאמר דהאי מתנה של בכור לית בה שיעור נתינה לשתי קרנות דלא היה רישומו ניכר לשתים ולכך ליכא בל תוסיף א"כ תיקשי היאך הקרבן נאכל דילמא חלקו לשתי קרנות כמ"ש ולא הועילה המתנה כלום ותירצו ויש לומר דיש שיעור וכו' וכיון דאין בילה אין כאן רק ספק וכו' ר"ל אע"ג דלמ"ד אין בילה מודה דיכול להיות במתנה א' מדם זה ומדם זה מ"מ כיון דאין בילה יכול להיות נמי מזה הדם לבדו וא"כ הוי ספק אי איכא בל תוסיף כיון דאין בילה אפשר דמזה הדם לבדו משא"כ למ"ד יש בילה דודאי איכא בל תוסיף כיון דא"א מזה הדם לבדו וכן אפילו כי הוה דמים הרבה מעורבין יחד הוה ספק כיון דאין בילה ותיקשי בל תוסיף מהיכא אלא משום דא"א לאוקמי הכי אי סבר אין בילה משום דילמא מהאי יהיב ומהאי לא יהיב ולכך משני ארבע באחת והשתא לא תיקשי מאין בילה אבל אכתי תיקשי בל תוסיף מהיכא וק"ל ואף ע"פ שזה פשוט הוא וא"צ ביאור כתבתי זה מפני שראיתי מי שמפרש בע"א:
בא"ד וא"ת איזה בל תוסיף יש וכו' ואי עביד עוד שירים בשביל עולה אין בכך כלום אלא יעשה שירים בשביל עולה ויש לומר דמתנה וכו' כצ"ל ונמחק שתי מתנות שהן ארבע נ"ל וכן מצאתי בד"ח בגיליון ס"א ור"ל דמקשו אף למ"ד יש בילה תיקשי בל תוסיף מהיכא דליהוי מתנה שנייה בשביל שיריים של בכור וכתבו ואי עביד עוד שיריים בשביל עולה וכו' ר"ל ואי משום דכי עביד עוד שיריים בשביל עולה כיון דיש בילה איכא נמי שיריים בשביל בכור והוי שני פעמים שיריים בשביל בכור אי מפני זה אין בכך כלום דבשיריים ליכא בל תוסיף ודוק:
בא"ד וי"ל דמתנה ראשונה וכו' אינה רק מצד אחד ואי נמי שיריים וכו' של מתנה אחת מתנה שניה וכו' כצ"ל:
ד"ה אבל סוף חטאת ועולה במתנה שניה וכו' ושיריים בקרן מערבית דרומית מ"כ בגש"ק וז"ל ונראה בעיני דאפי' במתנה ראשונה של עולה איירי דאף ע"ג דמתנה ראשונה בקרן מזרחית צפונית ושיריים בקרן מערבית דרומית מ"מ לכאורה מצות שירים קיים ולא (הזכיר) [לוח הטעיות חק נתן: הקפיד] הכתוב אלא משום דפגע בה ברישא אף ע"ג דמזה הטעם לא הייתי קובע מקום כדפי' באיזהו מקומן מ"מ טעמא דקרא הכי הוי שלא יעבור על המצות אלא דלא הוינא קובע לו מקום אי לאו דגלי קרא ונ"ל מהאי טעמא למימר שאם ירצה ליתן מתנה ראשונה של עולה בקרן מערבית דרומית שהוא מקום שירים נותן דכל מה שנותן בקרן מזרחית צפונית תחילה אינו אלא משום שאין מעבירין על המצות ומצות מתנה מיהא קיים אפילו העביר הלכך לא ישפך לאמה ריב"א עכ"מ ונ"ל דהן הן שני התירוצים של התוס' אלא שיש קצת הפרש ביניהן ודוק:
ד"ה תנאי היא וכו' לימא קרא דקדש הם וכו' מ"כ בגש"ק וז"ל ותירץ לי רבינו דפשיטא ליה בחד קרא סגי מדלא מייתי אלא חד קרא בברייתא ובמילתא דר' יוחנן אדר' יוחנן ל"ק דהכא (דהתם כצ"ל נ"ל) לא קאמר אלא אליבא דהך ברייתא ואיהו ס"ל דאין מערבין לקרנות ולי נראה להוסיף על טעם זה דע"כ מחד קרא הוא דאי הוה צריך תרתי קראי אכתי איכא לאקשויי ממאי דקרא תנינא למר משום מין במינו ולמר משום עולין אימא איפכא וכי פריך בהקומץ ואימא עד דאיכא מין ומינו ועולין ה"ה דה"מ למיפרך הכי אלא ע"כ טעמא איכא וההוא טעמא דמשני כי איכא תרי קראי משני בחד קרא ריב"א ז"ל עכ"מ:
בא"ד וע"ק לומר דאיצטריך וכו' כדי שלא יעבור על בל תוסיף וכו' יש מקשים דקושיא זו כבר הקשו אותה לעיל ד"ה ה"ג מאי קמ"ל ותירצו אותה ואמאי
חזרו כאן להקשותה עוד ולאו קושיא היא דדבריהם לעיל הם דברי ר' ברוך וכאן הם דברי התוס' עצמן ותירצו נמי כתירוץ ר' ברוך ודוק: