חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף עט.
גמרא ופליגא דר"א דאמר ר"א כשם שאין מצות מבטלות זו את זו וכו' הרמב"ם ז"ל בפי"ח מהל' פ"ה דין ב' פסק כר"א וכתב מרן הכ"מ וז"ל פ' התערובת עלה ע"ח ועלה ע"ט פלוגתא דרב פפא ור"א ופסק כר"א משום דרבא אותביה לר"פ ושני ליה בשינויי דחיקי וכו' ע"ש ובמחילה מכבוד תורתו דלא דק בזה דרבא לא אותביה לר"פ אהא דאמר איסורין מבטלין זה את זה אלא אהא דאמר הש"ס וש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא אהא קא מותיב רבא מהא דתנן עשה עיסה מן חיטין ומן אורז וכו' וקאמר אלא מין בשאינו מינו בטעמא וכי קאמר ר"פ בפגול ונותר של מינו ומינו דליכא למיקם אטעמא ולא תשמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא כפרש"י לעיל ונמצא הא דקאמר ר"פ איסורין מבטלין זה את זה בזה לא איתותב כלל ולא שני ליה בשינויי דחיקי ואי משום דפריך בתר הכי ונשער מין במינו במין בשאינו מינו וכו' הא משני שפיר תנאי היא ור"פ אתי כרבנן ואף רבא עצמו סבר כן דאמר אמור רבנן בטעמא וכו' מין במינו ברובא וכו' ועוד דקושיא זו אינה תלויה בהא דאמר ר"פ איסורין מבטלין זה את זה אלא אפילו באיסור והיתר דאית לן מין במינו ברובא נמי מקשה עליה ונשער וכו' אלא טעמיה דפסק כר"א משום דבר פלוגתי' לאו היינו רב פפא אלא ריש לקיש וכן צריך להגיה גמרא לעיל אמר ריש לקיש וכן מוכח מפרש"י דלא הזכיר רב פפא כלל אלא בכל פעם הוא מזכיר ריש לקיש ודוק:
תוס' ד"ה אמור רבנן בטעמא וכו' אבל חולין שפיר גמירי מיניה למאה וששים דהא קים לן וכו' וילפינן מהכא להחמיר דלא לבטיל אלא במאה וששים ולרבא לית ליה וכו' כצ"ל ולפ"ז הא דקאמר טעם כעיקר לאו טעם גמור הוא דהא בטל במאה וששים אלא טעם כל דהו קאמר וכן כתבו התוס' שם פרק גיד הנשה דף צ"ח ע"ב ע"ש באורך:
בא"ד א"נ טעמו וכו' משום דפסיקא ליה בכל ענין אלא שלא במינו הוי טעמו ולא ממשו אסורין והב"ז הגיה אפילו שלא במינו וכו' ולא זכיתי להבין דבריהם כאן אבל בפ"ב דע"ז דף ס"ז הן מבוארים יותר ע"ש ואפשר שנתכוונו למ"ש הרא"ש פרק גיד הנשה וז"ל והיינו דנקט במין במינו בטעמא אע"ג דלא יהיב טעמא זה בזה משום דבעי למימר טעמו ולא ממשו אסור ועד היכן הוא אסור בכדי דיהיב טעמו במין בשאינו מינו עכ"ל אפשר שנתכוונו לזה אלא שטעות נפל וצ"ע:
בא"ד דתנן הגוזז והעובד בהן פי' בפסולי המוקדשין סופג וכו' כצ"ל וכ"ה בתוס' פ' גיד הנשה:
בא"ד ויש לומר דמ"מ פריך דאי כזית בכדי א"פ וכו' א"כ במינו יש לנו להחמיר וכו' ע"ש בפרק גיד הנשה בספר חידושי הלכות:
ד"ה מין במינו ברובא היינו דלא כתנא דמתני' דאית ליה רואין אפי' דם בדם עכ"ל ר"ל דלתנא דמתני' דאית ליה דבר התלוי בחזותא אמרינן רואין אפילו דם בדם דהוי מין במינו גמור אית ליה נמי באסורין במין במינו לא בטל ברובא אלא נשער במין בשאינו מינו כדפריך לעיל וא"כ רבא דאמר מין במינו ברובא דלא כתנא דמתני' אלא כרבנן דפליגי ואית להו אפילו במידי דתלי בחזותא לא אמרינן רואין אלא הולכין אחר הרוב ודוק:
ד"ה אמרו עליו על הלל וכו' בזמן הבית היה שלשתן דאורייתא ר"ל דאי בזמן הזה מרור הוא דרבנן ומבטל מצה דאורייתא וק"ל ועיין בספר הב"ז: