אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף עח:

דף עח.

גמרא תנאי היא וכו' פרש"י דרבנן פליגי עליה דר"י וכו' היינו דוקא רבנן דברייתא אבל רבנן דמתני' אית להו רואין כר"י דהא דקתני רואין אותו הוא ליין דלא ניחא ליה להש"ס לפרש דקאי לדם כדפריך א"ה בטל מיבעי ליה וכן הא דקתני נתערב בדם בהמה או בדם חיה רואין אותו וכו' קאי נמי לדם בהמה וחיה ולא קאי לדם קדשים ור"י דפליג ואמר אין דם מבטל דם לא קאי אלא אסיפא דקתני נתערב בדם בהמה וכו' רואין אותו וכו' דר"י סבר כיון דהוי מין במינו ממש לא בטיל ואע"ג שאילו היה הדם מים לא היה דם הכשר ניכר בהם אפ"ה כשר לזריקה דמין במינו לא בטל ודוק:

תוס' ד"ה ונשער וכו' היה נותן טעם הגה"ה ואע"פ שהזכיר בק"ו זלזול איסור אינו רוצה לפרש וכו' כצ"ל וכ"ה בד"ח וכ"מ הגה"ה זו בגליון גש"ק ועיקר:

ד"ה לא רואין לדם וכו' כלומר הדם פסול כמו שהמים פסולין לזריקה דמין במינו בטל ברובא כצ"ל נ"ל והס"ד:

ד"ה דלי שהוא מלא רוקין גרסי' בא לשלול דלא גרסי' דלי שהוא מלא משקין כמו שהיא הגירסא שם בסוף מסכת מקואות וטעמו דלא ניחא ליה בהאי גירסא משום דקשיא ליה אמאי כאילו לא טבל הו"ל למימר אם נשתנו מראיהן עלתה לו טבילה לכך גריס מלא רוקין כיון דהרוק עב הוא וחוצץ בפני המים ואינו בטל במים וק"ל:

בא"ד ועוד בלאו סוגיא דלעיל תיקשי ליה רישא לסיפא ר"ל דלפרש"י דמדמה רואין דהכא דלא איצטריך אלא משום שמראיהן חלוק ממקצת מראה שאר מים אף ע"פ שהן מין מים לרואין דלעיל דיין לבן וחלב שאינו מינו וס"ל דמאן דאית ליה רואין דהכא אית ליה נמי רואין דלעיל א"כ בלאו ההיא דלעיל תיקשי ליה נמי ברייתא מינה ובה דברישא אית ליה רואין ובסיפא לית ליה רואין דסגי ליה ברובא וק"ל:

בא"ד הג"ה ועוד אי ההיא דיין לבן וחלב הויא דרביה וכו' ומין במינו חשיב ליה כיון דשוין בחזותא תימא מאי קשיא ליה הא לא אמר דמין במינו לא בטל אלא אי הוי מין ומינו גמור כגון דם ודם כדקאמר הכא בברייתא ר"י משום ר"נ אין דם מבטל דם אין רוק מבטל רוק וכו' דהוי מין ומינו גמור וכן במתני' לא פליג ר' יהודה אלא בסיפא בנתערב בדם בהמה וכו' אבל בנתערב ביין ל"פ אע"ג דשוין בחזותא דאי אהא נמי פליגי לא הו"ל למיתני אין דם מבטל דם אלא הו"ל למתני' מין ומינו לא בטל ומהתימא דהתוס' עצמם חילקו זה לקמן כי היכי דלא תיקשי להו אמאי לא הקשה מברייתא דלעיל אמתניתין ודוק:

בא"ד ועוד דבהדיא הו"ל לאקשויי מהך ברייתא וכו' והא בטלי מי חטאת במים גם בזה יש ליישב משום דאיכא למדחי דמי חטאת שאני דאין נעשין אב הטומאה ומתקדשין אלא בנתינת האפר עליהן וכיון שכן לא הוי מין ומינו גמור ודוק:

בא"ד ועוד דמי רגלים מיקרו אינו מינו לגבי מים כדאמרינן בסמוך גבי חרסו של זב גם לזה אפשר ליישב דשאני מי רגלים של זב דטעמא דהן אב הטומאה הוא משום דאי אפשר שלא יהיה בהן ציחצוחי זיבה כל שהוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' משכב ומושב דין י"ד ולכך לא הוי מינו לגבי מים אבל שאר מי רגלים לעולם אימא לך דהוי מין מים ודוק הנה הרמב"ם ז"ל שם בפ"ג מהל' מקואות דין י"ח גריס כגירסת רש"י שכתב היה הכלי מלא מי רגלים רואין אותו כאילו הוא מים וגבי היה מלא מי חטאת פסק עד שירבו המים פסקה להאי מתני' כולה כצורתה אלא גבי הא דקתני היה מלא רוקין והטבילו וכו' גריס היה מלא משקין וכו' כמו שהיא הגירסא שם בסוף מקואות והנה קשה כיון דפסק בפ"ב מהל' פסולי המוקדשין דין כ"ב כרבנן דמתני' דבין במינו גמור בין במינו בחזותא בכולהו אמרי' רואין אותו וכו' א"כ איך פסק גבי מי חטאת דברובא סגי ואמאי לא אמרי' רואין וליכא למימר דאיירי בכלי שתוכו טהור וגבו טמא דאינו אלא מדבריהם כדאוקי רבא דלא משמע הכי מדבריו שכתב אח"כ כלי שתוכו טהור וגבו טמא וכו' משמע דעד השתא לא איירי בטומאה מדבריהם אלא מן התורה וכן קשה נמי הא דכתב כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאילו לא טבל אמאי לא כתב דוקא שלא נשתנו מראיהן אבל אם נשתנו מראיהן עלתה לו טבילה בשלמא אי גריס מלא רוקין ניחא משום דהרוק עב הוא וחוצץ בפני המים ואינו בטל במים כפרש"י והנה לזה י"ל כיון שכתב שהיה מלא משקין שמעי' ממילא דאיירי בלא נשתנו כיון שהיה מלא וכן הא דכתב שם כלי שתוכו טהור וגבו טמא וכו' אבל אם היה בו יין אדום או שאר משקין לא עלתה טבילה איירי נמי שלא נשתנו מראיהן וע"ק על מה שחילק שם בכלי שתוכו טהור וגבו טמא שאם היה מלא יין לבן וחלב הולכין אחר הרוב אבל אם היה בו יין אדום או שאר משקין לא עלתה לו טבילה מהיכא מצא חילוק זה בטומאה מדבריהן והנה מצאתי בתוספתא והביאה הר"ש בסוף מסכת מקואות והכי איתא כלי שהוא מלא יין והטבילו אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא מלא יין לבן וחלב אם רבו עליו טהור ואם לאו טמא ר' יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום במים אם בטלו מראיו טהור ואם לאו טמא ע"כ ונראה דהאי ברייתא היא דמייתי הש"ס לעיל דלי שיש בו יין לבן וכו' אלא דהש"ס לא מייתי לה לרישא דברייתא משום דברישא לא פליגי הרי מבואר מהאי ברייתא דלרבנן יש חילוק בין יין אדום שאין מראהו שוה למים בין יין לבן שמראהו שוה למים דביין אדום אפילו רבנן מודו דבעינן עד שיבטל מראיו אבל ביין לבן פליגי אר' יהודה וסברי ברובא סגי והנה לפי מ"ש מרן הכ"מ שם דרבינו גריס אמר רבא בדלי שתוכו טהור וגבו טמא וכו' ורבא לא אתא לשנויי אדר' יהודה אלא מילתא באפי נפשא היא ואתא לפרושי ברייתא דדלי שיש בו יין לבן ויש לי להכריח גירסא זו דאי רבא אתא לשנויי אדר' יהודה כפרש"י א"כ מלא משקין אמאי כאלו לא טבל מאי שנא ממי חטאת דסגי ברובא כיון דאיירי בטומאה מדבריהן וכבר תמהו בזה התוס' וכתבו דוחק הרבה ליישב זה אבל לגירסא זו דרבא מילתא באפי נפשא היא וקאי לפרושי ברייתא דלעיל דלי שיש בו יין לבן וכו' ניחא מעתה הרי מבואר חילוק רבינו דעד כאן לא פליגי רבנן אר' יהודה וסברי ברובא סגי אלא דוקא ביין לבן וחלב דחד חזותא הוא עם המים אבל ביין אדום או בשאר משקין אדומים מודו דבעינן עד שיבטל מראיהן וזה החילוק הוא בטומאה מדבריהן כדמוקי רבא לפי גירסת רבינו שכתב הכ"מ והנה לקושיא א' שהקשיתי י"ל שלא פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' פסולי המוקדשין דאמרי' רואין אלא אי הוי לקולא אבל אי אמרי' רואין הוי לחומרא כי הכא במי חטאת לא אמרינן רואין דסגי ברובא וכן משמע לפרש"י לפי האי דמשני הא דידיה הא דרביה דלא אמרינן רואין להחמיר אלא למאן דאית ליה מין במינו לא בטיל ואע"ג דבכלי שהוא מלא משקין והטבילו לא סגי ברובא התם משום דלא שוה בחזותא ולכך לא מהני ליה רובא כיון דאכתי חזינן ביה מראה אדמימות ולכך לא מהני עד שידהה מראהו ואף ע"ג דאפילו היה משקה לבן משמע מדברי רבינו דלא סגי ברובא מדלא חילק חילוק זה אלא בטומאה מדבריהן משמע דבטומאה מן התורה אין חילוק דבכולהו לא סגי ברובא מ"מ מי חטאת אית בהו תרתי למעליותא חדא דשוין בחזותא ועוד שהן מים ממש והמשך הסוגיא לשיטה זו כן הוא דמעקרא פריך ונשער מין במינו במין בשאינו מינו דתנן נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים והשתא אכתי לא אסיק אדעתיה לחלק בין לקולא בין לחומרא דאדרבא קשיא ליה מכל שכן ועוד פריך ועוד תניא ר"י אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום וכו' ומשני ליה תנאי היא דתניא דלי שיש בו יין לבן וחלב והטבילו הולכין אחר הרוב ר"י אומד רואין אותו וכו' והשתא כי היכי דלא תקשי דרבנן אדרבנן דרבנן דברייתא לית להו רואין ורבנן דמתני' אית להו רואין צריך לחלק בין לקולא בין לחומרא דאי רואין היא לקולא כמתני' אמרי' ואי רואין היא לחומרא כברייתא לא אמרי' דכך קים להו לרבנן דלא ניחא ליה לרבינו לומר דרבנן דמתני' לאו היינו רבנן דברייתא ובתר הכי פריך ור' יהודה מי אית ליה רואין לחומרא הכא גבי דלי טמא ורמינהי דלי שהוא מלא רוקין וכו' מלא מי רגלים רואין אותו כאילו מלא מים וכו' מאן שמעית ליה דאית ליה רואין ר' יהודה ר"ל מאן שמעת ליה דאית ליה רואין גבי טומאה ר"י דאי בעלמא הא איכא רבנן דמתני' דאית להו רואין ואע"ג דרבנן נמי אית להו רואין גבי טומאה לפי מאי דמפרש רבא ברייתא דלעיל לפי גירסת רבינו שכתב הכ"מ וכדמשמע מפירושינו לעיל מ"מ לא קאמרי בהדיא אי נמי אכתי לא ידעינן הא דמפרש רבא דפלוגתא דרבנן ור' יהודה הוא בטומאה מדבריהן אבל בטומאה מן התורה מודו לר' יהודה דבעינן רואין אע"ג דהוי לחומרא דזהו החידוש שחדש לנו רבא אע"ג דבעלמא לא אמרינן רואין להחמיר דהשתא ס"ד דרבנן פליגי אפילו בטומאה מן התורה לא בעי' רואין ולפי המסקנא דרבא אה"נ דאתיא האי ברייתא כרבנן ולכך פריך מאן שמעת ליה רואין ר"י ואע"ג דהאי רואין לא דמי לרואין דלעיל כמו שהקשו התוס' מ"מ פריך שפיר דהאי לישנא דרואין גבי טומאה לא אשכחן דרגיל לאומרה אלא ר' יהודה ואגב שיטפיה אמרה נמי כאן אע"ג דאין צריך דמי רגלים הוי מין מים והשתא ל"ק מכל מה שהקשו התוס' ולהכי פריך מאן שמעת ליה דרגיל לומר האי לישנא דרואין גבי טומאה ר"י אפ"ה קתני סיפא גבי מי חטאת דסגי ברובא ולא אמרי' רואין ומשני הא דידיה הא דרביה וכו' כפרש"י דרביה דמחמיר במין במינו אית ליה רואין אבל ר' יהודה לית ליה רואין והאי ברייתא של מי חטאת דקתני דסגי ברובא דידיה היא דמיקל כיון דאית ליה מין במינו בטל ומודה לסברת רבנן דברייתא דלעיל דלא אמרינן גבי טומאה רואין דר' יהודה דפליג התם היא לסברת רביה דאית ליה מין ומינו לא בטל והא דנקט גבי מי רגלים לישנא דרביה נקט אע"פ שאין צריך דמי רגלים הן מין מים ובתר הכי קאמר אמר רבא בדלי שתוכו טהור וגבו טמא וכו' כך היא גירסת רבינו כמ"ש הכ"מ וקאי אברייתא דלעיל דלי שיש בו יין לבן וחלב דפליגי רבנן ור"י כמ"ש לעיל ודוק נ"ל והנה מ"ש הכ"מ שם בתחילת דבריו וז"ל פרק התערובת עלה ע"ח אמרינן נותן טעם ברוב אי הוי דאורייתא תנאי היא דתניא דלי שיש בו יין לבן וכו' במחילה מכבודו לא דק בזה אדרבא מהאי סוגיא משמע דלכ"ע נותן טעם ברוב דאורייתא ולא קאמר תנאי היא אלא אהא מילתא אי אמרינן רואין ודוק:

בא"ד ורמינהו דהכא אמתני' קאי דקאמר ר"י אין דם מבטל דם וכו' יש מקשים לפי מ"ש התוס' לעיל כיון דהאי דלי יש בו חלב עד רובו לא מחלחלי מיא מאי קושיא דילמא אף דלא בטלי מי חטאת משום דמין במינו לא בטל מ"מ כיון דלא הוי רובא בדלי לא חצצי דמחלחלי מיא בשלמא לפרש"י דקושיא היא דנימא רואין א"כ אי אמרי' רואין אפשר אי הוי יין היה מהפך מראית המים (והנה) [לוח הטעיות חק נתן: והוה] כאילו כולו יין וחייצי אבל לפי' התוס' קשה מאי מקשה ונ"ל הא דכתבו התוס' עד רובו לא מחלחלי מיא לאו דוקא רובו ה"ה אפי' פחות מחציו לא מחלחלי מיא ולא אתו לאפוקי אלא אם הוא דבר מועט מחלחלי מיא א"נ דשאני מי חטאת כיון שיש בו אפר חטאת לא מחלחלי מיא ודוק:

בא"ד וי"ל דלא שמעינן לר"י רואין אלא במין בשאינו מינו וכו' אבל במין במינו גמור לא שמעינן ליה דאית ליה רואין יש מקשים דא"כ מאי פריך המקשה לעיל ועוד תניא ר"י אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום מאי קושיא דילמא כי אית ליה לר"י רואין במין בשאינו מינו אבל במין ומינו אף לר"י לית ליה רואין ואנן קיימי' במין ומינו גמור דברובא וי"ל שלא כתבו התוס' דלר"י במין ומינו גמור לית ליה רואין אלא לבתר דידעי' האי ברייתא דקתני מי חטאת סגי ברובא ולא מצי לאוקמא כרבנן דמתני' משום דאית להו רואין אפילו במין ומינו גמור כדקתני במתני' נתערב בדם בהמה וכו' רואין אותו וכו' וא"כ מי חטאת אמאי לא אמרי' רואין אבל לר"י מצי לאוקמא משום דלא שמעינן ליה דאמר רואין אלא במין בשאינו מינו אבל מקמי דלא ידעינן האי ברייתא לא הוה ידעינן לחלק דמאי שנא כדאשכחן לרבנן דמתני' ודוק:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה