אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף עח.

דף עז:

גמרא ר' יהודה אומר אין דם מבטל דם כתב התי"ט לשון הרב דמין במינו לר"י לא בטל ואפילו טיפה לתוך כלי גדול וכן לשון רש"י ומדבריהם למדנו דר"י בקמא קמא בטל נמי פליג והדין עמהם ממתני' ה' פ"ג דאהלות כדפי' הרב שם ומסוגיא דפ' בתרא דנדה ד' ע"א פירשו כך ותימא על הרמב"ם שנראה מלשונו שבפירושו דאף ר"י מודה בקמא קמא בטל עכ"ל והנה מ"ש שנראה מלשונו וכו' הוא ממ"ש ור"י אומר אין דם מבטל דם אלא אפילו נפל כמו עשרה ליטרין דם חולין על משקל דרכמון א' מדם קדשים מותר להזות ממנו וכו' וכבר נתבאר מדבריו שזה העירוב הוא שיפלו המים וכו' על דם הקרבן והנה ממ"ש בפי' דברי ר"י בנפל דם חולין על דם קדשים ואחרי פירושו דברי ר"י כתב וכבר נתבאר מדבריו וכו' משמע דמדברי ר"י נתבאר זה הרי נראה מפירושו דר"י מודה בקמא קמא בטל ולי נראה דאם פירוש דברי הרמב"ם כך קשה מהיכא משמע מדברי ר"י דמודה בקמא קמא בטל עד שכתב עליו וכבר נתבאר מדבריו וכו' לכן נ"ל דט"ס נפל בפי' דברי הרמב"ם וצ"ל וכבר נתבאר מדברי שזה העירוב וכו' ר"ל שמדברי עצמו נתבאר זה והוא ממ"ש לעיל בפי' במתני' בהמצאה שנפל מן היין או מדם החולין על דם הקדשים ואגב פי' נמי בדברי ר"י כן ולעולם ר"י פליג בתרתי דמין במינו לא בטל ואפילו טיפה לתוך כלי גדול כפרש"י ולית ליה קמא קמא בטל ודוק:

תוס' ד"ה הפגול והנותר וכו' וע"ק היכי מחייב כלל וכו' כ"ש איסור לא מצטרף לאיסור וכו' מ"כ כ"י בגש"ק וז"ל ואין נראה קושית' דאיסור ואיסור מצטרפי טפי כדאיתא בפ"ב דע"ז ועוד דפגול ונותר מצטרפי אף למלקות כדאיתא בפ' קדשי מזבח במעילה דתנן הפגול והנותר אין מצטרפין וקאמר התם לא שנו אלא לטומאת ידים אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא ר"א אומר כי קדש כל שבקודש פסול ואע"ג דלא מצטרפי אלא לענין לאו דלא יאכל מכל מקום כיון דראויין להצטרף מסתברא דכשמתבטלין זה בזה ע"י רוב תערובת שמיעוט הבטל נעשה כמבטל אפילו לענין איסור לאו שלו כגון פגול או נותר ריב"א עכ"מ:

בא"ד וע"ק אם נפרש פגול ונותר וטמא שלשתן יחד וכו' הא ודאי יש כאן שנים המבטלין את השלישי וכו' מ"כ כ"י בגש"ק וז"ל ולאו קושיא היא דאפילו הכא כל השלשה בפיו יחד אין המיעוט בטל ע"י הבלילה כמו שפי' הקו' עצמו אלא ע"י הלעיסה הם נבללין ואין אדם לועס יותר משני זיתים יחד כדאיתא בכריתות ובלעיסתו מסתלק זית השלישי לצדדין ומן השנים בטל הא' ואין יודע איזה מהם ואעפ"י שלא מצינו התראת ספק בענין זה אפשר שגם זה היא התראת ספק ריב"א עכ"מ:

בא"ד ונ"ל לפרש כגון דמיירי דאיכא שני זיתי פגול וזית נותר יחד בחתיכה א' וכו' אינו ר"ל חתיכה א' ממש חדא דהיכי משכחת בחתיכה א' ב' זיתי פגול וזית נותר כיון דחתיכה א' היא או כולה פגול או כולה נותר ועוד דא"כ הוי מין א' והשתא ס"ד דאיירי בשני מינין מדקאמר וש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא אלא חתיכה א' ר"ל בלילה א' ויש מי שרצה להשיב על מה שהקשיתי דבחתיכה א' א"א דהוי חציה פגול וחציה נותר ואמר דמשכחת לה כגון שהיתה פגול והעלה חציה ע"ג המזבח וחציה אנחיה אבראי דמזבח דההוא דמזבח פקע פגול וה"ל נותר הא ליתא חדא דא"כ תיקשי ויפשוט הא דבעי רמי בר חמא הלכו באיברים אחר הרוב או לא כעין מה שהקשו שם בפ"ג דכריתות דף י"ד ע"א ע"ש ועוד דלפי' התוס' הא דקאמר הפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ר"ל דהיינו פגול ונותר או פגול וטמא וחתיכה א' פגול וטמא היכי משכחת לה דקצת פגול ואינו טמא וע"ק מה שהקשינו דהשתא קס"ד דאיירי בשני מינין ואי חתיכה א' ממש הוי מין א' ועוד דקתני שבללן זה בזה משמע דלא איירי בחתיכה א' אלא בבלילה א' ודוק:

בא"ד ברוך נראה לפרש וכו' וכגון דשקל ב' זיתים מחד איסורא וד' זיתים מב' איסורים וכו' כוונתו ר"ל שלקח ששה זיתים מב' איסורים ארבעה מאיסור א' ושתים מאיסור אחד ולא ידע רובא מאיזה איסור או מפגול או מנותר ובללן בקערה א' ואכלן בשתי אכילות ועל אכילה א' התרו בו משום פגול ובשניה התרו בו משום נותר הוי התראת ספק דבאכילה אחת כשהתרו בו משום פגול שמא רובא הוי נותר ובטיל ליה פגול דאיסורים מבטלין זה את זה ובאכילה שנית שהתרו בו משום נותר התראת ספק נמי הוי שמא רובא הוי מפגול ובטל ליה נותר ולמ"ד התראת ספק לא הוי התראה פטור ולמ"ד הוי התראה חייב שהרי ודאי עבר על א' מינייהו דאי אמרת דרובא דהאי בלילה של ששה זיתים הוי פגול הא התרו ביה שאכילה א' משום פגול ואי אמרת דרובא דהאי בלילה של ששה זיתים הוי נותר הא התרו ביה באכילה שנית משום נותר והרי ודאי עבר על א' מינייהו אלא שבשעת התראה הוי ספק וכיון דודאי עבר על א' מינייהו הויא התראה כמו הכה את זה וחזר והכה את זה והנה לפי' זה יש דוחק קצת במ"ש וכגון דשקל ב' זיתים מחד איסורא וד' זיתים משני איסורים אמאי לא כתבו בפשיטות כגון דשקל ב' זיתים מחד איסורא וד' זיתים מאידך איסורא ונ"ל דיש למחוק תיבת (איסורים) [לוח הטעיות חק נתן: איסורא] וצ"ל כגון דשקל ב' זיתים מחד וד' זיתים משני ובללן וכו' ור"ל שלקח ד' זיתים מאיסור השני ודוק אלא דאכתי יש דוחק לפי' זה הא דקאמר א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו הא ודאי יש כאן רובא מחד איסורא שיש בו ד' זיתים ורבה על חבירו שאין בו אלא ב' זיתים ואפשר דה"ר ברוך לא חש לדוחק זה דגם לפי' התוס' נמי יש דוחק זה ולא הקשו התוס' קושיא זו ארש"י אלא משום דלפירושו שאכל שלשתן יחד אמאי איצטריך לומר א"א שלא ירבה מין על חבירו אפילו דלא רבה מין על חבירו הא איכא שני מינין המבטלין את השלישי ודוק ויש דרכים אחרים בפי' הר' ברוך ומה שנ"ל כתבתי:

ד"ה מתיב רבא וכו' תימא דלא מקשה ליה מכל התורה כולה וכו' ר"ל דהו"ל לאקשויי הכי והא קי"ל בכל התורה כולה טעם כעיקר ואזלי לשיטתייהו שכתבו לקמן ד"ה אמור רבנן בטעמא ודלא כפרש"י ודוק:

ד"ה אלא מין בשאינו מינו בטעמא וכו' תימא דבהקומץ רבה פריך מההיא דתבלה בקצח וכו' כדאמרינן הכא וכו' שם בפ' הקומץ כתבו וצ"ל דהך שמעתא פליגא אההיא דהתם ותימא מאי קאמרי דאיך אפשר לומר דהך שמעתא פליגא אהא מתניתין דקתני עשה עיסה מן חיטים ומן אורז אם יש בה טעם דגן וכו' ונראה דר"ל דהך שמעתא פליגא אהא דקאמר הכא אהאי מתני' דחלה ואע"ג דרובא אורז וטעמא דקתני מתני' חייבת בחלה ויוצא בה ידי חובתו בפסח הוא מטעם דמין בשאינו מינו בטעמא ואע"ג דאיכא רובא אורז דההיא סוגיא דהקומץ ס"ל דלמ"ד בתר מבטל אזלינן כיון דהאורז לא הוה מצי למהוי מצה הוי מין בשאינו מינו ואי איכא רובא אורז אע"ג דיש בה טעם דגן בטל והא דקתני האי מתני' חייבת בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח מוקי לה ברובא דגן כדאוקי התם ההיא דתבלה בקצח דאיירי ברובא מצה ודוק:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה