אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף עז:

דף עז.

גמרא ור"א מבם בהם מ"כ כ"י בגש"ק דכתיב ה"א משחתם בהם מום בם כלומר והוו להו תרי מיעוטי בס"י ע"כ:

שם אם קרב ראש של אחד מהן מ"כ כ"י בגש"ק ברש"י כ"י כתוב אם קרב ראש של אחד מהן לאחר שנתערב בהן בעל מום בא כהן שאינו יודע תערובת והקריב אחד מן הראשים יקרבו כל הראשים לכתחילה דתלינן איסורא בהך דקרב והנך כולהו כשירים נינהו עכ"מ:

שם אמר ר"א לא הכשיר אלא שנים שנים וכו' עיין מ"ש לעיל דף ע"ד:

תוס' ד"ה אי הכי אפילו בעינייהו נמי תימא דלישני דלדבריהם קאמר להו וכו' ר"ל דלדידי דאית ליה דר"ע אפי' בעינייהו נמי אלא לדידכו אודו לי מיהא דרואין בשר בעלת מום כעצים דמי ולכך נקט בנתערבו דלא אמרינן רואין אלא בדבר שנתערב במידי דבר הקרבה כמ"ש התוספות לעיל בסוף ד"ה חולין ממילא הואי וק"ל וכי מאיזה סברא לימא להו רואין כיון דלית להו דר"ע הא לא חזו ודמו לרובע ונרבע כדפריך לעיל לר"א וכן קשה למסקנא דקאמר לדבריהם קאמר להו כיון דלית להו דרשא דבם בהם א"כ דילמא בשר בעלת מום דמי לרובע ונרבע דמודה ביה ר"א וי"ל הא דפריך לעיל מ"ש בעל מום מרובע ונרבע משום דס"ד דבעל מום מאיס כרובע ונרבע וכי משני ליה בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו א"כ כיון דאשכחן לר"ע דסבר הכי אע"ג דרבנן פליגי עליה מ"מ שמעינן דלא מאיסי כרובע ונרבע דאל"כ מ"ט דר"ע מאי שנא מרובע ונרבע וכן למסקנא דדריש ר"א מום בם דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו אע"ג דרבנן פליגי עליה מ"מ שמעינן דלא מאיסי כרובע ונרבע ומשום הכי קאמר להו אודו לי מיהא דבשר בעלת מום כעצים דמי מידי דהוה אבשר חטאת ורבנן אמרי ליה בשר חטאת לא מאיס כלל אבל בשר בעלת מום אף על גב דלא מאיס כרובע ונרבע מ"מ מאיס קצת ועוד אפשר לומר דקושיא זו היא קושית התוספות לקמן ד"ה אודו לי שכתבו אף על גב דר"א גופיה לא חייש להאי טעמא מדמצריך קרא ר"ל דאי לאו קרא ה"א דבשר בעלת מום דמי לרובע ונרבע משום דלא חזו כדפריך הש"ס ולכך איצטריך קרא וא"כ לרבנן דלית להו קרא מאי פריך להו אודו לי וכו' הא בעל מום לא דמי אלא לרובע ונרבע ותירצו מ"מ תיקשי להו לרבנן והכי אורחיה דהש"ס ר"ל אע"ג דהתשובה מבוארת מ"מ הכי אורחיה דהש"ס להקשות והיינו דמשני ליה הכא מאיסי ר"ל דמאיסי כרובע ונרבע התם לא מאיסי ודוק:

ד"ה ורבנן בם בהם לא דרשי וכו' ודרשינן לר' יוחנן חדא דרשא מבם ותרתי מבהם וכו' איכא למידק לפ"ז מאי קאמר ורבנן בם בהם לא דרשי מה בכך הא בהם גופא מייתרא ועוד אמאי איצטריך לר"א לומר מבם בהם הא מבהם גופא ה"מ למילף וי"ל דהאי סוגיא היא אליבא דר' יוחנן דאיצטריך חד למידרש הני הוא דכי עבר מומן ירצו הא שאר דחויין הואיל ונדחו ידחו וק"ל וזהו מה שסיימו התוס' לקמן ולא חש להזכיר דרש דר"י וכו' ודו"ק:

בא"ד ומשמע מתוך המשנה דמודו רבנן דהנהו דעלו יקרבו וכו' דאי לית להו הו"ל למימר אפילו אותם שעלו דירדו וכו' יש מקשים דילמא לית להו הך דרשא כלל ומ"מ מותר בדאורייתא דחד בתרי בטל אלא דאחמור רבנן דלא ליבטל משום דדרכו להימנות ולכן אם עלו לא ירדו כיון דמדאורייתא מותר וקרא ע"כ לחד בחד אתי וכן פי' התוס' לעיל דף ע"ד ע"א ולי נראה דאי רבנן לית להו הך דרשא דאפילו חד בחד בטל מן התורה הו"ל למיסר אף אם עלו דירדו אע"ג דמאורייתא חד בתרי בטל כיון דאחמור רבנן דלא בטל אפילו בעלמא משום דדרכו להימנות כ"ש דהו"ל להחמיר לגבוה דירדו כמו חד בחד דמשמע לר"א לא אמרינן בטל אע"ג דמדאורייתא בטל משום דאחמור רבנן לגבוה כדמוכח מהתוס' לעיל דף ע"ד אבל אי אית להו הך דרשא דאפילו חד בחד מותר מן התורה אין להחמיר כולי האי מדרבנן בחד בתרי אם עלו ודוק:

בא"ד והא דדריש התם מבם בהם טעמא דר' יוחנן ר"ל למידרש הני הוא דכי עבר מומן ירצה וכו' והוא מדקאמר התם ואידך נפקא ליה מבם בהם ר"ל דדרשא דר' יוחנן נפקא ליה מה"א דבהם אבל הכא דריש מה"א דבהם לעבר מומן ואייתר בם דבתרא לכדר' יוחנן כדמסקי לקמן ומהתימא מהתוס' דהתם שכתבו והא דמשמע התם דדרשא דר' יוחנן מה"א דבהם וכו' הא הכא לא דריש לה"א דבהם אלא לעבר מומן ודרשא דרבי יוחנן נפקא מבם דבתרא כמ"ש הכא ואפשר שטעות נפל בדבריהם וצ"ל והא דמשמע הכא דדרשא וכו' ודוק:

בא"ד וזה אין לפרש דאיברי בעלי מומין בתמימים לא בטלי מן התורה וכו' לא כתבו זה אלא לרבנן דברייתא דלית להו דרשא להתיר תערובת דה"א דאית להו אפילו ברוב לא בטיל מן התורה אבל למאן דאית ליה דרשא להתיר תערובת אפילו חד בחד מותר מן התורה ודוק:

גמרא (שייך לעיל) אימור דאמר ר"ע דיעבד לכתחיל מי אמר קשה דילמא טעמא דר"ע משום דהוה ע"י תערובת ויכול להסיק להו לשם עצים ולכך לא קאמר בעינייהו דבעינייהו לא הכשיר ר"ע אלא דיעבד משום דאינו יכול להסיק להו לשם עצים כמ"ש התוס' לעיל דלא שרי לשם עצים אלא בדבר שנתערב במידי דבר הקרבה ואע"ג דגבי רובע ונרבע לא שרינן להסיק לשם עצים התם משום דלא אשכחן דחזו בעלמא אבל בעלת מום בדוקין שבעין דאשכחן דחזו בעלמא גבי עופות שפיר מסיק להו לשם עצים וצ"ע רב ואפשר לומר דכל האי סוגיא אינה אלא בדרך שקלא וטריא דאה"נ דה"מ לשנויי משום דהוה על ידי תערובת ויכול להסיק להו לכתחילה לשם עצים כיון דאיירי בדוקין שבעין דאשכחן ליה הכשירה בעלמא וכן לקמן דמקשה א"ה אפילו בעינייהו ה"מ לשנויי לדבריהם קאמר כדמקשו התוס' אלא דהש"ס ידע דר"א איירי בכל בעלי מומין ולכך לא בעי לסיים האי אוקמתא דר"א לא איירי אלא בדוקין שבעין ולכך משני לקושטא דמילתא דר"א איירי בכל בעלי מומין וטעמיה דמיעט רחמנא מום בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו ודוק:

רש"י ד"ה מתני' דקתני וכו' וקתני נמי איברין באיברי בעלי מומין דלר"א לא קרב אלא א"כ קרב אחד מהן וכו' דלא כהאי תנא אין להקשות מנ"ל לרש"י הא דילמא לא קאמר מתניתין דלא כהאי תנא אלא אהא דתנן איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה דחכמים פליגי עליה דר"א דלא אמרינן רואה אני וכו' אלא תעובר צורתן וכו' ובברייתא קתני דלא נחלקו ר"א וחכמים על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה שיקרבו אבל הא דקתני במתני' איברין באיברי בעלי מומין ר"א אומר אם קרב ראש א' מהן יקרבו כל הראשין אתיא כהאי תנא דמתני' דקתני דלר"א לא קרב אלא א"כ קרב ראש א' מהן היינו שאין צריך להקריב לשם עצים אבל אי בעי להקריב לשם עצים יכול להקריב לכתחילה לשם עצים אעפ"י שלא קרב ראש א' מהן כדקאמר ר"א בברייתא ולפי המסקנא דמשני הא דקאמר ר"א רואה אני הוא לדבריהם דרבנן אבל לר"א רחמנא אכשריה ע"כ מתני' דלא כהאי תנא דלתנא דברייתא לר"א יקרבו לכתחילה אף שלא לשם עצים אעפ"י שלא קרב ראש א' מהן דרחמנא אכשריה אבל השתא דאכתי לא אסיק אדעתיה הא דקאמר רואה אני הוא לדבריהם דרבנן מנ"ל דמתני' דלא כהאי תנא גם בהא דבעלי מומין י"ל מדלא תנן נמי במתני' פלוגתא דר"א וחכמים בהא דנתערבו תמימים בבעלי מומין לאשמעינן רבותא דר"א דאפילו בתערובת בעלי מומין דמאיסי מכשיר ר"א לשם עצים אלא מדלא תנן פלוגתייהו אלא באם קרב ראש א' מהן ש"מ דאם לא קרב ראש א' מהן מודה ר"א שאין להעלותן אפי' לשם עצים משום דמאיסי ודוק ועוד תנן לקמן דם תמימים בדם בעלי מומין ישפך לאמה ולא פליג ר"א להכשיר לשם מים ולא פליג שם להכשיר אלא כשנתערב כוס בכוסות וקרב א' מהן הרי בהדיא דמודה ר"א בתערובת בעלי מומין דלא אמרי' רואה אני משום דמאיסי ודוק:

תוס' ד"ה בדם הבהמה וכו' וי"ל דדם כשר מעורב בו ואין עיקר זריקתן לשם הפסול וכו' ר"ל דחולין בעזרה או במזבח אינן אסורין אלא אי עביד מיניה עבודה כמ"ש לעיל ד"ה לוג מאי איכא למימר וכיון דהכא אין עיקר זריקתן לשם הפסול אלא לשם הכשר שרי ומ"ש אע"ג דבאיברים לא אמר לשם עצים קשה לי להבין דנראה דהכא דכשר להעלותן למזבח ולא הוי חולין במזבח הוא משום דרואין לשם מים ומש"ה כתבו אע"ג דבאיברים וכו' וזה אינו דרואין וכו' לא מהניא להתיר חולין בעזרה דאי מהניא דא"כ לעיל כי פריך התינח אשם לוג מאי איכא למימר לימא דמעייל ליה לשם מים ועוד מה תירצו על הא דכתבו אע"ג דבאיברים וכו' ועוד דאיברים לא הוו חולין לכן נ"ל הא דכתבו אע"ג דבאיברים וכו' אין כאן מקומה וצ"ל לקמן קודם ושמא סבר לה כר"א וכו' ודוק נ"ל:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה