אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף עז.

דף עו:

רש"י ד"ה הך פורתא מה שהוסיף אחר קמיצה ודילמא נדבה וכו' מ"כ כ"י וז"ל היינו אותו המעט שהוסיף אחר קמיצה ואיהו לשם מנחה אקדשיה דאל"כ קמעייל חולין בעזרה וכיון דאקדשי' לשם מנחה לא [לוח הטעיות חק נתן: מצי] למיכליה בלא קמיצה כן נמצא (בסי' ע"ב) [בס"י ע"כ]:

ד"ה קא מעייל חולין וכו' ואי קשיא ל"ל כולי האי דקמיץ ברישא והדר מוסיף עליה ואיכא לאקשויי כל הני ליעביד ברישא כל צורכי מצורע והדר נימלייה וניקמוץ ומקטר ולא בעי למיפרקי תימא דאכתי בעי למיפרקי דילמא מצורע הוא ואיכא הך פורתא שהוסיף אחר מתנות מצורע דלא שרו ליה מתנות מצורע ולא מצי למיכלינהו דאסור לאכול מלוג השמן של מצורע עד שיתן ממנו שבע ומתן בהונות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ד מה' מחוסרי כפרה ואפשר לומר דהך פורתא שהוסיף אחר מתנות המצורע אף את"ל דהוי מצורע לא צריך תו להך פורתא דכבר יצא כל חובתו ומה שנשאר שיריים הוא אלא הא דמוסיף למלאת הלוג הוא שמא אינו מצורע והלוג נדבה וכשמוסיף הכי מתנה אם אינו מצורע והלוג נדבה והשתא קא חסר ליה הרי אני משלימו בהך פורתא והוי כולו נדבה וכשקמץ הנשאר שירים ואם הוא מצורע ומה שנשאר הוי שירי לוג מצורע הרי אני מוסיף הך פורתא בתורת נדבה ומ"ש התוס' דאין כלי שרת מקדשין אלא מליאין היינו מסתמא אבל אם מפרש אעפ"י שאינו מלא ואע"ג דאין מתנדבין שמן פחות מלוג תיקוני גברא שאני כדאמרן לר"ש דאע"ג דאית ליה אין מתנדבין שמן אפ"ה מודה הכא דמתנדבין משום תיקוני גברא ועוד משום דהכא אפשר כל הלוג נדבה ויש ראיה ממ"ש לעיל בשם ס"י וא"כ כי קמיץ הותרו השיריים באכילה ממ"נ אם כולו נדבה הרי קמיץ אכוליה ואם אינו נדבה אלא שירי לוג מצורע הרי ג"כ הותר דשירי הלוג הותרו במתנות מצורע והך פורתא הותר ע"י קמיצה וכי מקטיר לקומץ מתנה ויאמר אם כל הלוג נדבה הרי הקטרת כל הקומץ הקטרה ואם אין כל הלוג נדבה אלא הך פורתא לחוד הרי הקומץ מה שיש בו מהך פורתא הקטרה ומה שיש בו משירי לוג מצורע לשם עצים ומהשתא לא בעי למיפרקיה ולכך מקשה רש"י שפיר ודוק:

גמרא ורבנן מיעט רחמנא אותם וכו' מהאי סוגיא הוא מה שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' איסורי מזבח דין ג' העלה שאור או דבש וכו' למזבח לשם עצים פטור וכו' דאפילו רבנן מודים בהו והכ"מ כתב שם על דברי רבינו סוגיא דלעיל דלוג מצורע דקאמר אי קודם מתנת שבע וכו' דמסיק להו לשם עצים דתניא ר"א אומר וכו' ולפי דבריו רבינו פסק כר"א דכל דבר שהוא אסור משום בל תקטירו אי מסיק להו לשם עצים שפיר דמי והא ליתא דאם כן איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה יתן למעלה לשם עצים כר"א ורבינו בפ"ו מהל' פסולי המוקדשין דין ב' פסק כרבנן דמתני' דמניחן עד שתעבור צורתן ויצאו לבית השריפה ודוק:

תוס' ד"ה חולין ממילא הויין וכו' ומיהו התם ניחא דקרא קא דריש וזה לא חייבה תורה עיין בס' ברה"ז:

בא"ד ואין להקשות דילמא הנך שירים דהכא מסיק להו לשם עצים חדא דרחמנא וכו' כצ"ל וכ"מ הגה"ה זו בגש"ק:

ד"ה מאן תנא וכו' (דמ"ש) [לוח הטעיות חק נתן: דמשמע] התם דאי אישתכח בן שתי שנים דאיכא לספוקי באשם לית ליה תקנתא ר"ל מדשני בדוחק דאישתכח בן שנה ואמאי לא משני דמייתי נמי אשם ומתנה כדמשני נמי אכל הנהו פירכי אלא ש"מ דלית ליה תקנתא דאין אשם בא נדבה כפרש"י שם ואי אית ליה כר"א דאמר מתנדבין אשם תלוי לייתי בהמה וליתני באשם תלוי ויאמר אם זו אשם תהא אשם זו תחתיה ואם אינה אשם תהא זו אשם תלוי אלא ש"מ דפליגא אר"א וק"ל מ"כ כ"י בגליון גש"ק וז"ל ונ"ל דא"צ לומר כן דהיא גופא קשיא ליה דמאי קפריך ליתני באשם תלוי דא"כ מאי קבעי להו נסכים הא אי אפשר להתנותם בנדבה דנסכים דאשם מצורע לספלים ומנדבה הוו לאישים לר"ש כדאיתא בשילהי כל התדיר לכך נראה בעיני דה"נ ה"מ לשנויי הכא דמשום נסכים אי אפשר אלא דמשני להו שפיר טפי דהא טעי והשתא מיתרצא הך דקידושין ריב"א עכ"מ הא דכתב דנסכים דאשם מצורע לספלים הוא מדתנן פרק אלו מנחות נקמצות דף ע"ד ע"ב דתנן מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים למזבח בזה יפה כח המזבח וכו' ופריך בגמרא ותו ליכא והאיכא נסכים ומשני לשיתין אזלי הרי מבואר דנסכי מנחות כולן לשיתין אזלי ומ"ש ודנדבה הוו לאישים לר"ש כדאיתא בשילהי כל התדיר ר"ל דשם בשילהי כל התדיר איתא אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האישים מ"ט אמר קרא ויין לנסך וגו' אשה ריח ניחוח לה' ופרש"י אשה ריח ניחוח אלמא יש יין שהוא לאישים ואיזה זה יין הבא בפני עצמו דאילו הבא בגלל זבח כתיב הסך נסך שכר לשון שביעה לשון שיכרות שיהא נראה ע"ג המזבח וכו' ופריך גמ' והא קא מכבה וכו' ועוד תניא יין לנסך לספלים או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה ל"ק הא ר"י הא ר"ש ר"ל הא דאמר שמואל מזלפו ע"ג האישים כר"ש ס"ל כיון דאין מתכוין לכבות אין לא תכבה ראיה עליו לאסור למעקר משמעותא דאשה משום קושיא דלא תכבה כך פרש"י שם ע"ש אלמא לר"ש דס"ל אין מתכוין מותר ס"ל דיין הבא בפני עצמו לאישים במשמעותא דאשה וכן ראיתי לתוס' בקידושין דף נ"ה ע"ב ד"ה ודילמא אשם הוא שחילקו בין נסכי חובה לנדבה כמו שחילק ריב"א ע"ש אבל הרמב"ם ז"ל בפי"ו מהל' מעה"ק דין י"ד כתב אפילו יין הבא בפני עצמו מנסכו ע"ג השיתין ע"ש בכ"מ ומ"ש והשתא מיתרצא הך דקידושין לא ידענא איך מיתרצא דהא דפריך ודילמא אשם הוא לאו אאשם מצורע קאי מדמשני דאישתכח בן שנה ואי אשם מצורע לא משני מידי דהוא נמי בן שנה ועוד דהתם בתר הכי פריך ודילמא אשם מצורע הוא אשם נזיר הוא ומשני לא שכיחי אלמא פירכא קמייתא דפריך ודילמא אשם אשאר אשמות קאי ובשאר אשמות לית בהו נסכים וא"כ אי אית ליה כר"א היה יכול להתנות באשם תלוי ומיהו לפי מ"ש התוס' שם ד"ה ודילמא אשם נזיר הוא אשם מצורע הוא שכתבו בשם הר"ש מקוצי דאין לומר שיתנה אשם בשלמים דשמא היום או למחר ידע בעל האשם שנאבד האשם ויביא אחר תחתיו ולא ידע שנמצא ויהיה אותו שיביא חולין בעזרה וכו' ע"ש מיתרצא נמי הך קושיא דלא מצי להתנות באשם תלוי משום הך חששא ודוק:

ד"ה ור"א וכו' וא"ת מה סברא היא זו וכו' מ"כ כ"י בגליון גש"ק ולי נראה טעם אחר דאותם לא קאי אלא אמאי דאתי מפשטיה דהיינו ריבוי כבש דאע"ג דמיתורא קא אתי מ"מ לא אמרי' אלא כפשטיה אבל אמאי דאתי מדיוקא דהיינו היתר העלאה לא קאי ריב"א עכ"מ:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה