חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף עו:
גמרא תקוני גברא שאני פרש"י כ"י לתקוני גברא לטהרו לאכול בקדשים ע"כ:
תוס' ד"ה אשם זה יהא שלמי נדבה וא"ת וכו' וי"ל דתקוני גברא שאני יש להקשות א"כ המקשה כבר ידע ליה להאי שינוייא דתקוני גברא שאני מהכרח קושית התוס' וא"כ מאי מקשה וי"ל דאע"ג דידע ליה סבר דלא מהני האי טעמא אלא לענין דאין צריך שיקבל כל דמו דאין בו חשש פיסול אבל לענין דאין מביאין קדשים לידי פיסול לכתחילה לא מהני ושני ליה דאפילו הכי מהני וכן לקמן דמקשה והא אמר ר"ש אין מתנדבין שמן סבר דלא מהני האי טעמא דתקוני גברא כיון דאין מתנדבין שמן ואיסורא איכא וכ"ש אי אמרינן דאורייתא כמ"ש התוס' ואפ"ה שני ליה משום תקוני גברא מתנדבין ודוק:
ד"ה לוג מאי איכא למימר פי' דשמא אינו מצורע והוי חולין בעזרה כיון דעביד מיניה עבודה וכו' נראה דסברי דאי לאו דעביד מיניה עבודה אלא הכנסת חולין לעזרה גרידא אין בו חשש איסור ולכך כתבו כיון דעביד מיניה עבודה וכו' ויש להביא ראיה לזה מהא מתני' דמייתי הש"ס לעיל וכולן רשאין כהנים לשנות באכילתן וכו' ולתת לתוכן תבלי חולין וכו' והאי וכולן רשאין וכו' קאי אקדשי קדשים הנאכלין בעזרה ואפ"ה קתני ולתת לתוכן תבלי חולין אע"ג דהוי חולין בעזרה אלמא דאין איסור בהכנסת חולין בעזרה אלא א"כ עביד בהו כעין הקרבה וכן ראיתי לתוס' פ' המוכר את הספינה דף פ"א ע"ב ד"ה ודילמא לאו בכורים שכתבו בהדיא והוכיחו ממקומות אחרים ע"ש ושוב ראיתי לתוס' פרק התודה דף פ' ע"ב ד"ה וכי מכניסין חולין שכתבו לראיה שהבאתי וע"ש באורך אלא דק"ל לזה הא דפריך לקמן דפריק ליה היכא אי גואי קא מעייל חולין לעזרה ומאי קושיא הא לא הוי חולין עד לאחר הפדייה ולאחר הפדייה לא עביד ביה כעין הקרבה וי"ל כיון דכבר עביד ביה עבודה קודם פדייה כי פריק ליה הוי חולין בעזרה ולכך איצטריך לשנויי חולין ממילא הויין ודוק וה"ה דהוו מצו לפרושי דאיסורא הוי משום דמכניס בכלי שרת דלוג הוי כלי שרת אלא דבעו למימר דאף משום איסור חולין בעזרה איכא כיון דעביד מיניה עבודה ודוק:
ד"ה ואי קודם מתן שבע וכו' ודוחק (בק"ו) [בקו'] לפרש משום לישנא דקרא דאותביה מבל תקטירו נקט ליה ותימא מנ"ל דהזאות ומתנות חשיבי כהקטרה לעבור עליהם משום בל תקטירו כל שממנו לאישים ועוד אי שייך כו' כצ"ל כ"מ הגה"ה זו בגליון גש"ק:
בא"ד וע"ק לימא דיהיב מתן שבע ברישא והדר וכו' ר"ל דהשתא לא צריך לשנויי דמסיק להו לשם עצים משום דהשתא לא תקשי כל שממנו לאישים דהיינו מתן שבע דיהיב ברישא הרי הוא בבל תקטירו דהא מתן שבע אעפ"י דהוי במקום הקטרה אינו לאישים ולא ניחא להו לתוס' בתירוץ רש"י לקמן אבל לפירושם אף דמוקי דיהיב מתן שבע ברישא אכתי ק' כל שממנו לאישים דמקשה אליבא דר"ע דאמר כל ששמו קרבן ומקשה מהקטרה ממש אע"ג דהוי קודם מתן שבע אפ"ה שמו קרבן מקרי וכ"ש אי הוי מתן שבע ברישא דמקשה שפיר טפי כל ששמו קרבן הרי הוא בבל תקטירו ואיך הדר קמיץ ומקטיר וצריך לשנויי נמי דמסיק להו לשם עצים וא"כ אין נפקותא בזה אם יתן מתן שבע ברישא ודוק:
בא"ד ונראה לפרש דמהקטרה וכו' כל ששמו קרבן וכו' ולפ"ז הו"ל למינקט כל ששמו קרבן הרי הוא בבל תקטירו אלא נקט לשון הרגיל בש"ס וק"ל מ"כ בגליון גש"ק וז"ל ואין נראה לפרש פי' זה דלכאורה מקטיר מלוג שמן של מצורע אין מתחייב עד שיעשה שירים שהוברר חלק גבוה וחלק כהנים דלא אשכחן דליחייב אלא מותר העומר ושירי המנחות כדקתני התם אבל מנחת העומר ושאר מנחות שלא נקמצו לא אשכחן דליחייב שלא הובררו שיריים ולא קרינן בהו כל שממנו קרב וה"ה לוג שמן קודם מתנות שבע ולא דמי לבשר חטאת אפילו את"ל דחייב קודם הקטרת אימורין או אפילו קודם זריקת דם דהתם אין צריך בירור לחלק כהנים דמבורר ועומד הוא הילכך נ"ל פי' התוס' עיקר והא דקשיא לך מנ"ל דהזאות ומתנות חשיבי כהקטרה הא ל"ק ליה דכיון דגלי קרא דאשה לאו דוקא אלא כל ששמו קרבן ה"ה לא תקטירו לאו דוקא ואגב אשה נקט הקטרה והא דק"ל לימא דיהיב מתן שבע ברישא והדר ממלא וכו' כ"ש דהוה קשיא ליה מכל שממנו דקי"ל כל ששמו קרבן והיכי מצי למיקטר ליה לקומץ ומיהו הא ק"ל למאי דמפרש דמפיק לשם עצים א"כ לוקמא דיהיב מתן שבע ברישא והדר ממלא ליה וקמיץ ולא תקשי' מאי דקשיא ליה השתא דאיכא פורתא דלא קמיץ עילויה ונ"ל דבעי לשינויי אליבא דר"ל (דאי') [לוח הטעיות חק נתן: דאית] ליה מנחה שחסרה קודם קמיצה לא יביא מתוך ביתו וימלאנה ואע"ג דאיתותב לא בעי למימר דליתותב נמי מהא (מצי) תוס' ריב"א ז"ל עכ"מ: