חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף עו.
גמרא ה"נ תרומת ירק דרבנן מבואר מהאי סוגיא בהדיא דתרומת ירק דרבנן וקשה להרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות תרומות דין ו' שכתב הירקות אע"פ שהן מאכל אדם אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהן וכו' וכן יראה לי שהוא הדין בתרומה וכו' ואמאי כתב בלשון יראה לי והיא גמרא ערוכה קמן ודוק:
רש"י ד"ה דאיערב וכו' וע"כ יבשלם יחד כדמפרש לקמיה דא"א לסוחטו כולו ממנו לא ידענא אמאי איצטריך להכי דהא אליבא דר"ש קיימי וס"ל כיון דאיערב אע"ג דאית להו תקנתא לא עבדינן כדקאמר גבי אשם ושלמים ונ"ל להגיה אי דאיערב וכו' וקאי לפרש אליבא דרבנן כיון דלית להו תקנתא מודו כדמסיק ודוק:
תוס' ד"ה אין לוקחין תרומה ומתוך המשנה משמע שאין הקפידה משום תרומה וכו' ונ"ל דגי' רש"י היתה מפני שממעט באכילתן ובאכילתו דהקפידה היא משום תרווייהו וקא מפרש חדא מינייהו ומתני' שקיל וטרי בחד מינייהו וכן נראה שכן היא גירסת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מעשר דין י"א ע"ש ודוק:
ד"ה למחרת וכו' ואוכל בקדשים מיד מה שאוכל בקדשים מיד אע"פ שעדיין בספק טמא מת משום דכבר היזה שלישי ושביעי ונטהר ולא נשאר בספק אלא משום שאינו יכול להתחיל נזירות טהרה אלא עד שיביא חטאת של טומאה כמ"ש לעיל ובס' צ"ק כתב ומה שאוכל בקדשים לאחר ששים אע"פ דעדיין בספק טמא מת משום דאין אסור בקדשים אלא בטומאה שיוצאה עליו מגופו לא ידענא מאי קאמר דלא כתבו תוס' חילוק זה שם בנזיר דף ס' ד"ה זה הכלל אלא לענין מחוסר כפורים דאינו קרוי מחוסר כפורים ליתסר בקדשים אלא משום מוחלט שטומאתו מגופו אבל משום נזירות טומאה אע"פ שצריך להביא קרבן אפ"ה אינו אסור בקדשים כיון דאין טומאתו מגופו אבל לענין טומאה אין חילוק ודוק:
בא"ד (בע"ב) אבל נדר י"ב חדש אוכל בקדשים לאחר ב' שנים וכו' הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' נזירות דין ב' כתב תגלחת א' מגלח אותה אחר שנה א' וכו' שמא אינו מצורע אלא טמא מת ודאי היה והשיגו הראב"ד א"א (וכו' אינו מפסיק) [לוח הטעיות חק נתן: וכ"ז אינו מספיק] וכו' ממ"נ שאם לא היה מצורע היה מגלח תגלחת טומאה בסוף שבעה אילו נטמא בסוף שנה ממש וכו' כצ"ל נ"ל וקאי אמ"ש רבינו לעיל ובסוף השנה נטמא בספק וקא מצדד בפי' דבריו אי סוף שנה ממש קאמר ר"ל קודם שתכלה השנה ביום א' או שני ימים ועל האי פירוש קא מקשה א"כ היה יכול לגלח תגלחת טומאה לסוף שבעה ממ"נ אם מצורע הוא תגלחת מצורע דוחה נזירות ואם אינו מצורע אלא טמא יכול לגלח לסוף שבעה ממ"נ אם אינו טמא אלא טהור כבר שלמה ימי נזירותו ואותה תגלחת שהיתה לסוף שנה תגלחת נזירות טהרה היא ואם היה טמא יכול לגלח לסוף שבעה דאותה תגלחת שהיתה לסוף שנה לא תעלה לו לתגלחת טומאתו כיון דלא נטמא אלא לסוף שנה ממש ובאותה תגלחת עדיין לא ספר שבעה וא"כ יכול לגלח ממ"נ אם טהור כבר שלמו ימי נזירותו ואם טמא הוא א"כ אינו יכול להתחיל ימי נזירותו עד שיגלח תגלחת טומאה ואותה תגלחת שאחר שנה לא עלתה לתגלחת טומאה כיון שלא ספר שבעה וא"כ יכול לגלח אחר שבעה וליכא למיחש למידי וחזר הראב"ד וכתב ליישב דברי רבינו ודבריו אינן אלא בשנטמא בתחילת שבעה ימים אחרונים של שנה ראשונה דאז איכא לספוקי שמא טמא היה ואותה תגלחת עלתה לטומאתו ואז מיד חל עליו למנות נזירות טהרה ולכך אינו יכול לגלח לאחר שבעה ודוק. והשתא ל"ק מכל מה שהקשה הכ"מ ושוב ראיתי להל"מ שפי' כן ות"ל שנתכוונתי לדעת גדולים אלא שהל"מ לא הגיה בדברי הראב"ד מה שהגהתי ויישב בדוחק ע"ש: