חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף עד:
גמרא ושאר אסורין עד שיפתח ולא אמרי איסורא ברובא איתיה וקשה הא אמר רב לעיל גבי טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ופירשו ארבעים למקום א' וכו' אמרינן איסורא ברובא איתיה וי"ל דהתם משום דאיכא תרי ספיקי שהם שני תערובות לכך אמרינן איסורא ברובא איתיה אבל הכא ליכא אלא חד ספיקא דאין כאן אלא חד תערובת ולכך לא אמרינן איסורא ברובא איתיה ודוק וכ"מ להל"מ בפ"ו מהל' ע"ז שתירץ כן ע"ש:
רש"י ד"ה ואי בעית אימא וכו' אלמא אית ליה לר"א ס"ס בע"ז מדקתני ואחרות באחרות ברש"י כ"י כתוב מדבעי פדיון וכן כתוב בתוס':
בא"ד לא סבר כר"א וכו' וראשון ישר בעיני ברש"י כ"י כתוב ללשון אחרון שבוש דהא מצי ליטלן שלשתן יחד ולמכרן פי' דרש"י אזיל לשיטתיה דס"ל דכשנתערבו תערובת ג' אף תערובת ב' מותר בבת א' כמ"ש לעיל אבל התוס' אזלי לשיטתייהו דס"ל אף אחר תערובת ג' תערובת ב' אסור בבת א' ולכך ניחא להו בלשון אחרון ודוק:
שם כולהו כר' ינאי לא אמרי וכו' האי משיך והאי עגיל יש מקשינן דהו"ל לר' ינאי לשנויי כגון שנתערב בהו ספק דרוסה או ודאי דרוסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ דקי"ל דצריכה בדיקה וכדאיתא בחולין דף נ"ג ע"ב ע"ש בתוס' ובהרא"ש וא"כ א"א לשוחטה בעזרה כמ"ש רש"י בנפולה דר"ל ומכח קושיא זו הש"ך שם בי"ד סי' נ"ז סעיף ט"ז הכריח דס"ל לרש"י כיון שאין ניכר הדריסה מבחוץ אחר הבדיקה שראינו מבחוץ תו ליכא למיחש לדרוסה וא"צ בדיקה גם מבפנים ודלא כהתוס' והרא"ש דס"ל דהבדיקה היא אחר השחיטה ועיין בס' הב"ז מה שיישב בזה ועיין להפר"ח י"ד סי' נ"ז ס"ק ל"ט ולי נראה ליישב ע"פ מ"ש התוס' לעיל ר"פ ד"ה והטריפה שהקשה ה"ר אפרים כיון דלא ידיע אמה מועלת הרעייה דלמיכלה א"א משום ספק טריפה וכו' מיהו למ"ד דאיערב בדרוסה יש לה בדיקה לאחר שחיטה אם האדימה בשר כנגד בני מעים או כנגד הסימנים אפילו ודאי דרוסה יש לה בדיקה י"ל דהשתא ממ"נ אי ימצא שהאדימה בשר כנגד בני מעים הרי היא דרוסה וטריפה והשאר כשרות ואי לא ימצא שהאדימה כולן כשרות אע"פ שראינו שנדרסה משום דהא חזינן דלא שדי זיהרא ובזה ניחא דלא מצי לאוקומי כגון דאיערב בהו ספק דרוסה או ודאי דרוסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ דהא בכה"ג שלא נודע לנו מקום הדריסה צריך לבדוק כל החלל כולו מכף הירך עד הקדקד כמו שפסק הש"ע שם סעיף ט"ז דאיירי דוקא בספק דרוסה או שלא נודע מקום הדריסה כדמוכח מהתוס' פ' א"ט דף נ"ג ע"ב ד"ה דרוסה ע"ש ובבהמה אין לה תקנה בבדיקה זו מפני שהושט אין לו בדיקה מבחוץ כמו שפסק שם הש"ע סעיף י"ז עיין להפר"ח טעמא ומתני' איירי בבהמה מדקתני כל הזבחים ועוד מדקתני ירעו עד שיסתאבו דבעוף אין בו רעייה והא דכתבו התוס' או כנגד הסימנין לאו אמתני' קאי דמתני' איירי בבהמה ולא שייך בה בדיקת סימנין אלא אעוף קאי ודינא בעלמא אתו לאשמעינן וא"כ הדרא קושית הרב אפרים לדוכתא אף למ"ד דאיערב בדרוסה כיון דלא ידעינן באיזה מקום דרס לית לה בדיקה ולכך ר' ינאי לא מוקי אלא בודאי דרוסה דניכר מקום הדריסה מבחוץ שאין צריך לבדוק אלא כנגד אותו מקום כמ"ש התוס' פ' א"ט דף נ"ג ע"ב ד"ה דרוסה דאיערב בנקובת הקוץ דאית לה בדיקה לאחר שחיטה והשתא אית לה תקנה ברעייה אף למיכלה בבדיקה לאחר שחיטה כמ"ש לעיל והא דלא קאמר הש"ס הכא כולהו כר' ירמיה לא אמרי משום דבעו למישרי באכילה אף לאדם עדיפא מינה קאמר כר"א לא מוקי ודוק:
תוס' ד"ה והא בעי סמיכה וכו' וא"ת והא ערל וטמא דמשלחין וכו' כצ"ל ר"ל ולא חיישינן לסמיכה דאינה מעכבת וא"כ מאי פריך הכא והא בעי סמיכה אבל הא ל"ק להו דלוקמא הכא בערל וטמא דדוחק הוא כמ"ש לקמן דסתמא קתני ודוק:
בא"ד וכ"ת בעוף איירי וכו' יש מקשים אי בעוף או בבכור ומעשר איירי א"כ מאי איריא ערל וטמא אפילו טהור נמי וי"ל דה"א כל שישנו בביאה ישנו בהבאה והני ערל וטמא כיון דאינם בביאה אינם בהבאה כדאמרינן גבי ראייה קמ"ל דלא אמרינן כן בשאר קרבנות ודוק:
בא"ד וי"ל דה"נ כיון שיש לו תקנה ברעייה וכו' ר"ל דבדמיהן יקחו קרבנות אחרים ויסמכו כל אחד על קרבנו משא"כ בערל וטמא דאיירי בשאין להם תקנה כמ"ש התוס' לקמן ולכך משלחין קרבנותיהן אף קרבנות דבעו סמיכה ולא אמרינן דדוקא בעוף איירי או בבכור ומעשר דלא בעו סמיכה דכבר דחו זה לעיל וכן כתבו בפ' כל הגט וכ"כ במנחות דף ס"ב ונראה שכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ב מהלכות ביאת מקדש שכתב להא דערל וטמא דמשלחין קרבנותיהן סתם דמשמע בכל הקרבנות קאמר ודלא כהכ"מ שם שרצה להעמיד דברי רבינו דוקא בעוף או במעשר ובכור דלא בעו סמיכה כדעת התוס' בפסחים וליתא שכבר דחו זו תוס' ודוק:
בא"ד ויש לתמוה ערל וטמא וכו' וטמא כגון זב ומצורע וכו' א"נ בקרבן הקבוע להם זמן כגון עולת ראייה וחגיגה וכו' וכ"ה דבריהם במנחות ותימא והא ערל וטמא פטורין מהראיה וחגיגה משום דכתיב והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה כדאיתא בפ"ק דחגיגה והביאו התוס' לקמן והנה בדבריהם בפ' כל הגט לא כתבו האי אי נמי בקרבן הקבוע להם זמן וכו' אלא כתבו א"נ כגון שהיה עובר עליהן בל תאחר ונראה דצריך להגיה כן כאן בדבריהם וכן במנחות ודוק: