אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף עד.

דף עג:

גמרא איתיביה רבא לרב נחמן אפילו א' בריבוא ימותו כולן אמאי נימא דמת דאיסורא מת יש להקשות הא אמר רבא לעיל השתא דאמרי' רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצי דסבר בעלי חיים נדחין א"כ מאי פריך רבא הכא ממתניתין דילמא מתני' הטעם משום ב"ח נדחין וי"ל דמ"מ פריך שפיר נימא דמת דאיסורא מת וירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן קרבנות ואמאי ימותו והא דכתב רש"י והנותרין יקרבו לא הן עצמן קאמר אלא בדמיהן ואין להקשות לזה ממ"ש התוס' לעיל בריש פרקין ד"ה אפילו א' בריבוא דלא עבדינן תקנה ברעייה כיון דלאחר רעייה לא מישתרי נמי אלא מטעם כל דפריש הכא נמי נימא לא עבדינן תקנה ברעייה כיון דלא מישתרי אלא ע"י מת חד מינייהו לא דמי דהתם לא מישתרי מטעם כל דפריש אלא לאחר רעייה אבל הכא דאמרי' ימותו כיון דמת חד מינייהו לא נשאר אלא רעייה לחוד וא"כ נימא ירעו וכו' ודוק ובס' צ"ק תירץ הכא כיון שיש בידו לתקן להמית א' מהן אפילו נראה ונדחה לא הוי דיחוי ע"ש וליתא שלא כתבו התוס' כיון שיש בידו לתקן לא הוי דיחוי אלא גבי דיחוי מעיקרו אבל גבי נראה ונדחה הוי דיחוי כמבואר בדבריהם לעיל דף י"ב ד"ה וש"מ יש דיחוי בדמים בסוף הדיבור ע"ש ועי"ל דלק"מ דליכא למימר הא דקתני ימותו כולן הוא משום דבעלי חיים נדחין דהא מתני' דקינין דמייתי לעיל קתני נמי אפילו א' בריבוא ימותו כולן והתם ליכא למימר משום ב"ח נדחין דהא תני בה אבל בכהן שאינו נמלך עשאן למעלה מחצה כשר וכו' אלמא אין ב"ח נדחין כדדייק לעיל ואפ"ה קתני אפילו א' בריבוא ימותו כולן ונימא הך דמת ההוא אחד שנתערב מת ודוק:

שם א"ל רב דאמר כר"א דתנן וכו' מוכח מהכא דמתני' דקתני ימותו כולן ולא אמרינן הך דמיית דאיסורא מית לא אתיא כר"א ורב דאמר טבעת של ע"ז וכו' הותרו כולן דאמרי' הך דנפלה דאיסורא נפלה היינו כר"א ומכאן קשה להרמב"ם ז"ל דפסק לההיא טבעת של ע"ז וכו' בפ"ז מהל' ע"ז ופסק נמי לההיא סתם מתני' דכל הזבחים פסולים שנתערב א' מהן אפילו א' בריבוא ימותו כולן בריש פ"ו מהל' פה"מ גם שם דין כ"א פסק דלא כר"א ונ"ל ליישב דרבינו מפרש הכי א"ל רב דאמר בטבעת של ע"ז דאמרי' הך דנפל דאיסורא נפל כר"א דסבר אפילו בקדשים אמרינן האי סברא אבל רב לא ס"ל כוותיה בקדשים שחמורין הן שנקרבין ע"ג המזבח ולכך לא אמרינן בהו האי סברא וס"ל לרב דגם רבנן לא פליגי עליה דר"א אלא בקדשים שקריבין ע"ג המזבח אבל בשאר איסורין מודו דאמרי' האי סברא ומה שהכריחו להרמב"ם ז"ל לפרש הכי הוא משום דקשיא ליה איך רב שביק רבנן ועביד כר"א דשמותי הוא ועוד כמה סתמי דלא כר"א סתמא דהכא דקתני אפילו א' בריבוא ימותו כולן גם סתמא דקינין דמייתי לעיל דקתני חטאת שנתערבה בעולה וכו' אפילו א' בריבוא ימותו כולן גם סתמא אחריתי שם בקינין דקתני ואם פרח מבין המתות לכולם הרי כולן ימותו מכל הני הכריחו להרמב"ם ז"ל לפרש כן ובזה ג"כ ניחא הא דפסק בפ' ט"ו מהל' תרומות לההיא דר"ל לענין חבית תרומה שנפלה א' מהן לים המלח הותרו כולן משום דבשאר איסורין אפי' רבנן מודו לר"א ול"פ עליה אלא גבי קדשים ודוק:

שם א"ל אנא תרתי קאמינא ולשיטתו ניחא דקאי אנשארים שימכור אותן שנים שנים וכן הא דאמר ר"א לא התיר ר"א אלא שנים אבל אחד אחד לא מתיישב שפיר לפרש"י דקאי אראשים הנשארים דלא התיר ר"א אלא להקריב אותן שנים שנים אבל אחד אחד לא כפרש"י אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל לקמן בפי' המשניות דמפרש שנים קאי אאם קרב ראש של א' מהן דפירוש א' מהן היינו זוג א' ובן גבי טבעת של ע"ז מפרש הא דקאמר ונפלה א' מהן לים היינו זוג א' כמ"ש בהדיא בפ"ז מה' ע"ז ולפירושו לא יתישב לא כפל ב' ב' ולא כפל א' א' ונראה דלא הוה גריס כפולים אלא הכי הוה גריס לא התיר ר"א אלא שנים אבל א' לא וקאי אנקרבין כבר וכן הוה גריס אנא תרתי קאמינא וקאי אנפלה א' מהן לים א"נ הא דקאמר שנים שנים משום דמתני' קתני אם קרב ראש א' מהן וכו' כרעים של א' מהן וכו' מש"ה קאמר לא התיר ר"א אלא שנים וכו' ר"ל שני ראשים ושני כרעים אבל אכתי קשה לשיטתו כיון דר"א לא קאי אלא אנקרבין כבר א"כ מאי פריך לקמן מתיב ר' ירמיה וחכ"א אפילו קרבו כולן חוץ מא' מהן וכו' בשלמא לפרש"י דקאי אנשארים פריך שפיר אלא לשיטת הרמב"ם דקאי אנקרבין לא פריך מידי ואדרבא לא הוה ליה למיפרך ליה אלא מדברי ר"א גופיה דאמר אם קרב ראש א' מהן וכו' ואפשר לומר דגירסת הרמב"ם כך היתה ופריך ליה מדברי ר"א גופיה וכן צ"ל לקמן דף פ' ע"א גבי כוסות דפריך מר"א גופיה דאמר אם קרב כוס א' וכו' ודוק ושוב ראיתי להל"מ בפ"ז מהלכות ע"ז שנתעורר בזה ויישב בדוחק ע"ש:

שם מ"ש א' מארבעים דלא וכו' מששים נמי וכו' הא דלא אמרינן דטעמא דא' מארבעים משום דהוי ספק ספיקא מתרי רובי משא"כ בא' בששים דלא הוי אלא ספק א' מרוב א' עיין בס' פנים מאירות שכתב דברים נכונים בזה:

רש"י ד"ה אומר וכו' מותר אף הג' האמצעיים וכו' אינו ר"ל דתערובת ב' אינו מותר עד שיפרוש א' ממנו לתערובת ג' ואז מותר גם תערובת ב' אבל כל זמן שלא פירש א' מתערובת ב' לתערובת ג' תערובת ב' אסור לגמרי הא ליתא דהא רב כר"ש אתי ואפ"ה קאמר אם נפלו ארבעים למקום א' אין אוסרות ואף דהוי תערובת ב' אלא ר"ל אם לא פירש אחד מתערובת ב' לתערובת ג' אז תערובת ב' אינו מותר אלא אם אינו אוכלן בבת א' דאיכא ספק ספיקא ספק שמא נשאר האיסור בתערובת א' ואם תמצא לומר שהוא בתערובת ב' בכל אחד ואחד אמרינן לאו היינו איסורא משא"כ אם אוכל תערובת ב' בבת א' דאז ליכא אלא ספק א' אבל כשפירש א' מתערובת ב' לתערובת ג' אז מותר לאכול אף תערובת ב' בבת אחת דאיכא ס"ס ספק שמא נשאר האיסור בתערובת א' ואת"ל שהוא בתערובת ב' שמא אותו א' שפירש ממנו לתערובת ג' הוא האיסור ולכך מותר לאכול תערובת ב' אפילו בבת אחת וכ"ש תערובת ג' ודלא כהתוס' דס"ל דאף אחר שפירש אחד מתערובת ב' אסור לאוכלן בבת א' וזהו מ"ש התוס' ובקונ' לא פי' כן ודוק ועוד לקמן אני מכריח פי' זה מדברי רש"י עצמו ודלא כהפר"ח (בסי' ד') [בחי"ד] סי' ק"י ס"ק ל"ח ע"ש:

תוס' ד"ה ונפלה א' מהן וכו' אבל הפילה אפילו שוגג קנסינן וכו' וקשה דהא רב נחמן סבר כר"א דאמר אם קרב הראש של א' מהן יקרבו כל הראשים והתם קרב ע"י אדם שוגג ובס' צאן קדשים תירץ דכהנים לא קנסינן שוגג אטו מזיד וכן כתבו תוס' בגיטין דף נ"ג ע"ב ד"ה בדאורייתא ע"ש וליתא דלא כתבו תוס' אלא גבי מפגל בקדשים דאי קנסינן להו ומפסדינן להו יהיו בטלין מן העבודה אבל הכא אי קנסינן לית להו פסידא אלא העיקר דהכא איירי דאותם שהקריבו הראש לא היו יודעים מהתערובת כלל וכל שלא היה יודע מהתערובת כלל לא שייך ביה קנס כמ"ש הטור י"ד סימן ק"י בשם אביו הרא"ש והביאו הש"ך ס"ק מ' ע"ש ושוב ראיתי לרש"י ביומא פ' שני שעירי דף ס"ד ע"א שכתב קרב הראש של א' מהן קודם שהרגישו בדבר והוא כמ"ש וכן מ"כ לקמן כ"י בגש"ק שכתוב בהן שאין יודע מתערובת וכו' כמו שאכתבנו לקמן בע"ה וכן ראיתי להרע"ב ז"ל שכתב כן ודוק:

ד"ה דאמר וכו' אלא לחד בחד איצטריך וכו' כתב בס' פנים מאירות ומזה הוכחה דאף דבר שהתורה התירה בפי' ביד חכמים לגזור ולאסור דהכא התירה התורה בפי' מום בם דלא ירצו הא על ידי תערובת אפילו חד בחד ירצו וחכמים גזרו דלא כט"ז בי"ד סימן קי"ז וליתא דלא כתב ט"ז אלא כגון נבילה וטריפה דכתיב בפי' לגר אשר בקרבך תתננה ואכלה או מכור לנכרי דכולהו ידעי וזיל קרי בי רב לכך אין כח ביד חכמים לגזור ולאסור אבל הכא לאו בפירוש איתמר אלא מדיוקא ולא ידעי לה אלא רבנן לכך יש כח בידם לגזור ולאסור ודוק:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה