חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף עב:
תוס' ד"ה נתערבו באחרות וכו' וכענין זה צריך לפרש חדא ברייתא דבסתמא וכו' ר"ל דלא נזכר בה לא מחלוקת ולא תנא וק"ל:
בא"ד ור' יהודה כל הרימונים חשובים כל שדרכו וכו' ואף ע"ג דר' מאיר לא חשיב ליה כל שדרכו לריש לקיש צ"ל דפליגי בהכי דר' מאיר לא חשיב שאר רימונים כל שדרכו ור' יהודה חשיב להו כל שדרכו ודוק וכ"מ להר"ש בפרק י"ז דכלים שכתב כן:
בא"ד דאי רימונים בינונים אינן מקדשין א"כ היה לו להזכירן לענין קידוש כמו ר' מאיר ואין לומר אע"ג דאין חילוק ביניהן לענין קידוש כל שהן מ"מ יש חילוק ביניהן לענין ספיקא דרימוני בדן אסור ושאר רימונים מותר ולכך בההיא ברייתא דספק ספיקא אסור נקט רימוני בדן דא"כ אמאי לא אמר ר' יהודה דהוזכרו רימוני בדן לענין קידוש לאסור ספק ספיקא מה שאין אסור בשאר רימונים אלא מדלא אמר ר' יהודה הכי ש"מ דאין חלוקים משאר רימונים לשום דבר אלא לההיא מילתא ודוק וכ"מ להר"ש בפ"ג דערלה ובפי"ז דכלים שכתב כן עיין עליהם ואין להקשות א"כ מנ"ל לר"מ דלא חשיבי כל שדרכו לריש לקיש דילמא חשיבי והא דנקט רימוני בדן הוא לאסור ספק ספיקן הא ליתא דהא ר"מ אמר בהדיא ולמה הוזכרו רימוני בדן שיהו מקדשין כל שהן דמשמע דלענין קידוש כל שהן יש חילוק ביניהן דאי ליכא בינייהו אלא לענין ספק ספיקא לא ה"ל למינקט כל שהן דבהא שוין הן ולא הו"ל למינקט אלא שיהו מקדשין סתמא והוה מפרשינן לענין ס"ס אלא ש"מ דאף לענין קידוש כל שהן יש חילוק ביניהן ודוק:
ד"ה כולן ידלקו וא"ת מ"ש הכא וכו' ול"פ ר"א דלימא יוליך הנאה לים המלח וכו' ונראה דר"א פליג דוקא גבי ע"ז וכו' עוד יש לפרש דוקא בתנור שהסיקו בעצי ע"ז וכו' לפי שאין ממשות האיסור בעין וכו' ונראה דגם לפי האי תירוצא אכתי קאי דוקא בע"ז כתירוץ הא' ועיין הכרח לזה בס' פר"ח חלק א"ח סי' (קמ"ז) [לוח הטעיות חק נתן: תמ"ז] כתב בס' הב"ז ונראה שכן דעת הרמב"ם בפי"ז מהמ"א דין ז' דלא אמרינן בשאר איסורים יוליך הנאה לים וכו' ואפילו בע"ז כשגוף האיסור הוא שם וכתי' ב' ובזה נסתלקה ממנו השגת הר"א ז"ל ודלא כהכ"מ שכתב דגם דעת רבינו כהר"א ומהתימא שלא ראה דברי התוס' וכו' עכ"ל ולכאורה נראה לומר דלא נעלם ממרן הכ"מ דברי התוס' ואפ"ה כתב שדעת רבינו כהר"א משום דהר"א השיגו נמי מרשב"ג דאמר ימכר כולו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו והאי תקנתא איתא בכל האיסורים כדמוכח מהתוס' הכא אבל מ"מ אכתי תימא עליו דקושיא זו נמי הקשו אותה התוס' ותירצו בשם הירושלמי דחיישינן שמא יחזור העכו"ם וימכור לישראל ועוד דמרן הכ"מ סובר בדעת רבינו דהא דרשב"ג ודר"א כולה חדא תקנתא היא ואין תקנה להולכה אלא לאחר שמכר ובמכר לא סגי אלא לאחר שיוליך כמ"ש שם דין כ"ט וכן כתב בשמו התי"ט בפ"ג דערלה משנה ו' וכן ראיתי שכתב כן רבינו בהדיא בפי' המשניות בשילהי מסכת ע"ז במשנת אלו אסורין ואוסרין וכו' ע"ש ודלא כרש"י ז"ל בשילהי פ' כל הצלמים דף מ"ט ע"ב דמפרש דתרתי תקנתא נינהו ואפילו רבנן דר"א דס"ל אין פדיון לע"ז אית להו תקנתא דרשב"ג ע"ש ואפשר שטעמו של רבינו משום דאי רשב"ג תקנתא אחריתי אתא לאשמעינן ופליג אר"א הו"ל למיתני תקנתא דידיה בההיא מתני' דפ' כל הצלמים בתר דתני תקנתא דר"א אלא ש"מ דחדא תקנתא היא ול"פ רשב"ג אר"א ומהתימא לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דר"א ורשב"ג חדא תקנתא היא א"כ מאי פריך בירושלמי אכל הנהו דערלה מ"ט לא אמרינן ימכרו כולן לעכו"ם חוץ מדמי איסור כדקאמר רשב"ג הא כיון דרשב"ג ור"א חדא תקנתא היא ובמכר לא סגי אלא לאחר שיוליך א"כ האי תקנתא ליתא אלא בע"ז שתופסת דמיה ואי ס"ל כרשב"ם דהאי תקנתא איתא בכל האיסורים א"כ אמאי לא כתב האי תקנתא אלא בע"ז דוקא וע"ק דבירושלמי אההיא מתני' דפ' כל הצלמים דקתני נטל הימנה כרכור אסור בהנאה וכו' פריך מ"ש מיין נסך דאמרינן ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו והכא גבי כרכור לא אמרינן ימכר חוץ מדמי איסור שבו כמו שהזכירו התוס' שם ד"ה ארג בו את הבגד ע"ש ואי רשב"ג ור"א חדא תקנתא היא א"כ מאי פריך הא בההיא מתני' דנטל הימנה כרכור קתני ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח וע"ק לדעת הרמב"ם דכולה חדא תקנתא היא א"כ מאי קאמר רב אדא שם אהא דאמר ר"א יוליך הנאה לים המלח לא שנו אלא פת אבל חבית לא ואי כולה חדא תקנתא היא איך קאמר לא שנו וכו' אדרבא דברי רשב"ג לא נאמרו אלא בחבית ועיין פרש"י שם ולקושיא זו יש ליישב לדעת רב אדא אע"ג דר"א ורשב"ג חדא תקנתא היא מ"מ פליגי בדינא דר"א סבר לא מהניא האי תקנתא אלא בפת אבל בחבית לא ולכך לא הזכיר האי תקנתא אלא גבי פת אבל רשב"ג סבר דהאי תקנתא מהניא אפילו גבי חבית כל זה לדעת רב אדא אבל לרב חסדא ל"פ כלל וכדי ליישב קושיא ראשונה י"ל בדוחק דרבינו סובר דרב אדא ורב חסדא פליגי בהכי דרב אדא סבר דתקנתא דרשב"ג תקנתא אחריתי היא ולאו היינו תקנתא דר"א ולכך קאמר אההיא תקנתא דר"א לא שנו אלא פת מדלא נקט ר"א תקנתא דידיה אלא גבי פת אבל חבית לא כפרש"י דלא מהניא אחבית אלא תקנתא דרשב"ג ורב חסדא סבר דכולה חדא תקנתא היא ולכך קאמר אפילו חבית והשתא הירושלמי דפריך מ"ש מיין נסך דאמרינן ימכר חוץ מדמי
איסור פריך אליבא דרב אדא דסבר תרתי תקנתא נינהו ודוק נ"ל: