חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף עב.
גמרא צריכא דאי מהתם ה"א ה"מ חולין אבל קדשים אימא וכו' כצ"ל כן נראה מפרש"י וז"ל רש"י כ"י צריכא דאי מהתם ה"א ה"מ חולין אבל קדשים אימא ליעביד להו תקנתא דליבטול איסורא ברובא דהא מדאורייתא כל איסור ברובא בטיל וירעו כי היכי דלא ליפסדינהו לגמרי. ה"ג ואי מהכא ה"א ה"מ לגבוה דמאיס אבל להדיוט אימא לא כלומר אבל מידי דהדיוט כגון חולין דקילי אימא ניבטיל ברובא עכ"ל יש מקשים איך אפשר לומר דה"א דחולין אף דאיסורי הנאה בטלי א"כ למה תני הכא ימותו ירעו עד שיסתאבו ואיסורי הנאה של חולין בטלי י"ל כיון דתחילתן קדשים אי אמרינן להו דירעו עד שיסתאבו ואח"כ בטלי אתו ליבטלינהו מעיקרא לכך גזרו דימותו ודוק:
תוס' ד"ה וליבטלו ברובא וכו' דאע"ג דאבר מן החי חשיב בריה דע דלא אמרן דחשיב בריה אלא לענין דלא בטיל אבל לענין ליחייב עליו במשהו כמו גיד הנשה ועוף טמא לא מחייב עד דאיכא ביה כזית ואף דליכא כזית בבשר אלא עם עצמות וגידין מצטרפין כדאיתא בשילהי פ' גיד הנשה דף ק"ב ע"ש ועיין לתוס' שם דף צ"ו ע"ב ד"ה ור' יהודה ודוק:
בא"ד והאיכא גיד הנשה ר"ל דלית ליה נשמה ואפ"ה חשיב בריה והה"נ דק"ל מאבר מן החי וכן הם דבריהם מבוארים שם בפ' גיד הנשה דף צ"ו ע"א ד"ה מאי טעמא וע"ש באורך והרא"ש ז"ל כתב שם בשם י"מ דאף רבנן בעו דבר שבא מבריית נשמה וגיד ואבר מן החי מדבר שיש בו נשמה ודוק:
ד"ה אלא למ"ד וכו' ועוד מדפריך התם וכו' משמע דחשיב כששה דברים ר"ל דשור הנסקל דחשיב התם משמע דחשיב כששה דברים מדלא פריך וניתני אלא מאגוזי (פריך) [פרך] וכו' ולא פריך מחבילי תלתן משמע דכרבנן בעי לאוקומי דלא סגי להו באת שדרכו לימנות ואפ"ה חשיב התם שור הנסקל אלמא דשור הנסקל חשוב יותר מאת שדרכו למנות וק"ל:
בא"ד ועוד נראה דאיצטריך למיתני וכו' ולא כתיבה איסורא באורייתא ועוד משום סתם יינן דרבנן וס"ד דבטל ועוד משום דאשכחן איסור ע"ז דקיל לר"א דאמר יש פדיון לע"ז משא"כ בשאר איסורין לאפוקי מר"א תנא ליה התם והשתא אפרש וכו' כצ"ל נ"ל:
בא"ד את שדרכו ואחרינא אמר וכו' לימנות שנינו ונראה דאותם וכו' כצ"ל: