אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף עא:

דף עא.

גמרא

תנינא חדא זימנא כל האסורים וכו' אינו ר"ל דפריך ל"ל למיתני האי בבא כלל דכל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות וכו' דהא איצטריך למיתני לאשמעינן דימותו דלא נימא ירעו עד שיסתאבו ויפדו ואחרי כן נימא דכל דפריש מרובא פריש דהשתא חזו להדיוט כמ"ש התוס' לעיל א"נ דאתיא לאשמעינן דימותו כולן דלא נימא הך דמת דאיסורא מת כדאיתא לקמן דף ע"ד ע"א אלא הכי פריך ל"ל למיתני' אפילו אחד בריבוא הא תנינן חדא זימנא ודוק ויש לדקדק אמאי לא פריך ממתני' גופא ל"ל רישא לאשמעינן דאיסורי הנאה לא בטיל כיון דתני בסיפא בנתערב בשאינו איסורי הנאה לא בטיל ק"ו ברישא דאיסורי הנאה נינהו ואי משום דלא קתני בכמה א"כ אמאי פריך מינה אמתני' דתמורה כיון דכבר ידע דלא קתני בה בכמה וי"ל אע"ג דידע דלא קתני בה בכמה אפ"ה פריך מינה משום דסמיך אפירכא אחריתי וניתני הא ולא בעי הא א"נ י"ל דלא ידע דלא קתני בה בכמה דס"ד דאחד בריבוא דקתני רישא קאי נמי אסיפא ולכך פריך מינה אמתני' דתמורה והא דלא פריך הכא ממתני' גופא ל"ל רישא כיון דתני סיפא משום דסיפא לא ידע מינה דלא בטיל אלא משום דקאי ארישא דתני בה אפי' אחד בריבוא וא"ת א"כ ליתני רישא ולא בעי סיפא משום דאיכא למימר הני הוא דאיסורי הנאה נינהו אבל הני דלאו איסורי הנאה אימא ליבטיל דכבר ידע האי חילוקא ולא קשיא ליה תנינא חדא זימנא בתמורה וכו' אלא ליתני התם בתמורה דלאו איסורי הנאה ואפ"ה לא בטיל כ"ש הני דאיסורי הנאה דלא אסיק אדעתיה ה"מ לגבוה אבל להדיוט אימא לא ודוק:

תוס' ד"ה ובטריפה וכו' וא"ת בפ' הפרה וכו' דהוה מחייבנא באדם דחשיב המת שלו משום עור דשרי בהנאה דאורייתא וכו' הכא כתבו בפשיטות דעור אדם שרי בהנאה דאורייתא אבל במסכת נדה ריש פ"ז דף נ"ה ע"א בד"ה שמא יעשה שטיחין נראה כמסתפקין דבתירוץ א' סברי דעור בכלל בשר ליאסר בהנאה ובתירוץ שני כתבו דנראה דעור אינו בכלל בשר דהא מת יליף מעגלה ערופה ועגלה ערופה לא נפקא אלא מדכתיב בה כפרה כקדשים ועור קדשים מותר בהנאה לאחר זריקה ובפ"ק דב"ק דף י' ע"א בד"ה שהשור חייב וכו' נראה דסברי דעור בכלל בשר מדהקשו וא"ת ל"ל שור ולא אדם תיפוק ליה מוהמת יהיה לו מי שהמת שלו כדפטרינן שור פסולי המוקדשין דמת אסור בהנאה וכו' ואי אמרת דעור אינו בכלל בשר הא שפיר קרינן והמת יהיה לו כמ"ש הכא ושור פסולי המוקדשין דממעטי מוהמת יהיה לו משום דעורו נמי אסור כדמסקי בפ' טבול יום כמ"ש התוס' הכא אלא משמע דס"ל דעור אדם אסור בהנאה כבשרו ובפ' נגמר הדין דף מ"ח ע"א ד"ה משמשין הכריחו מכח קושיא דעור אדם אסור בהנאה מדאורייתא ע"ש והנה ראיתי בס' צ"ק שכתב ליישב הא דפשיטא להו לתוס' דעור המת שרי בהנאה הוא משום הא דמת אסור בהנאה דיליף שם שם מעגלה ערופה וע"ע עצמה דאסורה בהנאה הוא משום דכתיב בה כפרה כקדשים ועורת קדשים מותרין בהנאה לכך ה"ה לעור אדם אבל לפי מ"ש התוס' במסכת קידושין דף נ"ז ע"א ד"ה כפרה דעיקר ילפותא דעגלה ערופה דאסורה בהנאה הוא מדכתיב וערפו שם שם תהא קבורתה לפ"ז משמע אפילו עורה אסור וה"ה לעור של מת ע"כ תורף דבריו ואכתי ק"ל דהא אף לפי מאי דילפינן מדכתיב בה כפרה היינו דוקא לאוסרה מחיים אבל לאחר עריפה לא ילפא אלא מדכתיב וערפו שם כמ"ש התוס' שם וא"כ כיון דמת לא יליף אלא מג"ש דשם שם מוערפו שם א"כ אמאי לא פשיטא להו דעור אדם אסור אף לפי דרשא דכפרה כתיב בה כקדשים כיון דההיא דרשא לא אתיא אלא לאוסרה מחיים אבל לאחר עריפה לא ילפא אלא מוערפו שם וי"ל כיון דמחיים ילפא מקדשים אף לאחר עריפה ילפינן דעורה מותר מקדשים דעיקר ילפותא היא מקדשים אלא שלא תאמר לאחר עריפה מותרת כיון שנעשית מצותה לכך איצטריך וערפו שם ודוק והנה לפי האי סברא דעור אדם אסור בהנאה קשה א"כ אמאי איצטריך לשור ולא אדם תיפוק לי מוהמת יהיה לו מי שהמת שלו כבר תירצו זה התוס' בפ"ק דבב"ק דף י' ע"א ד"ה שהשור חייב ע"ש שתירצו שני תירוצים ובתירוץ שני כתבו דשור ולא אדם איצטריך לעבד ולעכו"ם הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה הנה כתבו בפשיטות דמת עכו"ם שרי בהנאה ועיין בזה בספר ברכת הזבח ובס' משנה למלך בפרק י"ד מהלכות אבל והנה בס' צאן קדשים רצה לחלק ולומר דלא כתבו התוס' שם בקמא דעכו"ם שרי בהנאה אלא להך סברא דילפינן מת מעגלה ערופה וע"ע עצמה מדכתיב בה כפרה בקדשים מש"ה כתבו דמת עכו"ם לא הוי כקדשים לאסור בהנאה מכח סברא בעלמא אבל לפי מאי דמסקו בקידושין דלאו דרשא היא ועיקר דרשא דעגלה ערופה משום דכתיב שם שם תהא קבורתה ולא משום קדשים וכיון דילפינן מת מעגלה ערופה מהיכא תיתי לחלק בין מת ישראל ובין מת עכו"ם וכו' ע"ש הא ליתא דהא הא דכתבו תוס' שם בקמא דף י' ד"ה שהשור חייב דמת עכו"ם שרי בהנאה בההוא דיבור גופיה סברי דעור מת אסור בהנאה כמ"ש לעיל ולפי סברת הרב בעל ס' צ"ק הוא מטעם דסברי דעיקר דרשא דעגלה ערופה אסורה בהנאה הוא משום דכתיב וערפו שם שם תהא קבורתה ואפ"ה כתבו דמת עכו"ם שרי בהנאה אלא טעמייהו הוא לחלק בין מת ישראל למת עכו"ם הוא משום דילפינן הא דמת אסור בהנאה ממרים דכתיב בה שם וילפא שם מעגלה ערופה וכיון דמרים ישראלית היא לכך נראה להם לחלק בין מת ישראל למת עכו"ם ודוק:

ד"ה ויביא בדמי היפה וכו' וכן מוכח בגמ' ר"ל מדפריך דלאו איסורי הנאה נמי הא תנא ליה ודוק:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה