חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף נז:
רש"י ד"ה כשם שמזה לפני וכו' דמקצת עבודה כל א' כתובה בו וכו' אין לפרש דמקצת הכתוב בהן ר"ל דבפר כתב שבע למטה ומקצת שאינו כתוב א' למעלה ויליף לה משעיר וכן בשעיר מקצת כתוב בו היינו אחת למעלה ומקצת שאינו כתוב בו היינו שבע למטה ויליף להו מפר דא"כ היינו דקמשני חוץ מפנים בחד זימנא גמיר לפרש"י אלא ר"ל בין בפר בין בשעיר כתיב מעלה ומטה ולא הוצרכו ללמוד זה מזה אלא את המנין הילכך כל חד וחד מעצמו למד מקצת ודבר אחר מסייעו במקצת ודוק וכן הם מבוארים דבריו שם בפ' הוציאו לו דף נ"ז ע"ש:
ד"ה מקומות וכו' אבל גבי תודה ובכור בכור הוקש לחזה ושוק של תודה והיא עצמה וכו' כצ"ל נ"ל:
ד"ה להרחיק את האדם כדתנן בכולהו עד חצות כצ"ל ר"ל כדתנן בכל הני דלעיל גבי חטאות ואשמות ותודה ואיל נזיר דבכולהו תנן ונאכל עד חצות ולא קתני בלשון שלילה משום דמדרבנן הוא כדי להרחיק את האדם מן העבירה וק"ל ואין צורך למה שפי' הב"ז ע"ש:
תוס' ד"ה ואב"א חוץ מפנים וכו' וקשה לפי' מהא דאמר וכו' ותירץ ר"י דמאחת למעלה וכו' עיין לתוס' שם בפ' הוציאו לו שיישבו לפרש"י ודחו פי' ר"י ע"ש:
בא"ד ור"ח פי' וכו' דכי גמרינן שיהיו כל עשיותיו שוות וכו' ר"ל דכי גמרינן מוכן יעשה שיהיו כל עשיותיו שוות בין בפנים בין בחוץ וא"כ צריכין אנו ללמוד בחד זימנא גם מה שלמדנו בהיקש דאל"כ לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה באהל מועד כמו לפני ולפנים ודוק והוא פי' ריצב"א שם בפ' הוציאו לו ע"ש:
בא"ד ואית ספרים דגרסי חוץ ופנים בחד זימנא גמר עכ"ל נראה דמייתי גירסא זו לסיועי לפי' ר"ח דלגירסא זו משמע חוץ ופנים בחד זימנא גמר ר"ל שיהיו חוץ ופנים שוין ודוק:
ד"ה היינו דכתיב ממושבותיכם וכו' ואע"ג דמנין של חלות לאו בגופיה וכו' חשיב (כבתים) [לוח הטעיות חק נתן: ככתוב] בגופיה כדפי' (בק"ו) [לוח הטעיות חק נתן: בקונט'] משום דקי"ל דדבר הלמד בג"ש וכו' כצ"ל ור"ל כיון דג"ש יש לה כח ללמד בהיקש חשובה ככתובה בהדי' ולכך חשיב הימנו וכתבו עוד א"נ משום דתרומת מעשר חולין היא ר"ל אפילו למ"ד לעיל בתר מלמד אזלינן ולא איפשיטא אי דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש מ"מ כיון דס"ל בתר מלמד אזלינן א"כ ה"נ המלמד דהוא תרומת מעשר חולין הוא ושפיר דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש ולכך חשיב כדכתיב בגופיה וק"ל:
בא"ד ועוד דרשי' התם שיהו כל הקרבנות שוין וכו' עיין בספר צ"ק:
ד"ה ואב"א וכו' ויש לפרש דדייקא מדלא קתני עד חצות לבסוף וכו' ר"ל דתירוצא קמא דייק מדלא קתני ונאכל עד חצות כדתני בכל הני דלעיל ותני אלא עד חצות בלשון שלילה ש"מ דהוא דאורייתא ותירוצא בתרא דייק מדלא תני עד חצות לבסוף אם הוא מדרבנן ולא הו"ל להפסיק באמצע כל הני דהם דאורייתא ומדתני ליה באמצע כל הני ש"מ דעד חצות נמי דאורייתא ככל הני וק"ל ודברי הב"ז בזה אינם מבוררין לי ע"ש:
בא"ד ויש לדקדק דהלכה כראב"ע וכו' אבל הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ח מהלכות קרבן פסח פסק כר"ע שאינו אלא הרחקה מדרבנן ועיין להר' המגיד בריש פ"ו מהל' חמץ ומצה שכתב טעם נכון לפסק רבינו ועיין לתוס' בשילהי ערבי פסחים:
הדרן עלך פרק איזהו מקומן