חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף נא.
גמרא1 אמר אמרה למד קדש ומלמד קדש משמע הא דאמרינן אלא למ"ד בתר מלמד אזלינן ר"ל בתר מלמד נמי דבעינן למד ומלמד שניהם קדש וכן כתב רש"י וכן שניהן צריכין שיהו בקדשים ומכאן קשיא לי למ"ש ביומא שילהי פ' שני שעירי דף ס"ח ע"א בד"ה ליתן מתנה שלישית שכתבו והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש למ"ד באיזהו מקומן דבתר מלמד אזלינן אע"ג דלמד חול הוא ונ"ל הא דקאמר הכא אמר אמרה למד קדש ומלמד קדש היינו לסברא דידיה דבעי למד קדש לכך קאמר ליה הכי בעי למד קדש ומלמד קדש הואיל ולמד קדש כגון שלמים שפיר מיפשט בעיין אבל למר זוטרא דס"ל בתר מלמד אזלינן לא בעי קדש אלא מלמד דוקא אע"ג דלמד חול וכן מוכח לקמן פ' ק"ק דף ס' ע"ב דלמ"ד בתר מלמד אזלינן אע"ג דלמד חול הוא אבל למ"ד בתר למד אזלינן אע"ג דלא הוי חול אלא למד שני שפיר למדין ע"ש אבל אי למד שני קדש אע"ג דמלמד ולמד ראשון שבהם חול אין למדין כדמוכח מפרש"י לקמן גבי בעי' דבר הלמד בק"ו מהו שילמד בבנין אב דקאמר גמ' ולא היא התם תיהוי היא משחיטה דחולין קאתיין וכתב רש"י ולמאן דלית ליה דרב פפא אע"ג דלמד קדש לאו ראיה היא משמע דלרב פפא שפיר מייתי ראיה כיון דלמד שני קדש אע"ג דמלמד ולמד א' שחיטה דחולין היא וא"כ הא דכתב רש"י כאן הואיל ולמד קדש כגון שלמים שפיר מיפשט בעיין נ"ל דצ"ל כגון בכור וכו' דשלמים שהן למד א' לא איכפת לן בהו אי קדש אי חול למ"ד בתר למד אזלינן כמו שהוכחנו הכלל העולה דלמ"ד בתר למד אזלינן העיקר הוא למד שני אי קדש הוא אין למדין אע"ג דמלמד ולמד ראשון חול הן ואי למד שני חול הוא שפיר למדין אע"ג דמלמד ולמד א' קדש הן אבל אכתי איכא לספוקי למ"ד בתר מלמד אזלינן אי בעי מלמד ולמד ראשון קדש או מלמד לחוד סגי ודוק:
1 מאת העורך: בדפוס וילנא הקטעים דלהלן מופיעים בדף נ עמוד א
רש"י ד"ה ונאמר להלן ראש וכרעים בעולה כתב וכו' כצ"ל ותיבת בן צאן נמחק דמאי איריא דגמר מבן צאן ולא גמ' מבן בקר דכתיב בפ' תחילה וכ"ה בפרש"י בשילהי פ' שני שעירי ע"ש:
תוס' ד"ה מה להלן ע"י ניתוח וכו' כיון דהוי הימנו ודבר אחר וכו' עיין לקמן שילהי פרקין דף נ"ז ועיין במנחות דף ע"ח ועיין ביומא דף נ"ז ונראה דהכא ניתוח ושלא בהפשט חשיב ענין א' כיון דהכא לענין שריפה ודוק:
בא"ד כדפי' בקונטרס וע"ק דדבר הלמד בהיקש וכו' כצ"ל: