חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף נ.
גמרא1 א"כ ניכתוב בהאי וכו' יש מקשים א"כ הוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ולקמן בעיא ולא איפשיטא וליתא דזה אינו בנין אב דכל אשמות אחד הם ודוק ראיתי לתוס' פ' טרף בקלפי דף מ' ע"ב ד"ה ומה במקום שכתבו דאפילו יצא לידון בדבר חדש גמרי מהדדי בק"ו או במ"מ אם אין להשיב ע"ש וקשה לפ"ז א"כ אמאי איצטריך קרא ליהדריה לאשם מצורע למתן דמים ליגמר מכלליה בק"ו ומה שאר אשמות שאין טעונים נסכים טעונים מתן דמים מצורע שטעון נסכים א"ד שטעון מתן דמים וי"ל דאיכא למיפרך מה לשאר אשמות שכן באין לכפר ודוק:
1 מאת העורך: בדפוס וילנא קטע זה מופיע בדף מט עמוד א
שם2 כיון דאהדריה אה(ד)דריה ור"ל ולא היה צריך לכתוב ביה שחיטת צפון אלא לעיכובא כפירש"י אבל בת"כ בפ' מצורע איתא ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה מה ת"ל לפי שיצא לידון בעמידה יכול מקום העמדה תהא שחיטה ת"ל במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה ע"כ והביאה רש"י בחומש וזה דלא כגמ' דידן דהא נפקא לן מכחטאת האשם בשאר אשמות יהיה וקרא דושחט את הכבש וגו' לעיכובא אתא ודוק:
2 מאת העורך: בדפוס וילנא הקטעים דלהלן מופיעים בדף מט עמוד ב
שם וניקשי' לעולה ולא ניקשי' לחטאת אי אקשי' לעולה ולא אקשי' לחטאת ה"א וכו' כצ"ל כנראה מפרש"י ותוס':
תוס'3 ד"ה לעכב מנ"ל וכו' למקבל לא ידעינן עיכובא עכ"ל אבל לקבלה ילפינן שפיר מדכתיב ולקח הכהן בתר ושחט משמע במקום שחיטה שם תהא קבלה כדילפי לעיל גבי חטאת אבל למקבל לא ידעינן עיכובא למאן דלא משמע ליה לקח ולקח אבל קשה אמאי לא ילפינן מדאשכחן למצוה מקבל כקבלה ה"ה לעכב כמ"ש לעיל ד"ה קבלה נמי ודוק:
3 מאת העורך: בדפוס וילנא הקטעים דלהלן מופיעים בדף מט עמוד א
ד"ה לפי שיצא אשם מצורע וכו' מה שחטאת מצורע טעונה נסכים וכו' הא דלא הקשו מאשם מצורע דטעון נמי נסכים משא"כ בשאר אשמות משום דה"מ למידחי דאה"נ דחשיב דבר חדש אלא עדיפא מינה קתני בהונות א"נ משום דחטאת מצורע לא אהדרי' קרא ואי הא דטעונה נסכים חשיב דבר חדש א"כ לא תהא טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח ודוק:
בא"ד אלא לא קרוי דבר חדש אלא כשסותר כללו וכו' כתב בס' הברה"ז וז"ל וצל"ע על מ"ש דלא מיקרי דבר חדש אלא כשסותר כללו אבל תוספת לא מיקרי דבר חדש הא גרסינן בת"כ והביאו רש"י ז"ל לקמן דף נ"ז ע"א ד"ה ה"ג וכשנאמרו וכו' לפי שיצא תודה בדבר חדש שטעונה לחם יכול אין לך בה אלא חידושה ת"ל וכו' טעונה תנופה חזה ושוק וכו' ע"ש גם רש"י ז"ל בחומש בפ' נשא הביא לו ספרי וז"ל ומנחתם ונסכיהם של שלמי נזיר לפי שיצאו לידון בדבר חדש להטעינו לחם יכול לא יהא טעון נסכים ת"ל ומנחתם וכו' והרי לחמי תודה ונזיר הוא דבר הנוסף ולא סותר לכללו ואפ"ה מיקרו דבר חדש וכו' עכ"ל והיא קו' גדולה ומרפסא איגרא וראיתי להר"ש אלגזי בספר גופי הלכות בתחילת כללי הדל"ת פ"ד דף כ"ה שהביא קו' הברה"ז וכתב לתרץ דלא כתב דנסכים לא הוי חדש אלא לתנא דסבר לאו כללי' גמר מיניה שהוא חידוש גדול וסברי דלמ"ד הכי לא הוי דבר חדש לענין זה לאף כלליה אלא כשהוא חדש לגמרי דסותר אבל לענין איהו דלא גמ' מכלליה כיון דגריע מכלליה אליבא דכולהו בכל דבר חדש אפילו שלא יהא סותר אלא נוסף כגון נסכים דלענין שאין אתה יכול להחזירו לכללו זהו תורף דבריו עש"ב לא ידענא מאי קאמר דא"כ מנלן דחטאת מצורע טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח כיון דנסכים הוי דבר חדש לענין איהו דלא גמר מכלליה הא לא אהדריה קרא לחטאת מצורע כמו דאהדריה לאשם מצורע וזהו כונת התוס' ז"ל שהקשו מה שחטאת מצורע טעונה נסכים וכו' כמ"ש וע"ז כתב דנסכים לא הוי דבר חדש לענין דאיהו דלא גמ' מכלליה למתן דמים ואימורים לכך נ"ל הא דכתבו התוס' ז"ל דלא מיקרי דבר חדש אלא כשסותר כללו היינו שלא נמצא דבר זה בשום קרבן כגון מתנת בהונות דלא אשכחן ליה בשום קרבן וכגון אשת אח שהותרה דלא אשכחן היתר זה בשום ערוה והא דכתבו כי הכא דשאר אשמות כל הדם למזבח וכו' לאו דוקא הוא אלא כאילו אמרו דשאר כל הקרבנות כל הדם למזבח וכו' אלא משום דאיירי באשם נקטיה הכי וא"כ מעתה הא דתודה ושלמי נזיר שיצאו לידון שטעונין לחם הוי דבר חדש שסותר כלליה דלא אשכחן ליה בשום קרבן ולא מיקרי תוס' והשתא ניחא הא דלחמי תודה ונזיר שטעונין לחם דמיקרו דבר חדש כיון דאינם בשום קרבן אלא בתודה ושלמי נזיר דשלמי נזיר תודה קרינן להו דשניהם אינן נאכלין אלא ליום ולילה א' משא"כ שלמים דנאכלין לב' ימים ולילה א' ועוד דשניהם טעונין לחם אלא שיש חילוק בלחמם וא"כ לא הוי אלא בדבר א' וכיון דלא אשכחן דטעונין לחם בשום קרבן אלא בהו הוי סותר כלליה ומיקרי דבר חדש ולא תוספות משא"כ הא דחטאת מצורע טעונה נסכים אע"ג דשארי חטאות אין טעונין לא חשיב דבר חדש אלא תוס' כיון דאשכחן לעולה ושלמים שטעונין נסכים וכן אוב וידעוני שיש כרת משא"כ בשאר מכשפים נמי לא מיקרי דבר חדש אלא תוס' כיון דאשכחן לכרת בעלמא ודוק אבל יש לתמוה על הא דאיתא בספרי ומנחתם ונסכיהם של שלמי נזיר לפי שיצאו וכו' החזירן לכללן שיטעינו נסכים דק' למה צריך קרא שיטעינו נסכים תיפוק ליה בק"ו ומה עולה ושלמים שאין טעונין לחם טעונין נסכים שלמי נזיר שטעונין לחם א"ד שטעונין נסכים דאע"ג דיצא לידון בדבר חדש ולא גמר איהו מכלליה לכ"ע מ"מ אם יש ללמוד בק"ו או במ"מ אם אין להשיב למידין כמ"ש תוס' בפ' טרף בקלפי דף מ' ע"ב ד"ה ומה במקום וכו' ע"ש וכן תיקשי נמי גבי תודה למה צריך להחזירה לכללה וכן קשה נמי הכא גבי אשם מצורע אמאי איצטריך הכתוב להחזירו לכללו שיהא טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח הא אתי בק"ו ומה שאר אשמות שאין טעונין בהונות טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח אשם מצורע שטעון בהונות אינו דין שיהא טעון מתן דמים וכו' ואף ע"ג דכבר כתבתי דאיכא פירכא מכל מקום עוד יש לאלוה מילין ועוד קשה הא דמתרצי הכא אהא דמקשו למאן דאמר כלליה גמר מיניה יהיו אשמות טעונות מתן בהונות וכו' ומיתרצי דלא גמר מיניה אלא מידי דלא חידש כגון שחיטת צפון אבל החידוש לא גמר מיניה וכו' אם כן מאי מקשו שם בפרק טרף בקלפי דף מ' ע"ב ד"ה ועשהו חטאת ואם תאמר וניהדר ונילף בעלמא מהכא שקידש הגורל בקל וחומר וכו' ע"ש הא כתבו דאף למאן דאמר כלליה גמר מיניה דחידוש לא גמר מיניה וע"ק מאי הוכחה קא מייתי הכא דא"כ הוה יוצא לידון בדבר חדש כיוצא בו ללמד על הכלל כולו הא כבר כתבו שם ד"ה ומה במקום וכו' דהחילוק הוא דביצא לידון בדבר חדש גמרי מהדדי בק"ו או במ"מ אם אין להשיב אבל אם יש להשיב לא גמרינן מהדדי אבל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא וכו' גמרינן מיניה אפילו אם יש להשיב כמו על ג"ש והיקש וכו' ע"ש והנה לב' קושיות האחרונות י"ל דלא קאמרי התוספות הכא דאף למ"ד כלליה גמר מיניה החידוש לא גמר אי ליכא ק"ו דבמידה זו דכלליה גמר מיניה אי ליכא ק"ו החידוש לא גמר אבל אי איכא ק"ו אם אין להשיב אף החידוש גמר אבל אם יש להשיב החידוש לא גמר אבל אי ילפי' במדת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא וכו' אין משיבין כמו על ג"ש והיקש וזהו שכתבו אי כלליה גמר מיניה אף החידוש במדה זו אף דליכא ק"ו אם כן אין משיבין דהוי כמו על ג"ש והיקש וא"כ הוי מדה זו כמו מדת ללמד על הכלל כולו יצא ולקו' א' שהקשינו אמאי צריך קרא לשלמי נזיר להחזירן לכללן שיטעינו נסכים הא איכא ק"ו מה עולה ושלמים שאין טעונין לחם טעונין נסכים שלמי נזיר שטעונין לחם א"ד שטעונין נסכים דהא אע"ג דלכ"ע איהו לא גמר מיניה היינו אי ליכא ק"ו אבל אי איכא ק"ו אם אין להשיב שפיר ילפינן בק"ו כמ"ש התוס' דיומא גם לזאת י"ל משום דמצי למיעבד ק"ו איפכא ומה שלמי נזיר שאין טעונין נסכים טעונין לחם עולה ושלמים שטעונין נסכים א"ד שטעונין לחם והוו תרי ק"ו דסתרי אהדדי וקי"ל דכל חד וחד ליקו אדוכתיה לכך איצטריך קרא להחזירם לכללם שטעונין נסכים וכן גבי תודה וכן גבי אשם מצורע מצי למעבד ק"ו איפכא ומה אשם מצורע שאין טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח טעון בהונות שאר אשמות שטעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח א"ד שטעונין בהונות והוו תרי ק"ו דסתרי אהדדי וכל חד וחד ליקו אדוכתי' לכך איצטריך קרא להחזירו לכללו שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח ודו"ק והא דלא חשיב דבר חדש מה שמקבל ביד הדם הנותן לבהונות שהוא סותר לכלל כל הקרבנות מתקבל בכלי שרת עיין בס' מדות אהרן דף ל"ה פסקא ד' ודוק:
בא"ד ולילפו עריות וכו' אע"ג דלא דמי דהכא חד איסורא והכא תרי איסורי הכא קא מקשו באותה המצאה דאמר גמ' שם דאמרינן עלה הואיל ואישתרי אישתרי ע"ש:
בא"ד וי"ל דלא גמר מיניה אלא מידי דלא חידש בו וכו' הא דלא גמר מיניה נסכים ע' בס' מדות אהרן ועי"ל דשאר חטאות ושאר אשמות לא מצי למילף מחטאת מצורע ואשם דמעטינהו קרא מנסכים כדאיתא במנחות דף צ' ע"ב ומש"ה חטאתו ואשמו של מצורע איצטריך קרא לרבינהו כדאיתא התם דף צ"א ע"ש ודוק והא דלא ילפינן נמי כרת בשאר מכשפים מאוב וידעוני משום דבמאי ילפת לה אי במדת כל דבר שהיה בכלל וכו' ללמד על הכלל כולו יצא הא לא היה אלא בכלל לא תחיה דהיא אזהרה לב"ד להמית אותו ויצא מן הכלל ללמד איזה מיתה בזה הוא דאמרינן ללמד על הכלל כולו יצא ואי ילפת לה במ"מ אין עונשין מן הדין דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ומ"מ הוי כמו ק"ו ודוק:
בא"ד ועוד דא"כ היה יוצא לידון בדבר חדש כיוצא ללמד על הכלל כולו יש להקשות דילמא איכא בינייהו לענין הפרט שאינו יכול ללמוד מן הכלל כשיצא לידון בדבר חדש ושוב ראיתי להר"ש אלגזי בספר יבין שמועה שנתעורר בזה אלא שנפל ט"ס בדבריו ותירץ תירוץ נכון וע' בספר מדות אהרן שתירץ כן ע"ש:
ד"ה4 אי אקשי' לעולה וכו' וכן יש להקשות אי דבר הלמד בהיקש וכו' לא ניכתוב צפון בכלל ותיתי מכחטאת כאשם כי היכי וכו' ועוד נילף שאר אשמות לעיכובא מאשם מצורע וי"ל דלא ה"א וכו' ולא הוה דרשינן האשם כשאר אשם כיון דלא כתב צפון בהדיא וכו' כצ"ל נ"ל והשתא לא הוו דבריהם כפולים וה"פ שבתחלה הקשו אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אמאי אקשה לאשם מצורע לעולה כלל תיפוק ליה מכחטאת האשם דמה חטאת צפון מיעכב אף אשם כן דליהדרי למצוה מהאשם נפקא כשאר אשמות יהא ותירצו דאי לא אקשי' לעולה לצפון לא ה"א דאהדריה קרא לשחיטת צפון כיון דלא בעי כהונה ואשם לא הוה דרשי' ליה כיון דלא כתיב באשם וכו' אבל השתא דכתב צפון שמעי' דפי' האשם היינו כשאר אשמות יהא ושוב הקשו אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש א"כ אמאי איצטריך למיכתב צפון בכלל ר"ל בכלל דזאת תורת האשם תיתי מכחטאת כאשם דכתיב שם בכלל כי היכי דילפי' מיניה סמיכה נילף נמי מיניה צפון ולעיכובא נילף מאשם מצורע דכתיב ביה ושחט את הכבש במקום וגו' דלדידיה להחזירו למצוה לא איצטריך דהא אהדריה קרא כחטאת האשם ותירצו דאי לא הוה כתוב צפון בהדיא בשאר אשמות לא ה"א דאהדריה קרא לשחיטת צפון ולא הוה דרשינן האשם כשאר אשמות יהא כיון דלא כתב בהו בהדיא ודוק נ"ל:
4 מאת העורך: בדפוס וילנא הקטעים דלהלן מופיעים בדף מט עמוד ב