חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף מט:
גמרא מה לבן צאן שכן קבוע לו כלי תימא אמאי לא משנה הק"ו מהנושאים למקומות וליעביד הכי ומה כהונה שאינה טעונה בשחיטת בן צאן טעונה במליקת בן עוף צפון שטעון בשחיטת בן צאן א"ד שיטעון במליקת בן עוף דהשתא ליכא למיפרך מה לבן צאן וכו' דהא לא ילפינן בן עוף מבן צאן אלא צפון מכהונה וכן ק' כה"ג לקמן דעביד ק"ו פסח מעולה ופריך ליה מה לעולה שכן כליל אמאי לא משנה למקומות וליעביד הכי ומה קביעות זמן שאינו טעון בעולה טעון בפסח צפון שטעון בעולה א"ד שיהא טעון בפסח דהשתא ליכא למיפרך מה לעולה וי"ל לקושיא א' דאיכא פירכת יוכיח דאיכא למימר מנחה תוכיח שטעונה כהונה בקמיצה שהיא במקום מליקה ואינה טעונה צפון אף אני אביא בן עוף וכו' לקושיא ב' נמי אפשר לומר מנחת חביתי כ"ג תוכיח שיש לה קביעות זמן מחציתה בבקר ומחציתה בערב ואינה טעונה צפון ודוק:
תוס' ד"ה מה לבן צאן שכן קבע לו כלי ותימא דלא פריך הכי בפ"ק דקידושין וכו' ולולי דבריהם נ"ל דהתם לא מצי למיפרך הכי דהתם בעי למילף בן עוף דבעי כהונה בהזאה מק"ו מבן צאן דלא בעי כהונה בשחיטה ובעי בהזאה בן עוף דבעי כהונה במליקה א"ד דבעי כהונה בהזאה א"כ לא מצי למיפרך מה לבן צאן שכן קבע לו כלי דאין חומרא זו גורמת דליבעי כהונה דאם היא גורמת דליבעי כהונה א"כ ליבעי נמי כהונה בשחיטה מה שאין כן הכא דבעי למילף צפון בבן עוף מק"ו דבן צאן שפיר איכא למיפרך מה לבן צאן שכן קבע לו כלי דאיכא למימר דזאת החומרא היא הגורמת דליבעי צפון ודוק:
בא"ד וי"ל דהתם דכל הזבחים דינן בכהן לא שייך למיפרך מכלי כצ"ל נ"ל ור"ל דפירכא זו דטעון כלי היא פירכא כל דהו דאיכא למימר דהזאה מהניא טפי בעיצומו של כהן יותר מבכלי ולכך התם דבעי למילף כהונה בהזאת בן עוף דהכי דינו בכל הזבחים לא פרכינן מכלי דהוי פירכא כל דהו אבל הכא דבעי למילף צפון במליקת בן עוף דאינו נוהג בכל הזבחים יש סברא למעוטי צפון בפירכא כל דהו ודוק כן הם דבריהם מבוארים שם בקידושין בתירוץ הא':
בא"ד ול"נ כיון דהדין הוי מהזאה לא שייך למיפרך מכלי דשחיטה לא ידענא אמאי לא שייך למיפרך מכלי דשחיטה דהא איכא למימר כיון דאית ליה חומרא זו בשחיטה היא גורמת דליהוי חמור בהזאה ועוד הא דטעון כלי אינו בשחיטה לבד דגם בקבלה נמי בעי מזרק כפרש"י לכן נ"ל דתיבת משחיטה ט"ס וה"פ דעיקר ק"ו דעביד התם הוא מיניה וביה כיון דמצינו חמור בתחילתו דבעי כהן ק"ו שיהא חמור בסופו שהרי בכל מקום טעון כהן בסוף יותר מבתחילה דעיקר עבודה דקרבן הויא בסוף וזה שכתבו כיון דהדין הוי מהזאה ר"ל שהיא סוף עבודת הקרבן לא שייך למיפרך מכלי דהא לא יליף אלא מיניה וביה אלא דמייתי בן צאן להוכיח דסוף עבודה חמור מתחילת עבודה ודוק שכן הם דבריהם שם בקידושין בתירוץ ב' ע"ש עוד נ"ל להגיה הכי כיון דהדין הוי מכהונה לא שייך למיפרך מכלי ור"ל דחומרת כלי אינה גורמת דליבעי כהונה דהא שמעינן שהצריך הכתוב כהונה בבן עוף בשחיטה יותר מבן צאן ודוק והוא כמ"ש בתחילת הדיבור ושוב ראיתי לתוס' שם במנחות דף נ"ו ע"א שתירצו כן ות"ל שנתכוונתי לדעת גדולים:
בא"ד וא"ת וליעביד הכא ק"ו ממקום ומה בן צאן שלא קבע לו מזבח בשחיטתו וכו' ר"ל דליהוי הק"ו כולו ממקומות דנילף מקום צפון ממקום מזבח וקשיא לי מ"מ מה הרוחנו בהאי ק"ו דאכתי איכא למיפרך מה לבן צאן שכן קבע לו כלי וי"ל דאי הוה עביד הכי הוה משני ליה הק"ו מהנושאים למקומות והיה עביד הכי ומה מזבח שלא קבע בבן צאן בשחיטתו קבע בבן עוף במליקתו צפון שקבע בבן צאן בשחיטתו א"ד שיקבע בבן עוף במליקתו דהשתא ליכא פירכת מה לבן צאן וכו' גם ליכא למימר מנחה תוכיח וכו' כמ"ש לעיל בגמ' ודוק אבל אכתי קשה שהקשו בלשון וא"ת ולא כתבו וי"ל ואין לתרץ ולומר בבן צאן נמי קבע לו מזבח כדאיתא לקמן דף נ"ח קדשי קדשים ששחטן בראשו של מזבח וכו' וכתבו שם התוס' דמדאורייתא שוחט לכתחילה כדדרשינן מוזבחת עליו וכו' דהתם היינו דכשר לשחוט בראשו של מזבח אבל לא עיכובא כמו בן עוף ואפשר שיש פירכת יוכיח ולא ידענא לה והיה כתוב בדבריהם ונשמט ואפשר דאיכא למימר הקטרת אימורין יוכיח דטעונה מזבח ואינה טעונה צפון ודוק עוד נ"ל להגיה במקום וא"ת ליכתוב והוא הדין דה"מ עביד הכא ק"ו ממקום וכו' ור"ל דקאי אק"ו דעביד הברייתא מכהונה דה"מ נמי למיעבד ק"ו ממזבח ואה"נ דפירכת מה לבן צאן וכו' שייכא נמי ביה ודוק:
ד"ה קבלה נמי למצוה וכו' וא"כ מקבל למצוה בעולה מנ"ל וגבי אשם צריכי תרי קראי למצוה לקבלה ומקבל ר"ל דקשיא להו א"כ איך הכא יליף קבלה ממקבל וק"ל:
בא"ד ועוד עיכובא במקבל בחטאת מנ"ל וכו' ר"ל דק"ל למאן דלא משמע ליה לקח ולקח ונפקא ליה מקבל מאותו בצפון ואין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון מנ"ל לעכב אפילו בשעיר נשיא הא לא שנה על המקבל וק"ל:
בא"ד וי"ל כיון דאשכחן למצוה מקבל בקבלה ה"ה לעכב וכו' פשט דבריהם נראה שלא באו לתרץ כי אם קושיא האחרונה אבל קושיות הראשונות במקומן עומדין ויש ליישב קצת דאחר דכתב אותה גבי חטאת דדרשינן מיניה אבל מקבל בצפון גלי נמי אאותו דכתב גבי עולה דדרשינן נמי מיניה אבל מקבל בצפון גם מה שהקשו דגבי אשם צריכי ב' קראי למצוה לקבלה ומקבל י"ל משום דאשכח דריש ואה"נ אי לא הוה לן קרא אלא למקבל לבד ילפינן מיניה נמי קבלה דבכלל מקבל היא ודוק: