חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף מו.
גמרא ולא והא תרומת הדשן אינו ר"ל דנילף דם מתרומת הדשן דמועלין בו אף לאחר כפרה דא"כ דנילף דם במה מצינו מתרומת הדשן א"כ אמאי איצטריך הוא למילף לאחר כפרה כלפני כפרה אלא עיקר ילפותא הויא מדכתיב הוא וקאמר דדרשינן לפני כפרה כלאחר כפרה אבל לא דרשינן איפכא לאחר כפרה כלפני הכפרה משום דאין לך דבר וכו' ועל האי הכריח פריך והרי תרומת הדשן וא"כ אין זה הכריח וא"כ אימא איפכא ודוק:
שם ותלתא קראי בדם ל"ל למעוטי וכו' ומטומאה יש מקשים לפ"ז ל"ל קרא אשר הם מקדישים ללמוד דחייבים משום טומאה אף דבר שאין לו מתירין תיפוק ליה מדאיצטריך למעט דם מטומאה שאין לו מתירין ש"מ דבכל מקום חייבים משום טומאה אף שאין לו מתירין דאל"כ ל"ל קרא בדם ונ"ל דל"ק דבשלמא אי האי מיעוטא כתיב גבי טומאה שפיר קמקשו אבל כל הני מיעוטי לא משמע אלא לאפקינהו ממעילה והא דדרשינן מינייהו נותר וטומאה היינו באם אינו ענין למעילה כמ"ש התוספות בפ' הוציאו לו דף ס' ד"ה חד למעוטי ע"ש וא"כ אי לא הוה כתיב אשר הם מקדישים לא הוה אמרינן דהאי מיעוטא אתי לטומאה באם אינו ענין אלא כולהו למעילה אתו ומר משמע ליה מהאי מיעוטא ומר משמע ליה מהאי מיעוטא ודוק:
רש"י ד"ה הוא כי הדם הוא בנפש יכפר הוא בהוייתו יהא כצ"ל וכ"ה בפירושו בפ' הוציאו לו ומ"ש בספרים כאן דמו בנפשו הוא ליתא דהאי קרא לא איירי בקדשים אלא גבי חיה ועוף ודוק:
תוס' ד"ה הוא לפני כפרה וכו' עיין לדבריהם ביומא פ' הוציאו לו דף נ"ט ע"ב ועיין במנחות שילהי פ' התכלת ובחולין פ' כל הבשר דף קי"ז:
ד"ה אין לך דבר וכו' וי"ל וכו' תרומת הדשן וכו' עיין לדבריהם שם ביומא שהוכיחו שבדשן איכא מעילה אפילו קודם תרומת הדשן:
ד"ה ולא והרי תרומת הדשן והא דתנן במעילה פרק ולד חטאת וכו' ע"ש בדבריהם ובפרק הוציאו לו מה שהאריכו שם:
ד"ה תרי מיעוטי כתיבי קשיא דבחד סגי עיין לדבריהם שם פרק הוציאו לו ופרק כל שעה דף כ"ו ופרק ולד חטאת מה שכתבו ליישב בזה:
ד"ה חד למעוטי מנותר וכו' תימא לנותר וכו' וי"ל דמוקמינא וכו' דמרבינן מאשר הם מקדישים הכי הוא מרבינן נמי לגבי דם לא ידענא מאי קא מתרצי דהא גבי נותר נמי חייב אפי' כי אין לו מתירין כדאוקימנא לעיל ולא יחללו בשני חילולין הכתוב מדבר ואפ"ה ממעטי דם וא"כ מאי שנא טומאה מנותר וליכא למימר דאי לא כתיב אלא חד מיעוטא לא הוה מוקמינן ליה אלא בנותר דוקא ולא הוה דרשינן ולא יחללו אחד פיסול נותר אלא הוה דרשינן א' חילול טומאה וא' חילול זרות או לדרשא אחרינא ועיין לדבריהם לעיל ריש פ"ב ד"ה אלא למעוטי דא"כ לא איצטריך מיעוטא למעט דם מנותר דהא כיון דולא יחללו לא קאי אנותר א"כ יליף עון עון מפגול למעט כל דבר שאין לו מתירין כדאיתא לעיל וא"כ אמאי איצטריך למעט דם דהא דם נמי אין לו מתירין דהוא עצמו מתיר אלא ע"כ דמיעוטא אתי לטומאה משום דמרבינן מאשר מקדישים לי כל דבר ולכך איצטריך למעט דם והנה שם בחולין ויומא לא הוזכר תירוץ זה אלא הניחו בתימא ושם ביומא הקשו עוד קושיא אחרת ע"ש ולא ידענא מאי מקשו וע"ש בס' חידושי הלכות ולעיקר קושייתינו הכא י"ל דה"פ דאי לא כתיב אלא חד מיעוטא לא הוה מוקימנן ליה אלא בנותר דוקא וה"א דאתא האי מיעוטא לגלויי לן דלא דרשינן ולא יחללו א' פיסול נותר לריבויי כל דבר אפילו אין לו מתירין דאל"כ אמאי אמעיט דם דה"א מ"ש דם משאר דברים שאין להם מתירין ובטומאה דמרבינן מאשר מקדישים לי כל דבר אפי' אין לו מתירין ה"ה דדם נמי חייב עליו משום טומאה דמ"ש אבל השתא דכתיבי תרי מיעוטי וע"כ דחד מנייהו לטומאה אע"ג דמרבי מאשר מקדישים כל דבר אפ"ה אימעיט דם הה"נ דדרשי' א' פיסול נותר אע"ג דאימעיט דם ודוק ולמה שהקשה מהרש"א שם ביומא י"ל בדוחק דהכי קמקשו לפי מאי דס"ד הכא בברייתא למילף טומאה מפגול בק"ו שלא לחייב אלא על דבר שיש לו מתירין אי לאו דמרבי מאשר מקדישים ועל זה קמקשו דא"כ אמאי צריך תרי מיעוטי לטומאה ולנותר למעט דם הא אימעיט נמי מהאי ק"ו דפגול אלא מדאיצטריך הני תרי מיעוטי למעט דם ש"מ דחייב אשאר דברים אפילו שאין להם מתירין וא"כ אמאי איצטריך אשר מקדישים והוא מה שהקשינו לעיל בגמרא ועל זה תירצו שם וצ"ל דאע"ג דעביד גמ' ק"ו זה לפטור בדבר שאין לו מתירין משום טומאה ק"ו פריכא הוא דאיכא למיפרך וכו' והאי דעביד האי ק"ו עיקרו אג"ש סמיך וכו' ע"ש ור"ל כיון דעיקר סמיך אג"ש הוי ג"ש עדיפא מהני מיעוטי דהני מיעוטי לא משמע אלא לאפקינהו ממעילה והא דדרשינן ליה לנותר וטומאה אינו אלא באם אינו ענין וא"כ אי לאו ריבוייא דאשר מקדישים לא הוה דרשינן הני מיעוטי לנותר וטומאה באם אינו ענין דג"ש עדיפא ולכך איצטריך אשר מקדישים והשתא דכתיב ריבוייא דאשר מקדישים גלי לן דלא עבדינן האי ג"ש להכי למעט דבר אשר אין לו מתירין ולכך איצטריך הני תרי מיעוטי דם מנותר וטומאה ודוק ובזה נסתלק כל מה שהקשה מהרש"א שם: