חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף מה.
תוס' ד"ה סד"א מן האש וכו' תימא לא לכתוב וכו' עיין בספר הברה"ז במנחות דף ע"ג:
רש"י ד"ה אשר ישיבו זה גזל הגר וכו' גזל הגר בהדיא כתיב ביה ל"ג דהא וכו' ולאותה גירסא התירוץ הוא שהיה כתוב בספרים כך איצטריך לאשמעינן לך הוא שלך יהיה אפילו לקדש בו וכו' ודוק:
תוס' ד"ה הילכתא למשיחא וכו' ובפ"ק דיומא דפסיק כר' יוסי וכו' נ"מ עכשיו בנשיא וכו' שנתמנה על הצבור ועבר מחמת האונס ועבר האונס וביומא שם האריכו יותר בדבריהם וכתבו שכשיעבור האונס חוזר לשררתו וקשה דהאי נפקותא לא נפקא מהא דפסיק כר' יוסי דהא דראשון חוזר לעבודתו אפי' ר"מ מודה ול"פ אלא בשני דר"מ סבר שני כל מצות כהונה גדולה עליו ור' יוסי סבר שני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט וי"ל דמ"מ אכתי איכא נפקותא דלר"מ דאמר שני כל מצות כהונה גדולה עליו א"כ עכשיו אין כל השררה של כהונה גדולה לראשון לבדו כמו שהיה בתחילה דהא איכא אחר בהדי וא"כ מיגרע גרע ממה שהיה בתחילה משא"כ לר' יוסי דאמר דשני אינו ראוי לכ"ג והראשון נשאר בגדולתו כמו שהיה בתחילה וא"כ נ"מ עכשיו בנשיא שעבר מחמת האונס ועבר האונס שאין השני משמש עמו בנשיאות והראשון חוזר כמו שהיה בתחילה משא"כ לר"מ ודוק:
בא"ד ונראה דרב יוסף דוקא דאית ליה וכו' ע"ש בתוס' בפ"ד מיתות דף נ"א ע"ב וע"ש בספר חידושי הלכות:
גמרא קדשי עכו"ם אין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא וכו' הרמב"ם ז"ל בפי"ח מהל' פסולי המוקדשין פסק כר"ש וכתב הכ"מ וצריך טעם למה ואפשר שטעמו מדגרסינן בריש תמורה דבעי רמי בר חמא כותי מהו שימיר ולא אפשר לאוקמי הבעיא לר' יוסי כמ"ש התוס' שם בתירוץ ב' וכיון דרמי בר חמא בעי אליבא דר"ש אלמא הלכתא כוותיה ועוד דגמ' מפרש טעמיה בסתם והקשה עליו בס' הב"ז דלפ"ז למה פסק בשחוטי חוץ בסוף פי"ט מהל' מע"ק כר' יוסי וע"ש בס' הנז' והנה קושיא זו שהקשה הב"ז ל"ק למ"ש הכ"מ ועוד דגמ' מפרש טעמיה בסתם דבשחוטי חוץ לא פי' טעמיה גם ל"ק נמי למ"ש בפ"א מהל' תמורה דין ז' שכתב דפסק כר"ש משום שבגמ' הביאו ברייתא זו לפשוט בעיא אחרת מר"ש ר"ל דשם בעי רבא למיפשט בעיא דרמי בר חמא מהאי ברייתא מר"ש ש"מ דס"ל דהילכתא כר"ש בכל מה שהוזכר בהאי ברייתא ולכך בשחוטי חוץ דלא הוזכר בהאי ברייתא אלא במתני' לא פסק כר"ש אלא כר' יוסי גם מ"ש שם בשם מהרי"ק דאפשר עוד לומר דר' יוסי ל"פ אר"ש בהא כונתו הוא לתרץ אי לא קשיא לן אלא מתמורה דוקא אפשר לומר דל"פ בהא אר"ש כמו גבי נסכים דלא אשכחן מאן דפליג וכפרש"י שם בריש תמורה ובזה ניחא מה שהקשו שם התוס' בריש תמורה ד"ה קתני מיהת ע"ש ודוק ומדברי התוס' הכא ד"ה דומיא דתרומה וכן מדבריהם שילהי פ' הנשרפין דף פ"ד ד"ה גמר חטא חטא משמע דלא הוו גרסי בברייתא דברי ר"ש אלא סתמא היא והוא מדהזכירו ר"ש בשם רבנן וזו סייעתא ג"כ לפסק רבינו ולכך פסק כת"ק בכל מה שהוזכר בברייתא כיון דסתם הוא וזה סייעתא לתירוץ השני שכתב הכ"מ שם בפי"ח מהל' פסולי המוקדשין ודוק:
תוס' ד"ה רואה אני וכו' וי"ל אסמכתא נינהו להאי תירוצא אכתי קשה מההיא דיש אוכל אכילה א' וחייב עליה ד' חטאות ואשם א' דאי מדרבנן איך מביא חולין בעזרה גם אכתי קשה מהא דאמר ר' ינאי גופיה אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה בלבד וכו' דמדקאמר מפורשת מן התורה משמע דלאו אסמכתא היא וכה"ג דייק שם בפ' קדשי מזבח דמדקאמר דבר תורה ש"מ דלאו אסמכתא היא ע"ש ולא קאי האי תירוצא אלא לשאר קושיי אחריני שהקשו ודוק:
ד"ה דומיא דתרומה וכו' וי"ל דהכא דוקא וכו' משום דכתיב לה' לרבויי דלא גמרי וכו' ר"ל כיון דאית לן לה' לריבויי קדשי עכו"ם כקדשי ישראל ואית לן ג"ש חטא חטא מתרומה למעוטי קדשי עכו"ם איכא למימר דלא ממעטי מג"ש אלא קדושת הגוף דומיא דתרומה אבל קדושת דמים מועלין כיון דאית לן ריבוייא דלה' ואע"ג דר' יוסי הוא דדריש ליה להאי ריבוייא דלה' ולא רבנן מ"מ לרבנן נמי אהני לגבי הכי דלא גמרינן קדשי בדק הבית מתרומה ודוק וכן הם דבריהם מבוארים בשילהי פ' הנשרפין ע"ש:
בא"ד אבל מאי דאמריתו אין מועלין ה"מ בקדשי מזבח דגמרינן מתרומה ואהני לה' דלא גמרי' וכו' כצ"ל ויש נ"א ה"מ בקדשי מזבח דגמרינן מתרומה ואודי ליה דלא גמרינן מתרומה וכו' ור"ל דלר' יוסי אפילו בקדשי מזבח ס"ל דמועלין משום דכתיב לה' ולא דריש ג"ש דחטא חטא מתרומה להאי מילתא כיון דכתיב לה' אלא לדבריהם דרבנן קאמר דדרשי חטא חטא מתרומה להאי מילתא נמי וקאמר להו אודו לי מיהת דבקדשי בדק הבית מיהא מועלין ולא ילפינן מתרומה אלא דומיא דתרומה דקדושת הגוף אבל קדושת דמים לא ילפינן משום דכתיב לה' לרבויי ודוק: