אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף מד.

דף מג:

גמרא או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים וכו' קשה כיון דבעל הברייתא כבר ידע לה לג"ש כנז' ברישא דברייתא בת"כ כפרש"י א"כ איך ס"ד לומר או אינו אלא כיוצא בשלמים וכו' הא מג"ש ילפינן דבכל קדשים איירי כדאיתא בשילהי האי ברייתא ואין לומר דהשתא אכתי לא אסיק אדעתיה ריבויא דאשר הם מקדישים לי ולא אסיק אדעתיה אלא וינזרו מקדשי ואיכא למימר הא דקאמר מקדשי היינו מקצת קדשי דהיינו כיוצא בשלמים וכו' הא ליתא דא"כ אמאי איצטריך ג"ש הא מכלל ופרט מרבינן כיוצא בשלמים ושוב ראיתי בס' קרבן אהרן דף ל"ב שנתעורר בזה וכתב ליישב וז"ל בסוף דבריו וזה שיעור הברייתא מניין לרבות כל הקדשים ת"ל וינזרו והוא הג"ש נותר מטומאה ופגול מנותר דאי לאו ג"ש לא הייתי מרבה אלא השלמים ומה שהוא כיוצא בהם והוא הבכור ואי בריבויא דמבשר ארבה הנאכלים ליום ולילה והייתי ממעט העולה דאינה נאכלת והייתי דן בכלל ופרט עדיין והפרט הוא בשר וארבה הנאכל כיוצא בו ואי מריבויא דזבח דמרבה גם העולה עדיין לא הייתי מרבה אלא מין זה והייתי דן בכלל ופרט והפרט יהיה זבח ולא ארבה אלא מה שהוא מין זבח כיוצא בו וכדי שארבה המנחות וגם לוג שמן של מצורע להכי אתא ג"ש דמרבה כל הקדשים אשר הם מקריבים כמ"ש עכ"ל אבל אכתי קשה כיון דלפי האמת אית לן ג"ש דמרבה כל הקדשים א"כ אמאי איצטריך ריבויא דמבשר וזבח ואפשר ליישב דאי לאו מבשר וזבח ה"א הא דאמרינן לא ירצה כהרצאת כשר כך הרצאת פסול דוקא בקדשים קלים דומיא דשלמים אבל בקדשי קדשים אפילו לא קרבו מתיריו לחייב משום פגול לכך נאמר בשר זבח שלמים לרבות גם קדשי קדשים כולם שוים דלא מיחייב בהו עד שיקרבו מתירין וכה"ג איתא התם בת"כ גבי טומאה דף ל"ז ע"ב ע"ש ועי"ל דאי לאו בשר זבח ה"א מכלל ופרט לא הוה מייתינן אלא בכור דומיא דשלמים ומג"ש לא הוה מרבינן אלא כל ששיריים נאכלין משום דנאמר שלמים מה שלמים שיריים נאכלין אף כל שיריים נאכלין לכך כתיב בשר לאיתויי כל ששיריים נאכלין ואי לא כתיב זבח ה"א דמכלל ופרט הוה מרבינן כל ששיריים נאכלין משום דכתיב בשר אבל לא שאין שיריים נאכלין לכך אתי ג"ש לריבויי אפי' שאין שירים נאכלין אבל לא עופות ומנחות וכו' משום דה"א מה שלמים מין זבח אף כל מין זבח לכך כתיב זבח לרבויי כל מין זבח מכלל ופרט וא"כ מהשתא ג"ש אתי לריבויי אפי' שאין מין זבח ושלמים לא אתי למיעוטי אלא דברים שאין להן מתירין ודוק:

רש"י ד"ה אף כל שיש לו מתירין או לאדם או למזבח ועולה ילפא מאימורי שלמים וכו' לא ידענא אמאי הוצרך לכך כיון דילפינן ג"ש מטומאה לרבויי כל הקדשים ודוק:

תוס' ד"ה כיוצא בשלמים וכו' ובעלמא אינו כן וכו' עיין בס' קרבן אהרן פ' צו דף ל"ב מ"ש ליישב בזה:

ד"ה אלא מאם האכל יאכל וכו' והקשה הר' חיים אמאי שביק וכו' ועוד דמלישנא דמפגלין ומתפגלין לא ממעט דם דדם מפגל ומתפגל כדתניא בתוספתא דזריקה מפגלת ומתפגלת וכו' הכי איתא בתוספתא פ"ג יש מהן מפגלין ולא מתפגלין מתפגלין ולא מפגלין מפגלין ומתפגלין לא מפגלין ולא מתפגלין אלו שהן מפגלין ולא מתפגלין שחיטה קיבול והילוך כיצד שחט קיבל והלך ע"מ להקטיר אימורין למחר הרי אלו מפגלין כיצד אין מתפגלין שחט ע"מ לקבל וקיבל ע"מ להלך למחר הרי אלו אין מתפגלין ואלו שהן מתפגלין ולא מפגלין שירי הדם והקטר אימורין ואכילת בשר כיצד שחט ע"מ לשפוך שירי הדם על מנת להקטיר אימורין ולאכול מן הבשר למחר הרי אלו מתפגלין כיצד אין מפגלין שפך שירי הדם ע"מ להקטיר אימורין הקטיר אימורין ע"מ לאכול מן הבשר למחר הרי אלו אין מפגלין זריקה מפגלת ומתפגלת כיצד היא מתפגלת שחט קיבל והלך ע"מ לזרוק את הדם למחר הרי זו מתפגלת כיצד מפגלת זרק את הדם ע"מ לשפוך שירי הדם להקטיר אימורין לאכול מן הבשר למחר הרי זו מפגלת אלו לא מפגלין ולא מתפגלין העצמות והגידין וכו' עכ"ל וכצ"ל נ"ל כי שם היא מוטעת וצריך להגיה כאן דבריהם ע"פ התוספתא כך דזריקה מפגלת ומתפגלת שהדם מפגל הבשר אם זרק ע"מ לשפוך שירים למחר ומתפגלת ע"י שחיטה אם שחט ע"מ לזרוק את הדם למחר כצ"ל נ"ל ומ"ש שהדם מפגל הבשר הוא משום דאין הדם מתפגל אפילו שירי הדם כמ"ש לעיל ד"ה הקומץ ודוק:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה