חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף מב:
גמרא קתני מיהא את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה ופליג קשה אמאי לא פריך ליה ממתניתין גופה דקתגי פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ משמע בין שהתחיל במחשבה בין שהתחיל בשתיקה בתרוייהו פליג ר"מ דליכא למימר דבתרוייהו איירי דהתחיל במחשבה דא"כ תיקשי דהיינו רישא כדפריך לקמן וי"ל דפרכת היינו רישא אינה אלא פירכא כל דהו וסמיך אפירכת ועוד הא תניא ואח"כ ודוק:
תוס' ד"ה כי מדי בהיכל וכו' אבל הנך הזאות וכו' וקשה דכי פיגל בהזאה וכו' ר"ל דק' ליה להמקשה דכי פיגל בהזאה וכו' וק"ל:
ד"ה הקומץ הקשה בקונטרס וכו' וה"ה אפילו מאכילה כדמשמע בכריתות פ' אמרו לו כתב בספר קרבן אהרן פ' צו דף ל"ג ע"א וז"ל לזה נשיב ולומר דילמא דרב אחאי לא התיר החצי האחר אלא למזבח אבל עדיין שם פגול עליו לאכילה ולזה האוכלו הוא חייב עליו משום פגול לולי טעם מתיר ובזה תתישב תשובת רש"י ז"ל על זה וכן פרש"י על האי דאמר רב אחאי וכו' פקע איסורן מהן איסור פגול לכדאמרן שאם ירד יעלה וכו' הנך רואה שפרש"י שפקיעת איסור הפיגול מהקומץ שמשל האור ברובו אינו אלא לענין דאם ירד יעלה ולא לאכילה וכו' והראיה שהביאו התוס' לזה מפ"ג דכריתות דף י"ד דאקשי מדברי עולא לענין אכילה דמשמע דעולא שאמר יעלה ה"ה לאכילה אין ראיה מזה דהמקשה להקשות סליק אדעתיה זה אבל אין האמת כך והכי דייק דברי רב אחאי דאמר פקע פגולים מיני' ומסקינן ליה ולא אמר פקע פיגולים ותו לא דמשמע אין הפיקוע אלא לענין ההעלאה ע"ג המזבח אבל לא לאכילה עכ"ל ע"ש הנך רואה מ"ש לדחות ראית התוס' בדברים שאין בהם ממש כמו שיראה המעיין גם מה שהביא ראיה מדברי רש"י ז"ל אינה ראיה כמ"ש במקומו גם מה שהביא ראיה מדברי רב אחאי דאמר פקע פיגולים מיניה ומסקינן ליה רב אחאי לא אמר הכי אלא אמר מסקינן ליה ותו לא והא דלא אמר פקע פיגולים ותו לא משום דרב אחאי נקט במילתיה האי קומץ פגול וכו' ובקומץ לא שייך פגול משום דאין לו מתירין לכך לא אמר אלא מסקינן ליה ותו לא ודוק:
בא"ד וי"ל דמיירי שחציו העלה ע"ג המזבח וחציו לא העלה דעל ההוא דארעא לא פקע פגולו ממנו וכו' קשה טובא אי לא פקע פגולו מההוא דארעא א"כ ההוא פלגא דעל המזבח לא משיך ליה לההוא פלגא דאארעא וא"כ ההוא פלגא דעל המזבח הוי קומץ שחסר כדאמר ר"ת לקמן וא"כ הדרא קושית רש"י לדוכתא למה לי דאין לו מתירין תיפוק ליה דהא חסר קומץ ולא קרב המתיר כמצותו וע"ק מ"ש דהא דאמר בגמ' לגבי קומץ פגול שהעלה דפלגא מחית אארעא וכו' מיירי שהיה כבר על המזבח ההוא פלגא דמחית אארעא וכו' לפ"ז א"כ מאי קמ"ל רב אחאי דהיינו מימרא גופה דעולא דאמר קומץ פגול שהעלה ע"ג המזבח פקע פגולו ממנו דהיינו דאם ירדו יעלו ולזה י"ל דאי מדעולא ה"א דוקא אם ירד כל הקומץ אף החלק שמשלה בו האור הוא דמסקינן ליה אבל אם לא ירד אלא החלק שלא משלה בו האור לבדו לא מסקינן ליה קמ"ל רב אחאי דאף בכה"ג נמי מסקינן ליה ועיין בס' משנה למלך פ"ג מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט' שיישב בע"א ולקושיא ראשונה יש ליישב דהא דההוא פלגא דעל המזבח לא משיך ליה לההוא פלגא דאארעא היינו דוקא לענין דלא מסקינן ליה ולא פקע פגולו ממנו אבל לענין דליהוי קומץ שלם משיך ליה כל זמן שעדיין לא חסר ממנו כלום ודוחק וצ"ע:
בא"ד וקשה התינח קומץ אלא לבונה ומנחת כהנים תיפוק ליה משום דאין בהן הרצאה ר"ל דק"ל לפי' ר"ת דאילו לא הוה קשיא לן אלא הקומץ לבד ניחא דאיכא למימר כדי נסביה אבל כל מה שזכר מן החלוקות איכא למקשי בהו נמי הכי ל"ל טעם דאין בהן מתיר תיפוק לי' משום דאין בהן הרצאה ר"ל דלא קרבו מתיריהן כמצותן ועוד דגבי דם קתני בי' בהדיא משום מתיר וליכא למימר בכדי נסביה ואיכא למקשי ביה נמי הכי כמו שמפרשי' ודו"ק וכן פי' בס' קרבן אהרן פ' צו דף ל"ג (ע"ש) [חק נתן: ע"א] ע"ש אבל מדברי הב"ז נראה שמפרש שמקשים לפרש"י שכתב ר"ל דאין מתירין שום דבר ובעי למקטר הכל ואם יאכל מהם לא הוי קרב המתיר כמצותו עכ"ל ר"ל דלא שייך מה שתירץ אקומץ כגון שחציו העלה ע"ג המזבח וחציו לא העלה וכו' שאלו כיון שאין מתירין שום דבר בעי למיקטר הכל והוא כעין קושיתם שם בכריתות אבל אם כך היא כונתם היה צריך למחוק תיבת לבונה דהא מתרת שירי המנחה ועוד דלא משמע הכי שיטחא דדבריהם ודוק:
בא"ד ותימא הוא אם לא יתחייב בשירי הדם משום פגול וכו' ר"ל דק"ל היכי קתני במתני' והדם סתם שנראה ששלל הפגול מהדם לגמרי אפי' משירי הדם ובהן לא שייך למימר שאין להן מתירין דהא מתנות הדם במזבח מתירין השיריים לשפיכת יסוד ותירצו האי דחשיב לדם כולו מתיר מפני שבתחילה היה ראוי כולו לזריקה ולכך חשיב כולו מתיר ובזה ניחא נמי מה שהקשו בתחלה גבי דם היכי משכחת לה לחיובי משום פגול אי לאו טעמא דמתיר הוא דהשתא ניחא דמשכחת לה בשיריים דכבר נעשית מצותו ואפ"ה פטור משום דנקרא מתיר כיון דמתחלה היה ראוי לזריקה ודוק:
בא"ד ונראה לפרש דהיינו טעמא דקומץ וכולהו דאי הוו בני חיובא וכו' כצ"ל וע' לדבריהם שם בכריתות ועיין בס' משנה למלך בפי"ח מהל' פסולי המוקדשין הלכה ז':