אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף מב.

דף מא:

גמרא אמר רבא מאן חכמים ר"א היא וכו' תימא היכי ס"ד דרבא למימר הכי והא איהו גופיה קאמר ומודה ר"א בדמים ואי לא מסתפינא הייתי מוחק אמר רבא וה"ג א"ה מ"ט דרבנן מאן חכמים ר"א היא ור' יצחק בר אבין הוא דמשני לה הכי ודוק:

רש"י ד"ה [חק נתן: ר"א] היא דאפילו וכו' פוטר בחצי מתיר וכו' כיון שאין העבודה נגמרה בפר זה לבדו וכו' כצ"ל נ"ל:

תוס' ד"ה כיון שפיגל בשחיטה וכו' ומיהו לא יתכן לפרש כן דלפי' זה א"א ליישב כלל בד"א וכו' ר"ל דהתם לא קאי אשחיטה אלא אזמן נתינת דם במזבח וקאמר דבחיצוניות יכול לפגל בזמן שנותן הראשונה אבל לא בשאר אבל בדמים הפנימיים לר"מ יכול לפגל בג' זמנים בראשונה בשניה בשלישית דהיינו בראשונה בשעה שנותן הראשונה ובשניה ובשלישית דהיינו בשחיטת פר השני כפרש"י דלא שייך בחיצוניות והוי דבר והיפוכו אבל לפי' רש"י הפגול הוא בשעת שחיטה ומפגל על א' מג' עבודות ולא הוי דבר והיפוכו דבחיצוניות מפגל בזמן נתינה מתנה ראשונה ובפנימיות מפגל בזמן שחיטה אשלש מיני הזיות דליכא למימר דגם בחיצוניות איירי דמפגל בזמן שחיטה דא"כ גם כשחשב אשאר מתנות הוי פגול אע"ג דלא מיעכבי כיון שחשיב בשעת שחיטה מידי דהוי אם חישב בשעת שחיטה להקטיר אימורים למחר או לשפוך שיריים למחר דהוי פגול אע"ג דלא מיעכבי ודוק וכן פי' בספר ברה"ז אלא שהוספתי עוד בו נופך בדבריו:

ד"ה מאן חכמים ר"א היא ומקילינן טפי לפגול דנימא כמ"ד דמחייב לא הוי ליתא דהא מחייב כזית וכו' כצ"ל נ"ל וע' בס' ברה"ז ביאור דבריהם ודוק:

ד"ה כגון שפיגל בראשונה וכו' וי"ל דאע"ג דשיריים מיעכבי לא חשיב האי תנא אלא הזאות עכ"ל קשה לפ"ז כדרמי לקמן והא תניא ארבעים ושמונה אמאי לא משני דכולהו ס"ל שיריים מעכבי אלא האי תנא דלא תני אלא ארבעים ושבע לא חשיב אלא הזאות כיון דמוכרח לומר כן להאי תנא דתני ארבעים ושלש וי"ל דאה"נ דקמ"ל הכי אלא אגב דמשני אהא דרמי והא תניא ארבעים ושבע הא כמ"ד מערבין לקרנות וכו' משני ה"נ הא כמ"ד שיריים מעכבין וכו' ודוק:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה