חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף לד:
גמרא בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן פסול מהו שיעשה שיריים וכו' כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ד מהל' פסולי המוקדשין דין כ' וז"ל ואין המחשבה מועלת אלא ממי שהוא ראוי לעבודה וכו' ממי שהוא ראוי כיצד אחד מן הפסולין לעבודה שקבל הדם או הלך או זרק וחישב בשעת העבודה מחשבת מקום או מחשבת הזמן לא פסל במחשבתו לפי שאינו ראוי לעבודה וכו' ואם נשאר דם הנפש יחזור הראוי לעבודה ויקבל במחשבה נכונה וכו' יש קרבנות (שהם) [לוח הטעיות חק נתן: שאם] נעשו שלא לשמן כשרים כמו שית' לפיכך מקבל הדם בהם זה שאינו ראוי לעבודה או הלך או זרקו פסל הזבח כאלו עשאו לשמו שהוא פסול ואע"פ שיש דם הנפש וחזר הכשר וקבל וזרק כבר נפסל הזבח ולא מפני מחשבת שינוי השם פסל אותו אלא מפני שהוא פסול לעבודה כמו שביארנו עכ"ל נראה מדבריו דלא אמרינן אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ויזרוק אלא כשיקבלו הפסולים במחשבת פיסול כגון מחשבת הזמן או המקום ומחשבת שינוי השם בקרבנות ששינוי השם פוסל בהם אבל אם קבלו במחשבה נכונה אפי' אם נשאר דם הנפש אין להן תקנה אף אם יחזור הכשר ויקבל ויזרוק ולכך אם קיבלו או הוליכו או זרקו בקרבנות שאם נעשו שלא לשמן כשרין אין להן תקנה דהוי כאלו עשאוהו לשמן שאין שם מחשבה פוסלת ונפסל הזבח מפני שהן פסולים לעבודה ומתני' מסייעא ליה דלא קתני אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל אלא כשקיבלו במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו ובזה ניחא הא דבעיין לן הכא פסול מהו שיעשה שיריים ואמאי לא פשיטא ליה ממתני' דקתני וכולן שקיבלו וכו' אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל אלא דהכא מיבעיא ליה כשקבל במחשבה נכונה ולכך לא פשיטא ליה ממתני' ואין אנו צריכין לפרש"י ותוס' דמחלקין בין קבלה לזריקה אלא דקשיא לי טובא לזה דהא פשט ליה ר' יוחנן דאין פסול עושה שיריים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם פ' א' דין כ"ח וז"ל קיבל הפסול אם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל ומוליך וזורק שאין הפסולים לעבודה עושים את הדם הנשאר שיריים חוץ מן הטמא וכו' הרי בהדיא כתב שאפי' קיבל הפסול במחשבה נכונה אפ"ה אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ונמצא שגם דברי רבינו סתרי אהדדי והנה מרן הכ"מ כתב וז"ל נראה שהטעם שמאחר דשלא לשמו פסול בעלמא והכא לא פסל הוי כמו (נמי כצ"ל נ"ל) שאינו ראוי לעבודה כראוי לענין שיהא פוסל במחשבה שאע"פ שיש דם הנפש לא מהני שיחזור הכשר ויקבל אכן צריך לימוד מנין לו לרבינו זה עכ"ל נראה מדבריו למעיין בהם היטב דמפרש בדברי רבינו דאיירי דמחשב נמי מחשבת הזמן או המקום דאע"ג דבשאר קרבנות ששינוי השם פוסל בהן אם חישב בהן מחשבת הזמן או המקום אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל גבי קרבנות ששינוי השם אינו פוסל בהן אם חישב בהן מחשבת הזמן או המקום אין להן תקנה כיון דשלא לשמו פסל בעלמא והכא לא פסל דהוי שלא לשמו כלשמו ה"נ הוי שאינו ראוי לעבודה כראוי לענין שיהא פוסל במחשבה ולא מהני שיחזור הכשר ויקבל זה מה שנלע"ד בביאור דבריו ולפ"ז מתורץ מה דקשיא לן דאה"נ אם הפסול עשה א' מג' עבודות במחשבה נכונה אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל כמו שפסק רבינו בפ' א' אלא דהכא איירי שעשה במחשבת הזמן או המקום ולפי ששינוי השם אינו פוסל בהן עשה בהן שאינו ראוי כראוי ואין להם תקנה וע"ז כתב מרן שזה מנין לו ועוד ק"ל שאין לשון רבינו סובל פי' זה וצ"ע:
שם כוס מהו שיעשה את חבירו דיחוי או שיריים וכו' עיין בפרש"י שמפרש דאיירי ששניהם כשירין אבל מדברי הראב"ד ז"ל בפ' א' מהל' פסולי המוקדשין דין כ"ח נראה שמפרש דאיירי שהיה א' כשר וא' פסול עיין שם וקשה לזה א"כ איך קאמר פלוגתא דראב"ש ורבנן הא לא פליגי אלא שהיו הכוסות כולן כשרים אבל אם הי' אחד מהן פסול אפשר דלא פליגי וכולהו ס"ל דהוי דיחוי וצ"ע:
תוס' ד"ה פסול מהו שיעשה שיריים וכו' והר' אפרים מפרש וכו' או לא ואסור לשופכם לכתחלה וכו' כצ"ל ולפ"ז הפי' מיתרצי מאי דקשיא להו ודוק:
בא"ד הא קמ"ל אע"ג דקיבל פסול וזרק וקיבל כשר וזרק לאו כלום מ"ט שיריים וכו' כצ"ל:
בא"ד ול"נ דלק"מ דאי שיריים וכו' אבל שיריים דקאמר התם דאין דמה טעון כבוס היינו שיריים ופסול ר"ל היינו דחוי ולכך ק"ל מר"ל דמסתפקא ליה אי שיריים הוי אי דיחוי הוי דהא מדאמרינן אין דמה טעון כיבוס ש"מ דיחוי הוא ודוק:
ד"ה וליהוי דיחוי תימא אם נתן לפסול מה בכך מעשה איצטבא הוא וכו' וה"ה נמי דק' ג"כ מקבל בימינו ונתן לשמאלו דמעשה איצטבא נמי הוא ודוק: