חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף כז.
גמרא א"ה איפסולי נמי לא ליפסול פי' בשלמא אי אמרת שלא במקומו לאו כמקומו משום הכי פסול דהוה כמו חוץ למקומו ולא הוה פיגול משום דלא הוה כמקומו אבל השתא דאמרת דהוי כמקומו ואפילו הכי לא הוה פיגול משום דלא הויא זריקה לענין מחשבה כיון דלא שריא בשר באכילה א"כ איפסולי נמי לא לפסול ודוק:
שם אמר רנב"י מידי דהוה אמחשבת הינוח ואליבא דר' יהודה כצ"ל כנראה מפרש"י אבל מדברי הכ"מ בפט"ז מהל' פסולי המוקדשין דין ו' נראה דלא הוה גריס בגמ' ואליבא דר' יהודה ואינו אלא מפרש"י ע"ש ועיין בס' ברה"ז:
שם ר"ל אמר לעולם פסול ממש וכו' כאן שנתן באמירה תנן חישב וכו' עד מידי דהוה אמחשבת הינוח וכו' הקשה בס' פנים מאירות וז"ל תמיה לי טובא דאליבא דר"ל דמוקי למתני' באמירה ושלא במקומו כמקומו דמי היה לו להקשות ממתניתין גופה דקתני פסול ואין בו כרת ואי שלא במקומו כמקומו דמי ומיירי שנתן באמירה כרת נמי לחייב אלא ע"כ דזריקה דשריא בשר באכילה וכו' ומאי אולמיה להקשות מברייתא יותר ממתני' גופא בשלמא לשמואל דמוקי ליה בשתיקה וכו' ע"ש באורך ונ"ל דאה"נ דה"מ להקשות ליה ממתני' גופה אלא איידי דמקשה לשמואל מברייתא דלא מצי לאקשויי ליה ממתני' גופא כמ"ש הרב הנז' לכך מקשה נמי לר"ל מברייתא ודוק:
תוס' ד"ה ואי שלא במקומו וכו' תימא ואי לאו כמקומו דמי לאלתר אמאי כשר ר"ל דק"ל כיון דהאי מתני' מוקמינן לה אליבא דר' יהודה דאית ליה לקמן בפ' כל הפסולים דף ל"ו גבי חישב להניח דמו למחר מחשבה כמעשה כדתניא אמר להם ר"י אי אתם מודים שאם הניחו למחר שהוא פסול אף חישב להניח למחר פסול א"כ אף כיון דשלא במקומו לאו כמקומו דמי ופסול לגמרי א"כ אף כשיחשוב ליתנו שלא במקומו ליהוי פסול דמחשבה הוי כמעשה ודוק ודברי ס' ברה"ז כאן אינם מבוררין לי ע"ש:
ד"ה יצא זה וכו' וי"ל דהא דמיתסר באכילה לאו מחמת גריעות ההקטרה וכו' וכצ"ל והשאר נמחק נ"ל והוא תירוץ לקושיא שנית ור"ל כיון דהא דמיתסר שיריים אינו מחמת גריעות ההקטרה אלא מחמת השיריים שחסרו ולכך מהניא הקטרה למיקבעינהו בפיגול ולא מימעטו מאם האכל יאכל מי שפיגולו גרם לו יצא זה שאין פיגולו גרם לו דהתם אפי' לא הויא מחשבת פיגול לא הויא זריקה מעלייתא דהא לא שרייא בשר באכילה דזריקה גרועה היא שלא היתה במקומו משא"כ גבי הקטרת קומץ דהויא הקטרה מעלייתא ולא איתסרו שיריים אלא מחמת שיחסרו ואין לומר דלפ"ז נמי מיתרצא קושיא ראשונה דאיצטריך לא יחשב דאי לאו לא יחשב לא הייתי ממעט אלא היכא דאי לא הוי מחשבה לא הוי זריקה מעלייא אבל היכא דאי לא הוי מחשבה הוי זריקה מעליא אף דהוה מיתסר מחמת דבר אחר כיון דאינו תלוי בזריקה שפיר קובע בפגול בזריקה לכך איצטריך לא יחשב למעט נמי זה שאינו קובע זה אינו דא"כ הדרא קושיא שנית לדוכתא דהיכי מיקבע פגול בהקטרת קומץ כיון דגם זה ממעט מלא יחשב ודוק:
בא"ד וי"ל דמי שפגולו גרם לו משמע באותה עבודה עצמה וכו' זה תירוץ לקושיא ראשונה ואין להקשות לפ"ז דאתא קרא דלא יחשב דאפי' אי לא הוה מחשבה הויא זריקה מעליא מ"מ כיון דנפסל תחלה לא קבע פגול בזריקה א"כ בשיריים שחסרו נמי נימא הכי כיון דנפסלו תחלה לא יקבע פגול בזריקה דלא אמרינן דאף אם נפסל תחלה לא יקבע פגול בזריקה אלא אם נפסל באחד מארבע עבודות אבל גבי שיריים דהפיסול הוא אינו אלא מחמת שחסרו שיריים ולא מחמת פיסול
דהקטרה או דשאר עבודה מהניא להו הקטרה לקבוע בפגול ודוק:
בא"ד א"נ אימא ה"מ כי נפסל תחלה וכו' וקשה לר"י דאזיל בתר מחשבה שקדמה כדתנן בפרקין הס"ד ור"ל דר"י ס"ל לקמן במתני' דף כ"ט ע"ב דאזלינן בתר מחשבה שקדמה ואם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פגול וחייבין עליו כרת וא"כ אין עולה לו תירוץ זה וצ"ל כתירוץ הא' וק"ל:
ד"ה לאלתר כשר במסקנא אתיא וכו' כצ"ל והוא שייך לעיל בברייתא:
בא"ד דאי לאו הכי ליפלוג בניתנין למעלה למטה פסול בשר באכילה וכו' ר"ל דשם בפרק כל הפסולים דף ל"ו פריך וליפלוג ר"י בניתנין למעלה למטה ומשני ר"י לטעמיה דסבר שלא במקומו כמקומו ואי אמרי' דעביד ר"י מחשבה כמעשה אפי' היכא דבמעשה הבעלים מתכפרים ואינו פסול גמור א"כ אכתי הקושיא במקומה עומדת לפלוג בניתנין למעלה למטה דלפסול בשר באכילה כמו במעשה דהא לחכמים כשר אף הבשר אלא ע"כ דכשר גמור ס"ל ר"י במחשבה וק"ל: