חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף כו:
תוס' ד"ה אמר שמואל וכו' ומיהו מצינו למימר דבעי' נמי שיהא המחשבה במקום משולש ר"ל דהיינו כמו חטאת חיצונה שדמה ניתן במקום משולש וחישב עליה ליתן דמה בחוץ שהוא ג"כ מקום משולש בשעת היתר הבמות משא"כ בניתנין בחוץ אע"ג שהוא מקום משולש מ"מ כשחישב ליתנן בפנים אינו מקום משולש וכן בניתנין בפנים אינו מקום משולש אע"ג שחישב ליתנן בחוץ שהוא מקום משולש אפ"ה אין המחשבה פוסלת בה כיון דעיקר מתן דמה אינו במקום משולש ודוק:
בא"ד תדע דאי לאו הכי לפי מאי דפרישית שלא במקומו לאו כמקומו דמי וכו' כצ"ל נ"ל ר"ל לפי מאי דמפרשי דשמואל לא קאי אלא אנתנין למעלה שנתנן למטה ולמטה שנתנן למעלה אבל אשאר לאו כמקומו דמי ומביאין ראיה משילהי פ' כל הפסולים מדפריך וליפלוג ר"י בניתנין בפנים בחוץ ובחוץ בפנים א"כ כי משני קסבר ר"י בעי' מקום משולש מאי משני מבפנים אחוץ אלא מוכרח לומר דבעינן נמי שיהא המחשבה במקום משולש וכתבו עוד מיהו ר"י אית ליה כמקומו דמי ור' יוחנן וכו' ר"ל מיהו לפרש"י דמפרש דלא פריך אלא מהנתנים בחוץ שחישב ליתנן בפנים אבל מהניתנים בפנים שחישב ליתנן בחוץ לא פריך משום דס"ל דר"י
אית ליה כמקומו דמי אף בניתנין בפנים שחישב ליתן בחוץ ודוק נ"ל:
בא"ד והתם לא פריך אלא מניתנין בחוץ וכו' כדפרש"י משום דנפסל בשעה שהובא להיכל קשה דבסוף פ' כל הזבחים שנתערבו דף פ"ב פליגי במתני' ר"א ור"ש ר' אלעזר סבר נכנס לכפר אע"פ שלא כיפר פסול ור"ש סבר עד שיכפר ותנן התם ר' יהודה אומר אם הכניס שוגג כשר ושם בדף פ"ג דייק גמ' הא מזיד פסול ובעי אי כשכיפר או כשלא כיפר ופשיט כשכיפר כר"ש וא"כ איך כתבו פעם ושתים ושלש דלר' יהודה נפסל בשעה שהובא להיכל ורש"י שם בפ"ג דף ל"ו לא כתב כן אלא הכי כתב דהתם ודאי אי הוה יהיב חטאת חיצונה בפנים מיפסלא דכתיב וכו' משמע דלא מיפסלא אלא בכיפר ונראה שדבריהם הכא שלא בדקדוק ודוק נ"ל:
בא"ד אבל לא מצי למימר כמקומו דמי על בחוץ שנתנו לפנים וכו' אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' פסולי המוקדשין דין י' פי' הא דקאמר כמקומו דמי קאי נמי על בחוץ שנתנו בפנים ע"ש וקשה איך אפשר לפרש כן הא נפסל כשנכנס לפנים לכפר וע"ש מה שפסק בדין ט"ו ובדין ט"ז וצ"ע ואפשר דס"ל אע"ג דנפסל הדם כשכיפר בפנים מ"מ בעלים נתכפרו ודוק:
ד"ה ואי שלא במקומו וכו' תימא דלקמן וכו' עיין בס' צ"ק מ"ש בכל זה הדיבור ע"ש:
ד"ה הכא במאי עסקינן וכו' תימא וכו' וי"ל וכו' ואי יהביה במקומו כ"ע מודו דהוי דיחוי וכו' וקשה לפ"ז א"כ מאי פריך וליהוי דחוי דתנן וכו' קיבלו אין זרקו לא מ"ט לאו משום דהוי דיחוי דילמא התם משום דזרקו במקומו לכך הוי דיחוי אבל הכא שזרקו שלא במקומו אע"ג דהוי כמקומו לענין כפרה מ"מ לענין דחוי לא הוי כמקומו כמ"ש התוס' וע"ק איך ס"ד דמקשה דטעמא הוא משום דהוי דחוי דהא קתני וכולן שקבלו דקאי לכל הפסולים ואי טעמא הוא משום דהוי דחוי הא לא הוי דחוי אלא דוקא טמא כמ"ש התוס' וע"ק לפי המסקנא דהא דקתני וכולן שקיבלו דה"ה זרקו דאם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל והא איכא באלו הפסולים טמא ואי יהביה במקומו כ"ע מודו דהוי דחוי ולא יחזור כשר ויקבל כמ"ש התוס' מיהו לזה י"ל דלפי המסקנא הא דקתני וכולן שקיבלו וכו' קאי אכל פסולים חוץ מטמא א"נ י"ל כיון שקבלו במחשבת פסול אע"ג דמחשבת פסול אינה מועלת מ"מ הויא כמו שלא במקומו ובזה מתורצת ג"כ קושיא ראשונה ודוק ולקושיא שנית י"ל דה"מ למימר וליטעמיך ודוק נ"ל: