חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף כא:
גמרא משקע ליה בגילגלא ל"א דמשקע ליה בחומרתא עיין למרן הכ"מ בסוף פ"ג מהל' בית הבחירה שכתב דאפשר שרבינו מפרש השני פירושים וכו' ונ"ל דשני הפירושים שמפרש רבינו הן תלויים בהני תרי לישני ודוק:
שם והא הוה גביני כרוז יש להקשות אמאי לא פריך שם במסכת תמיד האי פירכא אמתני' גופא דבן קטין וי"ל דאמתני' גופא ליכא למיפרך דאיכא למימר הא דעשה בן קטין מוכני לכיור לא היה בשביל השמעת קול כדי שישמעו הכהנים ויבואו אלא כדי להעלות בו המים מן הבור ומה ששומעים קולו הוא ממילא ולא היה בשביל כוונה זו ולכך הוה גביני כרוז אבל הכא דמשני דהוה משקע ליה בגילגלא אע"ג דלישקוע לא צריך גילגלא ש"מ דעבדי הכי משום היכרא כי היכי דלישתמע קליה וישמעו הכהנים ויבואו ולכך פריך והא הוה גביני כרוז ודוק:
רש"י ד"ה ה"ג א"ה למחר אינו מקדש אמאי אין צריך לקדש וכו' כצ"ל:
ד"ה ומשני אין צריך לקדש ואשמעינן דאין לינה מועלת בקידוש וכדר"א יש מקשים לפ"ז קשיא דר"י אדר"י דלעיל משני רבא אליבא דר"י לעולם ראב"ש היא נראה דבריו בתחלת עבודה ולא בסוף עבודה והכא קאמר מקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אינו מקדש ואוקימנא דאין צריך לקדש משמע דראה דבריו של ראב"ש אפי' במי שמקדש לסוף עבודה וי"ל דהאי מימרא דקדש ידיו לת"ה וכו' היא סברת ר' יוחנן עצמו שהכריע להלכה תחלת עבודה כראב"ש ולבסוף עבודה כרבי אבל הך מימרא דמקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אין צריך לקדש אליבא דראב"ש אמרה וליה לא ס"ל ואין זה דוחק דהא לעיל אליבא דרבא בעינן לאוקמיה חדא כראב"ש וחדא כרבי ודוק ועיין בס' צ"ק שיישב בע"א:
ד"ה ומשני דמשקע וכו' וישמעו הכהנים שבעזרה וניתו לפייס וכו' והא דלעיל פי' להיות נכונים להעלות אפר לתפוח וכו' אפשר דמשום הא והא הוה ובס' צ"ק כתב וז"ל לעיל פרש"י אליבא דס"ד שהיה מסלק ליה לכיור ועדיין לא הגיע זמן לפייס אבל השתא דמשני דמשקעי ליה מסתמא לא הוה משקעינן ליה עד שקידשו אותן המעלין אפר לתפוח נמי וכו' ע"ש וזה אינו כיון דהשתא אוקימנן דהאי קול שהיו שומעים הוא קול השיקוע א"כ אותן המעלין לאפר לא קידשו כי אם אחר השיקוע שהרי שם במתני' קתני ולא היו שומעים וכו' והיו אומרים הגיע עת קדוש וכו' אלמא עדיין לא נתעוררו ממקומן עד ששמעו קול השיקוע ואח"כ קתני מתני' ראוהו אחיו שירד וכו' מיהרו וקידשו וכו' אלמא לא קידשו כי אם אחר השיקוע ודוק:
תוס' ד"ה אי משקע ליה וכו' וא"ת לישני וכו' היינו בהעלותו ר"ל אע"ג דלרב חסדא היה הכיור למעלה ולא היה משוקע מ"מ סבר רב חסדא דבשעת ת"ה היה מורידו ואח"כ מעלהו ומקדש כדי להשמיע קולו בהעלאתה שידעו שהגיע זמן קידוש ואח"כ סמוך לע"ה היה משקעו שלא יפסל וק"ל:
בא"ד וי"ל היינו דקמשני דמשקע ליה בגילגלא והקול שנשמע וכו' כצ"ל ור"ל היינו דקמשני דמשקע ליה בגילגלא כלומר משקע ליה ואח"כ מעלהו בגילגלא וק"ל:
בא"ד ואיבעית אימא דמשקע בחומרתא שהיה בגילגלא אף השיקוע וכו' כצ"ל: