חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף כא.
רש"י ד"ה ולמחר אינו מקדש קס"ד דאסור לקדש קאמר וכו' דליכא למימר למחר אינו מקדש שאינו צריך לקדש דא"כ מאי פריך דר' יוחנן אדר' יוחנן דהא ההיא דולמחר אינו צריך לקדש ע"כ ראב"ש היא דס"ל אין לינה מועלת בקידוש ידים ואפילו במי כיור וכמ"ד כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו וההיא דכיור כיון ששקעו וכו' היא אליבא דרבי דס"ל יש לינה בקידוש ידים וכ"ש במי כיור לכך פי' דקס"ד דאסור לקדש הימנו קאמר ואע"ג דההיא מימרא כראב"ש היא כפירש"י לעיל אף להאי פירושא מ"מ פריך מינה שפיר כיון דהשתא ס"ל להמקשה דלא פליג ראב"ש ארבי אלא בקידוש ידים משום דניגבו ואין לינה על מי לחול אבל במי כיור מודה לרבי דלינה פוסלת בו וא"כ כמו דס"ל לראב"ש דדוקא לעבודת יום הוא שנפסל בשקיעת החמה אבל לא לעבודת לילה א"כ ה"ה לרבי דהא ל"פ במי כיור וא"כ קשיא דר"י אדר"י אבל קשה אמאי לא משני ליה מאי ולמחר אינו מקדש דאין צריך לקדש וכראב"ש וכדאוקי גמרא לקמן לפי גירסת רש"י ופירושו דהשתא ניחא דל"ק לן נמי היינו דר' חייא בר יוסף דהא ר' יוחנן מיפסיל העלאתו אפילו לעבודת לילה וי"ל דאה"נ דה"מ לשנויי הכי אלא דלא ניחא ליה להש"ס להעמיד סברא זו כדעת ר' יוחנן בס"ד דאפילו לעבודה לילה מפסיל דאין זו סברא דהקטרת איברים כשרה כל הלילה ואין לינה פוסלת בהן אלא בעמוד השחר ומי כיור נפסלין להן לקידוש משקיעת החמה ועוד קשה כל הני קשיי שהקשו התוס' להאי סברא ולא ניחא ליה בהני שנויי דחיקי דמתרצי ודוק אבל אכתי יש לדקדק אמאי לא פי' רש"י דטעמא דאסור לקדש הימנו למחר הוא משום דנפסל בעמוד השחר אבל שקיעת החמה אינה פוסלת אפילו לעבודת יום והשתא פריך שפיר דר"י אדר"י דהכא קאמר כיור ששקעו וכו' דמשמע דאפילו לעבודת לילה שקיעת החמה פוסלת והכא קאמר ולמחר אינו מקדש משום דנפסל בעמוד השחר אבל שקיעת החמה אינה פוסלת אפי' לעבודת יום וי"ל דא"כ מאי משני מאי אינו מעלהו דקאמר לעבודת יום וכו' דאכתי תקשי מעבודת יום וא"ת והמקשה אמאי לא פריך הכי י"ל משום דאיכא למידחי דלעולם איירי ששוקעו קודם עמוד השחר והא דולמחר אינו מקדש משום דנפסל בשקיעת החמה לעבודת יום ולכך ל"ק דר"י אדר"י מעבודת יום אבל אכתי קשה אמאי לא פריך דר"י אדר"י מהא דאמר ר"י קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש וכו' אלמא דלילה אינו פוסל אפי' לעבודת יום וליכא לאוקמא כראב"ש דהא השתא קס"ד דמקשה דראב"ש לא פריך ארבי במי כיור וי"ל משום דיש להשיב הא דקידש ידיו לתרומת הדשן אינו מן הכיור אלא שהיה להם מים בכלי שרת אחר כדי קידוש של תרומת הדשן שאין חל עליו לינה כמ"ש התוס' א"נ דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה אפי' במים עצמן כמ"ש התוס' ודוק:
תוס' ד"ה כיור כיון ששיקעו וכו' ומיהו וכו' וכמאן דפשיט לעיל כמחלוקת בזו וכו' דליכא למימר דלעולם ראב"ש מודה דלינה פוסלת במי כיור אלא דס"ל דאינה פוסלת אלא בעמוד השחר ולא בשקיעת החמה כרבי לפי מאי דס"ד השתא דהא לא אשכחן דפליגי בהכי וק"ל:
בא"ד א"נ י"ל שהיה להם מים בכ"ש אחר כדי קידוש וכו' ר"ל כיון דלא היה בכיור וגם לא היה בו שיעור קידוש ד' כהנים אלא כדי קידוש אחד אין פוסל בו לילה וק"ל:
בא"ד ועי"ל דמקידוש ת"ה וכו' דפסיל עבודת לילה דרבנן ר"ל הא דפסיל משקיעת החמה לעבודת לילה אינו אלא מדרבנן ולכך לא העמידו דבריהם בשביל תרומת הדשן:
ד"ה כיור שלא שוקע השתא ס"ד וכו' אבל לבסוף וכו' ניחא דנקט שלא שיקעו קשה לפי המסקנא דמוקי ולמחר אינו מקדש דאין צריך לקדש וכראב"ש דס"ל אפילו במי כיור לא פסלה לינה לפי פרש"י א"כ אמאי נקט כיור שלא שיקעו דמשמע דמן הדין היה לו לשקעו והא לראב"ש לית ליה לינה אפילו במי כיור וי"ל אע"ג דס"ל דאין לינה פוסלת במי כיור מ"מ ס"ל דמצוה לשקעו עד זמן תרומת הדשן ודוק:
ד"ה מאי אין מעלהו וכו' דרבי חייא וכו' לא גזר וס"ל דמעלהו כל שעה וכו' ואע"ג דאליביה נפסל למתירין לא איכפת לן דהא בלאו הכי נפסל למתירין כשמעלהו לתרומת הדשן וק"ל
בא"ד וא"ת ולמה היו משקעים אותו כלל בערב וכו' ר"ל דמקשה אפי' לרבי יוחנן דחייש לגזרת שיקוע היינו אם שיקעו לא יעלהו עד תרומת הדשן דאם מעלהו כל שעה חיישינן דילמא יפשע אבל אם לא שיקעו כלל לא חיישינן וכ"ש לרחב"י דלא חייש לגזירת שיקוע א"כ ל"ל דמשקעו כלל היה להם להמתין עד סמוך לעמוד השחר ותירצו דלא רצו להמתין דילמא פשעי ולא משקעי ליה סמוך לע"ה ואפי' רחב"י חייש להאי גזירה כיון דלא הורגלו בשיקוע וק"ל:
בא"ד וה"ה שהיו יכולים לקבוע זמן שיקוע בתחלת הלילה או באמצעה וכו' ר"ל אפי' לרחב"י דס"ל דנפסל למתירין בשקי"ה אפ"ה מקשה שפיר דהיה להם לקבוע זמן בתחלת הלילה או באמצעה דסוף סוף נפסל למתירין כשמעלין אותו לקידוש ת"ה וק"ל ובס' הב"ז כתב דקושיא זו היא לר"י דאית ליה לא נפסל לעבודת דם ולא ידעתי למה פי' כן כמ"ש:
בא"ד וא"ת ויפסול מימיו וכו' לא היה יכול לקדש במימיו למתירין וכו' קו' זו אינה אלא לרחב"י דס"ל למתירין נפסל בשקי"ה אבל לר"י דס"ל דאף למתירין לא נפסל אלא בע"ה לק"מ וק"ל:
בא"ד ורבי פי' בע"א וז"ל מה אינו מעלהו דקאמר משום חשש עבודת היום וכו' ההפרש בין זה הפי' לפי' הא' הוא זה דלפי' הא' קס"ד הא דקאמר אינו מעלהו לעבודת יום היינו שיהא כשר לעבודת יום כגון לקומץ ודם ולפי אותו פי' מוכרח לומר דס"ד שלא מעלהו כלל אפי' לת"ה דא"כ היה נפסל לעבודת יום אבל להאי פירושא כבר היה ס"ד דמעלהו לת"ה ונפסל לעבודת היום בין לרחב"י בין לר"י אלא דר"י ס"ל כיון ששיקעו שוב אין מעלהו עד ת"ה משום דחשש לעבודת היום פן יאמרו כשרואין שמעלין אותו אחר שקי"ה וחוזרין ומשקעים אותו קודם ע"ה אומרים ששיקוע הא' היה בשביל שיהא כשר למתירין ושיקוע האחרון כדי שיהא כשר לאברים והוא אינו כן שכבר נפסל למתירין בהעלותו בלילה לכך כיון ששיקעו שוב אין מעלהו עד תרומת הדשן כדי שידעו העולם שלא שיקעהו מבע"י אלא כדי להיות זכורים ע"י כך שיקוע דסמוך לע"ה וק"ל:
בא"ד ומשני איכא בינייהו גזרת שיקוע דר"י גזר להשהותו וכו' שלא יאמרו שאינו להזכיר אלא להכשיר למתירין וכו' משמע דגם לפי האי שינוייא אכתי סבר ר' יוחנן דשקע"ה פוסל למתירין ולכך אית ליה גזירת שיקוע וא"כ הא דפריך לקמן היינו דר' חסדא היינו לבתר דמשני למחר אינו צריך לקדש וכמו שפי' בהג"ה לקמן ודלא כפרש"י אבל ק"ל לפ"ז א"כ מאי פריך א"ה למחר אינו מקדש אמאי הא שפיר קאמר דאינו מקדש משום דבשקי"ה נפסלו למתירין ונ"ל דהתוס' לא גרסי כרש"י והכי גרסי א"ה למחר אינו צריך לקדש למימרא דלמתירין מיחזא חזי היינו דרב חסדא וכו' כמו שהיה הגי' בס"י ופריך מההיא מימרא דר"י דקידש ידיו לת"ה למחר אין צריך לקדש ולא מההיא מימרא דמשמיה דאילפא דכיור שלא שיקעו וכו' ולמחר אינו מקדש כפרש"י דההיא אינו מקדש ניחא בס"ד דנפסלו לקידוש
משום לינה כרבי וכן משמע מהג"ה דלקמן דכן הוי גרסי ודוק: