חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף כ:
גמרא איבעיא להו יציאה וכו' את"ל לינה לא פסלה וכו' משמע מהכא דיציאה גרועה מלינה ולכך לא מיבעיא לן אלא למ"ד אין לינה מועלת בקידוש ידים אבל למ"ד לינה מועלת בקידוש ידים כ"ש דיציאה מועלת וכן גבי בעיא דלקמן טומאה מהו שתועיל ג"כ לא מיבעיא לן אלא למ"ד אין לינה מועלת אבל למ"ד לינה מועלת כ"ש טומאה דהא טומאה גריעה אפילו מיציאה ולפ"ז קשיא לי על הרמב"ם ז"ל בפ' ה' מהל' ביאת מקדש דין ד' ודין ו' שפסק להני בעיי דאם לא קידש עבודתו כשרה וכתב מרן הכ"מ משום דבעייא לא איפשיטו ומספיקא לא פסלינן עבודה וכן פסק נמי גבי יצא חוץ לחומת העזרה אם לשהות בחוץ יצא וכו' ואם לא טבל ולא קידש ועבד וכו' עבודתו כשרה וכתב מרן הכ"מ משום דמספקא לן אי האי ברייתא ביצא להסך רגליו או להטיל מים וכדדחי או לא הילכך מספיקא לא פסלינן עבודה בדיעבד קשה דהא כיון דהני בעיי הן לראב"ש דס"ל אין לינה מועלת אבל לרבי דס"ל לינה מועלת כ"ש יציאה וטומאה א"כ כיון דהרמב"ם פסק כרבי שם בדין ג' ודין ח' וכמ"ש שם הכ"מ א"כ איך פסק להני בעיי בספיקא דהא אליבא דרבי דס"ל לינה מועלת פשיטא לן דיציאה וטומאה מועלין וא"כ אם עבד עבודתו פסולה ונ"ל דהרמב"ם ז"ל פסק כראב"ש דס"ל אין לינה מועלת וכדר' יוחנן דאמר קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן למחר אינו צריך לקדש שכבר קדש מתחלת עבודה וכדאוקי רבא כראב"ש היא וראה ר' יוחנן דבריו בתחלת עבודה ולא בסוף עבודה וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם דין ט' וא"כ הא דמשמע מהני בעיי דלמ"ד לינה מועלת ליכא לספוקי ביציאה וטומאה היינו למ"ד לינה מועלת אפי' בתחלת עבודה אבל לר' יוחנן דלית ליה לינה מועלת אלא בסוף עבודה אבל בתחלת עבודה אין לינה מועלת עדיין איכא לספוקי ביציאה וטומאה ולכך פסק הרמב"ם דספיקא הם ודוק ונ"ל שזהו ג"כ כוונת הכ"מ נ"ל:
שם יצאו ידיו לא קמיבעיא לן כי קמיבעיא לן יצא כל גופו וא"ת הא נמי תיפשוט דקתני יצאו ידיו הרי הן בקדושתן הא יצא גופו צריך לקדש וי"ל דאיכא למימר דה"ה אם יצא גופו אין צריך לקדש והא דקתני ידיו משום דאתא לאשמעינן גבי נטמאו ידיו דצריכין טבילה ואין צריך קידוש נקט נמי גבי יציאה ידיו ודוק. ושוב ראיתי להכ"מ שם בפ"ה מהל' ביאת מקדש שנתעורר בקושיא זו ותירץ ע"ש ולא זכיתי להבין תירוצו:
שם נטמאו ידיו לא מיבעיא לן כי מיבעיא לן נטמא כל גופו וא"ת הא נמי תפשוט דקתני נטמאו ידיו אין צריך לקדש הא נטמא כל גופו צריך לקדש וי"ל דאיכא למימר דה"ה נטמא כל גופו אין צריך לקדש והא דנקט ידיו לאשמעינן דאין צריך להטביל אלא ידיו דלא תימא כל גופו צריך להטביל ודוק וראיתי להרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות כאן לשון מגומגם ומעורבב כמו שיראה המעיין ובודאי שט"ס נפל בו וכן נ"ל להגיה ואם הוציא ידיו חוץ לחומת העזרה אינו חייב לקדש שנית ואם יצא כל גופו מקדש שנית ואם נטמאו ידיו מטבילן והם טהורים וכו' ואינו חייב לקדש שנית ואם נטמא גופו יטבול ומקדש שנית וכבר זכרנו לך ביומא שכל המשתין טעון קדוש ידים ורגלים וכל המיסך רגליו טעון טבילה וכבר נתבאר מי שמקדש שנית וכו' כצ"ל נ"ל: