חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף טו:
רש"י ד"ה אי תניא וכו' ואין מחלוקת בין ר"א לת"ק וכו' אבל הרמב"ם ז"ל סוף פי"ג מה' פסולי המוקדשין והראב"ד שם דפליגי בהוציאו לחוץ דלרבנן מחשבה פוסלת ועיין בס' קרבן אהרן פ' צו פי"ב סי' ה' יע"ש:
הדרן עלך כל הזבחים
פרק שני
תוס' ד"ה זר ואונן הא דלא תנא בעל מום ושתויי יין ופרועי ראש וכו' קשה מאי מקשו מפרועי ראש הא בהדיא אסיקנא בפ"ב דתענית דף י"ז ע"ב דכי איתקוש למיתה הוא דאיתקוש אבל לאחולי עבודה לא איתקוש וכן כי גמירי הלכה למיתה אבל לאחולי לא גמירי וכן אסיקנא בפ"ב דסנהדרין דף נ"ב ע"ב וכמ"ש התוס' שם וכמ"ש לקמן בד"ה אתיא בק"ו וי"ל דמקשה לפי מאי דבעי למימר התם גמ' דמחלל וק"ל:
בא"ד משום דכתב בהן חילול בהדיא דלקמן דף י"ח ע"ב יליף ליה ממחוסר בגדים בג"ש חוקה חוקה ופרועי ראש למ"ד דמחלל יליף ליה משום דאיתקש לשתויי יין כמ"ש התוס' לקמן בד"ה אתיא בק"ו וי"ל משום דאי לא הוה ג"ש הוה מוקמינן לקרא דולהבדיל בין הקדש ובין החול אשתויי יין דמחלל עבודה מדקא' ובין החול משמע עבודה שאתה עובד בשכרות קרוייה חול (והנה) [לוח הטעיות חק נתן: והוה] כתוב בהדיא ופרועי ראש כיון דאיתקש לשתויי יין הוה נמי כאילו כתוב בהדיא ואפ"ה קתני ליה מתניתין וי"ל משום דאיכא תרי קראי בטמא וילפי' בא' מינייהו בואם אינו ענין לטמא תניהו לענין לטבול יום לכך תני במתני' תרוייהו לרמוז לנו דטבול יום נפיק מטמא באם אינו ענין ונ"ל דלזה נתכונו התוס' לקמן בד"ה טבול יום ודוק:
ד"ה טבול וכו' והא דלא תני טמא ברישא וכו' ר"ל דהוה ליה למתני טמא בתר טבול יום וזו ואצ"ל זו קתני ותירצו דניחא למתני טמא בהדי ערל וא"ת מה בכך מ"מ ליתני ערל טמא בתר טבול יום א"נ מקמי טבול יום וי"ל כיון דערל לא ילפי' מדברי תורה אלא מדברי קבלה לא ניחא ליה למתני ברישא וק"ל:
ד"ה אלא למעוטי עכו"ם וכו' וע"ק אדנפקא ליה בעל מום ששמש במיתה מטמא ששמש נילף מאכילת הקודש דבכרת וחילול דרבים דבריהם תמוהים דגם טמא ששמש חילול דרבים הוא ועוד דבעל מום דיחיד כתיב ועוד מאי קושיא הא איכא לשנויי דבפסול הגוף דעבודה מפסול הגוף דעבודה עדיף טפי למילף וכה"ג תירצו התוס' שם בשילהי פ' הנשרפין דף פ"ד ד"ה אלא מטמא ששמש עיין שם וא"כ כיון דל"ק להו האי קושיא דפרק הנשרפין משום דנימא להו בההוא תירוצא ג"כ האי קושיא נמי הוה ליה לתירוצי נמי הכי לכן נראה לי להגיה כן ועוד קשה וכו' מטמא ששמש דהוי חילול דרבים נילף מנותר דהוי חילול יחיד מחילול יחיד כצ"ל והיא הקושיא עצמה שהקשו שילהי פ' הנשרפין וכאן לא אסיק אדעתייהו ההוא תירוצא דמתרצי התם ודוק נ"ל:
ד"ה אתיא בק"ו וכו' מיושב שאוכל וכו' ר"ל דבק"ו לבד לא מצי למילף אבל במה הצד אין ה"נ דהוה מצי למילף וכיון דלא מצי למילף מיושב בק"ו לבד אלא במה הצד לכך לא קפיד למילף מיושב ויליף מבעל מום וק"ל:
בא"ד וממחוסר בגדים וכו' דהני לא פסילי אלא מטעם זרות וק' לפ"ז א"כ אמאי לא כתבו נמי דמיושב לא מצי למילף משום דלא פסיל אלא מטעם זרות כדאיתא לקמן דף כ"ג ע"ב אמר ליה רבא לר' נחמן מכדי יושב כזר דמי ומיחל עבודה וכו' ע"ש מ"ש התוס' בזה וכן פרש"י ז"ל שם לעמידה בחרתים ולא לישיבה כיון דלא נבחרו הוו להו זרים וזר מחיל עבודה עכ"ל וקושיא זו תקשי לר' משרשיא לקמן דיליף זר דמחיל עבודה מק"ו מיושב והאי יושב דלא מחיל אלא מטעם זר כמ"ש כיון דהשתא אכתי לא ילפינן זר דמחיל מנ"ל דיושב מחיל כדי לילף מיניה זר וי"ל דלא דמי יושב למחוסר בגדים דמחוסר בגדים דילפינן לעכב אינו אלא מטעם זר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב ואע"ג דכתיב ביה חוקה לאו משמעותיה הוא עיכובא אלא היכא דילפינן חוקה בג"ש ועיין לתוס' לקמן דף י"ח ע"א ד"ה ת"ל חוקה ועיין עליהם פ' ג' דמנחות דף י"ט ע"א ד"ה תורה בעיא חוקה אבל גבי יושב הא דמחיל עבודה לאו מטעם זר הוא דמיחל אלא משום דשנה עליו הכתוב לעכב כדאיתא לקמן דף כ"ג ע"ב בברייתא ולכך שפיר מצי למילף זר מיושב והא דקאמר גמ' התם מכדי יושב כזר דמי וכו' הוא לפי האמת דאית לן זר מיחל גם יושב נקרא זר כיון שלא בחר בכהנים יושבים נחשבים כמו ישראל זרים כמ"ש התוספות שם ודוק:
בא"ד אבל ק' דנילף וכו' או עומד ע"ג כלים וכו' קשה הא מעומד על גבי כלים לא מצי למילף מק"ו לבד משום דאיכא למפרך שכן עשה בו קרב כמקריב דאם הניחו הקרבן ע"ג דף פסול ונ"ל שט"ס נפל וצריך למחוק או עומד ע"ג כלים דמיניה לא ק' מידי כדכתיבנא ושוב מצאתי בס' צ"ק שמחק אותן ונ"ל דמהאי טעמא מחק אותו אבל אכתי קשיא לי היכי מצי למילף משתויי יין בק"ו לבד הא איכא למיפרך מה לשתויי יין שכן אסור בהוראה תאמר בזר וצ"ע: