אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף ד:

דף ד.

תוס' ד"ה מחשבה בעלמא כו' ויש תימא כו' הקשה בס' צ"ק וז"ל ותמיה לי דלא משני דלאוכלים ושלא לאוכלים אפשר לברר איסורא מ"ה הוו אין פסולו בגופו אבל בשינוי בעלים דהכא א"א לברר איסורא מש"ה משני הכא דהוי פסולו בגופו כ"כ התוס' התם עכ"ל זה אינו אלא לסברת רב אשי דאמר פסולו בגופו ואי אפשר לברר איסורו חדא מילתא היא אבל ר' יוחנן לא ס"ל הכי וחשיב להו תרתי וכאן התוס' מקשינן לסברת ר' יוחנן וק"ל:

ד"ה רב אשי וכו' תימא ל"ל קרא וכו' כתב בס' צ"ק וז"ל ונ"ל ליישב דבאמת הא דאמרינן דבשאר עבודות לא מיפסלי אלא בע"מ לזרוק מהאי קרא ילפי וכו' ע"ש וכן כתב בס' פנים מאירות וכבר הוכחתי לעיל מפירש"י דילפינן לה מסברא ולא צריך קרא וא"כ שפיר מקשו התוס' עוד כתב בס' פנים מאירות תירוץ אחר וז"ל ועוד נראה דאין כאן קושיא לרב אשי דהא כתבו התוס' בפסחים דף ס"א ד"ה שחטו למולין דרב אשי אסיק דרבה ל"פ ארב חסדא אלא דאם שחטו לאוכלים לזרוק דמו שלא לאוכלים דפסול אבל אם נזרק שלא לשם אוכלים כ"ע מודים דכשר דאין מחשבת אוכלים בזריקה א"כ ה"נ הייתי אומר דעיקר קפידא על זביחה בשינוי בעלים שיתכפרו בזריקה פסול אבל אם נשחט כהוגן וזרק שלא לשם בעלים כשר ואצטריך קרא עכ"ל ונ"ל דלא משני מדי דלא דמי דהתם אם חישב בשחיטה שלא לאוכלים פסול ולכך נמי אם חישב בשחיטה על הזריקה מהני לפסול כיון דעומד בשחיטה אבל אם חישב בשעת זריקה כשר דאין מחשבת אוכלים בזריקה אבל הכא גבי שינוי בעלים אם חישב בשחיטה אינו פסול עד שיחשב על הזריקה כ"ש אם חישב בשעת זריקה דזריקה דשינוי בעלים הוי כמו שחיטה שלא לאוכלים ודוק:

ד"ה אימא היכא דשחיט וכו' וי"ל דפריך משינוי קודש דאיכא תרי קראי ואמרינן לעיל אם אינו ענין וכו' ופריך דהשתא אימור תרווייהו בשינוי קודש לעכב. ראיתי בס' עומר מן שהקשה וז"ל איכא למידק כיון דהך קרא דלעיל דדרשינן מניה באם אינו ענין בתודה כתיב ובתודה יש הוכחה גדולה דע"כ שלא לשמה כשירה דאמרי' במנחות דף ע"ח ע"ב חלות לחם יקריב קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא בזבח זבח תודה מלמד שאם שחט שלא לשמן לא קדש הלחם ע"ש ואי ס"ד שלא לשמה פסול א"כ ל"ל קרא שאם שחט שלא לשמה לא קידש הלחם פשיטא דלא קידש כיון דכבר גלי לן קרא דבשחיטת הזבח נתקדשו ופשיטא דבשחיטה פסולה לא יתקדשו עכ"ל ולי נראה הא דאמרו התוס' דאיכא תרי קראי ואמרינן לעיל אם אינו ענין וכו' לאו על ההוא קרא דתודה דההוא קרא לא צריכין ליה השתא ואיכא למימר דלא אתי אלא להנהו דרשי דמייתי הש"ס לעיל אלא הא דאמרו דאיכא תרי קראי היינו קרא דשלמים וקרא דאיל נזיר דנפקא לן מניה לעיל כל ד' עבודות ואמרינן לעיל אם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים וע"ז מקשו התוס' שפיר אימא תרווייהו לשינוי קודש לעכב ודוק:

בא"ד וקשה מאי משני אמר קרא מוצא שפתיך דילמא ההוא קרא אתא לשינוי בעלים וכו' הקשה בס' פנים מאירות וז"ל ויש לדקדק דהא על שינוי בעלים לא צריך לן קרא דלא ליפסלו דהא לא שנה ביה קרא וכו' וליכא למימר דאי לאו קרא ה"א דבדיעבד עולים ומרצין זה אי אפשר לומר דהא כתיב ונרצה לו לכפר משמע דאם חישב על אחרים דאינו מרצה עכ"ל אי מיהא ל"ק דאיכא למימר דוקא בזריקה דגלי קרא דאינו מרצה משום דכפרה תלויה בה אבל בשאר עבודות איכא למימר דמרצה מש"ה איצטריך קרא דמוצא שפתיך עוד כתב בס' הנז' וז"ל ועוד דכתבו ולא ק' מידי דבמוצא שפתיך לא משמע שינוי בעלים ויקשה דאף אם אינם פסולים לגמרי מדלא שנה הכתוב מ"מ דילמא כשרים ומרצין כיון דמוצא שפתיך לא משמע שינוי בעלים עכ"ל ונ"ל דלק"מ כיון דלפי המסקנא לא ילפי' שינוי בעלים אלא באם אינו ענין לשינוי קודש איכא למימר כיון דאפקיה רחמנא לשינוי בעלים בלשון שינוי קודש ש"מ דלא תפקיה לדין שינוי בעלים מדין שינוי קודש כמו דשינוי קדש אינו מרצה מקרא דמוצא שפתיך אף שינוי בעלים אינו מרצה וכה"ג קאמר הש"ס לעיל מדאפקיה רחמנא לקבלה בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה ועיין לקמן לתוס' דף ז' ע"ב ד"ה הוא לעכב בין הכא ודוק:

בא"ד כמו שאר קדשים דלא שנה בהן לעכב או ליפסלו וכו' כתב בס' ב"ז וז"ל ליפסלו ר"ל מכח קרא דמוצא שפתיך וק"ל עכ"ל לא ידענא מאי קאמר דאדרבא מקרא דמוצא שפתיך אתא למימר דכשרים הם אלא שלא עלו כדמוכח בש"ס אלא נ"ל הא דפריך ליפסלו הוא ג"כ מכח סברא כדאמר ר"ל אם אין מרצין למה באין וק"ל:

בא"ד ואי פריך ליפסלו דניגמר מחטאת ופסח במה מצינו איכא למיפרך שכן צד כרת כדפריך בסמוך (דף י' ע"ב) ואי וכו' כצ"ל ר"ל דפסח יש בו כרת וג"כ חטאת יש מהן שיש בהן צד כרת כגון חטאת חלב וחטאת דם משא"כ שאר קדשים וק"ל:

בא"ד ואי בהיקשא דזאת התורה א"כ ליכתוב חדא או לחטאת גרידא או לפסח גרידא ואידך ליתי מהיקשא כצ"ל ר"ל דבהאי הקישא דזאת התורה נזכר בה פסח נמי כדאיתא לקמן דף ז' ע"ב דקאמר אלא מנלן דכתיב זאת התורה לעולה למנחה וגו' וכתיב ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם זה בכור ומעשר ופסח הקיש הכתוב וכו' ע"ש וא"כ אי סברת המקשה היא דפריך וליפסלו הוא משום דנגמר מחטאת ופסח בהיקשא דזאת התורה א"כ אמאי איצטריך קרא למיכתב בחטאת ופסח דליפסלו ליכתוב בחדא מינייהו ותיתי אידך מהיקשא דזאת התורה אלא מדאיצטריך למיכתב בתרווייהו ש"מ דליכא למילף מהאי הקישא לפיסולא וק"ל:

בא"ד ואי נאמר בכל דוכתא דמצריכנן שנה לעכב היינו מהכא מדאיצטריך מוצא שפתיך וכו' ר"ל כיון דשמעינן מקרא דבעינן לשמן פשיטא אם עשה שלא לשמן דאין מרצין ואמאי אצטריך קרא דמוצא שפתיך לאשמעינן דאין מרצין דקרא להכי הוא דאתא כדאיתא לקמן דבשלמא הא דכשרים משום דכתיב גבי חטאת אותה דדוקא חטאת שלא לשמה פסולה הא שאר קדשים כשרים כדאיתא לקמן אלא הא דאין מרצין אמאי אצטריך קרא דמהיכי תיתי דמרצין כיון דקרא בעי לשמן אלא ש"מ דאתא קרא לאשמעינן דלא אמרינן לעכב אלא א"כ שנה עליו ולכך אצטריך מוצא שפתיך ולכך המקשן דאכתי לא ידע זה פריך שפיר וליפסלו כיון דגלי קרא דבעי לשמן ודוקא וס' ב"ז כתב דברים מגומגמים ונ"ל דט"ס נפל בדבריו:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה