חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף ג:
גמרא אי הכי התם נמי נימא ק"ו קדשים מחללים וכו' הקשה בס' ב"ז וז"ל ויש לדקדק לרבנן נמי קשה נימא ק"ו קדשים מחללים וכו' דהא בכוורת נמי ס"ל הק"ו דר"א אלא דס"ל כיון דאין חולקים באוהלים תוכו קרינן ביה דלאו מיניה הוא ואינו מציל וא"כ בקדשים כיון דהק"ו הוא טוב אם כן ליחריב ביה דהא אכתי לא אסיק אדעתיה טעמא דרב כר' אלעא וכו' עכ"ל ע"ש וכדי ליישב זה נ"ל במה שיש לדקדק עוד לקמן דפריך אלמא אתא קרא אפקיה מק"ו ה"נ ליתי תוכו ליפקיה מק"ו וכו' אמאי לא פריך לה הכא כשאמר ר"א ק"ו קאמר ליפרוך מיד ליתי תוכו ליפקיה מק"ו וכבר הקשה זה בס' צ"ק לכך נ"ל דעיקר קושית המקשה היא ליתי תוכו לפקיה מק"ו אלא דבעי למפרך ליה בהנחה אחת וכך הוא המשך דבריו אי הכי התם נמי נימא ק"ו קדשים מחללים וכו' אלא מאי אית לך למימר טעמא דרב כר' אלעא קדשים מחללים וכו' א"כ אתא קרא ואפקיה מק"ו ה"נ ליתי קרא וליפקיה מק"ו ודו"ק דהכל הוא דברי המקשן דהמקשן ידע טעמא דר' אלעאי ומניה קא פריך והכל הוא קושית א' וק"ל:
רש"י ד"ה ורבנן הני אוכלין לא צריכי וכו' ואיתרבו הנך דלאו מיניה נינהו לבטולי שם תוכו ולא אצטריך קרא לריבויינהו להני לטומאה דהני מתוך נפקי כו' כצ"ל נ"ל:
תוס' ד"ה שכן חולקים כו' תאמר בכלי חרס פי' שמחיצה אחת המפסקת בתנור אינה חוצצת אלמא בתנור שחצצו ל"פ כו' עכ"ל וק' לפ"ז מאי מקשה התינח לרבנן לר"א מאי איכא למימר הא ר"א מודה לרבנן במחיצה אצל תנור שאינה חוצצת ולא פליג עליה אלא בכוורת וי"ל דסמיך אברייתא דת"כ דא"ר יוסי אמרתי לריב"נ תמיה אני אם קבל ממך ר"א תשובה מפני שהוא הנדון פי' שגם שם פליג ר"א אלמא דלפי המסקנא פליג ר"א אף במחיצה ולכך פריך שפיר א"נ מכוורת פריך ליה דסבר חולין אצל קדשים לא דמי אלא לכוורת אצל תנור והא דקאמר כמחיצה אצל תנור רישא דמתני' נקט ודוק:
בא"ד והא דמסיים בת"כ בתר הכי קתני כלשון שמועתינו וכו' ועל זה צ"ע ר"ל דק"ל בין לפי' רש"י בין לפירושם דלפירושם שכן חולקים אוהלים היינו מחיצות א"כ ריב"נ היינו ת"ק ואי כפירש"י דחולקים אוהלים היינו שדרך בני אדם לחלוק אינו מתיישב שהוא הנדון ודוק: