חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף ב:
גמרא וזבחים בסתמא כשרים וכו' הא לשם פסח וסתמא כשרים וכו' כ' בספר ברה"ז ז"ל מבואר מזה דאף בפסח וחטאת סתמא כשר ולהדיא מסקינן כך בסוגיא ממתניתין דלשם ו' דברים שר"י קאי אחטאת שתנאי ב"ד הוא בסתמא כי היכי דלא לימא שלא לשמו וא"כ מ"ש הרמב"ם פ"ד מהל' מעה"ק דין י' וז"ל ואם שחט ועבד שאר עבודות סתמא דלא חישב כלל בעולה ושלמים הרי הם כשרים ועלו לבעלים עכ"ל צ"ל דלרבותא נקט עולה ושלמים דסד"א וכו' ע"ש וראיתי בס' חזון נחום דף א' ע"ב שכתב וז"ל ולעד"נ שדעת הרמב"ם דעולה ושלמים דוקא סתמא עלו לשם חובה וכן אם שחטן לשם חולין עלו לשם חובה כדאיתא בש"ס דל חולין מהכא הו"ל סתמא אבל חטאת ופסח אם שחטן לשם חולין כשרים ולא עלו לשם חובה כמ"ש בפ' ט"ו מהל' פסולי המוקדשים משום דדל חולין הוו להו סתמא וכשרים ולא עלו וכו' וטעמא דמילתא דעולה ושלמים דכשרים שלא לשמן אלא דלא עלו לבעלים לשם חובה נחתינן חד דרגא דבסתמא כשרים ועלו אבל בחטאת ופסח דקפיד רחמנא בהו דלא לשמן ליהוי פסולים הילכך סתמא אעפ"י דכשרים אינם עולים עכ"ל מה שרצה לדמות חטאת ששחטה לשם חולין לסתמא משום דדל חולין מהכא הו"ל סתמא האי סברא לא קיימא במסקנא אלא דטעמא הוא משום דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל אין חולין מחללין קדשים ועוד קשה דהרי בהדיא בשילהי פ' ב"ש מחלק גבי חטאת בין סתמא לשם חולין דבסתמא כשרים ומרצין ולשם חולין כשר ואינו מרצה דאיתא התם אמר רב יהודה אמר רב חטאת ששחטה לשם עולה פסולה לשם חולין כשרים מ"ט דרב ולא יחללו את קדשי מתיב רבה אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם א' מכל אלו כשר שהוא תנאי ב"ד טעמא שלא היה בלבו הא לשם חולין פסול א"ל אביי דילמא לא היה כלל כשר ומרצה הא היה בלבו לשם חולין כשר ואינו מרצה ע"כ הא קמן בהדיא דבסתמא כשר ומרצה וא"כ העיקר הוא כדברי ס' הנז' ודו"ק ומה שסיים הרמב"ם וכתב והשוחט חטאת ואשם צריך שתהיה מחשבתו לשם אותו החטא שבא עליו עכ"ל משמע דבסתמא פסול מדלא כתב זה קודם שכתב ואם שחט סתם כשר ש"מ דאף בסתמא פסול נראה דס"ל הא דא"ר יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם א' מכל אלו לא קאי אלא אלשם ו' דברים הזבח וכו' דדוקא באלו הששה דברים אף בסתמא מרצין גם בחטאת אבל לא קאי אחטאת לשם חטא דבזה אפי' סתם פסול דבעי לפרט החטא וגירסת רבינו במשנה והחטאת והאשם לשם חטא דכיון דשניהם באין על חטא שוין הן בזה דבעי מחשבה לשם חטא ודוק נ"ל:
שם א"ר יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם א' מכל אלו כשר שתנאי ב"ד הוא אתנו ב"ד דלא לימא לשמו וכו' ק"ל איך אפשר לפרש שתנאי ב"ד הוא דלא לימא לשמו הא מתני' בהדיא קתני שהוא תנאי ב"ד שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד משמע דת"ק ס"ל שצריך מחשבת בעל הקרבן לאלה הששה דברים מלבד מחשבת העובד ואמר רבי יוסי שהוא תנאי ב"ד שאין הולכין אלא אחר מחשבת העובד בלבד ר"ל השוחט או המקבל או המוליך או הזורק אבל בעל הזבח לא וכן פירש הרמב"ם ז"ל שם בפי' המשניות ויש לישב במ"ש התוספות ד"ה אתנו ב"ד וכו' בשמעתא קמייתא דגיטין דמפרש דלכך לא תיקנו לומר בפני נכתב לשמה למ"ד שאין בקיאין לשמה וכו' לא ה"מ למימר דילמא אתי למימר שלא לשמה דמי הוא שוטה כל כך שנותן גט לאשה זו שנכתב לשמה והוא אומר לשם אחרת נכתב אבל אדם השוחט קרבן פעמים שטועה וסבור שהוא קרבן אחר וכן המקבל ומוליך וזורק עכ"ל נראה מדבריהם דלא אמרינן דילמא אתי למטעי ולומר שלא לשמו אלא באדם העובד שיש קרבנות הרבה לפניו ולכך איפשר שטועה וסבור שהוא קרבן אחר אבל בעל הקרבן אינו טועה כיון שאינו עובד דומיא דמי שהוא נותן גט לאשה והשתא ניחא מתניתין דת"ק קאמר לשם ו' דברים הזבח נזבח ובא ר' יוסי למימר אף מי שלא היה בלבו לשם א' מכל אלו כשר שהוא תנאי ב"ד פי' דלא לימרו לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמו כדפירש הש"ס וקאמר טעמא דחיישינן חששא זו משום דהדין הוא שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד והעובד שכיחא ביה טעותא אבל אי הוה דאין המחשבה הולכת אלא אחר הבעלים לא הוה חיישינן חששא זו דבעל הקרבן אינו טועה כמ"ש ודוק והשתא בהא דאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד לא פליג בה ת"ק דלא פליגי אלא בתנאי ב"ד דר' יוסי אית ליה תנאי ב"ד כיון דאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וחיישינן דילמא אתי למיטעי ות"ק לא חייש דכהנים זריזין הם ואע"ג דשחיטה כשרה בזר מ"מ במקום זריזין הם והשתא ניחא הא דפסק חרמב"ם ז"ל בריש פי"ד מה' פסולי המוקדשין שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ותנאי ב"ד זה דלא לימא לשמו לא הזכירו אלא אדרבא כתב בסוף פ"ד מהל' מעה"ק שצריך העובד לכתחלה שתהא מחשבתו לשם ו' דברים ואי אמרינן הא דקתני אין המחשבה הולכת וכו' היא סברת רבי יוסי ופליג עליה ת"ק א"כ קשיא על הרמב"ם אמאי פסק בזה דאין המחשבה הולכת כו' כרבי יוסי ובתנאי ב"ד דלא לימרו לשמו פסק כת"ק דליתליה ולפי מ"ש ניחא דל"פ בהא דאין המחשבה הולכת וכו' אלא בתנאי ב"ד הוא דפליגי ופסק כת"ק ודוק ומהאי סוגיא קשיא למה שפירש הרמב"ם ז"ל שם בפי' המשניות וכעת צ"ע ואחרי כתבי זה שוב ראיתי שם בפ' ב"ש שרש"י ז"ל נתעורר בקשיותינו וכתב וז"ל שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד הילכך אי הוה שלא לשמו אע"ג דבעלים אמרו לשמו לאו מידי הוא דלאו בדידהו תליא מילתא דכתיב המקריב אותו לא יחשב עכ"ל ולפי שנראה בעיני שגם שיטה שכתבתי נכונה היא לא רציתי להעביר עליה הקולמוס: