אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף ב.

פרק ראשון

גמרא כל הזבחים וכו' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בהקדמתו דף קכא ע"ב שיטה ב' ואשר הביאני לכך עם היות וכו' כצ"ל:

שם ע"ג שיטה י"ג ואינם באים מן העוף כל עיקר וכו' כצ"ל:

שם שיטה ל"ו ומוסיפין עוד על זה בכל שבת ב' כבשים וכו' כצ"ל:

שם שיטה מ"ג העולות י"ד שני תמידין וכו' כצ"ל:

שם ע"ד שיטה י"ד החלק הא' שיהיה היחיד וכו' כצ"ל:

שם שיטה כ"ו כן זבה ויולדת וכו' כצ"ל:

שם שיטה נ"ח אחד לעולה וא' לחטאת וקרבן נזיר שנטמא שני תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת וכבש בן שנתו לאשם וכו' כצ"ל:

שם דף קכ"ב ע"א שיטה י"ד עולות וחציין חטאות חוץ וכו' כצ"ל:

שם שיטה ט"ו מנחות ונסכים לא יצא לא אמרו (הן) [לוח הטעיות חק נתן: קן] אלא להקל וכו' כצ"ל:

שם שיטה י"ט וכן אם יביא בכורים יקריב עמהם שלמים וכו' כצ"ל:

שם שיטה כ"ג וקרבן שלמים שני מלבד וכו' כצ"ל:

שם שיטה מ"א מן העוף אלו הן כל וכו' כצ"ל:

שם ע"ב שיטה ב' ועל כן שמנו וכו' כצ"ל:

שם בפי' המשניות מה שאמר כשרים ר"ל כשנגמרה העבודה לשם הזבח אע"פ ששחט שלא לשמן כגון ששחט עולה לשם חטאת ואח"כ נודע שהוא קרבן עולה אז הוא מקבל הדם לשם עולה אע"פ שהעולה הזאת לא עלתה לבעלים וכו' עכ"ל משמע מדבריו דלא אמרינן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא בתנאי שנגמרה העבודה לשם הזבח הא לאו הכי פסולים וזה לא ידעתי מניין לו גם בפרש"י לקמן ד"ה ואסור לשנויי בהו כתב בהדיא דזה אינו אלא לכתחלה אבל אם עבר ושינה כשר. גם בחיבורו בס' הי"ד בפ' ט"ו מהל' פסולי המוקדשים לא כתב לתנאי זה אלא אדרבא לא משמע שם מדבריו אלא לכתחלה אבל לא בדיעבד וצ"ע גם מ"ש כגון ששחט עולה לשם חטאת ואח"כ נודע וכו' משמע דלא אמרינן כשרים אלא כשהיה השינוי בטעות אבל אם שינה במזיד פסולים וזה אינו דלא אמרינן כשרים ולא עלו אלא כששינה במזיד אבל כששינה בטעות עלו לבעלים לשם חובה ואפי' החטאת והפסח כשרים משום שעקירה בטעות אינה עקירה כמו שפסק בחיבורו בריש פט"ו מהל' פסהמו"ק וצ"ע. עוד כתב וממה שאמר לבעלים תבין שאינו מדבר אלא על הקרבנות שיש להן בעלים ידועים אמנם קרבנות הציבור אין פוסלת אותן שחיטה שלא לשמן שכך אמרו רז"ל קרבנות הציבור סכין מושכתן לכמות שהן וכו' עכ"ל כתב עליו בס' פנים מאירות וז"ל ונפלאתי דהא האי דסכין מושכתן הוא בדף ו' ופשיטא לפרש"י אין ענין כלל להכי דהתם מיירי ששחט סתם ולא ידע מה הן ואפי' לפי' הערוך שהביאו התוס' מיירי דלב ב"ד מתנה עליהן אעפ"י שאמרו שהן תמידין אם ירצו להקריבו לשם זבח אחר כגון למוספין רשאין לפי שבזמן שמשך הסכין לשחיטת התמיד הרי הוא תמיד ובזמן שמשך הסכין לשל מוסף הרי הוא מוסף וא"כ דוקא התם שב"ד התנו מתחלה לכך שאם ירצו ליקח מן כבשים המוכנים לתמיד לשל מוסף רשאין אבל אם שינה הכהן ושחט עולת מוסף לשם חטאת פשיטא דפסולה וכו' עכ"ל ולי נראה דגם הרמב"ם יודה בזה דאם שחט מוסף לשם חטאת דפסול דהא חטאות הצבור אינן באין מן הצאן אלא מן השעירים וכן עולות ציבור אינן באין מן השעירים אלא דהוא מפרש כפי' הערוך דסכין מושכתן דהיינו שיכול להקריב התמיד לשם מוסף ועלה לחובת מוסף דסכין מושכתן. וכן איפכא משא"כ קרבנות יחיד שאם שחט עולה לשם שלמים שאינה עולה להם לא לשם עולה ולא לשם שלמים כמ"ש הוא ז"ל בריש פרק ט"ו מהלכות פסולי המוקדשין וז"ל שם כיצד לא עלו לשם חובה כגון ששחט עולה לשם שלמים לא עלתה לבעלים לא משום עולה שהם חייבים בה ולא משום שלמים אלא חייבים להביא זבח אחר עכ"ל ביאור דבריו כגון שהיו חייבים עולה ושלמים בתורת נדר והפרישו עולה לחובתם ובשעת שחיטה שחט לשם שלמים שהיו חייבים על זה קאמר לא עלתה לא משום עולה ולא משום שלמים שהם חייבים בהן דמ"ש שהם חייבים בה גבי עולה קאי נמי אשלמים וצריך להביא זבח אחר אבל מיהא הויא נדבה כדאיתא בגמ' ודו"ק ועיין לקמן דף ו' שכתבתי דרך אחר ודו"ק עוד כתב בספר הנז' וכן משמע בפסחים דף ס"א ובזבחים דף ד' דשינוי קדש ישנו בציבור כביחיד אבל שינוי בעלים אינו בצבור ואם איתא לדברי הרמב"ם הא איכא שינוי קדש בשחיטה דאינו בצבור כביחיד וכו' עוד כתב וראיתי ברמב"ם בפרק ט"ו מהל' פסולי המוקדשין שכתב כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם בין בקרבנות ציבור בין בקרבנות יחיד כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן החטאת והפסח וכו' הרי להדיא שכתב בעצמו ששינוי קדש בשחיטה פסול בין ביחיד בין בצבור וע"כ צריכין אנו לומר שחזר בחיבורו מפירושו שפירש במתני' עכ"ל ול"נ הא דפריך גמ' לקמן דף ד' מה לשינוי קדש שכן ישנו בצבור כביחיד הרמב"ם מפרש דלאו למימרא דשוין הם לגמרי אלא ר"ל דשייך בצבור כביחיד דהיינו דלכתחלה אסור לשחוט בשינוי קדש בין בקרבנות צבור בין בקרבנות יחיד והיינו הא דקא מבעיא לן לקמן מנלן דבעינן זביחה לשמה היינו דלכתחלה אסור כפירש"י שם משא"כ בשינוי בעלים דלא שייכי בצבור כלל דכולהו בעליו נינהו אבל אם עלו לשם חובה או לאו הא כדאיתיה והא כדאיתיה דבקרבנות יחיד שיש להם בעלים ידועים לא עלו לשם חובה אבל צבור שאין להם בעלים ידועים עלו לשם חובה וזה מ"ש הרמב"ם בריש פרק ט"ו מהל' פסולי המוקדשין כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות צבור כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וכו' הא דהשוה קרבנות צבור לקרבנות יחיד היינו לענין איסור לכתחלה דמדכתב כשרים משמע דלכתחלה אסור לעשות כן בזה שוין הם אבל מ"ש אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה זה לא קאי אלא אקרבנות יחיד תדע מדלא כתב סתם אלא שלא עלו לשם חובה ולא הו"ל להזכיר לבעלים אלא הא דכתב לבעלים למידק שיש להם בעלים ידועים כמו דדייק במתני' ודוק וכבר היה עולה על דעתי לישב הא דקאמר גמרא מה לשינוי קדש שכן ישנו בצבור לא קאי אלא אשאר עבודות אבל שחיטה אינה בצבור משום דקרבנות צבור סכין מושכתן אלא משום דהרמב"ם בחיבורו כתב דגם בשחיטה ישנו בצבור לכך תפשתי שיטה זו ודוק עוד כתב בס' הנז' ועוד מאי דייק הש"ס מדקתני כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן ולא קתני שלא נזבחו לשמן ש"מ סתמא כשרים ועלו דילמא לעולם סתמא נמי לא עלו והא דלא נקט שלא נזבחו לשמן דלמא משום דיוקא דבקרבן צבור אף שלא לשמן כשרים ומרצין וכו' עכ"ל י"ל דאה"נ דה"מ הש"ס למדחי הכי אלא דבלאו הכי דחי שפיר ובזה מיתרצי כמה קושיות דמקשים המפרשים לקמן בגמ' ודוק נ"ל:

שם ע"ג שיטה ב' לשם פסח ושני כתובים וכו' כצ"ל:

שם שיטה ז' וצריך שתדע מה שאמר מחטאתו אשר חטא שתהא לשם אותו החטא ודע שאם שחט וכו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כל הזבחים וכו' אבל שינוי בעלים לא שייך אלא בזריקה וכו' עיין בס' משנה למלך ריש פט"ז מהל' פסולי המוקדשין וכתב שם שנראה מדבריהם דשינוי בעלים שהיה בזריקה עלו לבעלים לשם חובה ודוק עכ"ל ולא ידעתי מהיכן נראה לו כן מכאן אם מפני שלא כתבו או זורק לשם אחרים אין צריך דכ"ש הוא כמ"ש לקמן דף ד' ע"ב ד"ה רב אשי וכן כתבו בהדיא בפ' תמיד נשחט דף ס"א ד"ה ואיתקש אוכליו ע"ש:

בא"ד וכולה מתניתין לא משתמעא כלל שינוי בעלים ולישנא דלשמן משמע לאפוקי שינוי קדש וכולה מתני' לא נקיט וכו' כצ"ל נ"ל ור"ל דמשלשה כוחות באים להכריח דמתני' לא איירי אלא בשינוי קדש חדא דכולה מתני' לא משמע ממנה כלל שינוי בעלים דקתני הנשחטין לשם פסח וכו' שחטן לשם גבוה מהן וכו' הכל איירי בשינוי קודש אבל שינוי בעלים לא נזכר כלל ועוד מלישנא דלשמן לא משמע ממנה אלא שינוי קדש דלשמן קאי אזבחים ועוד מדקתני סיפא כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח לשם שלמים דבכולה סיפא דמתני' לא נקיט אלא שינוי קודש וק"ל:

בא"ד וי"ל דלא אתי לפרושי וכו' אבל הנך כשרים כו' כצ"ל:

בא"ד ולהכי נמי בפרקין לא בעי בהנך ד' דברים מנא לן דלא מיירי בהן במתני' וכו' כצ"ל נ"ל והגהת הב"ז אינה מבוררת לי:

בא"ד וי"ל דקרא דהתם בהקטרת אימורים וכו' הזבח נזבח ה"ה הזבח נקטר וכו' עיין בס' לחם משנה בסוף פ"ד מהל' מעשה הקרבנות:

בא"ד ומיהו הא לא מצינן למילף מהיקישא דנימא ולא עלו לשם חובה וכו' עיין בס' לחם משנה בפ' ד' מהלכות מעשה הקרבנות וע"ש בספר משנה למלך:

בא"ד ובפ' המפקיד פי' הא דמחשבה פוסלת בקדשים אי בדיבור הזבח נעשה שלא לשם או אפי' במחשבה עכ"ל עיין בס' משנה למלך פי"ג מהל' פסולי המוקדשין הלכה א':

ד"ה לשם גבוה מהן כשרים וכו' אבל בנמוך פשיטא [לוח הטעיות חק נתן: ליה] לומר דפסולים לגמרי קאמר ותימא וכו' ועוד יש לדקדק מגופא דמתניתין הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמם כשרים משום דהני לשם גבוה דאי לשם נמוך מיפסלי והיינו לענין פסול גמור וכו' עכ"ל יש מקשים דאימא הא כדאיתיה והא כדאיתיה כדדחי גמרא לקמן דף נ"ב ע"א ולי נראה דלק"מ דבשלמא אי הכריחו התו' דאין לפרש פסולים ר"ל דאין מרצין מדקתני הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים כשרים ומוכרח לפרש כשרים היינו לגבי מזבח והוי דומיא דידיה פסולים לגבי מזבח דאין לפרש כשרים ר"ל דמרצין דהא בכור ומעשר לאו בני רצויי נינהו איכא למימר הא כדאיתיה והא כדאיתיה כדאמר הש"ס לקמן אבל התוס' הם מכריחין מהדיוקא דקתני לשם גבוה מהן כשרים הא לשם נמוך מהן פסולים דאי מפרשינן פסולים היינו שאין מרצין א"כ האי דיוקא לא קאי דהא דאמרינן לשם גבוה מהן כשרים היינו לגבי מזבח דבכור ומעשר לא שייך ריצוי וא"כ כד דייקת נמי לשם נמוך מהן פסולים היינו מוכרח לגבי מזבח דאין לפרש דאין מרצין דהא גם לשם גבוה מהן אין מרצין דלאו בני רצויין נינהו אלא מוכרח דפסולים לגבי מזבח א"כ כיון דהדיוקא הוא פסולים היינו לגמרי א"כ גם הא דקתני מתני' לשם נמוך מהם פסולים היינו לגמרי ודו"ק:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה