אור ברסלב
חק לישראל - שמות פרשת תרומה › תרומה יום שלישי

חק לישראל - שמות

פרשת תרומה · תרומה יום שלישי

תרומה יום שני

תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

(יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב: וְתֶחֱפֵי יָתֵהּ דְהַב דְכֵי מִגָו וּמִבָּרָא תַּחֲפִנֵהּ וְתַעְבֵּד עֲלוֹהִי זֵיר דִדְהַב סְחוֹר סְחוֹר:

רש"י מבית ומחוץ תצפנו. שלשה ארונות עשה בצלאל, שתים של זהב ואחד של עץ, וארבע כתלים ושולים לכל אחד ופתוחים מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, וחפה שפתו העליונה בזהב, נמצא מצפה מבית ומחוץ: זר זהב. כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה המנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה:

(יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית: וְתַתִּיךְ לֵהּ אַרְבַּע עִזְקָן דִדְהַב וְתִתֵּן עַל אַרְבַּע זִוְיָתֵהּ וְתַרְתֵּין עִזְקָן עַל סִטְרֵהּ חַד וְתַרְתֵּן עִזְקָן עַל סִטְרֵהּ תִּנְיֵתָא:

רש"י ויצקת. לשון התכה כתרגומו: פעמתיו. כתרגומו זויתיה. ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונות שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים, אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם, הנושאים את הארון, מהלכין ביניהם, וכן מפורש במנחות בפרק שתי הלחם (צח ב) ושתי טבעות על צלעו האחת. הן הן הארבע טבעות שבתחלת המקרא, ופרש לך היכן היו, והוי"ו זו יתרה היא ופתרונו כמו שתי טבעות, ויש לך לישבה כן ושתים מן הטבעות האלו על צלעו האחת: צלעו. צדו:

(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב: וְתַעְבֵּד אֲרִיחֵי דְאָעֵי שִׁטִּין וְתַחֲפֵי יָתְהוֹן דַהֲבָא:

רש"י בדי. מוטות:

(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם: וְתָעֵל יָת אֲרִיחֲיָא בְּעִזְקָתָא עַל סִטְרֵי אֲרוֹנָא לְמִטַל יָת אֲרוֹנָא בְּהוֹן: (טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ: בְּעִזְקְתָא דַאֲרוֹנָא יְהוֹן אֲרִיחַיָא לָא יְעִדוּן מִנֵהּ:

רש"י לא יסרו ממנו. לעולם:

נביאים - מלכים א - פרק ו

(ד) וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים: וַעֲבַד לְבֵיתָא כֵּוִין פְּתִיחָן מִלְּגָיו וּסְתִימִין מִלִּבְּרָא וְחָפְיָן כְּלוּנְסָא בֵּית אֲנָחַת רֵישֵׁי שִׁירִיָית אַרְזַיָּא:

רש"י שקופים אטומים . רבותינו פירשו ( מנחות פו ב ) : שקופים לשון ראייה ופתיחה והשקפה פתוחים מבחוץ ואטומים מבפנים , קצרים מבפנים , שלא כדרך שאר חלונות אחרות העשויות למאור , להראות שאינו צריך לאורה :

(ה) וַיִּבֶן עַל קִיר הַבַּיִת (יצוע) יָצִיעַ סָבִיב אֶת קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב: וּבָנָא עַל כָּתְלֵי בֵּיתָא זִיוָא סְחוֹר סְחוֹר לְהֵיכָלָא וּלְבֵית כַּפּוֹרֵי וַעֲבַד מְחִיצַיָּא סְחוֹר סְחוֹר:

רש"י יציע . אפנטי"ץ בלע"ז , ושלשה שמות יש לה , יציע , תא , צלע , ( כך מפורש בבבא בתרא סא א ) : את קירות הבית סביב . כלומר כנגד ההיכל ובית קדשי הקדשים הוא הדביר , עשה צלעות מבחוץ , לדרום ולמערב ולצפון , וסוף המקרא הוא פירוש לראשו , ויבן על קיר הבית , סמוך לקיר הבית , יציע סביב , כיצד עשה את קירות הבית להיכל ולדביר , עשה צלעות : ויעש . כמו עשה , וכן ( שמות טו ב ) : ויהי לי לישועה , כמו היה לי לישועה :

(ו) (היצוע) הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַתִּיכֹנָה שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב חוּצָה לְבִלְתִּי אֲחֹז בְּקִירוֹת הַבָּיִת: מְחִיצָתָא אַרְעִיתָא חָמֵשׁ אַמִּין פּוּתְיָא וּמְצִיעָתָא שִׁית אַמִּין פּוּתְיָהּ וּתְלִיתִיתָא שֶׁבַע אַמִּין פּוּתְיָהּ אֲרֵי נָפְקְתָא עֲבַד לְבֵיתָא סְחוֹר סְחוֹר לִבְרָא מִן מְחִיצַיָּא לְמֶהֱוֵי רֵישֵׁי שַׁרְיָתָא נַיְחִין עַל זִיוַיָּא וְלָא יֶהֱוִין שָׁרִיתָא מַעֲבָרִין בְּכָתָלֵי בֵּיתָא:

רש"י היציע התחתונה . בכל רוח ורוח היו התאים שלשה זה על זה , ומדת ארכו לא נאמרה כאן , ובמסכת מדות ( פרק ד משנה ג ) שנינו : שלשים ושמנה תאים היו , חמשה עשר בצפון , חמשה על גבי חמשה , וחמשה על גביהן , וכן בדרום , ושמנה במערב , שלשה על גבי שלושה , ושנים על גביהם , התחתונה חמש , והאמצעות שש , והעליונות שבע , למה , כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה , קומת התא חמש אמות , וכשעולה כותל ההיכל חמש אמות , גורע את עוביו , וכנס בו אמה לפנים , והניח על אותה כניסה ראשי קורות גג עליית התא , שהיא קרקעית לאמצעית , וכשעולה עשר , כנס אמה , להניח ראשי קורות עליית האמצעית , שהיא קרקע העליונה , נמצאת אמצעית רחבה מן התחתונה אמה , והעליונה רחבה מן התיכונה אמה : לבלתי אחוז בקירות הבית . שלא לדבק ראשי הקורות דרך נקבים בקירות הבית , שקלקול החומה הוא , ואינו דרך נוי :

(ז) וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ: וּבֵיתָא בְּאִתְבָּנְיוּתֵיהּ אֲבָנִין שְׁלֵמִין מִטְקָס אִתְבְּנֵי וְאַרְזוּבִין וְחוּלִיְלִין כָּל מִן דְּבַרְזֶל לָא אִשְׁתְּמָע בְּבֵיתָא בְּאִתְבָּנְיוּתֵיהּ:

רש"י בהבנותו אבן שלמה מסע . כמו שהסיעוה מן ההר על ידי השמיר , כמו שהיא באה משם , נתנוה בחומת הבנין , ולא סתתוה בכלי ברזל , ואבני גזית האמור למעלה , מחלוקת היא בסוטה ( מח ב ) : ומקבות . דלוט"א בלשון רוסיא :

(ח) פֶּתַח הַצֵּלָע הַתִּיכֹנָה אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה וּמִן הַתִּיכֹנָה אֶל הַשְּׁלִשִׁים: תַּרְעָא דִּמְחִיצָתָא אַרְעִיתָא פָּתִיחַ לְעִיבַר בֵּיתָא מִימִינָא וּבִמְסִבְתָא סָלְקִין מִן אַרְעִיתָא לְעִילִיתָא בְּאוֹרַח מְצִיעָתָא:

רש"י פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית . יונתן תרגם תיכונה זו , כמו תחתונה , לא תיכונה בין עליונה לתחתונה , שבחמש תאים שבדרום היה לה פתח אל החוץ בשורה התחתונה , וזה ( התרגום ) ובלולים יעלו על התיכונה . התיכונה תרגם יונתן מציעתא , כי התאים הללו לא היו פתוחים אל החוץ . שלושה פתחים היו לכל אחד , כך היא שנויה במסכת מדות ( שם ) , אחד לתא מן הימין , ואחד לתא מן השמאל , ואחד לתא שעל גביו . ולימד כאן , שאחד מן התחתונים שבכותל דרומי , היה לו פתח אל החוץ , ודרך אותו פתח נכנסים לכולם , וצלע התיכונה דקרא , לא תיכונה בין עליונה לתחתונה , אלא תיכונה שבחמש תאים , שבדרום היה לה פתח אל החוץ בשורה התחתונה , וזהו תרגום ובלולים יעלו על התיכונה , שלמעלה הימנה , משמע דהצלע התיכונה למטה : בלולים . תרגם יונתן : מסיבתא , והוא שקורין בלשונינו וויי"ן בלע"ז , ובלשון אשכנז ( ווינד"ל שטיי"ן ) ושם המורגל ( שווינד"ל שטי"ג ) , והוא בנין עמוד אבנים עשוי מעלות מעלות , וההולך בהן דומה כמקיף סביבות עמוד , ועולין בו כמה וכמה אמות גבוה , ואין צריך לשפע כשאר סולם , כי הקיפו הוא שיפוע : אל השלישים . כמו אל השלישיים :

כתובים - משלי - פרק יז

(ו) עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם: כְּלִילָא דְסָבֵי בְנֵי בָּנַיָא וְשַׁבְהוֹרְהוֹן דִּבְנַיָא אֲבָתָתְהוֹן:

רש"י עטרת זקנים . כשרואי' בני בניהם הולכין בדרך טובה : ותפארת בנים אבותם . כשאבותיה' צדיקים היא תפארת הבנים :

(ז) לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר אַף כִּי לְנָדִיב שְׂפַת שָׁקֶר: לָא יָאֵי לְטַפְשָׁא שִּׂפְתָא יַתִּירְתָּא אַף לָא לְשַׁלִיטָא שִּׂפְתָא דְשִׁקְרָא:

רש"י שפת יתר . דברי גאוה : אף כי לנדיב . וכ"ש שלא נאה שפת שקר לנדיב :

(ח) אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל: כֵּיפָא דְשוֹחֲדָא חֲסִידָא הִיא בְאַפֵּי מַאן דְּשָׁקֵל לַהּ לְכָל אֲתַר דְּמִתְפְנֵי שִּׂכּוּלָא:

רש"י אבן חן . כשהאדם בא לפני הקב"ה ומפייסו בדברים ושב לו , אבן חן ומרגליות היא בעיניו : אל כל אשר יפנה ישכיל . בכל מה שיבקש ממנו מצליחו :

(ט) מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף: דִּמְכַסֵי חוֹבָה בָּעֵי רְחִמוּתָא וּדְשָׁנֵי מִלְּתָא מְפָרֵק רָחֲמָא:

רש"י מכסה פשע מבקש אהבה . אם יחטא איש לאיש וזה מכסה עליו ואיננו מזכיר לו חטאתו ואינו מראה לו פנים זועמות גורם לו שיאהב אותו : ושונה בדבר . שנוטר איבה ומזכירו כך וכך עשית לי מיד : מפריד אלוף . אז מפריד ממנו אלופו של עולם שהוא הקב"ה שהזהירו לא תקום ולא תטור ( ויקרא י"ט ) :

(י) תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה: עָלָא בַּעֲתָא בְמַן דְּמִתְבַּיֵן טָב מִן דִּלְמֶמְחֵי לְסַכְלָא מְאָה חוּטְרִין:

רש"י תחת גערה במבין . תחת זו טעמו למעלה בתי"ו מה שאין כן בכל המקרא לכך אני אומר שהיא שם דבר כמו חתת , וכן פירושו הכנעת גערה ניכרת במבין יותר ממאה מכות שמכין את הכסיל :

משנה כתובות פרק ג

א. אֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס, הַבָּא עַל הַמַּמְזְרְת וְעַל הַנְּתִינָה וְעַל הַכּוּתִית, הַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְעַל הַנִּדָּה, יֵשׁ לָהֶן קְנָס. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּהִכָּרֵת, אֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין:

ברטנורה (א) אלו נערות. שאף על פי שהן פסולות יש להן קנס. אם אנס אדם אחת מהן נותן לאביה חמשים כסף: הנתינה. מן הגבעונים. ועל שם שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים נקראים נתינים. והם אסורים לבא בקהל: ועל הכותית. האי תנא סבר כותים גירי אריות הם וכגוים הם חשובים: פחותות מבת שלש שנים. דבחזקת בתולות הן, שאף על פי שנבעלו בשביה או בגיותן, בתוליהן חוזרים: ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו. שנתקדשה לאחד מהן ונתגרשה מן האירוסין, ועדיין בתולה היא: שאע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת ב"ד. וכרת אינו פוטר מן התשלומין. והני מלי, שלא היתה שם התראה. אבל אם היתה שם התראה פטור מן הקנס, דקיי"ל כל חייבי כריתות שהתרו בהן לוקין, ואין אדם לוקה ומשלם:

ב. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס, הַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ יְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁבוּיָה שֶׁנְּפְדֵּית, הֲרֵי הִיא בִקְדֻשָּׁתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלָה. הַבָּא עַל בִּתּוֹ, עַל בַּת בִּתּוֹ, עַל בַּת בְּנוֹ, עַל בַּת אִשְׁתּוֹ, עַל בַּת בְּנָהּ, עַל בַּת בִּתָּהּ, אֵין לָהֶן קְנָס, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁמִּיתָתוֹ בִּידֵי בֵית דִּין. וְכָל הַמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, אֵין מְשַׁלֵּם מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ:

ברטנורה (ב) יתירות על בנות שלש שנים. דכיון דראויות לביאה בחזקת הפקר הן ונבעלות בגיותן, והשבויה בשבייתה: הרי היא בקדושתה. ואינה בחזקת בעולה אף על פי שנשבית כשהיא גדולה. ואין הלכה כר' יהודה: ולא יהיה אסון ענוש יענש. הא אם יהיה אסון באחד משני אלו האנשים המריבין, שנהרג אחד מהן, לא יענש ההורג בממון, שהרי הוא חייב מיתת בית דין כיון שהרגו לזה. ואין הפרש בעבירה שחייבין עליה מיתת ב"ד בין שוגג למזיד לעולם פטור מתשלומין. אבל בעבירה שחייבין עליה כרת או מלקות אינו פטור מן התשלומין עד שיהיה שם עדים והתראה וילקה, ואז אינו משלם:

ג. נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין לָהּ קְנָס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יֶשׁ לָהּ קְנָס, וּקְנָסָהּ לְעַצְמָהּ:

ברטנורה (ג) רבי יוסי הגלילי אומר אין לה קנס. דאמר קרא (דברים כ"ב) אשר לא אורשה, הא אורשה פעם אחת שוב אין לה קנס: רבי עקיבא אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה. דדרשינן אשר לא אורשה לאביה, הא אורשה לעצמה. והלכה כר' עקיבא:

ד. הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלשָׁה דְבָרִים, וְהָאוֹנֵס אַרְבָּעָה. הַמְפַתֶּה נוֹתֵן בּשֶת וּפְגָם וּקְנָס. מוֹסִיף עָלָיו אוֹנֵס, שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַצַעַר. מַה בֵּין אוֹנֵס לַמְפַתֶּה, הָאוֹנֵס נוֹתֵן אֶת הַצַעַר, וְהַמְפַתֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַצַעַר. הָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד, וְהַמְפַתֶּה לִכְשֶׁיּוֹצִיא. הָאוֹנֵס שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ, וְהַמְפַתֶּה אִם רָצָה לְהוֹצִיא, מוֹצִיא:

ברטנורה (ד) האונס נותן את הצער. שאינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון, והמפותה אין לה צער, שהרי נאמר עינוי בתורה אצל אונס ולא נאמר עינוי אצל מפותה: האונס נותן מיד. לאביה אף על פי שכונסה: לכשיוציא. כלומר לכשלא יכנוס. שאם יכנוס אינו נותן קנס, כדכתיב (שמות כ"ב) מהור ימהרנה ואם מאן ימאן כסף ישקול. אבל גבי אונס כתיב (דברים כ"ב) ונתן חמשים כסף ולו תהיה לאשה: שותה בעציצו. בכלי מאוס שבחר בו, כלומר על כרחו ישאנה:

ה. כֵּיצַד שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ, אֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, אֲפִלּוּ הִיא סוֹמָא, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְיִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כב) וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ:

ברטנורה (ה) מוכת שחין. מצורעת:

ו. יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הַמְפַתֶּה פָּטוּר, וְהָאוֹנֵס חַיָּב:

ברטנורה (ו) יתומה שנתארסה ונתגרשה האונס חייב והמפתה פטור. דכיון דיתומה היא וקנסה שלה הוא, הא אחילתיה גביה, דמדעתה נתפתתה לו ופטור. ולא יתומה בלבד אלא כל נערה שנתארסה ונתגרשה אונס חייב ומפתה פטור כיתומה, דהא קנסה לעצמה כדאמר ר' עקיבא לעיל, וכן הלכה:

ז. אֵיזוֹהִי בשֶת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. פְּגָם, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. קְנָס, שָׁוֶה בְכָל אָדָם. וְכָל שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִצְבָה מִן הַתּוֹרָה, שָׁוֶה בְכָל אָדָם:

ברטנורה (ז) הכל לפי המבייש. אדם בינוני המבייש, בשתו קשה מאדם בזוי ומאדם חשוב. כך מצאתי בפירושי רבותי. ובפרק החובל מצאתי דאדם קל שבייש, בושתו מרובה. וכן עיקר: והמתבייש. לפי חשיבותו בושתו: כאילו היא שפחה. אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לרבו קורת רוח הימנו. ובגמרא פריך מנלן דנותן בושת ופגם וצער, אימא חמשים כסף אמר רחמנא לכל מילי. ומתרץ, אמר קרא (דברים כ"ב) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף, הנאת שכיבה לבד היא חמשים כסף חוץ מהבושת והפגם והצער:

ח. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר, אֵין קְנָס. וְכָל מָקוֹם שְׁיֵּשׁ קְנָס, אֵין מֶכֶר. קְטַנָּה יֶשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנָס. נַעֲרָה יֶשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר. הַבּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ לֹא מֶכֶר וְלֹא קְנָס:

ברטנורה (ח) כל מקום שיש מכר. לאב בבתו, דהיינו בקטנותה, אין לו בה קנס, דאין קנס לקטנה. ולית הלכתא כהא מתניתין, דהא מתניתין ר' מאיר היא דאמר קטנה אין לה קנס. אבל חכמים אומרים קטנה יש לה קנס, והלכה כחכמים. וקטנה לענין זה היא מבת ג' עד י"ב שנה ויום אחד ותביא שתי שערות: כל מקום שיש קנס. משהיא נערה. והיא כשתהיה בת י"ב שנה ויום אחד והביאה שתי שערות, שזו יש לה קנס: אין מכר. שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה: הבוגרת. מבת שתים עשרה שנה וששה חדשים ויום אחד והביאה שתי שערות היא הנקראת בוגרת, ואין אביה יכול למכרה ואין לה קנס:

ט. הָאוֹמֵר פִּתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, מְשַׁלֵּם בּשֶת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס. הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי (וְטָבַחְתִּי וּמָכַרְתִּי), מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי אוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ:

ברטנורה (ט) האומר פתיתי את בתו של פלוני. לא מבעיא האומר אנסתי שאינו פוגם אותה כל כך שאין לעז של אנוסה גדול כל כך דפשיטא דמשלם בושת ופגם על פי עצמו, אלא אפילו האומר פתיתי, דפגים לה טפי שלעז של מפותה גדול וסד"א דלא מהימנינן ליה להחזיק הלעז, קמ"ל דניחא לה לדידה להחזיק הלעז כדי להשתכר הממון: ואינו משלם קנס. דמודה בקנס פטור, דאמר קרא (שמות כ"ב) אשר ירשיעון אלהים, פרט למרשיע את עצמו: המית שורי את פלוני. והריני חייב בכופר. משלם על פי עצמו, דקסבר כופרא ממונא: עבדו של פלוני. והריני חייב שלשים סלע, פטור, דקנס נינהו, שאפילו אינו שוה סלע נותן שלשים:

גמרא כתובות דף ל"ט ע"ב

הָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד הַמְפַתֶּה לִכְשֶׁיּוֹצִיא וְכוּלִי. לִכְשֶׁיּוֹצִיא אִשְׁתּוֹ הִיא. אָמַר אַבַּיֵּי אִימָא לִכְשֶׁלֹּא יִכְנוֹס. תַּנְיָא נַמֵּי הֲכִי אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמְפַתֶּה נוֹתֵן לִכְשֶׁלֹּא יִכְנוֹס בּוֹשֶׁת וּפְגַם נוֹתֵן מִיָד וְאֶחָד הָאוֹנֵס וְאֶחָד הַמְפַתֶּה בֵּין הִיא וּבֵין אָבִיהָ יְכוֹלִין לְעַכֵּב. בִּשְׁלָמָא מְפַתֶּה כְתִיב (שמות כ"ב) אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ אֵין לִי אֶלָּא אָבִיהָ הִיא עַצְמָהּ מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר יְמָאֵן מִכָּל מָקוֹם. אֶלָּא אוֹנֵס בִּשְׁלָמָא אִיהִי כְתִיב (דברים כ"ב) וְלוֹ תִהְיֶה מִדַּעְתָּהּ אֶלָּא אָבִיהָ מְנָלָן. אָמַר אַבַּיֵּי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר. רָבָא אָמַר קַל וָחוֹמֶר וּמַה מְפַתֶּה שֶׁלֹּא עָבַר אֶלָּא עַל דַּעַת אָבִיהָ בִּלְבָד בֵּין הִיא וּבֵין אָבִיהָ יְכוֹלִים לְעַכֵּב אוֹנֵס שֶׁעָבַר עַל דַּעַת אָבִיהָ וְעַל דַּעַת עַצְמָהּ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רָבָא לֹא אָמַר כְּאַבַּיֵּי כֵּיוָן דְּקָא מְשַׁלֵּם קְנַס לָאו חוֹטֵא נִשְׂכָּר הוּא. אַבַּיֵּי לֹא אָמַר כְּרָבָא מְפַתֶּה דְאִיהוּ מָצֵי מְעַכֵּב אָבִיהָ נַמֵּי מָצֵי מְעַכֵּב. אוֹנֵס דְאִיהוּ לֹא מָצֵי מְעָכֵּב אָבִיהָ נַמֵּי לֹא מָצֵי מְעַכֵּב. תַּנְיָא אִידָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד כְּשֶׁיּוֹצִיא הוּא אֵין לָהּ עָלָיו כְּלוּם. כְּשֶׁיּוֹצִיא מִי מָצֵי מַפִּיק לָהּ. אִימָא כְּשֶׁתּוֹצִיא הִיא אֵין לָהּ עָלָיו כְּלוּם. מֵת יָצָא כֶּסֶף קְנָסָהּ בִּכְתוּבָתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יֶשׁ לָהּ כְּתוּבָה מָנֶה. בְּמָאי קָמִיפְלְגֵי רַבָּנָן סַבְרֵי טַעְמָא מָאי תָּקִּינוּ רַבָּנָן כְּתוּבָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ וְהָא לֹא מָצֵי מַפִּיק לָהּ. וְרִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי יְהוּדָה סָבַר הָא נַמֵּי מְצַעֵר לָהּ עַד דְּאָמְרָה הִיא לֹא בַעֵינָא לָךְ:

רש"י אשתו היא. וכי אשתו היא כבר דקאמר לכשיוציא: לכשלא יכנוס. שתמאן היא או אביה או המפתה עצמו: יכולין לעכב. שלא יכניסנה: תהיה. משמע היא מהוה את עצמה לו: מצי מעכב. שאם רוצה אינו כונס כדאמרי' לקמן ימהרנה לו מדעתו: אביה נמי לא מצי מעכב. אי לאו שלא יהא חוטא נשכר: אף על פי שאמרו אונס נותן מיד כשיוציאנה אין לה עליו כלום. ולא אמרינן אין קנסה תחת כתובתה שהרי לאביה נותן מיד אלא כסף קנסה היא כתובתה וכן אם מת יצא כסף קנסה בכתובתה: מי מצי מפיק לה. לא יוכל לשלחה כתיב: כשתצא היא. אם יצתה מאליה ותבעה הימנו גט: טעמא מאי תקינו רבנן כתובה. לשאר נשים:

זוהר תרומה דף קל"א ע"א

בְּהַהוּא זִמְנָא דִמְסַיְימֵי יִשְׂרָאֵל שְׁבָחֵי דְאִינוּן תּוּשְׁבְּחָן דְּדָוִד כְּדֵין תּוּשְׁבַּחְתָּא דְשִׁירָתָא דְיַמָּא כְמָה דְאוֹקִימְנָא וְאִי תֵימָא הָאי תוּשְׁבַּחְתָּא אֲמָאי אִיהִי בְתִקּוּנָא בַתְרַיְיתָא בְתַר שְׁבָחֵי דְדָוִד וְהָא תוֹרָה שֶׁבִּכְתַב אַקְדִימַת לְתוֹרָה שֶׁבַּעַל פֶּה וְאַקְדִּימַת לַנְּבִיאִים וְאַקְדִּימַת לַכְּתוּבִים וּכְמָה דְאַקְּדִימַת הָכִי אִצְטְרִיךְ לְאַקְדְּמָא בְשִׁירָתָא אֶלָּא מִגּוֹ דִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא אִתַּתְקְנָא אֶלָּא מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מִשּׁוּם הָכִי אִצְטְרִיךְ לוֹמַר לָהּ בְּשִׁירוּתָא דְתִקּוּנָהָ וְהָאי תוּשְׁבַּחְתָּא מַעַלְיָא מִכָּל שְׁאַר תּוּשְׁבְּחָן דְּעַלְמָא וְאִיהִי לָא אִתַּתְקְנָא מִכֻּלְּהוּ כְּמָה דְאִתַּתְקְנָא מִתּוּשְׁבַּחְתָּא דָא. וּבְגִין דָא אִיהִי סָמוּךְ לִצְלוֹתָא דְמִיּוֹשֵׁב כְּמָה דְאוֹקִימְנָא. בָּהּ שַׁעְתָּא כַּד שִׁירָתָא דְיַמָּא אִתְמַר מִתְעַטְרָא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. בְּהַהִיא כִתְרָא דְזָמִין קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעְטְרָא לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא. וְהַהוּא כִתְרָא גַלִּיפָא מְחֻקָּקָא בִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין כְּמָה דְאִתְעַטַּר קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהיא יוֹמָא דְאַעְבָּרוּ יִשְׂרָאֵל יַת יַמָּא וְאַטְבַּע לְכֹל מַשִּׁירְיָין דְּפַרְעֹה וּפָרָשׁוֹהִי בְּגִין דָּא בָעֵי בַר נַשׁ לְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ בְּהָאי שִׁירָתָא. וְכָל מָאן דְּזָכֵי לָה בְּהָאי עַלְמָא זָכֵי לְמֶחֱמֵי לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא בְתִקּוּנֵי הַהוּא כִתְרָא וּבַחֲגִירוּ דְזַיְינֵיהּ וְזָכֵי לְשַׁבְּחָא הָאי שִׁירָתָא תַמָּן וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי. כִּיוַן דְּמָטֵי בַר נָשׁ לְיִשְׁתַּבַּח נָטִיל קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא כִתְרָא וְשַׁוֵּי לֵיהּ קָמֵיהּ וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שְׁרִיאַת לְאִתַּתְקְנָא לְמֵיתֵי קָמֵי מַלְכָּא עִלָּאָה. וְאִצְטְרִיךְ לְאַכְלָלָא לָהּ בִּתְלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי עִלָּאֵי דְּמִנְהוֹן אִתְבָּרְכָא. וְאִינוּן תְּלֵיסַר בּוּסְמִין עִלָּאִין כְּמָה דְאַתְּ אָמַר נֵרְדְּ וְכַרְכּוֹם קָנֶה וְקִנָּמוֹן וְגוֹמֵר וְהָכָא אִינוּן שִׁיר. וּשְׁבָחָה. הַלֵּל. וְזִמְרָה. עוֹז. וּמֶמְשָׁלָה. נֶצַח. גְדוּלָה. וּגְבוּרָה. תְּהִלָּה. וְתִפְאֶרֶת. קְדוּשָׁה. הָא תְרֵיסָר. וּלְבָתַר לְחַבְּרָא לָהּ בַּהֲדַיְיהוּ וְלוֹמַר וּמַלְכוּת הָא תְלֵיסָר בְּגִין דְּאִיהִי מִתְבָּרְכָא מִנַיְיהוּ. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְכְּלֵילַת בֵּינַיְיהוּ לְשַׁוָּאָה לִבָּא וּרְעוּתָא בְהָאי וְלָא לִישְׁתָּעֵי כְלַל דְּלָא לִפְסוֹק בֵּינַיְיהוּ. וְאִי פָסִיק בֵּינַיְהוּ מִתְּחוֹת גַּדְפֵי כְּרוּבְיָיא נָפִיק חַד שַׁלְהוֹבָא וְקָארֵי בְחֵילָא וְאָמַר פְּלַנְיָיא דִי פָסִיק גָּאוּתָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִשְׁתְּצֵי וְיִתְפְּסַק דְּלָא יֶחֱמֵי גָּאוּתָא דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה כ"ו) וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת יְיָ. בְּגִין דְּאִלֵּין תְּלֵיסָר אִינוּן גֵּאוּת יְיָ. מִכָּאן וּלְהָלְאָה אֵל הָהוֹדָאוֹת וְכוּלֵי. דָּא מַלְכָּא עַלָאָה דִּשְׁמָא כֹלָא דִילֵיהּ. בְּגִין דְּכָל הַנֵּי שְׁבָחָן אִינוּן לְגַבָּהּ דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כַּד מִשְׁתַּבְּחָא בְמַשִּׁירְיָיתָא דִלְתַתָּא כְּמָה דְאַתְּ אָמַר שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה לְמַלְכָּא דִשְׁלָמָא דִילֵיה. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה (שם מ"ח) יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל וְהָא אִתְעַרְנָא בֵיהּ וְאִתְעֲרוּ חַבְרַיָּא דְהַנֵּי אִינוּן תִּקּוּנִין דְּעַלְמָא עִלָּאָה:

תרגום הזוהר בַּזְּמָן הַהוּא שֶׁמְּסַיְּמִים יִשְׂרָאֵל הַשְּׁבָחִים שֶׁל תִּשְׁבָּחוֹת דָּוִד, אָז אוֹמְרִים הַתִּשְׁבָּחָה שֶׁל שִׁירַת הַיָּם, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ. וְאִם תֹּאמַר, תִּשְׁבָּחָה זוֹ לָמָּה הִיא בְּתִקּוּן אַחֲרוֹן אַחַר שְׁבָחִים שֶׁל דָּוִד, וַהֲרֵי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב קָדְמָה לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְקָדְמָה לִנְבִיאִים, וְקָדְמָה לִכְתוּבִים, וּכְמוֹ שֶׁהִיא קְדוּמָה, כָּךְ צְרִיכִים לְהַקְדִּימָהּ. אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אֵינָהּ מִתְתַּקֶּנֶת אֶלָּא מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, עַל כֵּן צְרִיכִים לוֹמָר הַשִּׁירָה בִּתְחִלַּת תִּקּוּנֶיהָ, דְּהַיְנוּ סָמוּךְ לִתְפִלָּה דִּמְיֵשּׁב, וְתִשְׁבָּחָה זוֹ חֲשׁוּבָה מִכָּל שְׁאָר תִּשְׁבָּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְהִיא, אֵינָהּ מִתְתַּקֶּנֶת מִכֻּלָּם כְּמוֹ שֶׁמִּתְתַּקֶּנֶת מִתִּשְׁבָּחָה זוֹ, וּמִשּׁוּם זֶה הִיא סְמוּכָה לִתְפִלָּה דִּמְיֻשָּׁב, דְּהַיְנוּ לִתְפִלַּת יוֹצֵר. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ. בָּהּ בַּשָּׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר שִׁירַת הַיָּם, מִתְעַטֶּרֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּכֶּתֶר הַהוּא, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַטֵּר אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֶתֶר הַהוּא מְפֻתָּח וְחָקוּק בַּשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְעַטֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּם וְהִטְבִּיעַ כָּל מַחֲנוֹת פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו. מִשּׁוּם זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם רְצוֹנוֹ בְּשִׁירָה זוֹ. וְכָל מִי שֶׁזָּכָה בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִרְאוֹת אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּתִקּוּן כֶּתֶר הַהוּא, וּבִכְלֵי זַיִן שֶׁהוּא חָגוּר, וְזוֹכֶה לְשַׁבֵּחַ שִׁירָה זוֹ שָׁם. וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ הַדְּבָרִים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הָאָדָם לְיִשְׁתַּבַּח, לוֹקֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֶּתֶר הַהוּא וּמֵשִׂים אוֹתוֹ לְפָנָיו. וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מַתְחֶלֶת לְהִתְתַּקֵּן לָבֹא לִפְנֵי מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן וּצְרִיכִים לִכְלל אוֹתָהּ בִּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנוֹת, שֶׁמֵּהֶן מִתְבָּרֶכֶת. וְהֵם י"ג מִינֵי בְּשָׂמִים עֶלְיוֹנִים, כְּדִכְתִיב, נֵרְד וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן וְגוֹ'. וְכָאן הֵם, שִׁיר, וּשְׁבָחָה, הַלֵּל, וְזִמְרָה, עוֹז, וּמֶמְשָׁלָה, נֵצַח, גְּדֻלָּה, וּגְבוּרָה, תְּהִלָּה, וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה, הֲרֵי שְׁנֵים עָשָׂר, וְאַחַר כָּךְ לְחַבֵּר אוֹתָהּ עִמָּהֶם וְלוֹמָר, וּמַלְכוּת, וְהֵם שְׁלֹש עֶשְׂרֵה. כִּי הִיא מִתְבָּרֶכֶת מֵהֶם. וְעַל כֵּן צָרִיךְ, בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּלְכוּת נִכְלֶלֶת בֵּינֵיהֶם, בֵּין י"ג מִדּוֹת לָשׂוּם לֵב וְרָצוֹן בָּזֶה, וְלֹא לְדַבֵּר כְּלָל וְלֹא לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם. וְאִם מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, יוֹצֵאת מִתַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים שַׁלְהֶבֶת אַחַת, וְקוֹרֵא בְּכֹחַ וְאוֹמֵר, פְּלוֹנִי שֶׁהִפְסִיק גֵּאוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִכְלֶה וְיִפְסֹק חַיָּיו, שֶׁלֹּא יִרְאֶה גֵּאוּת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, כְּדִכְתִיב, וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה'. מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ י"ג הֵם גֵּאוּת ה'. מִכָּאן וּלְהָלְאָה אֵל הַהוֹדָאוֹת וְכוּ', זֶהוּ מֶלֶךְ עֶלְיוֹן מֶלֶךְ שֶׁכָּל הַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ כְּדִכְתִיב, שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה, פֵּרוּשׁוֹ לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, כִּי כָּל אֵלּוּ הַשְּׁבָחִים שֶׁמִּקֹּדֶם הָיוּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, כְּשֶׁהִיא מִשְׁתַּבַּחַת בַּמַּחֲנוֹת שֶׁלְּמַטָּה. מִשָּׁם וּלְהָלְאָה, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶךְ וְכוּ'. וַהֲרֵי הֵעַרְתִּי בּוֹ וְהֵעִירוּ בּוֹ הַחֲבֵרִים, שֶׁאֵלּוּ הֵם תִּקּוּנִים שֶׁל עוֹלָם הָעֶלְיוֹן.

הלכה פסוקה

הרמב"ם הל' קריאת שמע פרק ב'

א. הָיָה קוֹרֵא וּפָגַע בַּאֲחֵרִים אוֹ פָגְעוּ בוֹ אֲחֵרִים אִם הָיָה בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק פּוֹסֵק וּמַתְחִיל וְשׁוֹאֵל שְׁלוֹם מִי שֶׁהוּא חַיָּיב בִּכְבוֹדוֹ כְּגוֹן שֶׁפָּגַע בְּאָבִיו אוֹ רַבּוֹ אוֹ מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם: ב. הָיָה קוֹרֵא בְּאֶמְצַע הַפָּרָשָׁה אֵינוֹ פוֹסֵק וּמַתְחִיל לִשְׁאוֹל אֶלָּא בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ כְּגוֹן מֶלֶךְ אוֹ אַנָּס וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן. אֲבָל מִי שֶׁהוּא חַיָּיב בִּכְבוֹדוֹ כְּגוֹן אָבִיו אוֹ רַבּוֹ אִם נָתַן לוֹ שָׁלוֹם תְּחִלָּה פּוֹסֵק וּמֵשִׁיב לוֹ שָׁלוֹם: ג. וְאֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה בֵּין שְׁנִיָּה לְשְׁמַע בֵּין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ לְוַיֹּאמֶר בֵּין הַפְּרָקִים הָאֵלּוּ שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם אֲבָל בֵּין וַיֹּאמֵר לֶאֱמֶת וְיַצִיב הֲרֵי זֶה כְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק וְלֹא יַפְסִיק אֶלָּא לִשְׁאוֹל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּלְהָשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:

מוסר

משערי קדושה ח"ב שער ד'

אַף עַל פִּי שֶׁהַיִּרְאָה כְּתִיב בָּהּ (איוב כ"ח) הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וּכְתִיב (ישעי' ל"ג) יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי עָקֵב הִיא אֶל הָעֲנָוָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ"ב) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' וּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (תלים נ"א) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת וְכוּלִי וְאֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּבָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' ס"ו) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וְגוֹמֵר יָבֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְגוֹמֵר וּכְתִיב (שם) וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶת עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְכָל מִי שֶׁהוּא עָנָיו גּוֹרֵם לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה עַל הָאָדָם בָּאָרֶץ וְנֶאֱמַר (שמות כ"א) וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶת הָעֲרָפֶל וְגוֹמֵר מִי גָרַם לוֹ זֶה עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד וְתָאנָא רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת וּזְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְּרִישׁוּת וּפְרִישׁוּת לִידֵי קְדוּשָׁה וּקְדוּשָׁה לִידֵי עֲנָוָה וְכוּלִי וַעֲנָוָה גְדוֹלָה מִכֻּלָּן שֶׁמְּבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' ס"א) רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלַי יַעַן מָשַׁח ה' אוֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים:

תוכן העניינים

חק לישראל - שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה