אור ברסלב
חק לישראל - שמות פרשת תרומה

חק לישראל - שמות

פרשת תרומה

פרשת משפטים

תרומה יום ראשון

תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:

כה (א) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיַפְרְשׁוּן קֳדָמַי אַפְרָשׁוּתָא מִן כָּל גְבַר דִי יִתִּרְעֵי לִבֵּהּ תִּסְבוּן יָת אַפְרָשׁוּתִי:

רש"י ויקחו לי תרומה. לי לשמי: תרומה. הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה: ידבנו לבו. לשון נדבה, והוא לשון רצון טוב, פרישנ"ט בלעז : תקחו את תרומתי. אמרו רבותינו שלש תרומות אמורות כאן, אחת תרומת בקע לגלגלת, שנעשו מהם האדנים, כמו שמפורש באלה פקודי (שמות לח כו. כז) , ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקפות לקנות מהן קרבנות צבור, ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד. שלשה עשר דברים האמורים בענין כלם הצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהנה, כשתדקדק בהם:

(ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: וְדָא אַפְרָשׁוּתָא דִתִסְבוּן מִנְהוֹן דַהֲבָא וְכַסְפָּא וּנְחָשָׁ א:

רש"י זהב וכסף ונחשת וגו' . כלם באו בנדבה, איש איש מה שנדבו לבו, חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד, ולא מצינו בכל מלאכת המשכן, שהצרך שם כסף יותר, שנאמר (שמות לח כו, כז) וכסף פקודי העדה וגו' בקע לגלגלת וגו' , ושאר הכסף הבא שם בנדבה עשאוה לכלי שרת:

(ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: וְתִכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ וּמֵעַזֵי:

רש"י ותכלת. צמר צבוע בדם חלזון, וצבעו ירוק: וארגמן. צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן: ושש. הוא פשתן: ועזים. נוצה של עזים, לכך תרגם אנקלוס ומעזי, הבא מן העזים, ולא עזים עצמם, שתרגום של עזים עזיא:

(ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: וּמַשְׁכֵי דְדִכְרֵי מְסַמְקֵי וּמַשְׁכֵי סַסְגוֹנָא וְאָעֵי שִׁטִין:

רש"י מאדמים. צבועות היו אדום לאחר עבודן: תחשים. מין חיה, ולא היתה אלא לשעה והרבה גונים היו לה, לכך מתרגם ססגונא, ששש ומתפאר בגונין שלו: ועצי שטים. מאין היו להם במדבר, פרש רבי תנחומא יעקב אבינו צפה ברוח הקדש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו לטלם עמהם, כשיצאו ממצרים:

(ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: מִשְׁחָא לְאַנְהָרוּתָא בּוּסְ מַיָא לְמִשְׁחָא דִרְבוּתָא וְלִקְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא:

רש"י שמן למאור. שמן זית זך להעלות נר תמיד: בשמים לשמן המשחה. שנעשה למשוח כלי המשכן והמשכן לקדשו, והצרכו לו בשמים כמו שמפורש בכי תשא (שמות ל כג. כה) : ולקטרת הסמים. שהיו מקטירין בכל ערב ובקר, כמו שמפורש בואתה תצוה (שמות ל ז. ח) ולשון קטרת העלאת קיטור ותמרות עשן:

נביאים - מלכים א - פרק ה

(כו) וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם: וַיְיָ יָהַב חוּכְמְתָא לִשְׁלֹמֹה כְּמוֹ דְּמַלִּיל לֵיהּ וַהֲוָה שְׁלָמָא בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וְגָזְרוּ קְיָים תַּרְוֵיהוֹן: (כז) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ: וּמָנֵי מַלְכָּא שְׁלֹמֹה מַסְקֵי מִיסִין מִכָּל יִשְּׂרָאֵל וַהֲוָה מַסְקֵי מִסִּין תְּלָתִין אַלְפִין גַּבְרָא:

רש"י ויהי המס . עולה לשכר של שלשים אלף איש :

(כח) וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ וַאֲדֹנִירָם עַל הַמַּס: וְשָׁלְחִינוּן לְלִבְנָן עֶסְרָא אַלְפִין יַרְחָא מִשְׁתַּנָּן יַרְחָא הֲווּ בִּלְבָנָן תְּרֵי יַרְחִין גְּבָר בְּבֵיתֵיהּ וַאֲדוֹנִירָם מְמַנָּא עַל מַסְקֵי מִסִּין:

רש"י חליפות . כמו שמסיים ואומר : חדש יהיו בלבנון , כשהיו עשרת אלפים איש בתשרי בלבנון , והעשרים אלף איש בביתו , במרחשון מתחלפים עשרת האלפים השניים ויוצאים ללבנון , ואלו חוזרים לביתם , ובכסליו יוצאים עשרת אלפים השלישים ויוצאים ללבנון , ואלו חוזרים לביתם , ובטבת יוצאים הראשונים וחוזרים ללבנון , וכן חוזרים חלילה , נמצאו כל עשרת אלפים שבהם , חדש בלבנון , ושני חדשים בביתם : על המס . לגבותו :

(כט) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר: וַהֲוָה לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִין אַלְפִין דְּנָטְלִין בְּכִתְפָא וְתַמְנִין אַלְפִין דְּפָסְלִין בְּטוּרָא:

רש"י שבעים אלף נשא סבל . להביא האבנים מן ההר לעיר , ושמונים אלף החוצבים אותם בהר , הרי מאה וחמשים אלף , וכולם גרים גרורים היו , שנתגיירו מחמת גדולת שלמה ושלחנו , וכן כתוב בדברי הימים ב ( ב טז ) : ויספר שלמה את כל הגרים וימצאם מאה וחמשים אלף ויעש מהם שבעים אלף וגו' :

(ל) לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה: בַּר מֵרַבָּנֵי אִסְטֶרְטִיגְיָא דִּמְמַנָּן עַל עַבֲדְתָּא דִּשְׁלֹמֹה תְּלָתָא אַלְפִין וּתְלָת מֵאָה דִּמְפָלְחִין בְּעַמָּא דְּעָבְדִין בַּעֲבִידְתָּא:

רש"י משרי הנצבים . נוגשים ונציבים על עושי המלאכה : שלשת אלפים ושלש מאות . ובדברי הימים ב ( ב יז ) הוא אומר : ושש מאות , אומר אני , שלשת אלפים ושלש מאות היו ממונים על מאה וחמשים אלף , שכל אחד ממונה על ארבעים וחמשה ויותר , והשלוש מאות שנוספים בדברי הימים , היו ממונים על כולם , שכל אחד ממונה על חמש מאות ויותר . ותדע , שהרי יש עוד שני כתובים בדבר זה , ומכחישין זה את זה , שנאמר בו בספר זה ( לקמן ט כג ) : אלה שרי הנצבים אשר לשלמה חמשים וחמש מאות , ובדברי הימים ( ב ח י ) הוא אומר : מאתים וחמשים , הרי ארבע מקראות מכחישין זה את זה . אבל יש לנו לפרש , שבמקראות האחרונים ממונים על כולן , ולשלמה היו אלו הגרים להיות לנושא סבל ולחצוב אבנים בהר , ויהיו לו שאר עושי המלאכה לערי המסכנות , שהם אזרחיים , שאלו הכתובים אמורים שם . ובספר מלכים מנה את הנציבים הגרים שני מנינים , שרי הארבעים והחמשה לבדם , והשלש מאות החשובים צירף עם מאתים וחמשים שהיו ממונים על עושי ערי המסכנות , ומנה חמש מאות וחמשים שרים , ובדברי הימים מנה כל נציבי הגרים לעצמם , הגדולים עם הקטנים שלשת אלפים ושש מאות , וכולן גרים . ונציבי ערי המסכנות שהיו ישראל מאתים וחמשים , מנה לעצמן : הרדים בעם העושים במלאכה . הנוגשים את העם עושי המלאכה :

(לא) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית: וּפַקַּד מַלְכָּא וְעָקְרוּ אֲבָנִין רַבְרְבָא אֲבָנִין יְקָרָן לְשַׁכְלָלָא בֵּיתָא אֲבָנִין פְּסִילָן:

רש"י ויסעו . מן ההר , לשון עקירה : אבנים יקרות . כבדות : אבני גזית . נפסלות ומסותתות . ואם תאמר והרי כבר נאמר ( לקמן ו ז ) : ומקבות והגרזן לא נשמע בבית בהבנותו , פירוש שכל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו , אלא שהיה מסתת מבחוץ , ומכניס ובונה מבפנים , ( כך נדרש בסוטה מח ב ) :

כתובים - משלי - פרק טז

(כט) אִישׁ חָמָס יְפַתֶּה רֵעֵהוּ וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב: גַּבְרָא חֲטוֹפָא מְשַׁרְגֵּג חַבְרֵיהּ וּמוֹבִיל לֵיהּ בְּאָרְחָא דְלָא שַׁפִּירָא: (ל) עֹצֶה עֵינָיו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת קֹרֵץ שְׂפָתָיו כִּלָּה רָעָה: רָמַז בְּעַיְנוֹי וְחָשֵׁב הֲפִיכָתָא גָזֵים בִּשְּׂפְוַתֵיהּ וְגָמַר בִּישְׁתָא:

רש"י עוצה עיניו . ל' קריצה וכן איעצה עליך עיני ( תהלים לב ) : כלה רעה . כמו כי כלתה אליו הרעה וגומר וגורם לבא רעה לעולם :

(לא) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא: כְּלִילָא דְשַׁבְהִירָא סֵיבוּתָא בְּאָרְחָא דְצִדְקְתָא מִשַׁתַּכְּחָא:

רש"י בדרך צדקה תמצא . ע"י הצדקה מאריכין ימיהם :

(לב) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר: טָב נְגִיד אַפֵּי רוּחָא מִן גִּבָּרָא וּדְמַכְבֵּישׁ נַפְשֵׁיהּ טָב מִן הוּא דְאָחֵד מְדִינְתָּא:

רש"י ומושל ברוחו . כובש את יצרו :

(לג) בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵיְהוָה כָּל מִשְׁפָּטוֹ: בְּעוּבָא דְעֵצְתָּא נָפְלָא פִּצְתָּא וּמִן אֱלָהָא נְפַק דִּינֵיהּ:

רש"י בחיק יוטל את הגורל . בינו לבין עצמו אדם מטיל גורל : ומה' כל משפטו . לברור . לכל אחד ואחד חלקו :

יז (א) טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב: טָבָא הִיא לַחְמָא שְׁרִבְתָּא וְשַׁלְוָתָא בַהּ מִן בֵּיתָא דְמָלֵי דִבְחֵי דִדְיָנָא:

רש"י טוב פת חריבה ושלוה בה . טוב היה להקב"ה להחריב ביתו ועירו והי' בשלוה מעבירותיהן של ישראל : מבית מלא זבחי ריב . שהיו מקריבין זבחי ריב בביתו :

משנה דמאי פרק ב

א. וְאֵלּוּ דְבָרִים מִתְעַשְּׂרִין דְּמַאי בְּכָל מָקוֹם. הַדְּבֵלָה, וְהַתְּמָרִים, וְהֶחָרוּבִים, הָאֹרֶז, וְהַכַּמּוֹן. הָאֹרֶז שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ פָּטוּר:

ברטנורה (א) ואלו דברים. בכל מקום. אפילו מכזיב ולהלן אם לקחן מעם הארץ דבידוע שמארץ ישראל באו דמינכרי שאין דוגמתן אלא בארץ ישראל: והאורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו פטור. אפילו בארץ ישראל, דמנכר טפי ולא אתי לאחלופי באורז של ארץ ישראל, אבל שאר דברים הנזכרים במתניתין, איכא מנייהו בארץ ישראל דדמו לאותן שבחוצה לארץ, אלא דהנהו דחשיבי דדרך לנושאם מתוך חשיבותן למקומות שאין כיוצא בהן, בעי עשורי, דבידוע שמארץ ישראל הן:

ב. הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל, וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר, וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן. אָמְרוּ לוֹ, עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן, כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים: ג. הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר, אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה, וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק, וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים, וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא בָאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל:

ברטנורה (ב) להיות נאמן. על המעשרות ולא יהיו פירותיו דמאי מכאן ואילך: את שהוא לוקח. על מנת למכור, דאילו על מנת לאכול, הא תנא רישא מעשר את שהוא אוכל: ואת שהוא מוכר. מפירות קרקעותיו: על עצמו אינו נאמן. שהרי הוא אוכל דבר שאינו מתוקן כשהוא מתארח אצל עם הארץ, ורבי יהודה סבר שאינו מפסיד נאמנותו בכך. ואין הלכה כרבי יהודה:

ד. הַנַּחְתּוֹמִים לֹא חִיְּבוּ אוֹתָם חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. הַחֶנְוָנִים אֵינָן רַשָּׁאִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי. כָּל הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָה, רַשָּׁאִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי. אֵלּוּ הֵן הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָה, כְּגוֹן הַסִיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה:

ברטנורה (ג) להיות חבר. לענין טהרות, דהיינו פרוש, ויהיו בגדיו ומשקים שלו טהורים, ואפילו תלמיד חכם אינו נאמן לענין טהרות עד שיקבל עליו דברי חברות, אלא אם כן היה זקן ויושב בישיבה. והמקבל עליו דברי חברות צריך להרגיל עצמו שלשים יום ואחר כך יהיו בגדיו ומשקים שלו טהורים, ואין קבלת דברי חברות בפחות משלשה חברים, אלא אם כן היה המקבל תלמיד חכם שאין צריך בפני שלשה, ולא עוד אלא שאחרים מקבלים לפניו: לח ויבש. דאין מוסרים טהרות לעם הארץ שאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל: ואין לוקח ממנו לח. אבל יבש לוקח ממנו שלא הוכשר לקבל טומאה כל זמן שלא בא עליו משקה, ונאמן עם הארץ לומר הפירות הללו לא הוכשרו, אבל אינו נאמן לומר הוכשרו אבל לא נטמאו: ולא יתארח אצל עם הארץ. שלא יטמא ויבא ויטמא טהרות: ולא מארחו. לעם הארץ: אצלו בכסותו. דכסות עם הארץ טומאתו חמורה מטומאת עם הארץ עצמו, דחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה, ובגדי עם הארץ מדרס לפרושים. אי נמי לכך אמרו לא מארחו אצלו בכסותו, דממגע עצמו יכול להזהר טפי ממגע כסותו: אף לא יגדל בהמה דקה. שאסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל, שלא ירעו בשדות אחרים: ולא יהא פרוץ בנדרים. שסופו לבא לידי חלול: ולא יהא פרוץ בשחוק. דשחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה: ומשמש. תלמידי חכמים בבית המדרש: לא באו אלו לכלל. דאין ענינם נוגע לטהרות. ואין הלכה כרבי יהודה:

ה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד (בְּגַסָה וּמְדָדוֹ בְדַקָּה, טְפֵלָה דַקָּה לַגַּסָה. אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּדַקָּה וּמָדַד בְגַסָה טְפֵלָה גַסָה לַדַּקָּה). אֵיזוֹ הִיא מִדָּה גַסָה. בַּיָּבֵשׁ, שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבַלַּח, דִּינָר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, סַלֵּי תְאֵנִים וְסַלֵּי עֲנָבִים וְקֵפּוֹת שֶׁל יָרָק, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסְרָה, פָּטוּר:

ברטנורה (ד) הנחתומים. נחתום חבר שלקח תבואה מעם הארץ שהיא דמאי לא חייבו אותו חכמים להפריש: אלא כדי תרומת מעשר. שהיא אחד ממאה, אבל לא מעשר שני, מתוך ששוטרי המלך ונוגשיו חובטים אותם בכל שעה ואומרים להם מכרו בזול, לא הטריחו עליהם חכמים במעשר שני שטרחו מרובה שצריך לאכלו בירושלים. ודוקא כשמוכר לחבר שהלוקח יפריש מעשר שני, אבל אם מוכר לעם הארץ חייב להפריש מעשר שני קודם שימכור: החנונים. שמוכרים מעט מעט בחנות, אינן רשאין למכור את הדמאי, הואיל והן משתכרים הרבה עליהם מוטל לתקן. אי נמי מפני שרגילין למכור לתינוקות, שלא יאכלו התינוקות דבר שאינו מתוקן: כל המשפיעים. שמוכרים בשפע הרבה ביחד: במדה גסה. לקמן מפרש כמה היא מדה גסה: רשאין למכור את הדמאי. דרך המוכרים הרבה ביחד להוסיף על המדה ולכן נקראו משפיעים, שעושין מדה גדושה ומוסיפים על המדות, ומשום הכי לא הטילו עליהם להפריש את הדמאי, אלא על הלוקח מהם: הסיטונות. הם הסוחרים הגדולים הקונים תבואה מבעלי התבואה ומוכרים אותה לחנונים במדה גסה:

גמרא ברכות דף י' ע"ב

אָמַר אַבַּיֵּי וְאִיתֵימָא רִבִּי יִצְחָק הָרוֹצֶה לֵיהָנוֹת יֶהֱנֶה כֶּאֱלִישָׁע וְשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֵיהָנוֹת אַל יֶהֱנֶה כִּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א' ז') וּתְשׁוּבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם בֵּיתוֹ עִמּוֹ. וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי חֲנִינָא מִכָּאן שֶׁהָאִשָּׁה מַכֶּרֶת בְּאוֹרְחִין יוֹתֵר מִן הָאִישׁ. קָדוֹשׁ הוּא מְנָא יָדְעָה רַב וּשְׁמוּאֵל חָד אָמַר שֶׁלֹּא רָאֲתָה זְבוּב עוֹבֵר עַל שֻׁלְחָנוֹ וְחָד אָמַר סָדִין שֶׁל פִּשְׁתָּן הִצִיעָה עַל מִטָּתוֹ וְלֹא רָאֲתָה קֶרִי עָלָיו. קָדוֹשׁ הוּא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי חֲנִינָא הוּא קָדוֹשׁ וּמְשָׁרְתוֹ אֵינוֹ קָדוֹשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיִּגַשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי חֲנִינָא שֶׁאֲחָזָהּ בְּהוֹד יָפְיָה. עוֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כָּל הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמְהַנֵּהוּ מִנְכָסָיו מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מַקְרִיב תְּמִידִין. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי חֲנִינָא מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אַל יַעֲמוֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְמָקוֹם נָמוּךְ וְיִתְפַּלֵּל שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ק"ל) מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'. תַּנְיָא נַמֵּי הֲכִי לֹא יַעֲמוֹד אָדָם לֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא וְלֹא עַל גַּבֵּי שְׁרַפְרַף וְלֹא בְמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְמָקוֹם נָמוּךְ וְיִתְפַּלֵּל לְפִי שֶׁאֵין גַּבְהוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' וּכְתִיב (שם ק"ב) תְּפִלָּה לֶעָנִי כִי יַעֲטוֹף. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי חֲנִינָא מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּין רַגְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א') וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה:

רש"י הרוצה ליהנות. משל אחרים יהנה ואין איסור בדבר: כאלישע. כמו שמצינו באלישע שנהנה: והרוצה שלא ליהנות. משל אחרים: אל יהנה. ואין בדבר לא משום גסות הרוח ולא משום שנאה: כשמואל הרמתי. כמו שמצינו בשמואל הרמתי שלא רצה ליהנות: כי שם ביתו. לעיל מיניה כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, וכי איני יודע ששם ביתו אלא אכולהו מקומות דקרא דלעיל מיניה קאי שכל מקום שהי' הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי ביתו עמו שלא ליהנות מן אחרים: בהוד יפיה. בדדיה: תפלה לעני. דרך עניות: יכוין את רגליו. זו אצל זו: ורגליהם רגל ישרה. נראין כרגל אחד:

זוהר תרומה דף קל"א ע"א

זַכָּאָה עַמָּא קַדִּישָׁא דְמָארֵיהוֹן בָּעֵי עָלוֹן וְקָרָא לוֹן לְקָרְבָא לוֹן לְגַבֵּיהּ כְּדֵין עַמָּא קַדִּישָׁא בָעָאן לְאִתְחַבְּרָא וּלְאַעֲלָא בְּבֵי כְנִשְׁתָּא. וְכָל מָאן דְּאַקְדִּים בְּקַדְמֵיתָא אִתְחַבַּר בִּשְׁכִינְתָּא בְּחִבּוּרָא חָדָא. תָּא חֲזֵי הַהוּא קַדְמָאָה דְאִשְׁתְּכַח בְּבֵי כְנִשְׁתָּא (וְאוֹרִיךְ בְּבֵי כִנְשְׁתָּא) זַכָּאָה חוּלְקֵיהּ דְּאִיהוּ קַיְימָא בְדַרְגָּא דְצַדִיק בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא. וְדָא אִיהוּ רָזָא (משלי ח') וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאוּנְנִי דָא סָלִיק בִּסְלִיקוּ עִלָּאָה. וְאִי תֵימָא הָא תָנֵינָן בְּשַׁעְתָּא דְקֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְבֵי כְנִשְׁתָּא וְלָא אַשְׁכַּח תַּמָּן עֲשָׂרָה מִיַּד כּוֹעֵס וְאַתְּ אָמְרַת הַהוּא חָד דְּאַקְדִּים אִתְחַבָּר בִּשְׁכִינְתָּא וְקַיְימָא בְדַרְגָּא דְצַדִּיק. אֶלָּא לְמַלְכָּא דְשָׁדַר לְכָל בְּנֵי מָתָא דְּיִשְׁתַּכְּחוּן עִמֵּיהּ בְּיוֹם פְּלָן בְּדוֹךְ פְּלָן. עַד דַּהֲווֹ מְזַמְּנֵי גַרְמַיְיהוּ אִנּוּן בְּנֵי מָתָא אַקְדִּים חַד וְאָתָא לְהַהוּא אֲתַר. בֵּין כָּךְ, וּבֵין כָּךְ אָתָא מַלְכָּא אַשְׁכַּח לְהַהוּא בַר נַשׁ דְּאַקְדִּים תַּמָּן אָמַר לֵיהּ פְּלַן בְּנֵי מָתָא אָן אִנּוּן. אָמַר לֵיהּ מָארִי אֲנָא אַקְדִּימְנָא מִנַּיְיהוּ וְהָא אִנּוּן אָתָאן אֲבַתְרָאי לְפִקּוּדָא דְמַלְכָּא. כְּדֵין טָב בְּעֵינֵי מַלְכָּא וְיָתִיב תַּמָּן בַּהֲדֵיהּ וְאִשְׁתָּעֵי עִמֵּיהּ וְאִתְעֲבִיד רְחִימָא דְמַלְכָּא. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אָתוּ כָּל עַמָּא וְאִתְפְּיַיס מַלְכָּא עִמְּהוֹן וְשָׁדַר לוֹן לִשְׁלָם. אֲבָל אִי אִנּוּן בְּנֵי מָתָא לָא אַתְיָין וְחַד לָא אַקְדִּים לְאִשְׁתָּעֵי קָמֵי מַלְכָּא לְאַחֲזָאָה בְגְינַיְיהוּ דְּהָא כֻלְּהוּ אַתְיָין מִיַּד כָּעִיס וְרָגִיז מַלְכָּא. אוֹף הָכָא כִּיוַן דְּחַד אַקְדִּים וְאִשְׁתְּכַח בְּבֵי כְנִשְׁתָּא וּשְׁכִינְתָּא אַתְיָיא וְאַשְׁכַּח לֵיהּ כְּדֵין אִתְחֲשִׁיב כְּאִלּוּ כֻלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ תַמָּן דְּהָא דָא אוֹרִיךְ לוֹן תַּמָּן מִיָּד אִתְחַבְּרַת עִמֵּיהּ שְׁכִנְתָּא וְיַתְבֵי בְזִוּוּגָא חָד וְאִשְׁתְּמוֹדַע בַּהֲדֵיהּ וְאוֹתִיב לֵיהּ בְּדַרְגָּא דְצַדִּיק. וְאִי חַד לָא אַקְדִים וְלָא אִשְׁתְּכַח תַּמָּן מַה כְּתִיב (ישעיה נ') מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ. וְאֵין עֲשָׂרָה לָא כְתִיב אֶלָּא וְאֵין אִישׁ לְאִתְחַבְּרָא בַהֲדָאי לְמֶהֱוֵי גַבָּאי כְּמָה דְאַתְּ אָמַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לְמֶהֱוֵי בְדַרְגָּא דְצַדִּיק. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְאִשְׁתְּמוֹדַע בַּהֲדֵיהּ וְשָׁאִיל עֲלוֹי אִי יוֹמָא חַד לָא אָתֵי כְּמָה דְאוֹקִימְנָא דִּכְתִיב (ישעיה ב') מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ:

תרגום הזוהר אַשְׁרֵיהֶם עַם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁאֲדוֹנָם מְבַקֵּשׁ אוֹתָם וְקוֹרֵא אוֹתָם לְקָרְבָם אֵלָיו. אָז, עַם הַקָּדוֹשׁ, צְרִיכִים לְהִתְחַבֵּר וְלָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְכָל מִי שֶׁמַּקְדִּים תְּחִלָּה מִתְחַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה בְּחִבּוּר אֶחָד, בֹּא וּרְאֵה, הָרִאשׁוֹן הַהוּא הַנִּמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּמַדְרֵגַת צַדִּיק אֶל הַשְּׁכִינָה. וְזֶה הוּא סוֹד, וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאוּנְנִי. זֶהוּ עוֹלֶה בְּמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה. וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי לָמַדְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינוֹ מוֹצֵא שָׁם עֲשָׂרָה, מִיָּד כּוֹעֵס. וְאַתָּה אוֹמֵר, שֶׁהָאֶחָד הַהוּא שֶׁהִקְדִּים, נִתְחַבֵּר בַּשְּׁכִינָה וְנִמְצָא בְּמַדְרֵגַת צַדִּיק. אֶלָּא, בְּדוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח לְכָל בְּנֵי הָעִיר שֶׁיִּמָּצְאוּ עִמּוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּבְמָקוֹם פְּלוֹנִי. עַד שֶׁבְּנֵי הָעִיר הֵכִינוּ אֶת עַצְמָם, הִקְדִּים אֶחָד וּבָא לַמָּקוֹם הַהוּא. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ בָּא הַמֶּלֶךְ, וּמָצָא שָׁם אָדָם הַהוּא שֶׁהִקְדִּים. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ, פְּלוֹנִי, בְּנֵי הָעִיר אֵיפֹה הֵם. אָמַר לוֹ, אֲדוֹנִי, אֲנִי הִקְדַּמְתִּי אֶת עַצְמִי מֵהֶם, וַהֲרֵי הֵם בָּאִים אַחֲרָי לִפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ. אָז, הָיָה טוֹב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְיָשַׁב שָׁם עִמּוֹ, וְדִבֵּר עִמּוֹ, וְנַעֲשֶׂה אֲהוּבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, בָּאוּ כָּל הָעָם וְנִתְרַצֶה הַמֶּלֶךְ עִמָּהֶם, וְשִׁלַּח אוֹתָם לְשָׁלוֹם. אֲבָל אִם אֵלּוּ בְּנֵי הָעִיר לֹא הָיוּ בָּאִים, וְאֶחָד לֹא הִקְדִּים לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְהֵרָאוֹת בִּשְׁבִילָם, וְלוֹמָר שֶׁכֻּלָּם בָּאִים, מִיָּד הָיָה כּוֹעֵס וְנִרְגָז הַמֶּלֶךְ. אַף כָּאן, כֵּיוָן שֶׁאֶחָד הִקְדִּים וְנִמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהַשְּׁכִינָה בָּאָה וּמוֹצֵאת אוֹתוֹ, אָז נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ כֻּלָּם נִמְצָאִים שָׁם, כִּי זֶה מְחַכֶּה עֲלֵיהֶם שָׁם, מִיָּד מִתְחַבֶּרֶת הַשְּׁכִינָה עִמּוֹ וְיוֹשְׁבִים בְּחִבּוּר אֶחָד וְעוֹשֶׂה הֶכֵּרוּת עִמּוֹ, וּמוֹשִׁיבוֹ בְּמַדְרֵגַת צַדִּיק. וְאִם אֶחָד לֹא הִקְדִּים וְלֹא נִמְצָא שָׁם, מַה כָּתוּב, מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, וְאֵין עֲשָׂרָה אֵינוֹ כָּתוּב, אֶלָּא וְאֵין אִישׁ, דְּהַיְנוּ אֶחָד, שֶׁיִּתְחַבֵּר עִמִּי לִהְיוֹת אֶצְלִי. כְּדִכְתִיב, אִישׁ הָאֱלֹקִים, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת בְּמַדְרֵגַת צַדִּיק. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה הֶכֵּרוּת עִמּוֹ, וְשׁוֹאֵל עָלָיו אִם אֵינוֹ בָּא יוֹם אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, שֶׁכָּתוּב, מִי בָכֶם יְרֵא ה' שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ.

הלכה פסוקה

הרמב"ם הל' קריאת שמע פרק ב'

א. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְסֵדֶר הַפְּסוּקִים, אֲבָל אִם הִקְדִּים פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשָּׁאי אֲנִי אוֹמֵר שֶׁיָּצָא לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ בַּתּוֹרָה. קָרָא פָּסוּק וְחָזַר וּקְרָאוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה הֲרֵי זֶה מְגוּנֶה. קָרָא מִלָּה אַחַת וּכְפָלָהּ כְּגוֹן שֶׁקָּרָא שְׁמַע שְׁמַע מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ: ב. קְרָאָהּ סֵירוּגִין יָצָא אֲפִלּוּ שָׁהָה בֵּין סֵירוּג לְסֵירוּג כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כֻּלָּהּ יָצָא וְהוּא שֶׁיִּקְרָא עַל הַסֵּדֶר. קְרָאָהּ מִתְנַמְנֵם וְהוּא מִי שֶׁאֵינוֹ עֵר וְלֹא נִרְדָּם בְּשֵׁינָה יָצָא. וּבִלְבַד שֶׁיִהְיֶה עֵר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן:

מוסר

משערי קדושה ח"ב שער ד'

הַגַּאֲוָה הִיא שׁוֹרֶשׁ לְהַרְבֵּה עֲבֵירוֹת אִם בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם וְאִם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ כִּי גוֹרֵם לְהַזִּיק לַחֲבֵירוֹ וְלִשְׂנֹאתוֹ וּלְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עָלָיו וְכָאֵלָּה רַבּוֹת וְאִם בֵּינוֹ לַמָּקוֹם שֶׁכֵּן כְּתִיב (דברים ח') וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ גַסּוּת הָרוּחַ נִקְרָא תּוֹעֵבָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז. ח') תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב. וְאָמְרוּ בְּשַׁמְתָּא מָאן דְּאִית בֵּיהּ וְרָאוּי לְגַדְּעוֹ כַּאֲשֵׁירָה וְאֵין עֲפָרוֹ נִנְעַר וּשְׁכִינְתָּא מְיַּלֶּלֶת עָלָיו וְשָׁקוּל כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּכְכוֹפֵר בָּעִיקָר וּכְאִלּוּ בָּא עַל כָּל הָעֲרָיוֹת כֻּלָּן וּכְאִלּוּ בָּנָה בָּמָה וַאֲפִלּוּ שֶׁיַּקְנֶה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא יִנָּקֶּה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם וְסוֹפוֹ מִתְמָעֵט וְנֶאֱסַף מִן הָעוֹלָם שֶׁלֹּא בִּזְמַנוֹ וַאֲפִלּוּ יָרָבְעָם שֶׁכָּל חַכְמֵי דוֹרוֹ הָיוּ לְפָנָיו כְּעִשְׂבֵּי הַשָּׂדֵה וְלֹא הָיָה בְּתוֹרָתוֹ דּוֹפִי וְהָיָה שׁוֹנֶה מֵאָה וַחֲמִשִּׁים פָּנִים לַתּוֹרָה לֹא נֶעֱנַשׁ וְנִטְרַד מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא אֶלָּא מִפְּנֵי גַסוּת הָרוּחַ:

תרומה יום שני

תורה

יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:

(ז) אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן: אַבְנֵי בוּרְלָא וְאַבְנֵי אַשְׁלָמוּתָא לְשַׁקָעָא בְאֵפוֹדָא וּבְחוּשְׁנָא:

רש"י אבני שהם. שתים הצרכו שם לצורך האפוד האמור בואתה תצוה (שמות כח יב) : מלאים. על שם שעושין להם בזהב מושב כמין גמא ונותנין האבן שם למלאות הגמא, קרויים אבני מלאים, ומקום המושב קרוי משבצות: לאפוד ולחשן. אבני השהם לאפוד, ואבני המלאים לחשן, וחשן ואפוד מפורשים בואתה תצוה, והם מיני תכשיט:

(ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: וְיַעְבְּדוּן קֳדָמַי מִקְדְשָׁא וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בֵּינֵיהוֹן:

רש"י ועשו לי מקדש. ועשו לשמי בית קדשה:

(ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ: כְּכֹל דִי אֲנָא מַחֲזֵי יָתָךְ יָת דְמוּת מַשְׁכְּנָא וְיָת דְמוּת כָּל מָנוֹהִי וְכֵן תַּעְבְּדוּן:

רש"י ככל אשר אני מראה אותך. כאן את תבנית המשכן. המקרא הזה מחבר למקרא שלמעלה המנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך: וכן תעשו. לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שלחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם. ואם לא היה המקרא מחבר למעלה המנו, לא היה לו לכתוב וכן תעשו אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשית אהל מועד וכליו:

(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: וְיַעְבְּדוּן אֲרוֹנָא דְאָעֵי שִׁטִּין תַּרְתֵּין אַמִין וּפַלְגָא אֻרְכֵּהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא פְּתָיֵהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא רוּמֵה:

רש"י ועשו ארון. כמין ארונות שעושים בלא רגלים, עשוים כמין ארגז שקורין אישקרי"ן בלעז , יושב על שוליו:

נביאים - מלכים א - פרק ה

(לב) וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת הַבָּיִת: וּפָסְלוּ אַרְדִיכָלֵי שְׁלֹמֹה וַאֲרְדִיכָלֵי דְּחִירוֹם וְאַרְגוּבְלַיָּא וְאַתְקִּינוּ אָעַיָא וְאַבְנַיָּא לְמִבְנֵי בֵּיתָא:

רש"י ויפסלו . בהרים : והגבלים . אומה ששמה גבל , ובקיאים לסתת אבנים ולבנות , כמה שנאמר ( ביחזקאל כז ט ) בצור : זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך : ויכינו . לשון הזמנה :

ו (א) וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיהוָה: וַהֲוָה בְּאַרְבַּע מְאָה וּתְמַנִּין שְׁנִין לְמֵפָק בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם בְּשַׁתָּא רְבִיעָתָא בְּיֶרַח זִיו נִיצָנַיָּא הוּא יַרְחָא תִּנְיָנָא לְמִמְלָךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְּׂרָאֵל וּבָנָא בֵּיתָא קֳדָם יְיָ:

רש"י בחדש זיו . הוא אייר , דאית ביה זיוא לאילנא , וכן תרגם יונתן : זיו נצניא : הוא החדש השני . למנין החדשים , שהרי ניסן ראש השנה לחדשים : למלוך שלמה . מוסב על השנה הרביעית , רביעית למלכות שלמה , וכן הוא אומר בדברי הימים ( ב ג ב ) : ויחל לבנות בחדש השני בשנת ארבע למלכותו :

(ב) וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַיהוָה שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ: וּבֵיתָא דִּי בָּנָא מַלְכָּא שְׁלֹמֹה קֳדָם יְיָ שִׁתִּין אַמִּין אוּרְכֵּיהּ וְעֶסְרִין פּוּתֵיהּ וּתְלָתִין אַמִּין רוּמֵיהּ:

רש"י ששים אמה . ההיכל והדביר יחד :

(ג) וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבָּיִת עֶשֶׂר בָּאַמָּה רָחְבּוֹ עַל פְּנֵי הַבָּיִת: וְאוּלָמָא עַל אַפֵּי הֵיכָלָא דְּבֵיתָא עֶסְרִין אַמִּין אוֹרְכֵיהּ עַל אַפֵּי פּוּתְיָא דְּבֵיתָא עֲסַר אַמִּין פּוּתְיָא עַל אַפֵּי בֵּיתָא:

רש"י והאולם על פני . לפני ההיכל בכניסתו : ארכו על פני רוחב הבית . אורך האולם לרחבו של ההיכל מן הצפון לדרום . כל מדה היתירה קרויה אורך , והפחותה קרויה רוחב , לפי שבהיכל מדת מן המזרח למערב יתירה , קרויה אורך , ובאולם שמדת מצפון לדרום יתירה בו , קרויה אורך מן הצפון לדרום , ומן המזרח למערב קרויה בו רוחב : על פני הבית . לפני הבית , לצד מזרח לצד חוץ :

כתובים - משלי - פרק יז

(ב) עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה: עַבְדָא סוּכְלְתָנָא יִשְׁתַּלֵט בִּבְרָא מְבָהֲתָנָא וּבֵינָת אֲחֵי נִפְלֵג יְרוּתְתָּא:

רש"י עבד משכיל וגו' . על שהשכיל נ"נ לפסוע ג' פסיעות לכבודו של הקב"ה על' לגדולה ומשל בישרא' שהובישו מעשיהם וחלק נחלתם לעיניהם , ד"א גר צדיק טוב מאזרח רשע ולע"ל יחלק שלל ונחלה בתוך ב"י שנאמר ( יחזקאל יז ) והיה השבט אשר גר הגר וגו' :

(ג) מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וּבֹחֵן לִבּוֹת יְהוָה: צָרָפָא נְקִי לְסָאמָא וְכוּרָא לְדַהֲבָא וֵאלָהָא בָּדֵיק לִבַּיָא:

רש"י מצרף לכסף . כלי שצורפין בו כסף ועושין אותו מאפר מקלה על גבי חרס קרוי מצרף : וכור לזהב . כלי שצורפין בו את הזהב כלי שזוקקין בו את הזהב כמו קדירה שבורה קרויה כור : מצרף לכסף וכור לזהב . המצרף עשוי לצרוף כסף למלאכתו וכן הכור לזקק הזהב , אבל הלבבות הקב"ה זוקקן ובוחנן ויודע מחשבותן :

(ד) מֵרַע מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת: גַּבְרָא בִישָׁא צָיֵת לְשִּׂפְוָתָא דְעָאתָא שִׁקְרָא וְרַגְלוּתָא עַל לִישָׁנָא דְעָאתָא:

רש"י מרע . רשע : מקשיב על שפת און שקר . מקבל לשון הרע ועידי שקר : מזין . מאזין מי שהוא משקר מאזין על לשון הוות :

(ה) לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה: דְּמַצְרֵי לְמִסְכְּנָא מַרְגֵּז לְבָרְיֵהּ וּדְחָדֵי לְתַבְרָא דְחַבְרֵיהּ לָא מִזְדַכֵּי:

משנה שבת פרק יט

א. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לֹא הֵבִיא כְלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְבִיאוֹ בַשַּׁבָּת מְגֻלֶּה. וּבַסַכָּנָה, מְכַסֵהוּ עַל פִּי עֵדִים. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כּוֹרְתִים עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין וְלַעֲשׂוֹת (כְּלִי) בַרְזֶל. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת:

ברטנורה (א) רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי. איזמל למול את התינוק: מביאו בשבת מגולה. להודיע שחביבה מצוה זו שמחללים עליה את השבת: ובסכנה. שגזרו גזירה על המילה: מכסהו על פי עדים. שיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא ולא יחשדוהו שהוא נושא שאר חפציו: ולעשות ברזל. כדי לעשות איזמל למילה: כל מלאכה שאפשר לעשותה. כגון מכשירי מילה, הואיל ואפשר לעשותן מערב שבת אין דוחין את השבת, ופליג אדרבי אליעזר: שאי אפשר לעשותה מערב שבת. כגון מילה עצמה שאי אפשר לה לֵעשות דזמנה בשמיני, דוחה שבת. והלכה כר' עקיבא:

ב. עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי מִילָה בַּשַּׁבָּת, מוֹהֲלִין, וּפוֹרְעִין, וּמוֹצְצִין, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן. אִם לֹא שָׁחַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לוֹעֵס בְּשִׁנָּיו וְנוֹתֵן. אִם לֹא טָרַף יַיִן וָשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, יִנָּתֵן זֶה בְעַצְמוֹ וְזֶה בְעַצְמוֹ. וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלוּק לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט. אִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא, וַאֲפִלּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת:

ברטנורה (ב) מוהלין. חותך את הערלה: ופורעין. העור המכסה ראש הגיד: ומוצצין. את הדם, ואע"פ שהוא עושה חבורה שאין הדם ניתק מחיבורו אלא על ידי מציצה: אספלנית. תחבושת: לועס בשיניו. דכל מה שאפשר לשנות משנה: אם לא טרף יין ושמן. רגילים היו שהיו טורפים בקערה יין ושמן ומערבין אותן יחד לרפואה על המילה כדרך שטורפים ביצים בקערה: חלוק. חתיכה של בגד נקובה, ומכניסין המילה באותו הנקב כדי שלא יחזור העור ויכסה את הגיד: לא התקין. לא הזמין: כורך על אצבעו. דרך מלבוש לשנותו מדרך הוצאה בחול: אפילו מחצר אחרת. לא מבעיא מבית לבית באותה חצר אע"פ שלא ערבו, אלא אפילו לחצר אחרת שאינה מעורבת עמהם:

ג. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן, בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה וּבֵין לְאַחַר הַמִּילָה, וּמְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד, אֲבָל לֹא בְכֶלִי. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. סָפֵק וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בָּאַנְדְּרוֹגִינוֹס:

ברטנורה (ג) מרחיצין את הקטן. האי מרחיצין לאו כדרכו הוא, דתנא סיפא לפרושי רישא כיצד מרחיצין כגון לזלף ביד, אבל בכלי אפילו לזלף אסור, וכל שכן לרחוץ כדרכו: רבי אלעזר בן עזריה כו'. פליג אתנא קמא וסבר מרחיצין את הקטן כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה וביום השלישי למילה נמי, בין בחמין שהוחמו בע"ש בין בחמין שהוחמו בשבת עצמו, דסכנת נפשות היא. והלכה כראב"ע: ספק בן שמונה חדשים ספק בן תשעה, דאי בן שמונה כאבן בעלמא הוא ואין מילתו דוחה שבת: ור' יהודה מתיר באנדרוגינוס. מדכתיב (בראשית טז) המול לכם כל זכר, לרבות אנדרוגינוס. ותנא קמא, ערלתו כתיב, מי שהוא כולו ערל, יצא זה שחציו נקבה. ואין הלכה כר' יהודה:

ד. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת, חַיָּב. אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר:

ברטנורה (ד) מי שהיו לו שני תינוקות וכו'. פליגי אמוראי בגמרא בגרסת משנה זו, והגרסא שתפסו רבותי עיקר כך היא, מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר שבת בשבת חייב. אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. והכי פירושה, שכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב לדברי הכל, שהרי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה כשהקדים ומל את של אחר השבת בשבת, ובהא אפילו רבי יהושע מודה. אחד למול בשבת ואחד למול בערב שבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת, דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת, ואע"ג דטעה בדבר מצוה שהיה טרוד באותו של שבת ומתוך כך טעה בזה, ואף בזה עשה מצוה שהרי ראוי הוא למול אלא שאינו דוחה שבת, סבירא ליה לר' אליעזר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה שאינה דוחה את השבת חייב. ור' יהושע פוטר, דסבירא ליה טעה בדבר מצוה ועשה מצוה שאינה דוחה את השבת פטור, כיון דסבור היה שברשות בית דין הוא עושה. והלכה כרבי יהושע:

ה. קָטָן נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר, וְלִשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. הָא כֵיצַד. כְּדַרְכּוֹ, לִשְׁמוֹנָה, נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, נִמּוֹל לְתִשְׁעָה, בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, נִמּוֹל לַעֲשָׂרָה, יוֹם טוֹב לְאַחַר שַׁבָּת, נִמּוֹל לְאַחַד עָשָׂר, שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר. קָטָן הַחוֹלֶה, אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא:

ברטנורה (ה) נולד בין השמשות נמול לתשעה. שהרי יום שמיני של מחר הוא נימול, ושמא בין השמשות יום הוא ונימול לתשיעי. היה היום ערב שבת, אי אפשר למולו בשבת הבא, דשמא תשיעי הוא והויא לה מילה שלא בזמנה ואינה דוחה שבת, וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא עשירי. חל יום טוב להיות אחר השבת, אין מילה שלא בזמנה דוחה אותה ונימול לאחד עשר: שני ימים טובים של ראש השנה. דקדושה אחת הן ואין מילה שלא בזמנה דוחה את יום טוב השני של ראש השנה, נימול לשנים עשר: עד שיבריא. ויעברו עליו שבעה ימים שלמים מעת לעת מיום שהבריא ואחר כך מלין אותו:

ו. אֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה, בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רֹב הָעֲטָרָה. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. וְאִם הָיָה בַעַל בָּשָׂר, מְתַקְּנוֹ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. מָל וְלֹא פָרַע אֶת הַמִּילָה, כְּאִלּוּ לֹא מָל:

ברטנורה (ו) ציצין. כמין נימין של בשר שנשארו מן הערלה: עטרה. היא שפה גבוהה המקפת את הגיד סביב וממנה משפע ויורד לראשו. ובשר החופה את רוב העטרה דקתני מתני' לא תימא רוב הקיפה אלא אפילו רוב גָבהה במקום אחד: ואינו אוכל בתרומה. אם כהן הוא, דכהן ערל אסור לאכול בתרומה, נאמר בפסח (שמות י) תושב ושכיר לא יאכל בו, ונאמר בתרומה (ויקרא כב) תושב כהן ושכיר לא יאכל בו, מה פסח אסור לערל, אף תרומה אסורה לערל: ואם היה בעל בשר. שהיה שמן ונראה בשר שלמעלה מערלתו לאחר שניטלה הערלה כולה כאילו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד: מתקנו. ומשפע באיזמל מאותו עובי: מפני מראית העין. שלא יהיה נראה כערל: ולא פרע. לא גילה: כאילו לא מל. וישוב ויפרע ואפילו סילק ידו ממנה. וכל זמן שהוא מתעסק במילה בשבת חותך בין ציצין המעכבין בין ציצין שאין מעכבין; לאחר שסילק ידו, על ציצין המעכבין חוזר, על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר:

גמרא שבת דף קלז ע"ב

מָל וְלֹא פָרַע וְכוּלִי. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב גוֹבְהָה שֶׁל עֲטָרָה. וְאִם הָיָה בַעַל בָּשָׂר וְכוּלִי: אָמַר שְׁמוּאֵל קָטָן הַמְסֻרְבָל בְּבָשָׂר רוֹאִין אוֹתוֹ כָּל זְמַן שֶׁמִּתְקַשֶּׁה וְנִרְאֶה מָהוּל אֵינוֹ צָרִיךְ לָמוֹל. וְאִם לָאו צָרִיךְ לָמוֹל. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר קָטָן הַמְסֻרְבָּל בְּבָשָׂר רוֹאִין אוֹתוֹ כָּל זְמַן שֶׁמִּתְקַשֶּׁה וְאֵינוֹ נִרְאֶה מָהוּל צָרִיךְ לְמוֹלוֹ וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ לְמוֹלוֹ. מָאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ נִרְאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה. תָּנוּ רַבָּנָן הַמָּל אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה. אֲבִי הַבֵּן אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. הָעוֹמְדִים אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כַּךְ יִכָּנֵס לַתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְהַמְבָרֵךְ אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צַוֵּה לְהַצִיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' כּוֹרֵת הַבְּרִית. הַמָּל אֶת הַגֵּרִים אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוֹל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מֵהֶם דַּם בְּרִית. שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' ל"ג) אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי בָּרוּךְ אַתָּה ה' כּוֹרֵת הַבְּרִית. הַמָּל אֶת הָעֲבָדִים אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוֹל אֶת הָעֲבָדִים וּלְהַטִּיף מֵהֶם דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִתְקַיְּימוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' כּוֹרֵת הַבְּרִית:

רש"י רוב גובהה. לא תימא רוב העטר' דקתני מתניתין רוב היקיפה אלא אפי' רוב גובהה במקום אחד: קטן המסורבל בבשר. פלטר"י בלע"ז ששמן ועב ולאחר שנימל נראה כמכסהו: כל זמן שמתקשה. ומתוך הקשוי מתפשט בשרו. בדשמואל גרסינן ונראה מהול במתניתא גרסי' ואינו נראה מהול: איכא בינייהו נראה ואינו נראה. לשמואל נראה מהול הוא דאין צריך למולו הא נראה ואינו נראה צריך. ולמתניתא אינו נראה הוא דצריך הא נראה ואינו נראה אין צריך: אשר קדש ידיד מבטן. יצחק קרי ידיד על שם אשר אהבת: מבטן. דקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכתיב אבל שרה אשתך וגו' וכתיב והקימותי את בריתי אתו היינו מילה: בשארו. בבשרו: שם. חוק של מילה: וצאצאיו. ישראל: חתם באות. זו של ברית קדש: צוה להציל ידידות שארנו משחת. מגיהנם דכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו:

זוהר תרומה דף קל"א ע"ב

כַּד אָתֵי צַפְרָא וְצִבּוּרָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּבֵי כְנִישְׁתָּא בָעוּ לְאִשְׁתַּכְּחָא בְשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן דְּדָוִד וְהָא אוֹקִימְנָא דְסִדּוּרָא אִיהוּ לְאַתְעֲרָא רְחִימוּ לְעֵילָא וְתַתָּא לְאִתְתַּקְנָא תִקּוּנִין וּלְאַתְעֲרָא חֶדְוָה דְהָא בְגִין דָּא לֵיוָאֵי מִתְעֲרֵי לְאִתְעֲרָא רְחִימוּ וְחֶדְוָה לְעֵילָא בְּאִינוּן שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן. וּמָאן דְּמִשְׁתָּעֵי בְּבֵי כְנִישְׁתָּא בְמִילִין דְחוֹל וָוי לֵיהּ דְאַחְזֵי פִּירוּדָא וָוי לֵיהּ דְגָרַע מְהֵימְנוּתָא וָוי לֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ חוּלְקָא בֶאֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאַחֲזֵי דְהָא לֵית לֵיהּ אֱלָהָא וְלָא אִשְׁתְּכַח תַּמָן (וְלֵית לֵיהּ חוּלְקָא בֵיהּ) וְלָא דַחִיל מִנֵּיהּ וְאַנְהִיג קְלָנָא בְתִקּוּנָא (ס"א בְתַקִּיפָא) עִלָּאָה דִלְעֵילָא. דְּהָא בְשַׁעְתָּא דְיִשְׂרָאֵל מְסַדְּרֵי בְּבֵי כְנִישְׁתָּא סִדּוּרָא דְשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן וְסִדּוּרָא דִצְלוֹתָא כְּדֵין מִתְכַּנְשֵׁי תְּלַת מַשִׁירְיָין דְּמַלְאָכֵי עִלָּאֵי. מַשִּׁרְיָיתָא חַדָא אִינוּן מַלְאָכִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין דְּקָא מְשַׁבְּחָן לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִימָמָא בְּגִין דְּאִית אַחֲרָנִין דְּקָא מְשַׁבְּחָן לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְלֵילְיָא וְאַחֲרָנִין (ס"א וְאִלֵּין) אִינוּן דְּקָא מְשַׁבְּחָן לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמְרִין שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן בַּהֲדַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל בִּימָמָא מַשִּׁירְיָיתָא תִנְיָינָא אִינוּן מַלְאָכִין קַדִּישִׁין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְכָל קְדוּשָׁה וּקְדוּשָׁה דְיִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי לְתַתָּא. וּבְשֻׁלְטָנוּ דִילְהוֹן כָּל אִינוּן דְּמִתְעֲרִין בְּכָל אִינוּן רְקִיעִין (ס"א הֵיכְלִין) בְּהַהִיא צְלוֹתָא דְיִשְׂרָאֵל (דְּמִיוֹשֵׁב). מַשִּׁירְיָיתָא תְלִיתָאָה אִינוּן עוּלֶמְתָּאן עִלָּאִין דְּקָא מְתַתְקְנֵי עִם מַטְרוֹנִיתָא וּמְתַקְנֵי לָהּ לְאַעֲלָא לָהּ קָמֵי מַלְכָּא וְאִלֵּין אִינוּן מַשִּׁירְיָין עִלָּאִין עַל כֻּלְּהוּ. וְכֻלְּהוּ מְתַתְקְנֵי בְסִדּוּרָא דְיִשְׂרָאֵל דִּמְתַתְקְנֵי לְתַתָּא בְּאִינוּן שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן וּבְהַהִיא צְלוֹתָא דְקָא מַצְלוּ יִשְׂרָאֵל. כִּיוַן דְּאִלֵין תְּלַת מַשִּׁירְיָין מִזְדַמְּנָן כְּדֵין יִשְׂרָאֵל פַּתְחֵי שִׁירָתָא וְזַמְרֵי קָמֵי מָארֵיהוֹן. וְהַהִיא מַשִּׁירְיָיתָא חַדָא דִי מְמָנָא לְשַׁבְּחָא לְמָארֵיהוֹן בִּימָמָא אִזְדְמָן עָלַיְיהוּ וְזַמְרֵי עִמְּהוֹן כַּחֲדָא וְאִינוּן שְׁבָחֵי דְדָוִד מַלְכָּא וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי:

תרגום הזוהר כְּשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, וְהַצִבּוּר נִמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הֵם צְרִיכִים לְהִמָּצֵא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁל דָּוִד. וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ, שֶׁהַסֵּדֶר הוּא, לְעוֹרֵר אַהֲבָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, לְתַקֵּן תִּקּוּנִים וּלְעוֹרֵר שִׂמְחָה. כִּי מִשּׁוּם זֶה הַלְּוִיִם מְעוֹרְרִים שֶׁתִּתְעוֹרֵר אַהֲבָה וְשִׂמְחָה לְמַעְלָה, בְּאֵלּוּ הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת. וּמִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת דִּבְרֵי חוֹל, אוֹי לוֹ שֶׁמַּרְאֶה פֵּרוּד, אוֹי לוֹ שֶׁגּוֹרֵעַ הָאֱמוּנָה, אוֹי לוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי מַרְאֶה בָּזֶה שֶׁאֵין אֱלֹקִים, וְאֵינוֹ נִמְצָא שָׁם, וְאֵינוֹ מְפַחֵד מִמֶּנּוּ, וְנוֹהֵג בִּזָּיוֹן בַּתִּקּוּן הָעֶלְיוֹן שֶׁל מַעְלָה. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְסַדְּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת סֵדֶר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְסֵדֶר הַתְּפִלָּה, אָז מִתְאַסְּפִים שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת שֶׁל מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, מַחֲנֶה אֶחָד, הֵם מַלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַמְּשַׁבְּחִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיוֹם. כִּי יֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁמְּשַׁבְּחִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּלַּיְלָה, וְאֵלּוּ הֵם הַמְּשַׁבְּחִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמְרִים שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת עִם יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם. מַחֲנֶה הַשֵּׁנִי, הֵם הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַנִּמְצָאִים בְּכָל קְדֻשָּׁה וּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁים לְמַטָּה, וְתַחַת מֶמְשַׁלְתָּם הֵם כָּל אֵלּוּ הַמִּתְעוֹרְרִים בְּכָל הָרְקִיעִים בַּתְּפִלָּה הַהִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מַחֲנֶה הַשְּׁלִישִׁי, הֵן עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, שֶׁמִּתְתַּקְּנוֹת עִם הַמַּלְכוּת, וְהֵן מְתַקְּנוֹת אֶת הַמַּלְכוּת לְהַכְנִיסָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְאֵלוּ הֵן מַחֲנוֹת הָעֶלְיוֹנִים עַל כֻּלָּם. וְכֻלָּם מִתְתַּקְּנִים בַּסֵּדֶר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּתַקְּנִים לְמַטָּה, בְּאֵלּוּ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וּבַתְּפִלָּה הַהִיא שֶׁמִּתְפַּלְּלִים יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁאֵלּוּ שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת מִזְדַּמְּנִים, אָז יִשְׂרָאֵל פּוֹתְחִים בְּשִׁירָה וּמְזַמְּרִים לִפְנֵי אֲדוֹנָם. וּמַחֲנֶה הָאֶחָד הַהוּא, הַמְּמוּנִים לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹנָם בַּיּוֹם, מִזְדַּמְּנִים עִמָּהֶם וּמְזַמְּרִים עִמָּהֶם יַחַד בְּאֵלּוּ הַשְּׁבָחִים שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ הַדְּבָרִים.

הלכה פסוקה

הרמב"ם הלכות ק"ש פ"ב

א. סָפֵק קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָפֵק לֹא קָרָא חוֹזֵר וְקוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ אֲבָל אִם יָדַע שֶׁקָרָא וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם בֵּרַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ אוֹ לֹא בֵּרַךְ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ קָרָא וְטָעָה יַחֲזוֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה נֶעְלַם מִמֶּנּוּ בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ פָרָשָׁה הִשְׁלִים וְאֵי זוֹ צָרִיךְ לְהַתְחִיל חוֹזֵר לְפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹמֵר: ב. טָעָה בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן פָּסַק חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַפֶּרֶק. הָיָה קוֹרֵא וּכְתַבְתָּם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא בְּ וּכְתַבְתָּם שֶׁל שְׁמַע אוֹ בְּ וּכְתַבְתָּם שֶׁבִּוְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ חוֹזֵר לְ וּכְתַבְתָּם שֶׁל שְׁמַע. וְאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אַחַר שֶׁקָּרָא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם אֵינוֹ חוֹזֵר שֶׁעַל הֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ הוּא הוֹלֵךְ:

מוסר

משערי קדושה ח"ב שער ד'

הַגֵּאֶה כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה וּמִסְתַּלֶּקֶת מִן הָעוֹלָם וְאוֹמֶרֶת אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין לָדוּר יַחַד בָּעוֹלָם וּמוֹרֵד עַל מַלְכוּת שָׁמַיִם וּמִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים צ"ג) ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וּבַמֶּה יִתְגָּאֶה הָאָדָם וִהְיוֹתוֹ מִטִּפָּה סְרוּחָה וִיצִירָתוֹ בְּדַם נִּדָּה וּבְחַיָּיו טִנּוּף וְסִרְחוֹן וְאַחַר מוֹתוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְאַחֲרִית גּוּפוֹ גּוּשׁ עָפָר וְנַפְשׁוֹ יוֹרֶדֶת לְגֵיהִנָּם. אָמְנָם הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת אֵין מִדָּה גְדוֹלָה הֵימֶנָּה כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּבְיִרְאַת חֵטְא לֹא נִשְׁתַּבַּח אֶלָּא בַּעֲנָוָה (במדבר י"ב) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד צֵא וּלְמַד מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמַּנִּיחַ שְׁמֵי מָרוֹם וְיוֹרֵד לִשְׁכּוֹן אֵצֶל הַשְּׁפָלִים שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ"ז) מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ וּכְתִיב (תהלים לד) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וּכְתִיב (שם מ"ו) מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ וְגוֹמֵר (שם) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס:

תרומה יום שלישי

תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

(יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב: וְתֶחֱפֵי יָתֵהּ דְהַב דְכֵי מִגָו וּמִבָּרָא תַּחֲפִנֵהּ וְתַעְבֵּד עֲלוֹהִי זֵיר דִדְהַב סְחוֹר סְחוֹר:

רש"י מבית ומחוץ תצפנו. שלשה ארונות עשה בצלאל, שתים של זהב ואחד של עץ, וארבע כתלים ושולים לכל אחד ופתוחים מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, וחפה שפתו העליונה בזהב, נמצא מצפה מבית ומחוץ: זר זהב. כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה המנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה:

(יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית: וְתַתִּיךְ לֵהּ אַרְבַּע עִזְקָן דִדְהַב וְתִתֵּן עַל אַרְבַּע זִוְיָתֵהּ וְתַרְתֵּין עִזְקָן עַל סִטְרֵהּ חַד וְתַרְתֵּן עִזְקָן עַל סִטְרֵהּ תִּנְיֵתָא:

רש"י ויצקת. לשון התכה כתרגומו: פעמתיו. כתרגומו זויתיה. ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונות שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים, אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם, הנושאים את הארון, מהלכין ביניהם, וכן מפורש במנחות בפרק שתי הלחם (צח ב) ושתי טבעות על צלעו האחת. הן הן הארבע טבעות שבתחלת המקרא, ופרש לך היכן היו, והוי"ו זו יתרה היא ופתרונו כמו שתי טבעות, ויש לך לישבה כן ושתים מן הטבעות האלו על צלעו האחת: צלעו. צדו:

(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב: וְתַעְבֵּד אֲרִיחֵי דְאָעֵי שִׁטִּין וְתַחֲפֵי יָתְהוֹן דַהֲבָא:

רש"י בדי. מוטות:

(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם: וְתָעֵל יָת אֲרִיחֲיָא בְּעִזְקָתָא עַל סִטְרֵי אֲרוֹנָא לְמִטַל יָת אֲרוֹנָא בְּהוֹן: (טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ: בְּעִזְקְתָא דַאֲרוֹנָא יְהוֹן אֲרִיחַיָא לָא יְעִדוּן מִנֵהּ:

רש"י לא יסרו ממנו. לעולם:

נביאים - מלכים א - פרק ו

(ד) וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים: וַעֲבַד לְבֵיתָא כֵּוִין פְּתִיחָן מִלְּגָיו וּסְתִימִין מִלִּבְּרָא וְחָפְיָן כְּלוּנְסָא בֵּית אֲנָחַת רֵישֵׁי שִׁירִיָית אַרְזַיָּא:

רש"י שקופים אטומים . רבותינו פירשו ( מנחות פו ב ) : שקופים לשון ראייה ופתיחה והשקפה פתוחים מבחוץ ואטומים מבפנים , קצרים מבפנים , שלא כדרך שאר חלונות אחרות העשויות למאור , להראות שאינו צריך לאורה :

(ה) וַיִּבֶן עַל קִיר הַבַּיִת (יצוע) יָצִיעַ סָבִיב אֶת קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב: וּבָנָא עַל כָּתְלֵי בֵּיתָא זִיוָא סְחוֹר סְחוֹר לְהֵיכָלָא וּלְבֵית כַּפּוֹרֵי וַעֲבַד מְחִיצַיָּא סְחוֹר סְחוֹר:

רש"י יציע . אפנטי"ץ בלע"ז , ושלשה שמות יש לה , יציע , תא , צלע , ( כך מפורש בבבא בתרא סא א ) : את קירות הבית סביב . כלומר כנגד ההיכל ובית קדשי הקדשים הוא הדביר , עשה צלעות מבחוץ , לדרום ולמערב ולצפון , וסוף המקרא הוא פירוש לראשו , ויבן על קיר הבית , סמוך לקיר הבית , יציע סביב , כיצד עשה את קירות הבית להיכל ולדביר , עשה צלעות : ויעש . כמו עשה , וכן ( שמות טו ב ) : ויהי לי לישועה , כמו היה לי לישועה :

(ו) (היצוע) הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַתִּיכֹנָה שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב חוּצָה לְבִלְתִּי אֲחֹז בְּקִירוֹת הַבָּיִת: מְחִיצָתָא אַרְעִיתָא חָמֵשׁ אַמִּין פּוּתְיָא וּמְצִיעָתָא שִׁית אַמִּין פּוּתְיָהּ וּתְלִיתִיתָא שֶׁבַע אַמִּין פּוּתְיָהּ אֲרֵי נָפְקְתָא עֲבַד לְבֵיתָא סְחוֹר סְחוֹר לִבְרָא מִן מְחִיצַיָּא לְמֶהֱוֵי רֵישֵׁי שַׁרְיָתָא נַיְחִין עַל זִיוַיָּא וְלָא יֶהֱוִין שָׁרִיתָא מַעֲבָרִין בְּכָתָלֵי בֵּיתָא:

רש"י היציע התחתונה . בכל רוח ורוח היו התאים שלשה זה על זה , ומדת ארכו לא נאמרה כאן , ובמסכת מדות ( פרק ד משנה ג ) שנינו : שלשים ושמנה תאים היו , חמשה עשר בצפון , חמשה על גבי חמשה , וחמשה על גביהן , וכן בדרום , ושמנה במערב , שלשה על גבי שלושה , ושנים על גביהם , התחתונה חמש , והאמצעות שש , והעליונות שבע , למה , כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה , קומת התא חמש אמות , וכשעולה כותל ההיכל חמש אמות , גורע את עוביו , וכנס בו אמה לפנים , והניח על אותה כניסה ראשי קורות גג עליית התא , שהיא קרקעית לאמצעית , וכשעולה עשר , כנס אמה , להניח ראשי קורות עליית האמצעית , שהיא קרקע העליונה , נמצאת אמצעית רחבה מן התחתונה אמה , והעליונה רחבה מן התיכונה אמה : לבלתי אחוז בקירות הבית . שלא לדבק ראשי הקורות דרך נקבים בקירות הבית , שקלקול החומה הוא , ואינו דרך נוי :

(ז) וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ: וּבֵיתָא בְּאִתְבָּנְיוּתֵיהּ אֲבָנִין שְׁלֵמִין מִטְקָס אִתְבְּנֵי וְאַרְזוּבִין וְחוּלִיְלִין כָּל מִן דְּבַרְזֶל לָא אִשְׁתְּמָע בְּבֵיתָא בְּאִתְבָּנְיוּתֵיהּ:

רש"י בהבנותו אבן שלמה מסע . כמו שהסיעוה מן ההר על ידי השמיר , כמו שהיא באה משם , נתנוה בחומת הבנין , ולא סתתוה בכלי ברזל , ואבני גזית האמור למעלה , מחלוקת היא בסוטה ( מח ב ) : ומקבות . דלוט"א בלשון רוסיא :

(ח) פֶּתַח הַצֵּלָע הַתִּיכֹנָה אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה וּמִן הַתִּיכֹנָה אֶל הַשְּׁלִשִׁים: תַּרְעָא דִּמְחִיצָתָא אַרְעִיתָא פָּתִיחַ לְעִיבַר בֵּיתָא מִימִינָא וּבִמְסִבְתָא סָלְקִין מִן אַרְעִיתָא לְעִילִיתָא בְּאוֹרַח מְצִיעָתָא:

תוכן העניינים

חק לישראל - שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה