אור ברסלב
חק לישראל - שמות פרשת תצוה › תצוה יום ראשון

חק לישראל - שמות

פרשת תצוה · תצוה יום ראשון

פרשת תצוה

תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:

(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: וְאַתְּ תְּפַקֵד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסְבוּן לָךְ מִשְׁחָא זֵיתָא דַכְיָא כָּתִישָׁא לְאַנְהָרָא לְאַדְלָקָא בוֹצִינַיָא תְּדִירָא:

רש"י ואתה תצוה' זך. בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו א) מגרגרו בראש הזית וכו' : כתית. הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות, שנאמר כתית למאור, ולא כתית למנחות: להעלות נר תמיד. מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה: תמיד. כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר (במדבר כח ו) עולת תמיד, ואינה אלא מיום ליום. וכן במנחת חבתין נאמר (ויקרא ו יג) תמיד, ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב. אבל תמיד האמור בלחם הפנים משבת לשבת הוא:

(כא) בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא מִבָּרָא לְפָרֻכְתָּא דְעַל סַהֲדוּתָא יְסַדַר יָתֵהּ אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי מֵרַמְשָׁא עַד צַפְרָא קָדָם יְיָ קְיָם עֲלָם לְדָרֵיהוֹן מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:וְ

רש"י מערב עד בקר. תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר, ושערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארכין, וכן לכל הלילות, ואם יותר אין בכך כלום:

כח (א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: אַתְּ קָרֵב לְוָתָךְ יָת אַהֲרֹן אָחוּךְ וְיָת בְּנוֹהִי עִמֵהּ מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:

רש"י ואתה הקרב אליך. לאחר שתגמר מלאכת המשכן:

(ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: וְתַעְבֵּד לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא לְאַהֲרֹן אָחוּךְ לִיקָר וּלְתֻשְׁבְּחָן: (ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: וְאַתְּ תְּמַלֵל עִם כָּל חַכִּימֵי לִבָּא דְאַשְׁלֵמִית עִמֵהּ רוּחַ חָכְמְתָא וְיַעְבְּדוּן יָת לְבוּשֵׁי אַהֲרֹן לְקַדָשׁוּתֵהּ לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי:

רש"י לקדשו לכהנו לי. לקדשו להכניסו בכהנה על ידי הבגדים שיהא כהן לי, ולשון כהנה שרות הוא, שוריינטריא"ה בלעז :

(ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי: וְאִלֵין לְבוּשַׁיָא דִי יַעְבְּדוּן חוּשְׁנָא וְאֵפוֹדָא וּמְעִילָא וְכִתּוּנָא מְרַמְצָא מִצְנֶפְתָּא וְהֶמְיָנָא וְיַעְבְּדוּן לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא לְאַהֲרֹן אָחוּךְ וְלִבְנוֹהִי לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי:

רש"י חשן. תכשיט כנגד הלב: ואפוד. לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פרוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר שקורין פורציינ"ט בלעז שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים, כך מעשהו מלמטה, שנאמר (שמואל ב ו יד) ודוד חגור אפוד בד, למדנו שהאפוד חגורה היא. ואי אפשר לומר שאין בו אלא חגורה לבדה, שהרי נאמר (ויקרא ח ז) ויתן עליו את האפוד, ואחר כך ויחגור אותו בחשב האפוד, ותרגם אנקלוס בהמין אפודא, למדנו שהחשב הוא החגור, והאפוד שם תכשיט לבדו. ואי אפשר לומר שעל שם שתי הכתפות שבו הוא קרוי אפוד, שהרי נאמר (פסוק כז) שתי כתפות האפוד, למדנו שהאפוד שם לבד, והכתפות שם לבד, והחשב שם לבד. לכך אני אומר שעל שם הסינר של מטה קרוי אפוד, על שם שאופדו ומקשטו בו, כמו שנאמר (ויקרא ח ז) ויאפוד לו בו, והחשב הוא החגור של מעלה המנו, והכתפות קבועות בו. ועוד אומר לי לבי, שיש ראיה שהוא מין לבוש, שתרגם יונתן (שמואל ב' ו יד) ודוד חגור אפוד בד, כרדוט דבוץ. ותרגם כמו כן מעילים, כרדוטין, במעשה תמר אחות אבשלום (שמואל ב יג יח) כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים: ומעיל. הוא כמין חלוק, וכן הכתנת, אלא שהכתונת סמוך לבשרו ומעיל קרוי חלוק עליון: תשבץ. עשויין משבצות לנוי, והמשבצות הן כמין גמות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעות אבנים טובות ומרגליות, כמו שנאמר באבני האפוד (פסוק יא) מסבות משבצות זהב, ובלעז קוראין אותו קשטונ"ש : מצנפת. כמין כפת כובע שקורין קויפ"א בלעז , שהרי במקום אחר קורא להם (לט כח) מגבעות, ומתרגמנן קובעיא: ואבנט. היא חגורה על הכתנת, והאפוד חגורה על המעיל, כמו שמצינו בסדר לבישתן (ויקרא ח ז) ויתן עליו את הכתנת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ויתן עליו את האפוד: בגדי קדש. מתרומה המקדשת לשמי יעשו אותם:

נביאים - יחזקאל - פרק מג

(י) אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית: אַתְּ בַּר אָדָם חֲוִי יָת בֵּית יִשְּׂרָאֵל יָת בֵּיתָא וְיִתְכְּנָעוּן מֵחוֹבֵיהוֹן וְיִמְשְׁחוּן יָת טָקוֹסֵיהּ:

רש"י אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם . בהראותי למו חסדי שאיני מואסם בעונם , מצאתי . ומדדו את תכנית . ומדדו על ידיך שאתה מורה את תוכן חשבון הבנין :

(יא) וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו וְכָל (צורתי) צוּרֹתָיו וְכָל (תורתו) תּוֹרֹתָיו הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם: וְאִם יִתְכְּנָעוּן מִכָּל דַּעֲבַדוּ בְּמֵיחָזֵיהוֹן צוּרָת בֵּיתָא וְטִיקוּסֵיהּ וּמְפַקְנוֹהִי וּמַעֲלְנוֹהִי וְכָל צוּרָתֵיהּ וְיָת כָּל גְּזֵירָתֵיהּ וְכָל צוּרָתֵיהּ וְכָל דַּחֲזֵי לֵיהּ הוֹדַע יָתְהוֹן וּכְתוֹב לְעֵינֵיהוֹן וְיִטְרוּן יָת כָּל צוּרָתֵיהּ וְיָת כָּל גְּזֵירָתֵיהּ וְיַעֲבְדוּן יָתְהוֹן:

רש"י ואם נכלמו . שיתביישו ויכבשו פניהם מכל אשר עשו אז הודע אותם את מה שאני עתיד לעשות להם : צורת הבית . וגבול הבנין היאך הוא מלפניו ועד אחריו סדורים לארבע רוחותיו : ותכונתו . חשבון תאיו ולשכותיו : וכל צורותיו . כרובים ותמורי' ואילי' ואילמים , מצאתי : וכל צורותיו . בתרא לא פורש : וישמרו . ילמדו ענייני המדות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ , מצאתי , ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא כביאה ראשונה של יהושע לבא בזרוע ובנס כדדרשינן עד יעבור ובנין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן ויש אומרים בבבל נכשלו בנכריות :

(יב) זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת עַל רֹאשׁ הָהָר כָּל גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִנֵּה זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת: דָּא אוֹרַיְתָא דְּבֵיתָא עַל רֵישׁ טוּרָא כָּל תְּחוּמֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר קוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָּא הָא דָּא אוֹרַיְתָא דְּבֵיתָא: (יג) וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ: וְאִלֵּין מָשְׁחַת מַדְבְּחָא בְּאַמַּיָּא בְּאַמְּתָא דְּהִיא אַמָּה וּפְשָׁךְ וְתַשְׁוִיתָא אַמְּתָא וְאַמְּתָא פּוּתְיָא וְגַדְנְפָא מַקַּף לַהּ עַל סִפְתֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר זֵירָתָא חָדָא וְדֵין טִקוּס מַדְבְּחָא:

רש"י ואלה מדות המזבח . שמפרש למטה ארבע עשרה אורך בארבע עשרה רחב : באמות אמה אמה וטופח . באמה בת ששה שהיא אמה וטופח באמה בת חמשה : וחיק האמה . אבל היסוד שלא נמדד באמה של חול שהיא בת ה' חיק לשון חיקויו קביעות והיא היסוד האמה אמת חול ולא אמה וטופח שהיא אמה בת ששה וכן שנינו במנחות שהיסוד והסובב והקרנות נמדדין באמה בת חמשה : וחיק האמה . זה היסוד : ואמה רוחב . זה הסובב : וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד . אלו הקרנות זרת אחד מאמצעיתו מדדו זרת לכל רוח הרי אמה על אמה : וזה גב המזבח . ובאמה זו היה נמדד גב מזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע כך מפורש בעירובין ובמנחות ( דף צד ) מפורש יותר לפי החשבון חיק האמה בגובהה עלה אמה ואמה רחב כנסה כניסת הסובב אמה בת חמשה אבל עלייתו ששנינו עלה ה' וכנס אמה אינו באמה בת חמשה . וגבולה אל שפתה . הקרנות בין לרחבן בין לגבהן באמה בת חמשה :

(יד) וּמֵחֵיק הָאָרֶץ עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם אַמּוֹת וְרֹחַב אַמָּה אֶחָת וּמֵהֳעֲזָרָה הַקְּטַנָּה עַד הָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה אַרְבַּע אַמּוֹת וְרֹחַב הָאַמָּה: וּמִתְשַׁוִּית אַרְעָא עַד מִסְמָתָא אַרְעִיתָא תַּרְתֵּין אַמִּין וּפוּתְיָא אַמְּתָא חָדָא וּמִמַּסְמְתָא זְעִירָתָא עַד מִסְמָתָא רַבְּתָא אַרְבַּע אַמִּין וּפוּתְיָא אַמְּתָא:

רש"י ומחיק הארץ . מן היסוד מקרקע הארץ : עד העזרה התחתונה . עד גב מלבן הראשון : שתים אמות . ולא היה כן בבית עולמים ששם שנינו מביא מלבן של ל"ב על ל"ב וגובהו אמה וכאן גובהו שתים : ורחב אמה אחת . כשהניח מלבן השני עליו היה מלבן השני שלשים על שלשים נמצא כניסה לו סביב סביב רחב אמה והוא היסוד הרי עלה שתים וכנס אמה והוא היסוד י"ת עזרה מסמתא לשון רצפה שהיה ממלא את המלבן חלוקי אבנים מזפת וסיד וקוניא וממחה ושופך ומחליקו למעלה והרי הוא כמין רצפה : ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות . מגג מלבן התחתון עד גג מלבן שעליו ארבע אמות גובה : ורחב האמה . הוא כניסת הסובב עלה ארבעה וכנס אמה זהו סובב והתחתון קורא קטנה לפי שאין גובהו אלא שתי' והעליון גובהו ארבע :

(טו) וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת (ומהאראיל) וּמֵהָאֲרִיאֵל וּלְמַעְלָה הַקְּרָנוֹת אַרְבַּע: וּמַדְבְּחָא אַרְבַּע אַמִּין מִמַּדְבְּחָא וּלְעֵילָא קַרְנְתָא אַרְבַּע:

רש"י וההראל . הוא גובה גג המזבח מן הסובב ולמעלה ובבית עולמים לא היה אלא שלש וי"ת אף הוא ומדבח' ארבע אמין :

כתובים - משלי - פרק יז

(כב) לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם: לִבָּא חָדְיָא מַשְׁפִּיר גּוּפָא וְרוּחָא רְכִיכְתָּא מְיַבְּשָׁא גַּרְמָא:

רש"י לב שמח ייטיב גהה . כשהאדם שמח בחלקו פניו מאירין :

(כג) שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט: שׁוּחֲדָא מִן עוּבָא יִסַב רַשִׁיעָא לְמִצְלֵי אָרְחָא דְדִינָא:

רש"י שוחד מחק רשע יקח . הקב"ה מקבל דברי הכנעה ופיוס מחק הרשעי' כלומר בסתר בינו לבינם : להטות ארחות משפט . להפוך דינו מרעה לטובה :

(כד) אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ: אַפּוֹי דְּסוּכְלְתָנָא חָדְיָן בְּחָכְמְתָא וְעַיְנוֹי דְּסַכְלָא בְּעוּמְקָא דְאַרְעָא:

רש"י את פני מבין חכמה . החכמה לפני מבין הוא : ועיני כסיל בקצה ארץ . לומר אין החכמה מצויה לפני כי רחוקה היא ממני איך אוכל לשנות סדר נזיקין שהוא ל' פרקים מסכת כלים ל' פרקים מסכת שבת כ"ד פרקים , אבל לחכם הוא דבר קל היום שונה שני פרקים ומחר שנים ואומר כך עשו אותן שהיו לפני מעולם :

(כה) כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ: בְּרָא סַכְלָא מַכְבִּיד אֲבוּי וּמְמַרְמִיר לְאִמֵיהּ:

רש"י כעס לאביו בן כסיל . כגון ירבעם כעס הוא להקב"ה : וממר ליולדתו . לכנסת ישראל שהחטיא אותם :

(כו) גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר: לְמִתַּךְ לְצַדִּיקָא לָא שַׁפֵּיר אַף לָא לְמִמְחֵי צַדִּיקַיָא דְאָמְרִין תְּרִיצוּתָא:

רש"י גם ענוש לצדיק לא טוב . לא אמר הקב"ה למחות שם ישראל מעל הארץ כי לא טוב בעיניו לענוש כולם : להכות נדיבים עלי יושר . להכות הטובים שבהם שהיו נדיבים עלי יושר שנאמר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל ( מלכים א יט ) : נדיבים עלי יושר . דוגמת האמור במקום אחר ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום ( ישעיה לב ) נמצא נדיב על נדיבות :

(כז) חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת (וקר) יְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה: דְּחָשֵּׂךְ מִלוֹי יָדֵיעַ יְדִיעֲתָא וְדִמְכִיבָא רוּחֵיהּ גַּבְרָא דְמִתְבֵּין:

רש"י חושך אמריו . מי שהוא יודע דעת אינו מרבה בדברים : יקר רוח . מונע דברים איש תבונה :

משנה דמאי פרק ג

א. מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי. גַּבָּאֵי צְדָקָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לַמְעַשֵּׂר. נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן:

ברטנורה (א) מאכילין את העניים דמאי. אפילו הן חברים, וצריך להודיען, והרוצה לעשרן יעשרן: ואת האכסניא. חיל של מלך ישראל העובר ממקום למקום ומוטל על בני המקום לפרנסם מאכילין אותם דמאי, בזמן שהיא עוברת, אבל אם לנו שם בלילה חייבין לתקן: רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי. עניים היו. ואין הלכה כרבן גמליאל, דכיון דחייב במזונותיהן, נמצא פורע את חובו בדמאי: ואת שאינו מעושר למעשר. ונותנין לו ביותר מכדי מעשרותיו ונמצאו כל האדם אוכלים מתוקן. ובית שמאי לטעמייהו דאמרי אין מאכילין את העניים דמאי: והרוצה לתקן יתקן. שלא הותר הדמאי לעניים אלא כשאוכלין אכילה אחת אצל בעל הבית, אבל הפירות שבאו לידם חייבים הם לעשרן דמאי, דיקא נמי דקתני מאכילין את העניים דמאי ולא תני העניים אוכלין דמאי, כך כתב הרמב"ם:

ב. הָרוֹצֶה לַחֲזֹם עֲלֵי יָרָק לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ, לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר, לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָר אֶלָּא מִנְיָן. הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ וְרָאָה טֹעַן אַחֵר יָפֶה מִמֶּנּוּ, מֻתָּר לְהַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשָׁךְ:

ברטנורה (ב) לחזום. לכרות ולחתך ואין לו דומה במשנה: להקל ממשאו. שלא יכבד עליו: לא ישליך עד שיעשר. שמא ימצאם עם הארץ ויאכל אותם כשאינם מתוקנים, ונמצא נותן מכשול. והני מילי בירק הנאגד דאי בשלא נאגד אכתי לא אתחייב במעשר: הלוקח ירק מן השוק. ונטל אגודות ירק בידו ששומתן ידועה כך וכך אגודות בפרוטה, ולאחר שנטלן נמלך עליהן להחזירן למוכר: לא יחזיר עד שיעשר. ויתן לו דמי המעשר שהוא מפריש, דמכי אגבהינהו נעשו שלו ונתחייב עליהן לעשרן: שאינו מחוסר אלא מנין. האי מעושר הוי פירושא מחוסר, כלומר, כבר קנה אותם בהגבהה ולא היה מחוסר אלא למנותן, שכבר היה ידוע כך וכך אגודות בפרוטה: היה עומד ולוקח. ולא נטלם בידו ולא הגביהם: טוען אחר. משאוי אחר של ירקות:

ג. הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן, וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ, לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ, פָּטוּר. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי, לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּוַּדַּאי, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ:

ברטנורה (ג) לא יצניע עד שיעשר. דאסור להוציא מידו דבר שאינו מתוקן: שלא יאבדו. ולא נתכוין לזכות בהן: שאין אדם רשאי למכרו דמאי. כגון במדה דקה דאמרינן בפרקין דלעיל: לא ישלח לחבירו דמאי. בדקה, אבל שולח לו בגסה כיון שרשאי למוכרו בגסה: רבי יוסי מתיר בודאי. לשלוח לחברו ודאי אפילו בדקה: ובלבד שיודיענו. ומודה ר' יוסי שבדמאי אסור בדקה. ואין הלכה כר' יוסי:

ד. הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. לְטוֹחֵן נָכְרִי, דְּמַאי. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. אֵצֶל הַנָּכְרִי, כְּפֵרוֹתָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, דְּמַאי:

ברטנורה (ד) לטוחן כותי. לכותי שטוחן התבואה: הרי הן בחזקתן. דלא חשידי שמא החליפו אלו המתוקנים, באחרים שאינן מתוקנין: לטוחן נכרי דמאי. דנכרי חשוד להחליף. ולבתר דאשכחו יונה בראש הר גריזים לכותים שהיו עובדים אותה, כותי הרי הוא כנכרי: אצל הנכרי כפירותיו. ופירות של נכרי פטורים מן המעשר, ורישא מפני שדרך בני אדם להוליך קופות רבות של חטים ולהניחן אצל הטוחן, חיישינן שמא נתחלפה קופה זו בקופות אחרות של ישראל שהן דמאי, אבל פירות ליכא למימר שמא החליפן בפירות של ישראל, אלא שמא החליפן הנכרי בפירותיו, לפיכך הרי הן כפירותיו של נכרי. ורבי שמעון סבר דאף בפירות חיישינן שמא נתחלפו בבית הנכרי בפירות של ישראל אחר, שכשם שישראל זה הפקיד פירותיו ביד הנכרי, כך יש לחוש שמא ישראל אחר מן החשודים על המעשרות, הפקיד גם כן בידו, ונתחלפו אלו באלו. ואין הלכה כרבי שמעון:

ה. הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִין, אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָה בִּלְבָד:

ברטנורה (ה) לפונדקית. שומרת הפונדק, והולכי דרכים מתאכסנים אצלה: מעשר את שהוא נותן לה. דאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן: ואת שהוא נוטל ממנה. דאף על גב דעם הארץ אינו חשוד להחליף כדאמרן לעיל, הפונדקית חשודה להחליף שהיא מתכוונת לטובה ונותנת משלה שהוא יותר יפה לחבר, ואומרת בלבה ראוי שאאכיל משלי שהוא חם ויפה לחבר, ואני אטול את שלו הקר והגרוע: אין אנו אחראין לרמאים. כלומר, אין אחריות הרמאים עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר לפיכך אינו מעשר מה שהוא נותן לה, ואם תקחנו הפונדקית לעצמה ותאכלנו כשאינו מתוקן אין לחבר מזה כלום, ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל בלבד, ור' יוסי סבר, דלגזול היא מתכוונת, ואין הלכה כר' יוסי:

ו. הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית, שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה (לְהַחֲלִיף) לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית:

ברטנורה (ו) המתקלקל. פת או תבשיל שנתקלקל: אמר רבי יהודה. בירושלמי מפרש דקמייתא נמי מלתיה דרבי יהודה היא והכי קאמר מפני שהיא חשודה להחליף את המתקלקל דברי רבי יהודה, שרבי יהודה אומר רוצה היא בתקנת בתה וכו': בנותן לחמותו שביעית. בנותן לה לאפות ולבשל בשנה השביעית: שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית. דחמירא להו שביעית ואפילו אם יתקלקל לא תחליפנו בפירות שביעית. והלכה כרבי יהודה:

גמרא ברכות דף י"ב ע"א

אָמַר רַבָּה בַר חִינְנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר אֱמֶת וְיַצִיב שַׁחֲרִית וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה עַרְבִית לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ"ב) לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת וְאָמַר רַבָּה בַר חִינְנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הַמִּתְפַּלֵּל כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם אָמַר שְׁמוּאֵל מָאי טַעְמָא דְרַב דִּכְתִיב (שם קמ"ו) ה' זוֹקֵף כְּפוּפִים. מְתִיבֵי (מלאכי ב') וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא מִי כְתִיב בִּשְׁמִי מִפְּנֵי שְׁמִי כְּתִיב. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב. בַּר אוּרְיָאן תָּא וְאִימָא לָךְ מִילְתָא מְעַלְיָיתָא דַאָמַר אֲבוּךְ דְהָכִי אָמַר אֲבוּךְ כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם. רַב שֵׁשָׁת כִּי כָּרַע כָּרַע כְּחִזְרָא. כִּי קָא זָקִיף זָקִיף כְּחִוְיָא. וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינְנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אָדָם מִתְפַּלֵּל הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. חוּץ מֵעֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפֻּרִים שֶׁמִּתְפַּלֵּל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. וְרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אֲפִלּוּ אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ יָצָא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה') וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה אֵימָתַי וַיִּגְבָּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפֻּרִים וְקָאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. מָאי הֲוָה עֲלָהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף הָאֵל הַקָּדוֹשׁ וּמֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. רַבָּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט וְהִלְכְתָא כְּרַבָּה:

רש"י כל מי שלא אמר. ברכת אמת ויציב כמו שתקנוה וכן אמת ואמונה בערבית לא יצא: שנאמר להגיד בבקר חסדך. וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו הוא שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם. וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד עריצים לשום נפשנו בחיים ולהדריכנו על במות אויבינו כל אלה הנסים התדירים תמיד: כשהוא כורע. באבות ובהודאה כורע בברוך וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר את השם על שם ה' זוקף כפופים: נחת. לשון הכנעה: כחזרא. שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת: זקיף כחויא. בנחת ראשו תחלה ואחר כך גופו שלא תראה כריעתו עליו כמשוי: כחויא. כנחש הזה כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט: המלך הקדוש. לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם: המלך המשפט. כמו מלך המשפט כמו נושאי הארון הברית כמו ארון הברית וכו':

זוהר תצוה דף קע"ט ע"ב

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךְ וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי חִיָּיא מָאי שְׁנָא הָכָא וּבְכָל אֲתַר דִּכְתִיב וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ל') וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר. אֶלָּא כֹלָּא בְרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ לְאַכְלָלָא שְׁכִינְתָּא בַהֲדֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק נְהוֹרָא עִלָּאָה וּנְהוֹרָא תַתָּאָה כָלִיל כַּחֲדָא אִקְרֵי וְאַתָּה. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (נחמיה ט') וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְעַל דָּא לָא כְתִיב וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ. וְצִוִּיתָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְדִבַּרְתָּ אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא שַׁרְיָיא שִׁמְשָׁא בְסִיהֲרָא וְאִשְׁתַּתַּף כֹּלָּא כַּחֲדָא לְשַׁרְיָא עַל אוּמָנוּתָא דְעוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מֵהָכָא (שמות ל"ו) אֲשֶׁר נָתַן יְיָ חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מֵהַכָא וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. אֲשֶׁר מִלֵּאתִים מִבָּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו לְהַהוּא לִבָּא. מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה כְּמָה דְאַתְּ אָמֶר (ישעיה י"ח) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ רוּחַ חָכְמָה וְגוֹמֵר וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה דְשַׁרְיָיא שִׁמְשָׁא בְסִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא דְכֹלָּא וְעַל דָּא אִתְרְשִׁים כֹּלָּא בְכָל אֲתַר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אִי הָכִי הַנֵּי וְאַתָּה וְאַתָּה הֵיךְ מִתְיַישְּׁבָן בַּקְּרָאֵי. אָמַר לֵיהּ כֻּלְּהוּ מִתְיַישְּׁבָן נִינְהוּ. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ לְיַחֲדָא בַהֲדֵיהּ וּלְקָרְבָא בַהֲדֵיהּ רָזָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא כִדְקָא יָאוֹת וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ לָא אַתְיָין לְמֶעְבַּד עֲבִידְתָּא עַד דְּרוּחַ קוּדְשָׁא מְמַלְּלָא בְגַוַּיְיהוּ וְלָחַשׁ לוֹן בִּלְחִישׁוּ וּכְדֵין עַבְדֵי עֲבִידְתָּא:

תרגום הזוהר וְאַתָּה תְּצַוֶּה וְגוֹ' וְאַתָּה הַקְּרֵב וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי חִיָּא, מַה הַשִּׁנּוּי שֶׁבְּכָאן מִבְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁכָּתוּב, וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךְ. וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְאַתָּה תְצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאַתָּה קַח לְךְ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר. אֶלָּא הַכֹּל הוּא בְּסוֹד עֶלְיוֹן, כְּדֵי לִכְלל עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה. כִּי הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת אַתָּה, וּכְשֶׁכָּתוּב וְאַתָּה הַיְנוּ לִכְלל עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אוֹר הָעֶלְיוֹן, וְאוֹר הַתַּחְתּוֹן, כְּלוּלִים יַחַד כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וְעַל כֵּן לֹא כָּתוּב, וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךְ. וְצִוִּיתָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְדִבַּרְתָּ אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. מִשּׁוּם שֶׁבָּעֵת הַהוּא הָיָה שׁוֹרֶה הַשֶּׁמֶשׁ, בַּלְּבָנָה, וְנִשְׁתַּתֵּף הַכֹּל כְּאֶחָד, לִשְׁרוֹת עַל אוּמָנוּתָהּ שֶׁל הַמְּלָאכָה. וְעַל כֵּן כָּתוּב בָּהֶם וְאַתָּה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן נִשְׁמַע שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה שׁוֹרֶה עַל הָאוּמָנוּת שֶׁל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מִזֶּה שֶׁכָּתוּב, וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמָר אֲשֶׁר מִלֵּאתִים, לָשׁוֹן רַבִּים, אִם הוּא סוֹבֵב עַל חַכְמֵי לֵב, אֶלָּא אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו סוֹבֵב עַל לֵב הַהוּא, שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת לֵב. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וְגוֹ'. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, לְלַמֵּד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹרֶה בַּלְּבָנָה, הַנּוּקְבָא הַנִּקְרֵאת לֵב, בִּשְׁלֵמוּת הַכֹּל, וְעַל כֵּן נִתְרַשֵּׁם הַכֹּל, בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם וְאַתָּה, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, אִם כֵּן, אֵלּוּ, וְאַתָּה וְאַתָּה, אֵיךְ הֵם מִתְיַשְּׁבִים בְּהֶמְשֵׁךְ הַמִּקְרָאוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן כֻּלָּם הֵם מִתְיַשְּׁבִים, וְאַתָּה הַקְּרֵב אֵלֶיךְ, וְאַתָּה לְיַחֵד בּוֹ וּלְקָרֵב אֵלָיו סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְאַתָּה כָּרָאוּי. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה, וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם לֹא בָּאוּ לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, עַד שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר בָּהֶם, וְלָחַשׁ לָהֶם בַּחֲשָׁאי אֵיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאָז עָשׂוּ הַמְּלָאכָה.

הלכה פסוקה

הרמב"ם הל' ק"ש פרק ג'

א. צוֹאַת הָאָדָם וְצוֹאַת כְּלָבִים וַחֲזִירִים בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן עוֹרוֹת וְכָל צוֹאָה שֶׁרֵיחָהּ רַע כְּגוֹן אֵלּוּ אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן. וְכֵן כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם שֶׁל אָדָם אֲבָל מֵי רַגְלַיִם שֶׁל בְּהֵמָה קוֹרִין כְּנֶגְדָּן. קָטָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת דָּגָן בִּכְדֵי שֶׁיֹּאכַל הַגָּדוֹל כִּשְׁלשָׁה בֵּיצֵי דָגָן אֵין מַרְחִיקִין לֹא מִצוֹאָתוֹ וְלֹא מִמֵּי רַגְלָיו: ב. הָיְתָה צוֹאָה יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה יוֹתֵר מֵחֶרֶס עַד שֶׁאִם זוֹרְקָה תִתְפַּרֵק הֲרֵי הִיא כְּעָפַר וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ. מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בְּקַרְקַע אִם הָיוּ מַרְטִיבִין הֲרֵי אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן וְאִם לָאו מֻתָּר: ג. כַּמָּה יַרְחִיק אָדָם מִצוֹאָה וּמִמֵּי רַגְלַיִם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא אַרְבַּע אַמּוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהֵם מִלַּאֲחוֹרָיו אוֹ מִצִדָּיו. אֲבָל אִם הָיוּ כְּנֶגֶד פָּנָיו מַרְחִיק מֵהֶן עַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא:

מוסר

מספר שערי קדושה ח"ב שער ד'

הַקַּפְדָנוּת הוּא עָנָף מִן הַגַאֲוָה וּמִן הַכַּעַס וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָאן דְקַפִּיד קַפְּדִין לֵיהּ. וְאֵין מוֹחֲלִין לוֹ עֲוֹנוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז') נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם יְבַקֵשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁלֹּא יִכְעוֹס בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת (איכה ג') יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ וכו' (שם) יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה אַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב. וְכֵן כְּתִיב (ישעיה נ') גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וגו' כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז') נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע וגו' וְאָמְרוּ בְּחוּפַּת אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שְׁלשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר וּמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עַל מִדּוֹתָיו:

תוכן העניינים

חק לישראל - שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה