פרשת תצוה
תצוה יום ראשון
תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: וְאַתְּ תְּפַקֵד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסְבוּן לָךְ מִשְׁחָא זֵיתָא דַכְיָא כָּתִישָׁא לְאַנְהָרָא לְאַדְלָקָא בוֹצִינַיָא תְּדִירָא:
רש"י ואתה תצוה' זך. בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו א) מגרגרו בראש הזית וכו' : כתית. הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות, שנאמר כתית למאור, ולא כתית למנחות: להעלות נר תמיד. מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה: תמיד. כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר (במדבר כח ו) עולת תמיד, ואינה אלא מיום ליום. וכן במנחת חבתין נאמר (ויקרא ו יג) תמיד, ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב. אבל תמיד האמור בלחם הפנים משבת לשבת הוא:
(כא) בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא מִבָּרָא לְפָרֻכְתָּא דְעַל סַהֲדוּתָא יְסַדַר יָתֵהּ אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי מֵרַמְשָׁא עַד צַפְרָא קָדָם יְיָ קְיָם עֲלָם לְדָרֵיהוֹן מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:וְ
רש"י מערב עד בקר. תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר, ושערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארכין, וכן לכל הלילות, ואם יותר אין בכך כלום:
כח (א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: אַתְּ קָרֵב לְוָתָךְ יָת אַהֲרֹן אָחוּךְ וְיָת בְּנוֹהִי עִמֵהּ מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:
רש"י ואתה הקרב אליך. לאחר שתגמר מלאכת המשכן:
(ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: וְתַעְבֵּד לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא לְאַהֲרֹן אָחוּךְ לִיקָר וּלְתֻשְׁבְּחָן: (ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: וְאַתְּ תְּמַלֵל עִם כָּל חַכִּימֵי לִבָּא דְאַשְׁלֵמִית עִמֵהּ רוּחַ חָכְמְתָא וְיַעְבְּדוּן יָת לְבוּשֵׁי אַהֲרֹן לְקַדָשׁוּתֵהּ לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי:
רש"י לקדשו לכהנו לי. לקדשו להכניסו בכהנה על ידי הבגדים שיהא כהן לי, ולשון כהנה שרות הוא, שוריינטריא"ה בלעז :
(ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי: וְאִלֵין לְבוּשַׁיָא דִי יַעְבְּדוּן חוּשְׁנָא וְאֵפוֹדָא וּמְעִילָא וְכִתּוּנָא מְרַמְצָא מִצְנֶפְתָּא וְהֶמְיָנָא וְיַעְבְּדוּן לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא לְאַהֲרֹן אָחוּךְ וְלִבְנוֹהִי לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי:
רש"י חשן. תכשיט כנגד הלב: ואפוד. לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פרוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר שקורין פורציינ"ט בלעז שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים, כך מעשהו מלמטה, שנאמר (שמואל ב ו יד) ודוד חגור אפוד בד, למדנו שהאפוד חגורה היא. ואי אפשר לומר שאין בו אלא חגורה לבדה, שהרי נאמר (ויקרא ח ז) ויתן עליו את האפוד, ואחר כך ויחגור אותו בחשב האפוד, ותרגם אנקלוס בהמין אפודא, למדנו שהחשב הוא החגור, והאפוד שם תכשיט לבדו. ואי אפשר לומר שעל שם שתי הכתפות שבו הוא קרוי אפוד, שהרי נאמר (פסוק כז) שתי כתפות האפוד, למדנו שהאפוד שם לבד, והכתפות שם לבד, והחשב שם לבד. לכך אני אומר שעל שם הסינר של מטה קרוי אפוד, על שם שאופדו ומקשטו בו, כמו שנאמר (ויקרא ח ז) ויאפוד לו בו, והחשב הוא החגור של מעלה המנו, והכתפות קבועות בו. ועוד אומר לי לבי, שיש ראיה שהוא מין לבוש, שתרגם יונתן (שמואל ב' ו יד) ודוד חגור אפוד בד, כרדוט דבוץ. ותרגם כמו כן מעילים, כרדוטין, במעשה תמר אחות אבשלום (שמואל ב יג יח) כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים: ומעיל. הוא כמין חלוק, וכן הכתנת, אלא שהכתונת סמוך לבשרו ומעיל קרוי חלוק עליון: תשבץ. עשויין משבצות לנוי, והמשבצות הן כמין גמות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעות אבנים טובות ומרגליות, כמו שנאמר באבני האפוד (פסוק יא) מסבות משבצות זהב, ובלעז קוראין אותו קשטונ"ש : מצנפת. כמין כפת כובע שקורין קויפ"א בלעז , שהרי במקום אחר קורא להם (לט כח) מגבעות, ומתרגמנן קובעיא: ואבנט. היא חגורה על הכתנת, והאפוד חגורה על המעיל, כמו שמצינו בסדר לבישתן (ויקרא ח ז) ויתן עליו את הכתנת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ויתן עליו את האפוד: בגדי קדש. מתרומה המקדשת לשמי יעשו אותם:
נביאים - יחזקאל - פרק מג
(י) אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית: אַתְּ בַּר אָדָם חֲוִי יָת בֵּית יִשְּׂרָאֵל יָת בֵּיתָא וְיִתְכְּנָעוּן מֵחוֹבֵיהוֹן וְיִמְשְׁחוּן יָת טָקוֹסֵיהּ:
רש"י אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם . בהראותי למו חסדי שאיני מואסם בעונם , מצאתי . ומדדו את תכנית . ומדדו על ידיך שאתה מורה את תוכן חשבון הבנין :
(יא) וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו וְכָל (צורתי) צוּרֹתָיו וְכָל (תורתו) תּוֹרֹתָיו הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם: וְאִם יִתְכְּנָעוּן מִכָּל דַּעֲבַדוּ בְּמֵיחָזֵיהוֹן צוּרָת בֵּיתָא וְטִיקוּסֵיהּ וּמְפַקְנוֹהִי וּמַעֲלְנוֹהִי וְכָל צוּרָתֵיהּ וְיָת כָּל גְּזֵירָתֵיהּ וְכָל צוּרָתֵיהּ וְכָל דַּחֲזֵי לֵיהּ הוֹדַע יָתְהוֹן וּכְתוֹב לְעֵינֵיהוֹן וְיִטְרוּן יָת כָּל צוּרָתֵיהּ וְיָת כָּל גְּזֵירָתֵיהּ וְיַעֲבְדוּן יָתְהוֹן:
רש"י ואם נכלמו . שיתביישו ויכבשו פניהם מכל אשר עשו אז הודע אותם את מה שאני עתיד לעשות להם : צורת הבית . וגבול הבנין היאך הוא מלפניו ועד אחריו סדורים לארבע רוחותיו : ותכונתו . חשבון תאיו ולשכותיו : וכל צורותיו . כרובים ותמורי' ואילי' ואילמים , מצאתי : וכל צורותיו . בתרא לא פורש : וישמרו . ילמדו ענייני המדות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ , מצאתי , ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא כביאה ראשונה של יהושע לבא בזרוע ובנס כדדרשינן עד יעבור ובנין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן ויש אומרים בבבל נכשלו בנכריות :
(יב) זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת עַל רֹאשׁ הָהָר כָּל גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִנֵּה זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת: דָּא אוֹרַיְתָא דְּבֵיתָא עַל רֵישׁ טוּרָא כָּל תְּחוּמֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר קוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָּא הָא דָּא אוֹרַיְתָא דְּבֵיתָא: (יג) וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ: וְאִלֵּין מָשְׁחַת מַדְבְּחָא בְּאַמַּיָּא בְּאַמְּתָא דְּהִיא אַמָּה וּפְשָׁךְ וְתַשְׁוִיתָא אַמְּתָא וְאַמְּתָא פּוּתְיָא וְגַדְנְפָא מַקַּף לַהּ עַל סִפְתֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר זֵירָתָא חָדָא וְדֵין טִקוּס מַדְבְּחָא:
רש"י ואלה מדות המזבח . שמפרש למטה ארבע עשרה אורך בארבע עשרה רחב : באמות אמה אמה וטופח . באמה בת ששה שהיא אמה וטופח באמה בת חמשה : וחיק האמה . אבל היסוד שלא נמדד באמה של חול שהיא בת ה' חיק לשון חיקויו קביעות והיא היסוד האמה אמת חול ולא אמה וטופח שהיא אמה בת ששה וכן שנינו במנחות שהיסוד והסובב והקרנות נמדדין באמה בת חמשה : וחיק האמה . זה היסוד : ואמה רוחב . זה הסובב : וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד . אלו הקרנות זרת אחד מאמצעיתו מדדו זרת לכל רוח הרי אמה על אמה : וזה גב המזבח . ובאמה זו היה נמדד גב מזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע כך מפורש בעירובין ובמנחות ( דף צד ) מפורש יותר לפי החשבון חיק האמה בגובהה עלה אמה ואמה רחב כנסה כניסת הסובב אמה בת חמשה אבל עלייתו ששנינו עלה ה' וכנס אמה אינו באמה בת חמשה . וגבולה אל שפתה . הקרנות בין לרחבן בין לגבהן באמה בת חמשה :
(יד) וּמֵחֵיק הָאָרֶץ עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם אַמּוֹת וְרֹחַב אַמָּה אֶחָת וּמֵהֳעֲזָרָה הַקְּטַנָּה עַד הָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה אַרְבַּע אַמּוֹת וְרֹחַב הָאַמָּה: וּמִתְשַׁוִּית אַרְעָא עַד מִסְמָתָא אַרְעִיתָא תַּרְתֵּין אַמִּין וּפוּתְיָא אַמְּתָא חָדָא וּמִמַּסְמְתָא זְעִירָתָא עַד מִסְמָתָא רַבְּתָא אַרְבַּע אַמִּין וּפוּתְיָא אַמְּתָא:
רש"י ומחיק הארץ . מן היסוד מקרקע הארץ : עד העזרה התחתונה . עד גב מלבן הראשון : שתים אמות . ולא היה כן בבית עולמים ששם שנינו מביא מלבן של ל"ב על ל"ב וגובהו אמה וכאן גובהו שתים : ורחב אמה אחת . כשהניח מלבן השני עליו היה מלבן השני שלשים על שלשים נמצא כניסה לו סביב סביב רחב אמה והוא היסוד הרי עלה שתים וכנס אמה והוא היסוד י"ת עזרה מסמתא לשון רצפה שהיה ממלא את המלבן חלוקי אבנים מזפת וסיד וקוניא וממחה ושופך ומחליקו למעלה והרי הוא כמין רצפה : ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות . מגג מלבן התחתון עד גג מלבן שעליו ארבע אמות גובה : ורחב האמה . הוא כניסת הסובב עלה ארבעה וכנס אמה זהו סובב והתחתון קורא קטנה לפי שאין גובהו אלא שתי' והעליון גובהו ארבע :
(טו) וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת (ומהאראיל) וּמֵהָאֲרִיאֵל וּלְמַעְלָה הַקְּרָנוֹת אַרְבַּע: וּמַדְבְּחָא אַרְבַּע אַמִּין מִמַּדְבְּחָא וּלְעֵילָא קַרְנְתָא אַרְבַּע:
רש"י וההראל . הוא גובה גג המזבח מן הסובב ולמעלה ובבית עולמים לא היה אלא שלש וי"ת אף הוא ומדבח' ארבע אמין :
כתובים - משלי - פרק יז
(כב) לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם: לִבָּא חָדְיָא מַשְׁפִּיר גּוּפָא וְרוּחָא רְכִיכְתָּא מְיַבְּשָׁא גַּרְמָא:
רש"י לב שמח ייטיב גהה . כשהאדם שמח בחלקו פניו מאירין :
(כג) שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט: שׁוּחֲדָא מִן עוּבָא יִסַב רַשִׁיעָא לְמִצְלֵי אָרְחָא דְדִינָא:
רש"י שוחד מחק רשע יקח . הקב"ה מקבל דברי הכנעה ופיוס מחק הרשעי' כלומר בסתר בינו לבינם : להטות ארחות משפט . להפוך דינו מרעה לטובה :
(כד) אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ: אַפּוֹי דְּסוּכְלְתָנָא חָדְיָן בְּחָכְמְתָא וְעַיְנוֹי דְּסַכְלָא בְּעוּמְקָא דְאַרְעָא:
רש"י את פני מבין חכמה . החכמה לפני מבין הוא : ועיני כסיל בקצה ארץ . לומר אין החכמה מצויה לפני כי רחוקה היא ממני איך אוכל לשנות סדר נזיקין שהוא ל' פרקים מסכת כלים ל' פרקים מסכת שבת כ"ד פרקים , אבל לחכם הוא דבר קל היום שונה שני פרקים ומחר שנים ואומר כך עשו אותן שהיו לפני מעולם :
(כה) כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ: בְּרָא סַכְלָא מַכְבִּיד אֲבוּי וּמְמַרְמִיר לְאִמֵיהּ:
רש"י כעס לאביו בן כסיל . כגון ירבעם כעס הוא להקב"ה : וממר ליולדתו . לכנסת ישראל שהחטיא אותם :
(כו) גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר: לְמִתַּךְ לְצַדִּיקָא לָא שַׁפֵּיר אַף לָא לְמִמְחֵי צַדִּיקַיָא דְאָמְרִין תְּרִיצוּתָא:
רש"י גם ענוש לצדיק לא טוב . לא אמר הקב"ה למחות שם ישראל מעל הארץ כי לא טוב בעיניו לענוש כולם : להכות נדיבים עלי יושר . להכות הטובים שבהם שהיו נדיבים עלי יושר שנאמר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל ( מלכים א יט ) : נדיבים עלי יושר . דוגמת האמור במקום אחר ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום ( ישעיה לב ) נמצא נדיב על נדיבות :
(כז) חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת (וקר) יְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה: דְּחָשֵּׂךְ מִלוֹי יָדֵיעַ יְדִיעֲתָא וְדִמְכִיבָא רוּחֵיהּ גַּבְרָא דְמִתְבֵּין:
רש"י חושך אמריו . מי שהוא יודע דעת אינו מרבה בדברים : יקר רוח . מונע דברים איש תבונה :
משנה דמאי פרק ג
א. מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי. גַּבָּאֵי צְדָקָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לַמְעַשֵּׂר. נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן:
ברטנורה (א) מאכילין את העניים דמאי. אפילו הן חברים, וצריך להודיען, והרוצה לעשרן יעשרן: ואת האכסניא. חיל של מלך ישראל העובר ממקום למקום ומוטל על בני המקום לפרנסם מאכילין אותם דמאי, בזמן שהיא עוברת, אבל אם לנו שם בלילה חייבין לתקן: רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי. עניים היו. ואין הלכה כרבן גמליאל, דכיון דחייב במזונותיהן, נמצא פורע את חובו בדמאי: ואת שאינו מעושר למעשר. ונותנין לו ביותר מכדי מעשרותיו ונמצאו כל האדם אוכלים מתוקן. ובית שמאי לטעמייהו דאמרי אין מאכילין את העניים דמאי: והרוצה לתקן יתקן. שלא הותר הדמאי לעניים אלא כשאוכלין אכילה אחת אצל בעל הבית, אבל הפירות שבאו לידם חייבים הם לעשרן דמאי, דיקא נמי דקתני מאכילין את העניים דמאי ולא תני העניים אוכלין דמאי, כך כתב הרמב"ם:
ב. הָרוֹצֶה לַחֲזֹם עֲלֵי יָרָק לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ, לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר, לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָר אֶלָּא מִנְיָן. הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ וְרָאָה טֹעַן אַחֵר יָפֶה מִמֶּנּוּ, מֻתָּר לְהַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשָׁךְ:
ברטנורה (ב) לחזום. לכרות ולחתך ואין לו דומה במשנה: להקל ממשאו. שלא יכבד עליו: לא ישליך עד שיעשר. שמא ימצאם עם הארץ ויאכל אותם כשאינם מתוקנים, ונמצא נותן מכשול. והני מילי בירק הנאגד דאי בשלא נאגד אכתי לא אתחייב במעשר: הלוקח ירק מן השוק. ונטל אגודות ירק בידו ששומתן ידועה כך וכך אגודות בפרוטה, ולאחר שנטלן נמלך עליהן להחזירן למוכר: לא יחזיר עד שיעשר. ויתן לו דמי המעשר שהוא מפריש, דמכי אגבהינהו נעשו שלו ונתחייב עליהן לעשרן: שאינו מחוסר אלא מנין. האי מעושר הוי פירושא מחוסר, כלומר, כבר קנה אותם בהגבהה ולא היה מחוסר אלא למנותן, שכבר היה ידוע כך וכך אגודות בפרוטה: היה עומד ולוקח. ולא נטלם בידו ולא הגביהם: טוען אחר. משאוי אחר של ירקות:
ג. הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן, וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ, לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ, פָּטוּר. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי, לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּוַּדַּאי, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ:
ברטנורה (ג) לא יצניע עד שיעשר. דאסור להוציא מידו דבר שאינו מתוקן: שלא יאבדו. ולא נתכוין לזכות בהן: שאין אדם רשאי למכרו דמאי. כגון במדה דקה דאמרינן בפרקין דלעיל: לא ישלח לחבירו דמאי. בדקה, אבל שולח לו בגסה כיון שרשאי למוכרו בגסה: רבי יוסי מתיר בודאי. לשלוח לחברו ודאי אפילו בדקה: ובלבד שיודיענו. ומודה ר' יוסי שבדמאי אסור בדקה. ואין הלכה כר' יוסי:
ד. הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. לְטוֹחֵן נָכְרִי, דְּמַאי. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. אֵצֶל הַנָּכְרִי, כְּפֵרוֹתָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, דְּמַאי:
ברטנורה (ד) לטוחן כותי. לכותי שטוחן התבואה: הרי הן בחזקתן. דלא חשידי שמא החליפו אלו המתוקנים, באחרים שאינן מתוקנין: לטוחן נכרי דמאי. דנכרי חשוד להחליף. ולבתר דאשכחו יונה בראש הר גריזים לכותים שהיו עובדים אותה, כותי הרי הוא כנכרי: אצל הנכרי כפירותיו. ופירות של נכרי פטורים מן המעשר, ורישא מפני שדרך בני אדם להוליך קופות רבות של חטים ולהניחן אצל הטוחן, חיישינן שמא נתחלפה קופה זו בקופות אחרות של ישראל שהן דמאי, אבל פירות ליכא למימר שמא החליפן בפירות של ישראל, אלא שמא החליפן הנכרי בפירותיו, לפיכך הרי הן כפירותיו של נכרי. ורבי שמעון סבר דאף בפירות חיישינן שמא נתחלפו בבית הנכרי בפירות של ישראל אחר, שכשם שישראל זה הפקיד פירותיו ביד הנכרי, כך יש לחוש שמא ישראל אחר מן החשודים על המעשרות, הפקיד גם כן בידו, ונתחלפו אלו באלו. ואין הלכה כרבי שמעון:
ה. הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִין, אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָה בִּלְבָד:
ברטנורה (ה) לפונדקית. שומרת הפונדק, והולכי דרכים מתאכסנים אצלה: מעשר את שהוא נותן לה. דאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן: ואת שהוא נוטל ממנה. דאף על גב דעם הארץ אינו חשוד להחליף כדאמרן לעיל, הפונדקית חשודה להחליף שהיא מתכוונת לטובה ונותנת משלה שהוא יותר יפה לחבר, ואומרת בלבה ראוי שאאכיל משלי שהוא חם ויפה לחבר, ואני אטול את שלו הקר והגרוע: אין אנו אחראין לרמאים. כלומר, אין אחריות הרמאים עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר לפיכך אינו מעשר מה שהוא נותן לה, ואם תקחנו הפונדקית לעצמה ותאכלנו כשאינו מתוקן אין לחבר מזה כלום, ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל בלבד, ור' יוסי סבר, דלגזול היא מתכוונת, ואין הלכה כר' יוסי:
ו. הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית, שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה (לְהַחֲלִיף) לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית:
ברטנורה (ו) המתקלקל. פת או תבשיל שנתקלקל: אמר רבי יהודה. בירושלמי מפרש דקמייתא נמי מלתיה דרבי יהודה היא והכי קאמר מפני שהיא חשודה להחליף את המתקלקל דברי רבי יהודה, שרבי יהודה אומר רוצה היא בתקנת בתה וכו': בנותן לחמותו שביעית. בנותן לה לאפות ולבשל בשנה השביעית: שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית. דחמירא להו שביעית ואפילו אם יתקלקל לא תחליפנו בפירות שביעית. והלכה כרבי יהודה:
גמרא ברכות דף י"ב ע"א
אָמַר רַבָּה בַר חִינְנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר אֱמֶת וְיַצִיב שַׁחֲרִית וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה עַרְבִית לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ"ב) לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת וְאָמַר רַבָּה בַר חִינְנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הַמִּתְפַּלֵּל כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם אָמַר שְׁמוּאֵל מָאי טַעְמָא דְרַב דִּכְתִיב (שם קמ"ו) ה' זוֹקֵף כְּפוּפִים. מְתִיבֵי (מלאכי ב') וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא מִי כְתִיב בִּשְׁמִי מִפְּנֵי שְׁמִי כְּתִיב. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב. בַּר אוּרְיָאן תָּא וְאִימָא לָךְ מִילְתָא מְעַלְיָיתָא דַאָמַר אֲבוּךְ דְהָכִי אָמַר אֲבוּךְ כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם. רַב שֵׁשָׁת כִּי כָּרַע כָּרַע כְּחִזְרָא. כִּי קָא זָקִיף זָקִיף כְּחִוְיָא. וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינְנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אָדָם מִתְפַּלֵּל הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. חוּץ מֵעֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפֻּרִים שֶׁמִּתְפַּלֵּל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. וְרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אֲפִלּוּ אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ יָצָא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה') וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה אֵימָתַי וַיִּגְבָּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפֻּרִים וְקָאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. מָאי הֲוָה עֲלָהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף הָאֵל הַקָּדוֹשׁ וּמֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. רַבָּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט וְהִלְכְתָא כְּרַבָּה:
רש"י כל מי שלא אמר. ברכת אמת ויציב כמו שתקנוה וכן אמת ואמונה בערבית לא יצא: שנאמר להגיד בבקר חסדך. וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו הוא שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם. וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד עריצים לשום נפשנו בחיים ולהדריכנו על במות אויבינו כל אלה הנסים התדירים תמיד: כשהוא כורע. באבות ובהודאה כורע בברוך וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר את השם על שם ה' זוקף כפופים: נחת. לשון הכנעה: כחזרא. שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת: זקיף כחויא. בנחת ראשו תחלה ואחר כך גופו שלא תראה כריעתו עליו כמשוי: כחויא. כנחש הזה כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט: המלך הקדוש. לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם: המלך המשפט. כמו מלך המשפט כמו נושאי הארון הברית כמו ארון הברית וכו':
זוהר תצוה דף קע"ט ע"ב
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךְ וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי חִיָּיא מָאי שְׁנָא הָכָא וּבְכָל אֲתַר דִּכְתִיב וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ל') וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר. אֶלָּא כֹלָּא בְרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ לְאַכְלָלָא שְׁכִינְתָּא בַהֲדֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק נְהוֹרָא עִלָּאָה וּנְהוֹרָא תַתָּאָה כָלִיל כַּחֲדָא אִקְרֵי וְאַתָּה. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (נחמיה ט') וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְעַל דָּא לָא כְתִיב וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ. וְצִוִּיתָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְדִבַּרְתָּ אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא שַׁרְיָיא שִׁמְשָׁא בְסִיהֲרָא וְאִשְׁתַּתַּף כֹּלָּא כַּחֲדָא לְשַׁרְיָא עַל אוּמָנוּתָא דְעוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מֵהָכָא (שמות ל"ו) אֲשֶׁר נָתַן יְיָ חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מֵהַכָא וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. אֲשֶׁר מִלֵּאתִים מִבָּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו לְהַהוּא לִבָּא. מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה כְּמָה דְאַתְּ אָמֶר (ישעיה י"ח) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ רוּחַ חָכְמָה וְגוֹמֵר וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה דְשַׁרְיָיא שִׁמְשָׁא בְסִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא דְכֹלָּא וְעַל דָּא אִתְרְשִׁים כֹּלָּא בְכָל אֲתַר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אִי הָכִי הַנֵּי וְאַתָּה וְאַתָּה הֵיךְ מִתְיַישְּׁבָן בַּקְּרָאֵי. אָמַר לֵיהּ כֻּלְּהוּ מִתְיַישְּׁבָן נִינְהוּ. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ לְיַחֲדָא בַהֲדֵיהּ וּלְקָרְבָא בַהֲדֵיהּ רָזָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא כִדְקָא יָאוֹת וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ לָא אַתְיָין לְמֶעְבַּד עֲבִידְתָּא עַד דְּרוּחַ קוּדְשָׁא מְמַלְּלָא בְגַוַּיְיהוּ וְלָחַשׁ לוֹן בִּלְחִישׁוּ וּכְדֵין עַבְדֵי עֲבִידְתָּא:
תרגום הזוהר וְאַתָּה תְּצַוֶּה וְגוֹ' וְאַתָּה הַקְּרֵב וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי חִיָּא, מַה הַשִּׁנּוּי שֶׁבְּכָאן מִבְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁכָּתוּב, וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךְ. וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְאַתָּה תְצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאַתָּה קַח לְךְ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר. אֶלָּא הַכֹּל הוּא בְּסוֹד עֶלְיוֹן, כְּדֵי לִכְלל עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה. כִּי הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת אַתָּה, וּכְשֶׁכָּתוּב וְאַתָּה הַיְנוּ לִכְלל עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אוֹר הָעֶלְיוֹן, וְאוֹר הַתַּחְתּוֹן, כְּלוּלִים יַחַד כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וְעַל כֵּן לֹא כָּתוּב, וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךְ. וְצִוִּיתָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְדִבַּרְתָּ אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. מִשּׁוּם שֶׁבָּעֵת הַהוּא הָיָה שׁוֹרֶה הַשֶּׁמֶשׁ, בַּלְּבָנָה, וְנִשְׁתַּתֵּף הַכֹּל כְּאֶחָד, לִשְׁרוֹת עַל אוּמָנוּתָהּ שֶׁל הַמְּלָאכָה. וְעַל כֵּן כָּתוּב בָּהֶם וְאַתָּה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן נִשְׁמַע שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה שׁוֹרֶה עַל הָאוּמָנוּת שֶׁל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מִזֶּה שֶׁכָּתוּב, וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמָר אֲשֶׁר מִלֵּאתִים, לָשׁוֹן רַבִּים, אִם הוּא סוֹבֵב עַל חַכְמֵי לֵב, אֶלָּא אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו סוֹבֵב עַל לֵב הַהוּא, שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת לֵב. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וְגוֹ'. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, לְלַמֵּד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹרֶה בַּלְּבָנָה, הַנּוּקְבָא הַנִּקְרֵאת לֵב, בִּשְׁלֵמוּת הַכֹּל, וְעַל כֵּן נִתְרַשֵּׁם הַכֹּל, בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם וְאַתָּה, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, אִם כֵּן, אֵלּוּ, וְאַתָּה וְאַתָּה, אֵיךְ הֵם מִתְיַשְּׁבִים בְּהֶמְשֵׁךְ הַמִּקְרָאוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן כֻּלָּם הֵם מִתְיַשְּׁבִים, וְאַתָּה הַקְּרֵב אֵלֶיךְ, וְאַתָּה לְיַחֵד בּוֹ וּלְקָרֵב אֵלָיו סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְאַתָּה כָּרָאוּי. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה, וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם לֹא בָּאוּ לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, עַד שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר בָּהֶם, וְלָחַשׁ לָהֶם בַּחֲשָׁאי אֵיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאָז עָשׂוּ הַמְּלָאכָה.
הלכה פסוקה
הרמב"ם הל' ק"ש פרק ג'
א. צוֹאַת הָאָדָם וְצוֹאַת כְּלָבִים וַחֲזִירִים בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן עוֹרוֹת וְכָל צוֹאָה שֶׁרֵיחָהּ רַע כְּגוֹן אֵלּוּ אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן. וְכֵן כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם שֶׁל אָדָם אֲבָל מֵי רַגְלַיִם שֶׁל בְּהֵמָה קוֹרִין כְּנֶגְדָּן. קָטָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת דָּגָן בִּכְדֵי שֶׁיֹּאכַל הַגָּדוֹל כִּשְׁלשָׁה בֵּיצֵי דָגָן אֵין מַרְחִיקִין לֹא מִצוֹאָתוֹ וְלֹא מִמֵּי רַגְלָיו: ב. הָיְתָה צוֹאָה יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה יוֹתֵר מֵחֶרֶס עַד שֶׁאִם זוֹרְקָה תִתְפַּרֵק הֲרֵי הִיא כְּעָפַר וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ. מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בְּקַרְקַע אִם הָיוּ מַרְטִיבִין הֲרֵי אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן וְאִם לָאו מֻתָּר: ג. כַּמָּה יַרְחִיק אָדָם מִצוֹאָה וּמִמֵּי רַגְלַיִם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא אַרְבַּע אַמּוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהֵם מִלַּאֲחוֹרָיו אוֹ מִצִדָּיו. אֲבָל אִם הָיוּ כְּנֶגֶד פָּנָיו מַרְחִיק מֵהֶן עַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא:
מוסר
מספר שערי קדושה ח"ב שער ד'
הַקַּפְדָנוּת הוּא עָנָף מִן הַגַאֲוָה וּמִן הַכַּעַס וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָאן דְקַפִּיד קַפְּדִין לֵיהּ. וְאֵין מוֹחֲלִין לוֹ עֲוֹנוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז') נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם יְבַקֵשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁלֹּא יִכְעוֹס בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת (איכה ג') יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ וכו' (שם) יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה אַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב. וְכֵן כְּתִיב (ישעיה נ') גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וגו' כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז') נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע וגו' וְאָמְרוּ בְּחוּפַּת אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שְׁלשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר וּמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עַל מִדּוֹתָיו:
תצוה יום שני
תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
(ה) וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: וְאִנוּן יִסְבוּן יָת דַהֲבָא וְיָת תִּכְלָא וְיָת אַרְגְוָנָא וְיָת צְבַע זְהוֹרִי וְיָת בּוּצָא:
רש"י והם יקחו. אותם חכמי לב שיעשו הבגדים, יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת לעשות מהן את הבגדים:
(ו) וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב: וְיַעְבְּדוּן יָת אֵפוֹדָא דַהֲבָא תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא צְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר עוֹבַד אֳמָן:
רש"י ועשו את האפוד. אם באתי לפרש מעשה האפוד והחשן על סדר המקראות, הרי פרושן פרקים פרקים, וישגה הקורא בצרופן, לכך אני כותב מעשיהם כמות שהוא, למען ירוץ הקורא בו, ואחר כך אפרש על סדר המקראות. האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים, וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו, רחבו כמדת רוחב גבו של אדם ויותר ומגיע עד עקביו, והחשב מחבר בראשו על פני רחבו מעשה אורג, ומאריך לכאן ולכאן כדי להקיף ולחגור בו, והכתפות מחברות בחשב אחד לימין ואחד לשמאל, מרוחקות זו מזו שעור הבדלת כתפים, מאחורי הכהן לשני קצות רחבו של סינר, וכשזוקפן עומדות לו על שני כתפיו, והן כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד, ארכות כדי שעור לזקפן אצל צוארו מכאן ומכאן, ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט, ואבני השהם קבועות בהם, אחת על כתף ימין ואחת על כתף שמאל, והמשבצות נתונות בראשיהם לפני כתפיו, ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחשן בשני קצות רחבו העליון, אחת לימין ואחת לשמאל, ושני ראשי השרשרת [הימנית] תקועין במשבצות לימין, וכן שני ראשי השרשרת השמאלית תקועין במשבצות שבכתף שמאל, נמצא החושן תלוי במשבצות האפוד על לבו מלפניו. ועוד שתי טבעות בשני קצות החשן בתחתיתו וכנגדם שתי טבעות בשתי כתפות האפוד מלמטה בראשו התחתון המחבר בחשב, טבעות החשן אל מול טבעות האפוד שוכבים זה על זה ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחשן, שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד ולא יהא נד ונבדל, הולך וחוזר: זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר. חמשת מינים הללו שזורין בכל חוט וחוט היו מרדדין את הזהב כמין טסין דקין וקוצצין פתילים מהם, וטווין אותן חוט של זהב עם ששה חוטים של תכלת, וחוט של זהב עם ששה חוטין של ארגמן, וכן בתולעת שני, וכן בשש, שכל המינין חוטן כפול ששה, וחוט של זהב עם כל אחד ואחד, ואחר כך שוזר את כלם כאחד, נמצא חוטן כפול עשרים ושמונה. וכן מפורש במסכת יומא (עב א) , ולמד מן המקרא הזה (שמות לט ג) וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות, את פתילי הזהב, בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו' , למדנו שחוט של זהב שזור עם כל מין ומין: מעשה חשב. כבר פרשתי (שמות כו א) שהוא אריגת שתי קירות שאין צורות שני עבריה דומות זו לזו:
(ז) שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר: תַּרְתֵּין כַּתְפִּין מְלַפְּפָן יְהוֹן לֵהּ עַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי וְיִתְלָפַף:
רש"י שתי כתפות וגו' . הסינר מלמטה, וחשב האפוד היא החגורה וצמודה לו מלמעלה דגמת סינר הנשים, ומגבו של כהן היו מחברות בחשב. שתי חתכות כמין שתי רצועות רחבות, אחת כנגד כל כתף וכתף, וזוקפן על שתי כתפותיו עד שנקפלות לפניו כנגד החזה, ועל ידי חבורן לטבעות החשן נאחזין מלפניו כנגד לבו שאין נופלות, כמו שמפורש בענין, והיו זקופות והולכות כנגד כתפיו, ושתי אבני השהם קבועות בהן, אחת בכל אחת: אל שני קצותיו. אל רחבו של אפוד, שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן, וגבהו עד כנגד האצילים שקורין קודי"ש בלעז [מרפקים] שנאמר (יחזקאל מד יח) לא יחגרו ביזע, אין חוגרין במקום זיעה, לא למעלה מאציליהם ולא למטה ממתניהם, אלא כנגד אציליהם: וחבר. האפוד עם אותן שתי כתפות האפוד, יחבר אותם במחט למטה בחשב, ולא יארגם עמו, אלא אורגם לבדם ואחר כך מחברם:
(ח) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר: וְהֶמְיַן תִּקוּנֵי דִי עֲלוֹהִי כְּעוֹבָדוֹהִי מִנֵהּ יְהֵי דַהֲבָא תִּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר:
רש"י וחשב אפדתו. וחגור שעל ידו הוא מאפדו ומתקנהו לכהן ומקשטו: אשר עליו. למעלה בשפת הסינר, היא החגורה: כמעשהו. כאריגת הסינר מעשה חושב ומחמשת מינים, כך אריגת החשב מעשה חושב ומחמשת מינין: ממנו יהיה. עמו יהיה ארוג, ולא יארגנו לבד ויחברנו:
נביאים - יחזקאל - פרק מג
(טז) (והאראיל) וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו: וּמַדְבְּחָא תַּרְתָּא עֶסְרֵי אוּרְכָא בְּתַרְתָּא עֶסְרֵי פּוּתְיָא מְרַבַּע עַל אַרְבָּעָא סִטְרוֹהִי:
רש"י והאריאל שתים עשרה אורך . מקום המערכה היה עשרים וארבע על עשרים וארבע וזהו י"ב בי"ב : אל ארבעת רבעיו . שמאמצעיתו הוא מודד י"ב לכל רוח הרי כ"ד על כ"ד כך מפורש בזבחים וכן שנינו במסכת מדות המזבח היה ל"ב על ל"ב עלה אמה וכנס אמה זה היסוד נמצא ל' על ל' עלה חמש וכנס אמה זה הסובב נמצא כ"ח על כ"ח מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא עשרים ושש על עשרים ושש מקום הלוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה נמצא כ"ד על כ"ד מקום המערכה :
(יז) וְהָעֲזָרָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב אֶל אַרְבַּעַת רְבָעֶיהָ וְהַגְּבוּל סָבִיב אוֹתָהּ חֲצִי הָאַמָּה וְהַחֵיק לָהּ אַמָּה סָבִיב וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים: וּמִסִּמְתָא אַרְבַּע עֶסְרֵי אוּרְכָא בְּאַרְבַּע עֶסְרֵי פּוּתְיָא עַל אַרְבַּע סְטָרָהָא וְגַדְנָפָא מַקִּיף לַהּ סָחוֹר סְחוֹר פַּלְגוּת אַמְּתָא וְתַשְׁוִיתָא לַהּ אַמְּתָא סְחוֹר סְחוֹר וְדַרְגָן דְּסָלְקִין לַהּ מִתְפַּנָּן לִמְדִינָחָא:
רש"י והעזרה ארבע עשרה אורך . גג המזבח עם מקום הקרנות ועם מקום רגלי הכהנים כ"ח על כ"ח וי"ד האמורים כאן מאמצעיתו מודד כמו שמפורש על ארבעת רבעיה : והגבול סביב אותה . י"ת וגדנפא ורבותינו פרשוהו על הקרנות : חצי האמה . מאמצעיתו מודד נמצא אמה על אמה : והחיק לה אמה . זו כניסת היסוד : ומעלתהו פנות קדים . וכבש שעולים בו היה בדרום כדי שיהא העולה בו פונה למזרח שכל הפינות היו דרך ימין וכשאתה נותן הכבש בדרום העולה בו ופונה דרך ימין פונה למזרח :
(יח) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אֵלֶּה חֻקּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הֵעָשׂוֹתוֹ לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וְלִזְרֹק עָלָיו דָּם: וַאֲמַר לִי בַּר אָדָם כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִלֵּין גְּזֵירָת מַדְבְּחָא בְּיוֹם אִתְעֲבְדוּתֵיהּ לַאֲסָקָא עֲלוֹהִי עֲלָתָא וּלְמִזְרָק עֲלוֹהִי דָּם נִכְסָת קוּדְשַׁיָּא: (יט) וְנָתַתָּה אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק הַקְּרֹבִים אֵלַי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה לְשָׁרְתֵנִי פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת: וְתִתֵּן לְכַהֲנַיָּא לֵיוָאֵי דִּי אִנּוּן מִזַּרְעָא דְּצָדוֹק דְּקָרִיבִין לְפוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְשַׁמָּשָׁא קָדֳמֵי תּוֹר בַּר תּוֹרֵי לְחַטָּאתָא:
רש"י הכהנים הלוים . אשר משבט לוי : מזרע צדוק . לפי שהיה ע"ג ששימש ראשון במקדש בימי שלמה נקראו על שמו :
כתובים - משלי - פרק יז
(כח) גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן: וְאַף שַׁטְיָא דְשָׁתֵק חַכִּימָא הוּא מִתְחַשֵּׁב וּדְכָלֵי שִּׂפְוָתֵיהּ מִתְבַּיֵן: יח (א) לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע: רִגְתָא בָּעֵי פָּהְיָה וּבְכָל מַלְכָנָא מִצְטְדֵי:
רש"י לתאוה יבקש נפרד . מי שהוא נפרד מהקב"ה שלא לשמור מצותיו לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף וסוף בכל תושיה יתגלע בין חכמים תגלה חרפתו , ורבותינו דרשוהו בלוט שנפרד מאברהם על תאות לבו שנאמר ( בראשית יג ) ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן כל המקרא הזה ע"ש ניאוף נאמר וסופו נתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לא יבא עמוני ומואבי ( דברים כג ) :
(ב) לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ: לָא צָבֵי סַכְלָא בְּסוּכְלְתָנָא אֶלָא בְּשַׁטְיוּתָא פָּחֵי לִבֵּיהּ:
רש"י כי אם בהתגלות לבו . כ"א בגלוי לבו הוא חפץ לגלות מה שבלבו . ( ג ) ועם קלון . תבוא חרפה מי שבוחר בקלון וניאוף חרפה היא לו :
(ג) בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה: כַּד אָתֵי רַשִׁיעָא בְּשַׁטְיוּתָא יֵיתֵי וּבְצַעֲרָא וּבְחִסוּדָא:
משנה שבת פרק כ
א. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת, אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב:
ברטנורה (א) רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת. שמסננים בה שמרי יין, ומותח את פיה לכל צד בעיגול ונעשה כאהל על חלל הכלי. ואע"ג דעביד אהל, שרי ביום טוב, דסבירא ליה לרבי אליעזר מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יום טוב מותר לעשותן ביום טוב. אבל בשבת [תולה] לכתחלה לא, אבל אם תלויה היא, נותנין לתוכה שמרים ומסננין, דאין דרך בורר בכך: אין תולין את המשמרת. דעביד אהל עראי ומחזי כמעשה חול: ואין נותנים לתלויה בשבת. דהוי תולדת בורר או מרקד. והלכה כחכמים:
ב. נוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַשְּׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצַלּוּ, וּמְסַנְּנִין אֶת הַיַּיִן בְּסוּדָרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית, וְנוֹתְנִין בֵּיצָה בִּמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל, וְעוֹשִׂין אֲנוּמְלִין בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּשַּׁבָּת, בְּכוֹס, בְּיוֹם טוֹב, בְּלָגִין, וּבַמּוֹעֵד, בְּחָבִית. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין:
ברטנורה (ב) נותנים מים. בשבת על גבי שמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום כדי שיצלו, שיהיו השמרים צלולים ויזוב כל יינם. פירוש אחר, על גבי שמרים שנשארו בחבית, וקולטין המים טעם היין, ומוציאין אותן בשבת ושותין אותן, ואין בזה משום בורר: את היין. מפני הקמחים לבנים שמתהוים בו: בסודרין. המיוחדין לכך, וליכא למיגזר דלמא סחיט להו, הואיל ועשויין למלאכה זו. והוא שלא יעשה בידו בסודר כמין גומא בפי הכלי כדי שירד היין במדרון, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול: ובכפיפה מצרית. סל העשוי מצורי הדקל. והוא שלא תהיה הכפיפה גבוהה מקרקעית הכלי התחתון טפח, שלא יעשה אהל עראי: ונותנין ביצה במסננת. שנתנו בה חרדל להסתנן, שרגילין ליתן ביצה טרופה בדברים העכורין והם מתלבנים ומזדככים על ידה: ינומולין. יין ודבש ופלפלין: בלגין. גדול מכוס וקטן מחבית: הכל לפי האורחים. אם יש לו אורחין מרובין עושה הרבה בין בשבת בין ביום טוב בין במועד. והלכה כתנא קמא שעושין ינומולין בשבת כפי מה שהן רוצים:
ג. אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַחֹמֶץ. וְאֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה. אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה, וְלֹא יִתְּנֶנּוּ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּרִד הַמּוֹץ, אֲבָל נוֹטֵל הוּא בַכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס:
ברטנורה (ג) חלתית. כך שמה בערבי, והיא חמה ונוהגין לאכלה במקומות הקרים. ואין שורין אותה בשבת, דמיחזי כמעשה חול: את הכרשינין. מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן, שהפסולת צף למעלה: ולא שפין אותן. ביד להשיר פסולתן, דהוה ליה בורר: אבל נותן בתוך הכברה. ואע"פ שפסולתן נופל לפעמים דרך נקבי הכברה ונמצא מתברר מאליו: התבן. שהיו עושים מן הקש שמחתכין אותן במוריגים ונעשה כל זנב השבלים תבן: מוץ. הוא מזקן השבולת העליון ואינו ראוי למאכל בהמה וכוברין אותו בכברה שיפול המוץ: אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס. ואע"פ שהמוץ נופל מאליו, דדבר שאינו מתכוין מותר כרבי שמעון:
ד. גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפְּטָם, וּמְסַלְּקִין לַצְדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה זוֹ בַּשַּׁבָּת:
ברטנורה (ד) גורפין. בשבת אבוס שלפני השור שמפטמים אותו, שלא יתערב העפרורית שבאבוס בתבן ובשעורים שנותנים לפניו ויקוץ במאכלו. ומסלקין תבן שלפניו לצדדים כשהוא רב, כדי שלא ידרסנו ברגליו ויתלכלך ברעי: וחכמים אוסרים. אתרוייהו קאי, אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו לא יסלקנו לצדדים. ולא נחלקו רבי דוסא וחכמים אלא באבוס של כלי, אבל באבוס של קרקע הכל מודים שאין גורפים, דלמא אתי לאשוויי גומות. ורבנן גזרו אבוס של כלי אטו אבוס של קרקע. והלכה כחכמים: נוטלים מלפני בהמה זו ונותנים לפני זו. ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוי, אלא ודאי חזי, דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חברתה. ודוקא מלפני החמור ונותנים לפני השור וכיוצא בזה, אבל לא מלפני השור ונותנים לפני החמור, שמאכל השור מאוס ברירין היוצאים מפיו ואין החמור אוכל ממנו:
ה. הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, לֹא יְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ, אֶלָּא מְנַעְנְעוֹ בְגוּפוֹ. וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין, מְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ. מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, מַתִּירִין, אֲבָל לֹא כוֹבְשִׁין, וְשֶׁל כּוֹבְסִין, לֹא יִגַּע בּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה מֻתָּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַתִּיר אֶת כֻּלּוֹ וְשׁוֹמְטוֹ:
ברטנורה (ה) הקש שעל המטה. סתמא להסקה ומוקצה הוא, ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא רך וצף לשכב עליו: לא ינענעו בידו. דמוקצה הוא: אבל מנענעו בגופו. בכתפיו, דטלטול מן הצד הוא ולאו שמיה טלטול: או שהיה עליו כר או סדין. דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה, מעתה תורת כלי עליו: מכבש. שני לוחות שמשימין ביניהם הבגדים לאחר כביסתן ומהדקין הלוח העליון על הבגדים המונחים בלוח התחתון כדי שיהא קיפולן נאה: מתירין. דהיינו לצורך שבת ליטול את הבגדים: אבל לא כובשים. דהיינו צורך חול: ושל כובסים לא יגע בו. מפני שהוא עשוי לתקן בגדים ומהדק טפי והתרתו דומה לסתירה. ואין הלכה כרבי יהודה:
גמרא שבת דף ק"מ ע"ב
אָמַר רַב קְטִינָא הָעוֹמֶד בְּאֶמְצַע הַמִּטָּה כְּאִלּוּ עוֹמֵד בִּכְרֵיסָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְאָמַר רַב חַסְדָּא בַּר בֵּי רַב דְּלֹא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָא לֹא לֵיכוֹל יַרְקָא מִשּׁוּם דְגָרִיר. וְאָמַר רַב חַסְדָּא אֲנָא לֹא בַעֲנִיּוּתִי אַכְלִי יַרְקָא וְלֹא בַעֲתִירוּתִי אַכְלִי יַרְקָא. בַּעֲנִיּוּתִי מִשּׁוּם דְגָרִיר. בַּעֲתִירוּתִי דַאֲמֵינָא הֵיכָא דְעַיֵּיל יַרְקָא לֵיעוֹל בִּשְׂרָא וְכַוְורֵי. וְאָמַר רַב חַסְדָּא הַאי מָאן דְאֶפְשַׁר לֵיהּ לְמֵיכַל נַהֲמָא דְשַׂעֲרֵי וְאָכִיל דְּחִיטֵי קָעָבַר מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית. וְאָמַר רַב פַּפָּא הַאי מָאן דְּאֶפְשַׁר לְמִשְׁתֵּי שִׁיכְרָא וְשָׁתֵי חַמְרָא עָבַד מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית. וְלָאו מִילְתָא הִיא בַּל תַּשְׁחִית דְּגוּפָא עָדִיף. וְאָמַר רַב חַסְדָּא בַּר בֵּי רַב דְזַבִּין אוּמְצָא לִיזְבִין אוּנְקָא דְאִית בֵּיהּ תְּלָתָא מִינֵי בִשְׂרָא. וְאָמַר רַב חַסְדָּא בַּר בֵּי רַב לֹא לֵיתֵיב אֲצִפְתָּא חַדְתָּא דִּמְכַלְיָא מָאנֵיהּ. וְאָמַר רַב חַסְדָּא בַּר בֵּי רַב לֹא יְשַׁדֵּר מָאנֵיהּ לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ לְחַוָּרֵיהּ לֵיהּ דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא דִּילְמָא חָזֵי בֵיהּ מִידִי וְאָתֵי לְמִגְנְיֵא. אָמַר לְהוּ רַב חַסְדָּא לִבְנָתֵיהּ תֵּיהֵוָין צְנִיעֲתָן בְּאַפֵּי גַבְרַיְיכוּ לָא תֵיכְלוּן נַהֲמָא בְּאַפֵּי גַבְרַיְיכוּ. לָא תֵיכְלוּן יַרְקָא בְּלֵילְיָא. לָא תֵיכְלוּן תַּמְרֵי בְּלֵילְיָא וְלָא תִשְׁתּוּן שִׁיכְרָא בְּלֵילְיָא. וְלָא תְפַנּוּן הֵיכָא דִמְפַנֵּי גַבְרַיְיכוּ. וְכִי קָא קָארֵי אֵינִישׁ אַבָּבָא לָא תֵימְרוּן מַנּוֹ אֶלָּא מַנִּי:
רש"י באמצע המטה. שאיש ואשתו רגילין בה לישון: כאלו עומד וכו'. דמהרהר: לא יכול ירקא. ירק חי כרישין צירפו"ל ושחליים: משום דגריר. ליבא ומאכילו לחם הרבה ואין לו: אונקא. צואר: תלתא מיני בשרא. יטעום בו ג' מיני מטעמים שמן וכחוש וגיד הצואר: אציפתא חדתא. מחצלת חדשה של גמי לח ולחלוחית הגמי מבלה הבגדי': לאושפיזיה. לפונדקי' שלו לא ישלח חלוקו ללבן: דילמא חזיא בהו. קרי ומגני עליה: לא תיכלון נהמא באפי גברייכו. פעמים תאכלו הרבה ותתגנו עליו: לא תיכלון ירקא בלילא. מפני ריח הפה: שיכרא ותמרי משלשלין ומביאין לידי הפחה: היכא דמפנו גברייכו. בגילוי בפניהם בשדות ואפילו שלא בפניהם שמכיר מקומו ומקומכם ונמאסתם לו בזוכרו: לא תמרון מנו. מנו הוא לשון זכר לא תרגילו לשונכם לדבר עם זכרים אלא מני מי היא:
זוהר תצוה דף קפ"א ע"א
וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לָא שִׁמֵּשׁ מֹשֶׁה (נ"א שִׁמְשָׁא) בְסִיהֲרָא עַד דְּאִתְכְלִיל בְּכָל סִטְרִין בְּרָזָא דְו' כְּמָה דְאוֹקִימְנָא, תָּא חָזֵי מַה כְּתִיב מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי. לְכַהֵן לִי לָא כְתִיב. אֶלָּא לְכַהֲנוֹ לִי לְשִׁמּוּשָׁא דִילֵיהּ לְשִׁמּוּשָׁא דְאָת דָּא לְשִׁמּוּשָׁא דִילֵיהּ וַדָּאי. לִי דָא אָת ה' לְאַעֲלָא וּלְשַׁמְּשָׁא ו' בְּה' לְמֶהֱוֵי כֹלָּא חָד. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּעָאלוּ וְנַפְקוּ וְיַדְעֵי בְּרָזֵי דְאָרְחֵי דְאוֹרַיְתָא לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט. מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲמָאי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כֹלָּא לָא אִתְקְרִיב לְמֶהֱוֵי חָד כִּדְקָא יָאוּת אֶלָּא מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דְּהָא בְנֵי יִשְׂרָאֵל קַיְימִין לְתַתָּא לְאַפְתְּחָא אָרְחִין וּלְאַנְהָרָא שְׁבִילִין וּלְאַדְלָקָא בוּצִינִין וּלְקָרְבָא כֹלָּא מִתַּתָּא לְעֵילָא לְמֶהֱוֵי כֹלָּא חָד וּבְגִינֵי כָךְ כְּתִיב (דברים ד') וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיָי וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן כֹּלָּא אִיהוּ קְרִיבָה לְמָאן דְּיָדַע לְיַחֲדָא יְחוּדָא וּלְמִפְלַח לְמָארֵיהּ דְּהָא בְּזִמְנָא דְאִשְׁתְּכַח קָרְבָּנָא כִּדְקָא יָאוּת כְּדֵין אִתְקְרִיב כֹּלָּא כַחֲדָא וּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין אִשְׁתְּכַח בְּעַלְמָא בְּבֵי מַקְדְּשָׁא וְאִתְכַּפְיָיא וְאִתְכַּסְיָיא סִטְרָא אַחֲרָא וְשָׁלִיט סִטְרָא דִקְדוּשָׁה בִּנְהִירוּ וְחִידוּ. וְכַד קָרְבְּנָא לָא אִשְׁתְּכַח כִּדְקָא יָאוּת אוֹ יִחוּדָא לָא הֲוֵי כִדְקָא יָאוּת כְּדֵין אַנְפִּין עֲצִיבִין וּנְהִירוּ לָא אִשְׁתְּכַח וְאִתְכַּסְיָיא סִיהֲרָא וְשַׁלְטָא סִטְרָא אַחֲרָא בְּעַלְמָא. (נ"א דְּלָא אִתְחֲרָב בֵּי מַקְדְּשָׁא אֶלָּא) בְגִין דְּלָא אִית מָאן דְיָדַע לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כִּדְקָא יָאוּת אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא נַסֵי לְאִיּוֹב וְלָא אָתָא עִמֵּיהּ בְּנִסְיוֹנָא דִשְׁאַר צַדִּיקַיָיא דְּהָא לָא כְתִיב בֵּיהּ וְהָאֱלֹהִים נִסָה אֶת אִיּוֹב כְּמָה דִכְתִיב בְּאַבְרָהָם וְהָאֱלֹהִים נִסָה אֶת אַבְרָהָם דְּאִיהוּ בִּידֵיהּ אַקְרִיב לִבְרֵיהּ יְחִידָאֵי לְגַבֵּיהּ. וְאִיּוֹב לָא יָהַב לֵיהּ וְלָא מָסַר לֵיהּ כְּלוּם וְלָא אִתְמַר לֵיהּ. אֲבָל אִתְמְסַר בִּידָא דִמְקַטְרְגָא בְדִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאִיהוּ אִתְעַר לְהַהוּא מְקַטְרְגָא לְגַבֵּיהּ מַה דְּאִיהוּ לָא בָעָא דְּהָא בְכָל זִמְנָא אָתֵי הַהוּא מְקַטְרְגָא לְאַתְעֲרָא עַל בְּנֵי נָשָׁא. וְהָכָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַתְעַר לְגַבֵּיהּ דִּכְתִיב (איוב א') הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב. אֲבָל רָזָא עֲמִיקָא אִיהוּ:
תרגום הזוהר וְאַתָּה הַקְּרֵב אֵלֶיךְ וְכוּ'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא שִׁמֵּשׁ מֹשֶה, שֶׁהוּא הַשֶּׁמֶשׁ, בַּלְּבָנָה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, עַד שֶׁנִּכְלָל בְּכָל הַצְדָדִים בְּסוֹד אוֹת ו', כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, בֹּא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי. לְכַהֵן לִי לֹא כָּתוּב, אֶלָּא לְכַהֲנוֹ לִי, עִם ו' יְתֵרָה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְשִׁמּוּשׁ שֶׁלּוֹ, לְשִׁמּוּשׁ שֶׁל אוֹת הַו' הַזּוֹ, לְשִׁמּוּשׁ שֶׁלּוֹ וַדַּאי, וְדוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁהָיָה כָּתוּב, לְכַהֵן ו', אֶל, לִי שֶׁהוּא אוֹת ה', לְהַכְנִיס וּלְשַׁמֵּשׁ הַו' בְּה' שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל אֶחָד. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּכְנְסוּ בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְיָצְאוּ, וְיוֹדְעִים בְּסוֹדוֹת דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה, לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת. מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוֹאֵל, לָמָּה מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הַכֹּל אֵינוֹ נִקְרָא אֶחָד לִהְיוֹת אֶחָד כָּרָאוּי, אֶלָּא מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לְמַטָּה לִפְתֹּחַ דְּרָכִים וּלְהָאִיר שְׁבִילִים וּלְהַדְּלִיק הַנֵּרוֹת, וּלְקָרֵב הַכֹּל מִמַּטָּה לְמַעְלָה, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל אֶחָד. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' וְגוֹ'. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךְ וְגוֹ', אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הַכֹּל הוּא נִקְרָב עַל יְדֵי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְיַחֵד הַיִּחוּד וְלַעֲבֹד לַאֲדוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי בִּזְמָן שֶׁנִּמְצָא הַקָּרְבָּן כָּרָאוּי, אָז נִתְקָרֵב הַכֹּל יַחַד, וְהֶאָרַת הַפָּנִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִמְצָא בָּעוֹלָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא נִכְנָע וְנִסְתָּר, וְצַד הַקְּדֻשָּׁה שׁוֹלֵט בְּאוֹרָה וְשִׂמְחָה. וּכְשֶׁהַקָּרְבָּן לֹא נִמְצָא כָּרָאוּי, אוֹ הַיִּחוּד לֹא הָיָה כָּרָאוּי, אָז הַפָּנִים עֲצוּבוֹת וְאוֹר אֵינוֹ נִמְצָא, וְהַלְּבָנָה, נִסְתֶּרֶת, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְיַחֵד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִסָּה אֶת אִיּוֹב, וְלֹא בָּא עִמּוֹ בְּנִסָּיוֹן, כְּנִסָּיוֹן שְׁאָר הַצַדִּיקִים, שֶׁהֲרֵי לֹא כָּתוּב בּוֹ, וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אִיּוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם, וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּיָדוֹ הִקְרִיב בֶּן יְחִידוֹ אֵלָיו, וְאִיּוֹב לֹא נָתַן לוֹ, וְלֹא מָסַר לוֹ כְּלוּם, וְלֹא נֶאֱמָר לוֹ שֶׁיִּתֵּן, אֲבָל נִמְסָר בְּיַד הַמְּקַטְרֵג בְּדִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא עוֹרֵר עָלָיו אֶת הַמְּקַטְרֵג, מַה שֶּׁהוּא לֹא בִּקֵּשׁ. כִּי תָּמִיד בָּא הַמְּקַטְרֵג לְהִתְעוֹרֵר עַל בְּנֵי אָדָם, וְכָאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹרֵר אֶת הַמְּקַטְרֵג עָלָיו, שֶׁכָּתוּב, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךְ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב. אֲבָל סוֹד עָמֹק הוּא.
הלכה פסוקה
הרמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב'
א. אִם הָיָה מָקוֹם גָּבוֹהַּ מֵהֶן (מִצוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם) עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ נָמוּךְ מֵהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים יוֹשֵׁב בְּצַד הַמָּקוֹם וְקוֹרֵא שֶׁהֲרֵי נִפְסַק בֵּינֵיהֶן וְהוּא שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ רֵיחַ רָע. וְכֵן אִם כָּפָה כְּלִי עַל הַצוֹאָה אוֹ עַל מֵימֵי רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עִמּוֹ בַּבַּית הֲרֵי אֵלּוּ כִּקְבוּרִין וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן: ב. הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַצוֹאָה מְחִיצָה שֶׁל זְכוּכִית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ מֵאַחֲרֵי הַזְּכוּכִית מֻתָּר לִקְרוֹת בְּצִדָּהּ. נָתַן רְבִיעִית מַיִם לְתוֹךְ מֵי רַגְלַיִם שֶׁל פַּעַם אַחַת מֻתָּר לִקְרוֹת עִמָּהֶן בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת:
מוסר
מספר שערי קדושה ח"ב שער ד'
שָׁאַל רִבִּי עֲקִיבָא לְרִבִּי נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים. אָמַר לוֹ מִיָּמַי לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַב הוּנָא בַּר יְהוֹשֻׁעַ חָלַשׁ וכו' וְאָמְרוּ לוֹ מָאי חָזִיתָ אָמַר לְהוּ הָכִי אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוֹאִיל וְלֹא מוֹקֵי בְמִלְתָא לָא תְקִימוּ בַּהֲדֵיהּ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז') נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע וכו'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַב נַחְמָן חָפַר תֵּל אֶחָד וְהָיָה רַב אַחָא בַּר יֹאשִׁיָה קָבוּר שָׁם וְרָאָהוּ קַיָּים בְּעַצְמוֹתָיו אָמַר לֵיהּ מָאי הָאי אָמַר לֵיהּ מִיָּמַי לֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי וְלֹא תָּפַסְתִּי בְּלִבִּי קִנְאַת חֲבֵירַי וכו' שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י"ד) וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁיָרַד לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְלֹא נֶעֱנֶה וכו' וְיָרַד רִבִּי עֲקִיבָא וְנֶעֱנֶה וְיָצְאתַ בַּת קוֹל וְאָמְרָה מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו:
תצוה יום שלישי
תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְתִסַב יָת תַּרְתֵּין אַבְנֵי בוּרְלָא וְתִגְלוֹף עֲלֵיהֶן שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (י) שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם: שִׁתָּא מִשְׁמָהָתְהוֹן עַל אַבְנָא חֲדָא וְיָת שְׁמָהַת שִׁתָּא דְאִשְׁתָּאָרוּ עַל אַבְנָא תִנְיֵתָא כְּתוּלְדָתְהוֹן:
רש"י כתולדתם. כסדר שנלדו ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי, על האחת, ועל השניה גד אשר יששכר זבולן יוסף בנימין מלא, שכן הוא כתוב במקום תולדתו, עשרים וחמש אותיות בכל אחת ואחת:
(יא) מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם: עוֹבַד אֳמָן אֶבֶן טָבָא כְּתַב מְפָרַשׁ כִּגְלֹף דְעִזְקָא תִגְלוֹף יָת תַּרְתֵּין אַבְנַיָא עַל שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְשַׁקְעָן מְרַמְצָן דִדְהַב תַּעְבֵּד יָתְהוֹן:
רש"י מעשה חרש אבן. מעשה אמן של אבנים. חרש זה דבוק הוא לתבה שלאחריו, ולפיכך הוא נקוד פתח בסופו, וכן (ישעיה מד יג) חרש עצים נטה קו, חרש של עצים. וכן (ישעיה מד יב) חרש ברזל מעצד, כל אלה דבוקים ופתוחים: פתוחי חתם. כתרגומו כתב מפרש כגלף דעזקא, חרוצות האותיות בתוכן, כמו שחורצין חותמי טבעות שהם לחתום אגרות, כתב נכר ומפרש: על שמות. כמו בשמות: מסבת משבצות. מוקפות האבנים במשבצות זהב, שעושה מושב האבן בזהב כמין גומא למדת האבן ומשקיעה במשבצות, נמצאת המשבצת סובבת את האבן סביב, ומחבר המשבצות בכתפות האפוד:
(יב) וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן: וּתְשַׁוִּי יָת תַּרְתֵּין אַבְנַיָא עַל כִּתְפֵּי אֵפוֹדָא אַבְנֵי דָכְרָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטּוֹל אַהֲרֹן יָת שְׁמָהָתְהוֹן קֳדָם יְיָ עַל תְּרֵין כִּתְפּוֹהִי לְדָכְרָנָא:
רש"י לזכרון. שיראה הקדוש ברוך הוא השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם:
(יג) שני וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב: וְתַעְבֵּד מְרַמְצָן דִדְהַב:
רש"י ועשית משבצות. מעוט משבצות שתים, ולא פרש לך עתה בפרשה זו אלא מקצת צרכן, ובפרשת החושן גומר לך פרושן: