אור ברסלב
חק לישראל - שמות פרשת כי תשא › כי תשא יום שלישי

חק לישראל - שמות

פרשת כי תשא · כי תשא יום שלישי

כי תשא יום שני

תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

(כא) וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם: וִיקַדְשׁוּן יְדֵיהוֹן וְרַגְלֵיהוֹן וְלָא יְמוּתוּן וּתְהֵי לְהוֹן קְיָם עָלָם לֵהּ וְלִבְנוֹהִי לְדָרֵיהוֹן:

רש"י ולא ימותו. לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים, שממיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל:

(כב) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם: וְאַתְּ סַב לָךְ בּוּסְמִין רֵישָׁא מֵירָא דַכְיָא מַתְקַל חֲמֵשׁ מְאָה וְקִנְמָן בֶּשֶׂם פַּלְגוּתֵהּ מַתְקַל מָאתָן וְחַמְשִׁין וּקְנֵה בוּסְמָא מַתְקַל מָאתָן וְחַמְשִׁין:

רש"י בשמים ראש. חשובים: וקנמן בשם. לפי שהקנמון קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הצרך לומר קנמן בשם, מן הטוב: מחציתו חמשים ומאתים. מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כלו חמש מאות, כמו שיעור מר דרור, אם כן, למה נאמר בו חצאין, גזרת הכתוב היא להביאו לחצאין, להרבות בו שתי הכרעות, שאין שוקלין עין בעין, וכך שנויה בכרתות (דף ה א) : וקנה בשם. קנה של בשם לפי שיש קנים שאינן של בשם, הצרך לומר בשם: חמשים ומאתים. סך משקל כלו:

(כד) וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין: וּקְצִיעֵתָא מַתְקַל חֲמֵשׁ מְאָה בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא וּמְשַׁח זֵיתָא מְלֵא הִינָא:

רש"י וקדה. שם שרש עשב, ובלשון חכמים קציעה: הין. שנים עשר לוגין, ונחלקו בו חכמי ישראל רבי מאיר אומר בו שלקו את העקרין. אמר לו רבי יהודה והלא לסוך את העקרין אינו ספק, אלא שראום במים, שלא יבלעו את השמן, ואחר כך הציף עליהם השמן עד שקלט הריח וקפחו לשמן מעל העקרין:

(כה) וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה: וְתַעְבֵּד יָתֵהּ מְשַׁח רְבוּת קוּדְשָׁא בּוֹסֶם מְבַסָם עוֹבַד בּוּסְמָנוּ מְשַׁח רְבוּת קוּדְשָׁא יְהֵא:

רש"י רקח מרקחת. רקח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעלה, והרי הוא כמו רקח, רגע, ואינו כמו (ישעיה נא טו) רגע הים, וכמו (ישעיה ו מב ה) רקע הארץ, שהטעם למטה, וכל דבר המעורב בחברו, עד שזה קופח מזה או ריח או טעם קרוי מרקחת: רקח מרקחת. רקח העשוי על ידי אמנות ותערובות: מעשה רוקח. שם האמן בדבר:

נביאים - מלכים א - פרק יח

(ל) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְהוָה הֶהָרוּס: וַאֲמַר אֵלִיָּהוּ לְכָל עַמָּא אִתְקָּרִיבוּ לְוָתִי וְקָרִיבוּ כָּל עַמָּא לְוָתֵיהּ וּבָנָא יָת מַדְבְּחָא דַּיְיָ דַּהֲוָה מְפַגֵּר:

רש"י וירפא את מזבח ה' ההרוס . בנה מזבח , והזכיר לישראל להיות מזבח ה' עולה על לבם ושגור בפיהם , שהיה הרוס ונפגר ובטל שמו והזכרתו מפי כל עשרת השבטים , כך שמעתי פשוטו . ומדרשו שמעתי , ששאול בנה מזבח בהר הכרמל , וזהו שאמר ( שמואל א טו יב ) : בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד , ולהלן ( בראשית לג כ ) הוא אומר : ויצב שם מזבח , ומלכי ישראל הרסו כל המזבחות והבמות שבארצם שנעשה לשם שמים , ובנה אליהו מזבח זה של שאול , שהיה הרוס :

(לא) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ: וְנָסִיב אֵלִיָּהוּ תַּרְתָּא עֲסָרֵי אֲבָנַיָּא לְמִנְיָן שִׁבְטֵי בְּנֵי יַעֲקֹב דִּי הֲוָה פִּתְגָמָא דַּיְיָ עִימֶּיהּ לְמֵימָר יִשְּׂרָאֵל יְהִי שְׁמָךְ:

רש"י אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך . למה נאמר כאן , לפי שביום שנגלתה שכינה על יעקב בבית אל וקראו ישראל , בו ביום אמר לו : גוי וקהל גוים יהיה ממך , עתידין בניך להקהל כשאר עמים , ולבנות מזבח להקטיר עליו בשעת איסור הבמות , ואני מתרצה בדבר , בבראשית רבה ( פב ה ) :

(לב) וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְהוָה וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ: וּבָנָא יָת אֲבָנַיָּא מַדְבְּחָא בִּשְׁמָא דַּיְיָ וַעֲבַד מַזִּיקָתָא כְּבֵית סָאתָא זַרְעָא סְחוֹר סְחוֹר לְמַדְבְּחָא:

רש"י תעלה . פושאד"ו בלעז : כבית סאתים . רחבו בית סאתים , מאה על חמשים , כחצר המשכן :

(לג) וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים: וְסִדֵּר יָת אָעַיָּא וְהֵדִים יָת תּוּרָא וְשַׁוִּי עַל אָעַיָּא: (לד) וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ: וַאֲמַר מַלּוּ אַרְבַּע כַּדִּין מַיָּא וַאֲרִיקוּ עַל עֹלָתָא וְעַל אָעַיָּא וַאֲמַר תְּנוּ וּתְנוּ וַאֲמַר תְּלִיתוּ וְתָלִיתוּ:

רש"י כדים מים . להגדיל את הנס : ויצקו . אלישע ( יצק ) על ידיו , ונעשו אצבעותיו כמעיינות ונתמלאה התעלה , הוא שנאמר ( מלכים ב ג יא ) : פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו , ונעשה נס במים על ידיו , ראוי הוא שיעשה הנס במים על ידיו ( אליהו רבה פרק יז ) :

כתובים - משלי - פרק יט

(ו) רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן: סַגִיעֵי דִמְשַׁמְשִׁין קֳדָם רַבָּא וְדִלְבִישִׁין יָהֵיב מוּהַבְתָּא:

רש"י רבים יחלו פני נדיב וכל הרע . הכל נעשים רעים : לאיש מתן . יש לפותרו בנותני צדקה ויש לפותרו במרביצי תורה :

(ז) כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ מְרַדֵּף אֲמָרִים (לא) לוֹ הֵמָּה: כֻּלְהוֹן רָחֲמוֹי דְמִסְכְּנָא סָנְיָן לֵיהּ וְאַף חַבְרוֹי רָחֲקִין מִנֵיהּ אִיכָּא דְטָרֵךְ בְּמִלוֹי לָא שְׁרִיר:

רש"י כל אחי רש . קרוביו : אף כי מרעהו רחקו . וכל שכן מרעיו ושושביניו ואוהביו : מרדף אמרים . לא המה . אומר פלוני ופלוני קרובי ופלוני ופלוני מרעי והכל דברי הבל , ויש לפותרו במי שהוא רש בתורה ובמעשים טובים : מרדף אמרים . לא המה . מחזר להורות הלכ' ולאו בידו , והמדרש פותרו ביוסף שהיה מוציא על אחיו דבה ואמר לאביו שהן חשודין על אבר מן החי לכך שנאוהו ונקרא רש לפי שהיה מוציא דבת שקר עליהם . ומחזר אחר אמרים לא המה . לו קרינן ומרדף אמרים להנאתו ולענין יוסף לו המה , כי עליו חזרו דבתו הוא היה אומר שהיו אוכלים אבר מן החי והכתוב מעיד עליהם אפילו בשעת הקלקלה היו שוחטין שעיר עזים שנאמר וישחטו שעיר עזים ( שם לו ) הוא אמר שהיו מזלזלין בבני השפחות לכך לעבד נמכר יוסף , הוא אמר שהיו נותנים עיניהם בבנות הארץ אמר הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב לכך ותשא אשת אדוניו וגו' ( שם לט ) ( בב"ר ) :

(ח) קֹנֶה לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא טוֹב: קָנֵי לִבָּא טָבָא רָחֵם נַפְשֵׁיהּ נָטֵר בְּיוּנָה מַשְׁכַּח טָבְתָא: (ט) עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד: סָהֲדָא דְשִׁקְרָא לָא נִזְדְּכָא וּדְמַוְעִי כַדְבוּתָא נֵאבַד: (י) לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים: לָא יָאֵי לְסַכְלָא פִנוֹקָא אַף לָא לְעַבְדָא דְנִשְׁתְּלַט בְּרַבְרְבָנִין:

רש"י לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד . ק"ו הוא שאין נאה שעבד ימשול בנדיבים :

משנה כתובות פרק ה

א. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, אִם רָצָה לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ מֵאָה מָנֶה, יוֹסִיף. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין, גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מִן הַנִּשּׂוּאִין, גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. מִן הָאֵרוּסִין, בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכָנְסָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁל מָאתַיִם וְהִיא כוֹתֶבֶת הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָנֶה, וּלְאַלְמָנָה מָנֶה וְהִיא כוֹתֶבֶת הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשִּׁים זוּז. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָנֶה, הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת:

ברטנורה (א) אף על פי. אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף. ולא אמרינן שאינו רשאי כדי שלא לבייש את מי שאין לו: שלא כתב לה. תוספת מדעתו, אלא על מנת לכונסה: והיא כותבת. אע"פ שלא נתקבלה מוחלת וכותבת שנתקבלה: ר' מאיר אומר כו'. והלכה כר"מ בגזירותיו:

ב. נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה, כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. וּלְאַלְמָנָה שְׁלשִׁים יוֹם. הַגִּיעַ זְמַן וְלֹא נִשְּׂאוּ, אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה:

ברטנורה (ב) נותנין לבתולה. זמן לכנסה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקידשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה: לפרנס עצמה. בתכשיטיה י"ב חודש, דכתיב (בראשית כ"ד) תשב הנערה אתנו ימים, ומאי ימים, שנה, דכתיב (ויקרא כ"ד) ימים תהיה גאולתו: לפרנס עצמו. בצרכי סעודה וחופה: ולאלמנה שלשים יום. שאינה טורחת כ"כ בתכשיטיה שכבר יש בידה: ולא נשאו. שהבעלים מעכבים. ואיידי דתנא רישא בדידהי תנא סיפא נמי בדידהי: ואוכלת בתרומה. ואם כהן הוא והיא ישראלית שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה, דכתיב (שם כ"ב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, והאי קנין כספו הוא, אלא דרבנן גזור על בת ישראל המאורסת לכהן שלא תאכל בתרומה גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה, וכשהגיע הזמן ולא נישאת שאוכלת משלו אינה אוכלת בבית אביה אלא בעלה כהן מייחד לה מקום ומאכילה שם וליכא למגזר תו שמא תשקה מכוס של תרומה לאחיה ולאחיותיה: נותנים לה הכל תרומה. אם ירצה. וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין: ר' עקיבא אומר מחצה חולין. לאכול בימי טומאתה:

ג. הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם, וַאֲפִלּוּ כֻּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל, חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם, אוֹ כֻלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם, חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל, אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ, אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה:

ברטנורה (ג) היבם אינו מאכיל בתרומה. בעודה שומרת יבם, דכתיב (ויקרא כ"ב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, והאי קנין אחיו הוא: עשתה ששה חדשים בפני הבעל. מהנך י"ב חודש הקבועים לה משתבעה הבעל: או אפילו כולן בפני הבעל ואחד בפני היבם. אף על גב דרובא בפני הבעל, סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו. והוא הדין נמי אם נתחייב בחייו לא אכלה משמת, דקנין כספו פקע, אלא דאי כולם בפני הבעל הוא אכלה מיהא בחייו: או כולן בפני היבם. ואצ"ל אם היו כולן בפני היבם: זו משנה ראשונה. דמשהגיע זמן אוכלת בתרומה: אין האשה אוכלת. דחיישינן שמא ימצא בה מום ונמצאת זרה למפרע שהיה מקחו מקח טעות. ולמשנה ראשונה שמא ימצא בה מום לא חיישינן, וליכא למיחש נמי שמא תשקה לאחיה ולאחיותיה דהא מייחד לה דוכתא, הילכך שרי לה לאכול בתרומה משהגיע זמן:

ד. הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂי יְדֵי אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. הַמּוֹתָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַנְדְּלָר אוֹמֵר, חֻלִּין:

ברטנורה (ד) הרי זו עושה ואוכלת. שתקנו מזונות תחת מעשה ידיה, לפיכך עושה ואוכלת לדברי הכל: המותר. הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה יותר על הראוי למזונותיה, ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן: ר' מאיר אומר הקדש. דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ואין כן הלכה, אלא הלכה כר' יוחנן בן הסנדלר דאמר חולין, שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:

ה. אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת, מְבַשֶּׁלֶת, וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, מַצַעַת (לוֹ) הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַצֶמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת, לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם, אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מְנִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלשׁ, אֵינָהּ מַצַעַת (לוֹ) הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶמֶר. אַרְבַּע, יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֶּדְרָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת, כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶמֶר, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעְמוּם:

ברטנורה (ה) טוחנת. ברחים של יד שהם קטנים. ואם רחים גדולים הם, מכינה כל צרכי הטחינה, כגון נותנתו באפרכסת וקולטת הקמח: הכניסה לו שפחה אחת. מעות או נכסים כדי לקנות בהם שפחה אחת: יושבת בקתדרא. על כסא מנוחה ואינה הולכת בשליחותו לכאן ולכאן ואעפ"כ מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו שמלאכות אלו אין משתמשים בהם באשה אלא באשתו בלבד: שעמום. בהלה. תרגום ובתמהון לבב (דברים כ"ח) ובשעמימות לבא. ופלוגתייהו דר' אליעזר ורבן שמעון בן גמליאל הוי באשה שאינה בטלה אלא משחקת במיני הצחוק דלידי זמה איכא, לידי שעמום ליכא, שאין שעמום אלא ביושב ותוהה ובטל לגמרי. והלכה כר' אליעזר:

ו. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שַׁבָּת אֶחָת. הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, שְׁלשִׁים יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, שַׁבָּת אֶחָת. הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה, הַטַּיָּלִין, בְּכָל יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת. הַחַמָּרִים, אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. הַסַפָּנִים, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

ברטנורה (ו) המדיר את אשתו מתשמיש המטה. כגון שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי. אבל הנאת תשמישי אסור עליך, לא מתסרא, דהא משועבד לה, דכתיב (שמות כ"א) ועונתה לא יגרע: ב"ש אומרים שתי שבתות. אם הדירה שתי שבתות תמתין, שכן מצינו ביולדת נקבה שטמאה שבועים: וב"ה אומרים שבת אחת. שכן מצינו בנדה שטמאה שבעה. וגמרינן מידי דשכיח, הכעס שכועס אדם על אשתו ומדירה דהוא מידי דשכיח, מנדה שהוא מידי דשכיח. לאפוקי לידה דלא שכיח כולי האי. וב"ש סברי גמרינן מידי דהוא גרם לה, נדר האיש שהוא גורם לה לשהות, מלידה שעל ידו באה לה. לאפוקי נדה דממילא קאתי לה. ויותר על שבת אחת לבית הלל או שתי שבתות לבית שמאי יוציא ויתן כתובה, ואפילו היה גמל שעונתו לשלשים יום או ספן שעונתו לששה חדשים: תלמידים וכו' שלשים יום. ומתניתין ר' אליעזר היא. ופליגי רבנן עליה ואומרים אפילו שתים ושלש שנים, והלכה כחכמים: הטיילים. שאין להם מלאכה ולא סחורה: החמרים. שיוצאים לכפרים להביא תבואה: הגמלים. מביאין חבילות על הגמלים ממקום רחוק: הספנים. המפרשים לים הגדול. ומי שהיה בתחלתו בעל אומנות שעונתו קרובה ובקש ליעשות בעל אומנות שעונתו רחוקה אשתו מעכבת עליו, חוץ מתלמוד תורה, שאין האשה יכולה לעכב על בעלה שהיה טייל או פועל שלא ייעשה תלמיד חכם:

ז. הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ, פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ שִׁבְעָה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעָה טַרְפְּעִיקִין. עַד מָתַי הוּא פוֹחֵת, עַד כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ, שֶׁמָא תִּפּוֹל לָהּ יְרֻשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, גּוֹבֶה הֵימֶנָּה. וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ, מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתֻבָּתָהּ שְׁלשָׁה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלשָׁה טַרְפְּעִיקִין:

ברטנורה (ז) המורדת. מתשמיש. אבל ממלאכה כופין אותה לעשות מלאכה ולא דיינינן לה כמורדת: טרפעיקין. כל טרפעיק הוא משקל ארבעים ושמונה שעורות של כסף צרוף, כמשקל שלשה דרכמונים שקורין בערבי דראה"ם שכל דרכמון שש עשרה שעורות בינוניות של כסף: עד כנגד כתובתה. ואח"כ נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה. אבל אינו משהה אותה כדי לפחות על הנכסים שנפלו לה מבית אביה ולהפסידם ממנה: מוסיפין על כתובתה שלשה דינרים. משום דצערא דגברא קשה כשהוא נמנע מן התשמיש יותר מצערא דאתתא, לפיכך כשהיא מורדת ומצערתו פוחתין לה שבעה דינרין, וכשהוא מורד ומצערה אין מוסיפין לה אלא ג' דינרים. והיכא דמורדת אמרינן בגמרא חזרו ונמנו שיהיו מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואומר פלונית מרדה בבעלה ושולחין לה מבית דין הוי יודעת שאפילו כתובתיך מאה מנה הפסדת את כולן, אחת ארוסה ואחת נשואה ואפילו נדה ואפילו חולה ואפילו שומרת יבם. וקודם הכרזה מודיעים לה שרוצים להכריז עליה, ואחר הכרזה מודיעין אותה שכבר שלמה ההכרזה, ואם עמדה במרדה תצא בלא כתובה:

ח. הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ, לֹא יִפְחוֹת לָהּ מִשְּׁנֵי קַבִּין חִטִּין, אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּין שְׂעוֹרִים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא פָסַק (לָהּ) שְׂעוֹרִים, אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיָה סָמוּךְ לֶאֱדוֹם. וְנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית וַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן, וְקַב גְּרוֹגְרוֹת, אוֹ מָנֶה דְבֵלָה. וְאִם אֵין לוֹ, פּוֹסֵק לְעֻמָּתָן פֵּרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר. וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, מַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת. וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ, וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד, וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ, לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלֹא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהִיא מִתְכַּסָה בִּבְלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה, וְהַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ:

ברטנורה (ח) המשרה את אשתו על ידי שליש. שנותן מזונותיה על ידי אפוטרופוס ואינה אוכלת עמו. תרגום ויכרה להם כרה גדולה (מלכים ב' ו'), שירותא: לא יפחות לה. בשבוע: לא פסק לה שעורים. כפלים מן החטים, אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום ששם השעורים רעות ביותר: דבילה. תאנים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל ולא במדה: מפץ. רך ממחצלת: כיפה. צעיף אחד: ומנעלים ממועד למועד. מנעלים חדשים לכל שלש רגלים: חדשים. קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים, ויפים לה בימות הגשמים: והשחקים שלה. אף כשיקנה לה חדשים, מפני שמתכסה בהן בימי נדתה:

ט. נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ, וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. וְאִם אֵין נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. וּמָה הִיא עוֹשָׂה לוֹ, מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל. וְאִם הָיְתָה מְנִיקָה, פּוֹחֲתִים לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בֶּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל בַּמְּכֻבָּד הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ:

ברטנורה (ט) נותן לה מעה כסף. בכל שבת לצורך דברים קטנים: ואוכלת עמו לילי שבת. אע"ג דבכל שאר הימים יכול לתת מזונותיה על ידי שליש אם ירצה, בליל שבת שהוא ליל עונה חייב לאכול עמה: מעשה ידיה. מותר מעשה ידיה כלומר מה שעושה יותר על מזונותיה: שתי. קשה לטוות כפלים כשל ערב. ומשקל של יהודה כפלים כשל גליל: הכל לפי כבודו. וכפי מנהג המדינה נמי:

גמרא כתובות דף ס"ד ע"ב

וַחֲצִי לוֹג שֶׁמֶן וְאִלּוּ יַיִן לֹא קָתָּנֵי מְסַיְיעָא לֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אֵין פּוֹסְקִין יֵינוֹת לְאִשָּׁה. וְאִם תֹּאמַר (הושע ב') אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נוֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי דְּבָרִים שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עֲלֵיהֶן וּמָאי נִינְהוּ תַּכְשִׁיטִין. דָּרַשׁ רִבִּי יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר גִּבּוֹרַיָּא וְאַמְרֵי לָהּ אִישׁ כְּפַר גִּבּוֹר חַיִל מְנַיִן שֶׁאֵין פּוֹסְקִין יֵינוֹת לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א. א') וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁילֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה. שָׁתֹה וְלֹא שָׁתַת. מְתִיבֵי רְגִילָה נוֹתְנִין לָהּ. רְגִילָה שָׁאֲנֵי. דְּאָמַר רַב חִינְנָא בַּר כַּהֲנָא אָמַר שְׁמוּאֵל רְגִילָה בִּפְנֵי בַעְלָהּ שְׁנֵי כוֹסוֹת שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַעְלָהּ נוֹתְנִין לָהּ כּוֹס אֶחָד אֵינָהּ רְגִילָה בִּפְנֵי בַעְלָהּ אֶלָּא כוֹס אֶחָד שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַעְלָהּ אֵין נוֹתְנִין לָהּ כָּל עִיקָר. תָּנָא כּוֹס אֶחָד יָפֶה לְאִשָּׁה. שְׁנַיִם נִיווּל הוּא. שְׁלשָׁה תּוֹבַעַת בְּפֶה. אַרְבָּעָה אֲפִלּוּ חֲמוֹר תּוֹבַעַת בַּשּׁוּק וְאֵינָה מַקְפֶּדֶת. אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ אֲבָל בַּעְלָהּ עִמָּהּ לֵית לָן בָהּ. וְהָא חַנָּה דְבַעְלָהּ עִמָּהּ הֲוָאי אַכְסְנָאי שַׁאֲנֵי דְּאָמַר רַב הוּנָא מְנַין לְאַכְסְנָאי שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיַשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי ה' וַיָּשׁוּבוּ וַיָּבוֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה וגו' הַשְׁתָּא אִין מֵעִיקָרָא לֹא. דְּבֵיתְהוּ דְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא אֲתָאֵי לְקָמֵיהּ דְּרַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמְרָה לֵיהּ פְּסוֹק לִי מְזוֹנֵי. פָּסַק לָהּ. פְּסוֹק לִי חַמְרָא. פָּסַק לָה. אָמַר לָהּ יַדְעֲנָא בְּהוּ בִּבְנֵי מְחוֹזָא דְּשָׁתוּ חֲמְרָא. דְּבֵיתְהוּ דְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב מְנַשְׁיָא מִדְּוִיל אֲתָאֵי לְקָמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמְרָה לֵיהּ פְּסוֹק לִי מְזוֹנֵי פָּסַק לָהּ. פְּסוֹק לִי חַמְרָא פָּסַק לָהּ. פְּסוֹק לִי שִׁירָאֵי אָמַר לָהּ שִׁירָאֵי לָמָה אָמְרָה לֵיהּ לָךְ וּלְחַבְרָךְ וּלְחַבְרוּרָךְ. וְאִם הָיְתָה מֵינִיקָה וכו'. דָּרַשׁ רִבִּי עוּלָא רַבָּה אֲפִיתְחָא דְבֵי נְשִׂיאָה אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָדָם זָן אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים אֲבָל זָן קְטַנֵּי קְטַנִּים. עַד כַּמָּה עַד בֶּן שֵׁשׁ כִּדְרִבִּי אָסֵּי דְּאָמַר רִבִּי אָסֵּי קָטָן בֶּן שֵׁשׁ יוֹצֵא בְעֵירוּב אִמּוֹ. מִמָּאי מִדִּקָתָנֵי הָיְתָה מֵינִיקָה פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. מָאי טַעְמָא לָאו מִשׁוּם דְּבָּעֵי לְמֵיכַל בַּהֲדָהּ. וְדִילְמָא מִשּׁוּם דְּחוֹלָה הִיא. אִם כֵּן לִיתְנֵי אִם הָיְתָה חוֹלָה מָאי אִם הָיְתָה מֵינִיקָה. וְדִילְמָא הָא קָא מַשְׁמַע לָן דִּסְתָם מֵינִיקוֹת חוֹלוֹת נִינְהוּ. אִתְמַר אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹסִיפִין לָהּ יַיִן שֶׁהַיַּיִן יָפֶה לְחָלָב:

רש"י אין ב"ד פוסקין יינות לאשה. שהיין מרגילה לתאות תשמיש: רגילה שאני. כיון דאינו לה חידוש כבר דשה בו ואינו מזיח לבה: תובעת בפה. תשמיש: ויבאו אל ביתם. והדר וידע אלקנה את חנה: לחברך ולחברורך. שלא אתבזה על הבריות מכבודי הראשון ולא בפניך ולא בפני חבירך: יוצא בעירוב אמו. ערבה אמו לצפון ואביו לדרום אמו מוליכתו אצלה ואין אביו מוליכו אצלו שעדיין הוא צריך לאמו ובתרי' שדיוה רבנן אלמא עד שש צריך סיוע מאמו וכשם שהבעל זן אותה כך זן אותו עמה:

זוהר תשא דף קפ"ט ע"ב

פָּתַח וְאָמַר (שיר ב') כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. בָּעָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לוֹן לְיִשְׂרָאֵל כְּגוֹוָנָא דִלְעֵילָא וּלְמֶהֱוֵי שׁוֹשַׁנָּה חָדָא בְאַרְעָא כְּגוֹוָנָא עִלָּאָה. וְשׁוֹשַׁנָּה דְסַלְקָא רֵיחָא וְאִתְבְּרִיר מִכָּל שְׁאָר וְורָדִין דְּעָלְמָא לָא הֲוֵי אֶלָּא הַהִיא דְסַלְקָא בֵּין הַחוֹחִים. וְדָא אַרְחַת כִּדְקָא יָאוּת. וְעַל דָּא זָרַע שִׁבְעִין זוּגִין דְּהָווֹ שִׁבְעִים נֶפֶשׁ וְאָעִיל לוֹן בֵּין הַחוֹחִים. וְאִינוּן חוֹחִים מִיַּד דְּהָווֹ אִינוּן זוּגִין תַּמָן סְלִיקוּ עַנְפִּין וְטַרְפִּין וּשְׁלִיטוּ עַל עַלְמָא וּכְדֵין פַּרְחַת שׁוֹשַׁנָּה בֵּינַיְיהוּ. כֵּיוַן דְּבָעָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַפָּקָא שׁוֹשַׁנָּה וְלָקִיט לָהּ מִבֵּינַיְיהוּ כְּדֵין יֵבֹשׁוּ חוֹחִים וְאִזְדְּרִיקוּ וְאִשְׁתְּצִיאוּ וְלָא אִתְחַשְׁבוּ לִכְלוּם. בְּשַׁעְתָּא דְאָזִיל לְמִלְקַט שׁוֹשַׁנָּה דָא לְאַפָּקָא בְרֵיה בּוּכְרֵיהּ בְּהַהוּא זִמְנָא אָזַל מַלְכָּא גוֹ כַמָּה חַיָּילִין רַבְרְבָנִין וְשַׁלִּיטִין עִם דְּגָלִין פְּרִישָׁן וְאַפִיק לִבְרֵיהּ בּוּכְרֵיהּ בְּכַמָּה גְבוּרָן וְאַיְיתֵי לֵיהּ לְהֵיכְלֵיהּ וְיָתִיב סַגִּי בְּבֵי מַלְכָּא. כֵּיוַן דְּחַב לְגַבֵּי אֲבוּהָ אוֹכַח לֵיהּ וְאַלְקֵי לֵיהּ דִּכְתִיב וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שׁוֹסִים וְגוֹמֵר. סָרַח כְּמִלְּקַדְמִין וּמָרַד בְּאָבוּהָ אַפְקֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ. מַה עַבְדוּ יִשְׂרָאֵל חָמוּ דְּהָא אִתְבַּדְּרוּ לְבָבֶל אִתְעָרְבוּ בְּעַמְמַיָּיא נְסִיבוּ נָשִׁין נָכְרִיּוֹת וְאוֹלִידוּ בְּנִין מִנְּהוֹן עִם כָּל דָא אִימָא קַדִּישָׁא הֲוַות אַפּוֹטְרוֹפוֹסָא עֲלַיְיהוּ. וְעַל דְּעָבַד הָכִי קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר הוֹאִיל וְכִסוּפָא אִיהוּ לֵיתֵי בְּרִי אִיהוּ מִגַּרְמֵיהּ דְּהוֹאִיל וְחִלֵּל יְקָרִי לָא אִתְחֲזֵי דַּאֲנָא אֵיזִיל תַּמָן לְאַפָּקָא לֵיה וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ נִסִין וּגְבוּרָן כְּמִלְּקַדְמִין. תָּבוּ אִינוּן בְּלָא סִיּוּעָא דְאִתְחֲזֵי לוֹן בְּלָא פְלִיאָן וְנִסִין אֶלָּא כֻלְּהוּ מִתְבַּדְּרָן כֻּלְּהוּ לָאָן בְּמִסְכְּנוּ וְתָבוּ לְהֵיכְלָא דְמַלְכָּא בְּכִסוּפָא וְאִימָא קַדִּישָׁא עַרְבַת לוֹן. חָאבוּ כְּמִלְקַדְמִין מַה עָבַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּיק לְהָאי בְּרָא כְּמִלְּקַדְמִין מֵהֵיכְלֵיהּ וְאִמֵּיהּ בַּהֲדֵיה. אָמַר מִכָּאן וּלְהָלְאָה אִימָא וּבְרָהּ יִסְבְּלוּן כַּמָּה בִישִׁין כַּחֲדָא הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה נ') וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. וְעַל דָּא כְתִיב (דברים ד') בַּצַר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. מָאי בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. אֶלָּא דָא הִיא אִימָא קַדִּישָׁא דְהִיא אַחֲרִית הַיָמִים וְעִמָּהּ סַבְּלוּ כַל מַה דְּסַבְלוּ בְגָלוּתָא. וְאִילוּ יְהַדְּרוּן בְּתִיּוּבְתָּא אֲפִלּוּ חָד בִּישׁ אוֹ חָד צַעְרָא דִיעָבַר עָלַיְיהוּ אִתְחֲשֵׁב עָלַיְיהוּ כְּאִילוּ סַבְלוּ כֹלָּא. וְאִי לָאו סָתִים קִצָהּ (ל"ג בִּישָׁא) וְכָל דָרִין דִּילֵיהּ כְּמָה דְאָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא דִּכְתִיב (ויקרא כ"ה) לַצְמִיתוּת לַקּוֹנֶה אוֹתוֹ לְדוֹרוֹתָיו. וְכָל דָּא בְּתִיּוּבְתָּא תַלְיָיא מִלְתָא:

תרגום הזוהר פָּתַח וְאָמַר כְּשׁוֹשַׁנָּה וְכוּ'. פָּתַח וְאָמַר, כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, וְשֶׁיִּהְיוּ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת בָּאָרֶץ כְּעֵין שׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה, וְשׁוֹשַׁנָּה הַמַּעֲלֵית רֵיחַ, וּמוּבְחֶרֶת מִכָּל שׁוֹשַׁנִּים שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינָהּ, אֶלָּא אוֹתָהּ שֶׁגְּדֵלָה בֵּין הַחוֹחִים, וְזוֹ מֵרִיחָה כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן זָרַע שִׁבְעִים זוּגוֹת, שֶׁהֵם שִׁבְעִים נֶפֶשׁ, וְהֵבִיאָם בֵּין הַחוֹחִים, שֶׁהֵם הַמִּצְרִים, וְאֵלּוּ הַחוֹחִים מִיָּד שֶׁבָּאוּ אֵלּוּ הַזּוּגוֹת שָׁם, הֶעֱלוּ עֲנָפִים וְעָלִים, וְשָׁלְטוּ עַל הָעוֹלָם. וְאָז פָּרְחָה הַשּׁוֹשַׁנָּה בֵּינֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהוֹצִיא הַשּׁוֹשַׁנָּה וְלִלְקֹט אוֹתָהּ מִבֵּינֵיהֶם, אָז יָבְשׁוּ הַחוֹחִים, וְנִזְרְקוּ, וְנִשְׁחֲתוּ, וְלֹא נֶחְשְׁבוּ כְּלוּם. בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לִלְקֹט שׁוֹשַׁנָּה זוֹ, דְּהַיְנוּ, לְהוֹצִיא בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, בַּזְּמָן הַהוּא הָלַךְ הַמֶּלֶךְ תּוֹךְ כַּמָּה צְבָאוֹת, שָׂרִים וְשַׁלִּיטִים, עִם דְּגָלִים פְּרוּשִׂים, וְהוֹצִיא בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, בְּכַמָּה גְּבוּרוֹת, וְהֵבִיאוֹ לְהֵיכָלוֹ, וְיָשַׁב כָּרָאוּי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁחָטָא לְאָבִיו, הוֹכִיחַ אוֹתוֹ וְהִכָּה אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב, וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שׁוֹסִים וְגוֹ'. חָטָא כְּמִקֹּדֶם, וּמָרַד בְּאָבִיו, הוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ. מֶה עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, רָאוּ כִּי נִתְפַּזְּרוּ לְבָבֶל, נִתְעָרְבוּ בָּעַמִּים, לָקְחוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְהוֹלִידוּ בָּנִים מֵהֶם. עִם כָּל זֶה, אִמָּא הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה אַפּוֹטְרוֹפְסָא עֲלֵיהֶם. וְעַל שֶׁעָשׂוּ כָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֵּיוָן שֶׁבּוּשָׁה הִיא לִי, יָבֹא בְּנִי מֵעַצְמוֹ, כֵּיוָן שֶׁחִלֵּל כְּבוֹדִי, אֵינוֹ רָאוּי שֶׁאֲנִי אֵלֶךְ שָׁמָּה לְהוֹצִיאוֹ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ נִסִּים וּגְבוּרוֹת כְּמִקֹּדֶם בְּמִצְרַיִם. הֵם חָזְרוּ בְּלֹא עֶזְרָה הָרְאוּיָה לָהֶם, בְּלֹא פְּלִיאוֹת וְנִסִּים, אֶלָּא כֻּלָּם הָיוּ נִדְחִים, כֻּלָּם עֲיֵפִים בַּעֲנִיּוּת, וְחָזְרוּ לְהֵיכָל הַמֶּלֶךְ בְּבוּשָׁה, וְאִמָּא הַקְּדוֹשָׁה, עָרְבָה לָהֶם. חָטְאוּ כְּמִקֹּדֶם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹצִיא אֶת הַבֵּן מֵהֵיכָלוֹ כְּבַתְּחִלָּה, וְאִמּוֹ אִתּוֹ, אָמַר מִכָּאן וּלְהָלְאָה הָאֵם וּבְנָהּ בְּיַחַד, יִסְבְּלוּ כַּמָּה רָעוֹת, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב, בַּצַר לְךְ וּמְצָאוּךְ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים מַהוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. זוֹ הִיא אִמָּא הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעִמָּהּ יַחַד סָבְלוּ כָּל מַה שֶּׁסָּבְלוּ בַּגָּלוּת. וְאִלּוּ יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, אֲפִלּוּ רָעָה אַחַת אוֹ צַעַר אֶחָד שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם, הָיָה נֶחֱשָׁב לָהֶם, כְּאִלּוּ סָבְלוּ כָּל צָרוֹת הַגָּלוּת. וְאִם לֹא, שֶׁאֵינָם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, צְרִיכִים לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּסְתַּיֵּם הַקֵּץ, וְכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּתוּב לִצְמִיתוּת לַקּוֹנֶה אוֹתוֹ לְדוֹרוֹתָיו. דְּהַיְנוּ עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַדּוֹרוֹת הַמֻּקְדָּמִים לַקֵּץ. וְעִם כָּל זֶה, הַדָּבָר תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה.

הלכה פסוקה

הרמב"ם הלכות ק"ש פרק ג'

א. קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ הָאֲבֵלִים לְקַבֵּל תַּנְחוּמִים וְכָל הָעָם הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם מִמָּקוֹם הַקֶּבֶר לְמָקוֹם שֶׁעוֹמְדִים בּוֹ הָאֲבֵלִים לַעֲשׂוֹת שׁוּרָה לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין אִם יְכוֹלִין הָעָם לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר אֲפִלּוּ פָּסוּק אֶחָד קוֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לְשׁוּרָה יַתְחִילוּ וְאִם לָאו לֹא יַתְחִילוּ אֶלָּא יְנַחֲמוּ אֶת הָאֲבֵלִים וְאַחַר שֶׁיִפְטְרוּ מֵהֶן יַתְחִילוּ לִקְרוֹת. בְּנֵי אָדָם הָעוֹמְדִים בְּשׁוּרָה הַפְּנִימִית שֶׁהֵן רוֹאִין פְּנֵי הָאֲבֵלִים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וְהַחִיצוֹנִים הוֹאִיל וְאֵינָן רוֹאִין אֶת הָאֲבֵלִים חַיָּיבִין בִּקְרִיאַת שְׁמַע בִּמְקוֹמָן: ב. כָּל מִי שֶׁהוּא פָּטוּר מִלִּקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אִם רָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ לִקְרוֹת קוֹרֵא. וְהוּא שֶׁתְּהֵא דַעְתּוֹ פְּנוּיָה עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה זֶה הַפָּטוּר מִלִּקְרוֹת מְבוּהָל אֵינוֹ רְשָׁאי לִקְרוֹת עַד שֶׁתִּתְיַישֵׁב דַּעְתּוֹ:

מוסר

מספר שערי קדושה ח"ב שער ד'

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתּוּסְרָה הַקִּנְאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעי' י"א) אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וגו' וְלֹא עוֹד אֶלָּא כִּי אֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי מָרוֹם נָפְלוּ מִקְּדוּשָׁתָן עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפִרְקֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר עַל סמ"אל שֶׁהָיָה גָדוֹל מִן הַשְּׂרָפִים שֶׁאֵין לָהֶם רַק שֵׁשׁ כְּנָפַיִם וְהוּא הָיָה לוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כְּנָפַיִם וְנֶעֱקַר מִן הַקְּדוּשָׁה בִּשְׁבִיל קִנְאָה עַל אָדָם. וְכֵן הַנְּפִילִים עַזָּ"א וַעֲזָ"אֵל נִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם עַל שֶׁנִּתְקַנְּאוּ בָּאָדָם וְכָל מִי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ קִנְאָה עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִין וְלָכֵן רָאוּי לְאָדָם לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שָׂמֵחַ אַף אִם מְעַט הוּא כִּי לֹא טוֹב הוּא מֵהִלֵּל הַזָּקֵן וְרִבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא וְרִבִּי יְהוּדָה בַּר אֶלְעָאי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת וְזוּלָתָם וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הֲבֵל הֲבָלִים וְהָעִיקָר הוּא עוֹלָם הַבָּא עוֹלָם הָאֱמֶת וְיִבְטַח בַּה':

תוכן העניינים

חק לישראל - שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה