פרשת ויקהל · ויקהל יום רביעי
תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב"ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(טז) אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ: יָת מַדְבְּחָא דַעֲלָתָא וְיָת סְרָדָא דִנְחָשָׁא דִילֵהּ יָת אָרִיחוֹהִי וְיָת כָּל מָנוֹהִי יָת כִּיוֹרָא וְיָת בְּסִיסֵהּ: (יז) אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנֶיהָ וְאֵת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר: יָת סְרָדֵי דַרְתָּא יָת עַמוּדוֹהִי וְיָת סַמְכָהָא וְיָת פְּרָסָא דִתְרַע דַרְתָּא:
רש"י את עמודיו ואת אדניה. הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה, וכן דברים הרבה: ואת מסך שער החצר. וילון פרוש לצד המזרח עשרים אמה אמצעיות של רוחב החצר, שהיה חמשים רחב, וסתומין המנו לצד צפון חמש עשרה אמה וכן לדרום, שנאמר (שמות כז יד) וחמש עשרה אמה קלעים לכתף:
(יח) אֶת יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת יִתְדֹת הֶחָצֵר וְאֶת מֵיתְרֵיהֶם: יָת סִכֵּי מַשְׁכְּנָא וְיָת סִכֵּי דְדַרְתָּא וְיָת אַטוּנֵיהוֹן:
רש"י יתדת. לתקוע ולקשור בהם סופי היריעות בארץ שלא ינועו ברוח: מיתריהם. חבלים לקשור:
(יט) אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן: יָת לְבוּשֵׁי שִׁמוּשָׁא לְשַׁמָשָׁא בְקוּדְשָׁא יָת לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא לְאַהֲרֹן כַּהֲנָא וְיָת לְבוּשֵׁי בְנוֹהִי לְשַׁמָשָׁא:
רש"י בגדי השרד. לכסות הארון והשלחן, והמנורה והמזבחות בשעת סלוק מסעות:
(כ) וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה: וּנְפָקוּ כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן קֳדָם משֶׁה: (כא) שני וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ: וַאֲתוֹ כָּל גְבַר דְאִתְרְעֵי לִבֵּהּ וְכֹל דִי אַשְׁלֵמַת רוּחֵהּ יָתֵהּ אַיְתִיאוּ יָת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ לַעֲבִידַת מַשְׁכַּן זִמְנָא וּלְכָל פֻּלְחָנֵהּ וְלִלְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא:
נביאים - מלכים א - פרק ז
(כח) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה מִסְגְּרֹת לָהֶם וּמִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים: וְדֵין עוֹבָד בְּסִיסַיָּא גְּדַנְפִין לְהוֹן וּגְדַנְפִין בֵּין שְׁלִיבַיָּא:
רש"י מסגרת להם . ראיתי במשנה ארבעים ותשע מדות , המסגרות כמין טבלאות : מסגרות להם . המסגרות מיד אופן ליד אופן , ויד אופן , הוא עץ התחוב בתוך האופן בנקב , וקרוי איישי"ל בלע"ז . וארבע האופנים במכונה , מסגרות מכאן ומסגרות מכאן , מארבע צדדין , ובין זו לזו ארבע אמות רוחב , ומלמעלה 'סרנים' , כמו 'נסרים' , מול המסגרות , והשלבים מן התחתונה לעליונה : ומסגרות . אחרות : בין השלבים . כעין מלאכת כרעי המטה של בני כפר , שאינן עגולים אלא בולט , לצור בהם אריות וכרובים . ואומר אני , שהשלבים הללו כעין שליבות סולם , כמין מקלות נחושת זקופין על המסגרות התחתונה , כשנים ושלשה בין מקל למקל , מסגרות קבועות משליבה לשליבה . ויונתן תרגם : שליביא :
(כט) וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים וְעַל הַשְׁלַבִּים כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד: וְעַל גַּדְנְפַיָּא דְּבֵין שְׁלִיבַיָּא צִיּוּר אַרְיְוָן תּוֹרִין וּכְרוּבִין וְעַל שְׁלִיבַיָּא כַּנְּתָא מִלְּעֵיל וּמִלְּרָע לְאַרְיְוָן וּלְתוֹרִין מִדַּבַּק עוֹבָד כִּבּוּשׁ:
רש"י ועל המסגרות אשר בין השלבים . היו מצויירות צורות אריות , צורות בקרים וכרובים : ועל השלבים כן . בסיס , להושיב הכיור עליו , מלמעלה למסגרת אשר על ראשם : ומתחת לאריות ולבקר . המרוקמין על המסגרות שבין השלבים : ליות מעשה מורד . לויות , כמין זכר ונקבה מחוברין זה בזה : מעשה מורד . מרודדין , כמין רידוד טס דק , ואין בולטין בעביו , ולא חקוקים בשיקוע . ויונתן תרגם : לויות מעשה מורד , מדבק עובד כבוש , שולדור"ש בלע"ז :
(ל) וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפֹת יְצֻקוֹת מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת: וְאַרְבָּעָה גַּלְגַלֵּי נְחָשָׁא לְבָסִיסָא חָדָא וּנְסָרִין דְּנָחָשׁ וְאַרְבַּע זִוְיָתֵיהּ כְּתֵפִין לְהוֹן מִלְּרָע לְכִיּוֹרָא כְּתֵפִין מַתְּכִין כְּכֶבֶשׁ עוֹבָד דִּבוּק:
רש"י וארבעה אופני . שנים לפניה ושנים לאחריה , כדרך העגלות הגדולות : וסרני נחשת . יונתן תרגם : ונסרין דנחש . הם הנסרים העליונים מול המסגרות : סרני . כמו נסרים : וארבע פעמותיו . של כן שעליהם : כתפות להם . בולטות למעלה מן הנסרים בזויות הכן . ותחת הכיור היושב על הכן , היו הכתפות יצוקות . ( ספרים אחרים ללמד שמתוך הכן היו הכתפות יוצאות ביציקה אחת , והכתפות מחזיקות לכיור שלא יפול למטה לתוכה של כן ) : מעבר איש ליות . מצד כל אחד מן הכתפות , היה לויות של זכר ונקבה מצויירות . מעבר איש , כמו איש אל אחיו האמורים בכרובים ( שמות כה כ ) :
(לא) וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה בָּאַמָּה וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה כֵן אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה וְגַם עַל פִּיהָ מִקְלָעוֹת וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם מְרֻבָּעוֹת לֹא עֲגֻלּוֹת: וּפוּמֵיהּ מִגֵּיו לְקַרְנוֹתֵיהוֹן וּלְעֵלָא בְּאַמְּתָא וּפוּמֵיהּ סְגַלְגָּל עוֹבָד כַּנְּתָא אַמְּתָא וּפַלְגוּת אַמְּתָא וְאַף עַל פּוּמַהּ קְלִיעִין וְגַדָּנְפֵיהוֹן מְרַבְּעִין וְלָא סְגַלְגַּלִּין:
רש"י ופיהו מבית לכתרת ומעלה באמה . פיהו של כן , יוצא מתוך פיהו של כותרת , ועולה למעלה אמה גובה , והכותרת היא הגג המכונה עשוי כמין כובע משופע מכל צדדיו , ובאמצע נקבעת נקב עגול אמה וחצי אמה רוחב בעגול , וסביב אותו נקב כמין היקף מחיצה , חצי אמה גובה סביב , וכך מפורש למטה ( פסוק לה ) בענין , שנאמר : ובראש המכונה חצי אמה קומה עגול סביב . והוא קרוי 'פי הכותרת' , והכן מונח על אותו היקף , ושולי הכן תחובין בתוך פי ההיקף , ולמעלה הימנו הוא בולט אמה , וזהו שאמר כאן : ופיהו מבית לכותרת ומעלה באמה : ופיה עגול מעשה כן . ופיה של כותרת עגול , דוגמת כן העגול : אמה וחצי האמה . רחבה בעגול : וגם על פיה מקלעות . צורת פרחים :
(לב) וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה: וְאַרְבָּעָה גַּלְגָלַיָּא לְמִלְּרָע לְגַדְנְפַיָּא וְאִשְׁדָת גַּלְגַלַּיָּא בְּבָסִיסָא וְרוֹמֵיהּ דְּגַלְגַּל חָד אַמְּתָא וּפַלְגוּת אַמְּתָא:
רש"י וארבעת האופנים למתחת למסגרות . שהמסגרות מיד אופן ליד אופן , כמו שפירשתי : וידות האופנים . הוא עץ התחוב באופנים , וקורין איישי"ל : במכונה . דבוקים מצוקים במכונה ביציקה אחת :
(לג) וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם הַכֹּל מוּצָק: וְעוֹבָד גַּלְגְלַיָּא כְּעוֹבָד גַּלְגַלֵּי מֶרְכְּבַת יְקָרָא אִשְׁדְתָהוֹן וְגַבֵּיהוֹן וְחוּפֵּיהוֹן וְכִבּוּשֵׁיהוֹן כֹּלָּא מָתָךְ:
רש"י כמעשה אופן המרכבה . תרגם יונתן : כעובד גלגלי מרכבה , אופן בתוך האופן שתי וערב , כמו שאמר ביחזקאל ( א טז ) במרכבה גבוה : ידותם . איישי"ל : וגביהם . בוייל"ש בלע"ז , הם הנקבים : וחשוקיהם . הם עגולים סביב , שהוא קישורן : וחשוריהם . זרועות האופנים , התחובים מגביהם לחשוקיהם , שקורין ריי"ש בלע"ז :
כתובים - משלי - פרק כ
(ח) מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע: מַלְכָּא דְיָתֵב עַל כּוּרְסְיָא דְדִינָא מְפַזֵר מִן קֳדָמוֹהִי כֻלְהוֹן בִּישְׁתָּא:
רש"י מלך יושב על כסא דין . כפשוטו או יש לפרשו כנגד הקב"ה ויש לפרשו כנגד שופטי אמת :
(ט) מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי: מַן דְּיֵימַר זַכַּי הוּא לִבִּי וְאִדַּכְיֵית מֵחוֹבְתִּי: (י) אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם: מַתְקְלָא וּמַתְקְלָא כַּיְלָא וְכַיְלָא מְרַחֲקִי אִנוּן קֳדָם אֱלָהָא אַף תַּרְוֵיהוֹן: (יא) גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ: אוּף בְּעוֹבָדוֹהִי מִתְיְדַע טַלְיָא אִין דְּכֵי וְאִין תְּרִיצָן עוֹבָדוֹהִי: (יב) אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה יְהוָה עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם: אֻדְנָא דְשָׁמְעָא וְעַיְנָא דְחָזְיָא אֱלָהָא אִבְרֵי תַרְוֵיהוֹן:
רש"י אוזן שומעת ועין רואה וגו' . כלומר מעשה ידיו הם והוא חפץ באוזן שומעת מוסר ועין הרואה את הנולד :
(יג) אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם: לָא תְרַחֵם שִׁנְתָּא דִלְמָא תִתְמַסְכֵּן פְּתַח עֵינָךְ וּשְּׂבַע לַחְמָא:
רש"י אל תאהב שנה פן תורש . כי תעשה רש :
משנה בבא בתרא פרק ב
א. לֹא יַחְפּוֹר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִיד וְאֶת הַסְלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב, וְאֶת הַתַּנוּר, שְׁלשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה:
ברטנורה (א) לא יחפור. בור. עגול: שיח. ארוך וקצר: מערה. מקורה בקירוי: נברכת הכובסין. חפירה מרובעת. ומי גשמים מתקבצים בה עשויה לכבס בגדים: אא"כ הרחיק מכותלו. מכותל בורו קאמר. וכותל הבור אין עביו פחות מג"ט. נמצא מחלל בורו לחלל בור של חברו ששה טפחים ואסור לאדם לסמוך אחד מן הנזקי' לסוף המצר שלו בשוה, אלא אם כן הרחיק השעו' הראוי, ואף על פי שאין לחברו שם כותל שמא ימלך חברו ויבנה בצד המצר שלו. ונמצא זה מזיקו: וסד בסיד. את כותלי חפירתו: הגפת. פסולת הזיתים לאחר שנעצרו בבית הבד: הסלעים. אבנים שהאור יוצא מהן. שכל אלו קשים לחומה ומרפין את הכותל. ולא בכותל דבור קאי השתא. זרעי' קשים לכותל שמחלידים את הקרקע ומעלין עפר תיחוח: ואת המחרישה. אף על פי שאין זרעים כגון שחורש לאילנות. קשה לכותל: מי רגלים. ממסמסים את הלבינים שהם של טיט יבש. לכך המטיל מים סמוך לכותל עשוי מלבני' צריך להרחיק שלשה טפחים. ובכותל של אבנים מרחיק טפח ושל אבן קשה כגון צונמא אינו צריך להרחיק כלל: הרחים. קשים לכותל שמנידים את הקרקע בגלגול חביטתן: מן השכב. היא הרחים התחתונה: הרכב. היא העליונה הרוכבת על זו. והיא קצרה טפח מן התחתונה: שלשה מן הכליא. בסיס שבונים מטיט ואבנים שמושיבים התנור עליו. והוא רחב מלמטה וצר מלמעלה. ושפה העליונה של כליא שעליה התנור יושב. היא כמדת התנור וצריך שירחיק בסיס זה מן הכותל ג' טפחים מתחתיתו. שהן ארבעה משפתו העליונה לפי שהבל התנור מזיק לכותל:
ב. לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. הָיָה מַעֲמִידוֹ בָעֲלִיָּה, צָרִיך שֶׁיְּהֵא תַחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּבַכִּירָה, טֶפַח. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִּזִּיק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ כָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ, אֶלָּא שֶׁאִם הִזִּיק, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:
ברטנורה (ב) גובה ד' אמות. חלל מפי התנור עד התקרה. כדי שלא יאחז האור בתקרה: עד שיהא תחתיו מעזיבה. טיח של טיט שלשה טפחים. שלא תבער תקרה תחתונה של עליה. ועל גביו גובה ד' אמות: ובכירה. ששופתין קדרה על חללה ואין עושין בתוכה היסק גדול כמו שעושין לתנור: ואם הזיק. אחר שהיו שם כל השיעורים הללו: משלם מה שהזיק. ואף על פי כן מעכבין עליו בכל השיעורים הללו שמא ידליק בתיהם. ואין לו מה לשלם. ואין הלכה כר"ש:
ג. לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְלֹא רֶפֶת בָּקָר. בֶּאֱמֶת, בַּיַּיִן הִתִּירוּ, אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר. חֲנוּת שֶּׁבֶּחָצֵר, יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין. אֲבָל עוֹשֶׂה כֵלִים, יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק, אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן, לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ, וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִם, וְלֹא מִקּוֹל הַתִּנוֹקוֹת:
ברטנורה (ג) ביין התירו. שהעשן היוצא מן החנות של נחתומין ושל צבעין. אינו קשה ליין שהחום משביח ליין שבארץ ישראל. ובמקום שידוע שהחום מזיק ליין. אף תחת אוצר של יין לא יפתח חנות של צבעי'. ושל נחתומין: חנות שבחצר. אחד מבני חצר שבא לפתוח חנות בחצר. בני החצר מעכבין עליו: ולא מקול התנוקות. של בית רבן ואף על גב דקול הבא מחמת אחרים הוא. לא מצי מחי. משום יגדיל תורה ויאדיר. ואם אינו מלמד התנוקות תורה. אלא אומנות או חשבון או תשבורת מצי מחי ולומר לו איני יכול לישן מפני התנוקות שנכנסים ויוצאים:
ד. מִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ, לֹא יִסְמוֹךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהַחַלּוֹנוֹת, מִלְמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן, וּמִכְּנֶגְדָּן, אַרְבַּע אַמּוֹת:
ברטנורה (ד) מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו. כמין גא"ם ובא לעשות כותל שני כנגד כותל חברו עד שיעשה הג' כותלים כמין בי"ת הרי חברו מעכב עליו. עד שירחיק מכנגדו ד' אמות. כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב ויוכלו לדוש בו רבים. שדריסת הרגל בקרקע הסמוך לכותל מחזקת יסודות הכותלים ומעמידה אותם. ודוקא בכותל גינה או בכותל חצר שבעיר חדשה דלא דשו בה רבים ולא נתחזק הקרקע כל צרכו על ידי דריסת הרגל. אבל בכותל חצר שבעיר ישנה סומך ואינו צריך להרחיק. וכן אם לא היה בכותל חברו ד' אמות או יותר אינו צריך להרחיק שכותל שהוא פחות מארבע אמות אינו צריך חזוק: והחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד' אמות. היתה לו חלון למעלה בכותלו. ובנה חברו כותל כנגד החלון מלמטה. אם נשאר מראש הכותל עד החלון פחות מארבע אמות בגובה. הרי זה כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף בעד החלון: מלמטן. היתה החלון למטה בכותל. כופה את חברו להגביה הכותל שבנה כנגדו בגובה ארבע אמות מן החלון כדי שלא יביט בו: ומכנגדן. דצריך להרחיק הכותל מן החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל אורו:
ה. מַרְחִיקִין אֶת הַסֻלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִקְפּוֹץ הַנְּמִיָּה, וְאֶת הַכֹּתֶל מִן הַמַּזְחִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסֻלָּם. מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין, מְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה. וְאִם לְקָחוֹ, אֲפִלּוּ בֵית רֹבַע, הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ:
ברטנורה (ה) מרחיקין את הסולם. מי שיש לו שובך של יונים בחצרו. סמוך לכותל שבין שתי חצרות ובא חברו להעמיד סולם אצל הכותל צריך להרחיק הסולם מן השובך ארבע אמות: כדי שלא תחפוץ הנמיה. היא חיה קטנה מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים: מזחילה. הוא צנור גדול המונח על אורך הכותל. ומימי הגג זבים לתוכו. ואם כותלו מהלך על פני חצר חברו ומזחילה עליו צריך להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה: ארבע אמות כדי שיהא זוקף את הסולם. לעלות ולתקן מזחילתו לנקותה מעפר ומצרורות הנופלים בה. ומעכבים את קלוח המים: מרחיקים את השובך מן העיר. שהיונים מפסידים זרעוני הגנות: אלא אם כן יש לו חמשים אמה. שלא יפסידו היונים בשדה חבירו: בית ארבעת כורין. בית כור לכל רוח. והכור שלשים סאין. ואין הלכה כרבי יהודה: מלא שגר היונה. מרוצת פריחתן בפעם א': ואם לקחו. כמות שהוא עם הקרקע. אפילו אין לו כל סביביו אלא בית רובע הקב: הרי הוא בחזקתו. שהרי הוחזק בו הראשון כך:
ו. נִפוּל הַנִּמְצָא בְתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ. חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. נִמְצָא בֵין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת, קָרוֹב לָזֶה, שֶׁלּוֹ. קָרוֹב לָזֶה, שֶׁלּוֹ. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶם יַחֲלוֹקוּ:
ברטנורה (ו) ניפול. גוזל: הנמצא בתוך חמשים אמה. של שובך: בין שני שובכות. בתוך חמשים לשניהם:
ז. מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כָּל אִילַן סְרָק, חֲמִשִּׁים אַמָּה. אִם הָעִיר קָדְמָה, קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים. וְאִם הָאִילָן קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. סָפֵק זֶה קָדַם, סָפֵק זֶה קָדַם, קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים:
ברטנורה (ז) מרחיקין את האילן מן העיר. לפי שנוי הוא לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה: חרוב ושקמה. ענפיהן מרובים: אילן סרק. גנאי הוא לעיר: ונותן דמי'. מי שהעיר שלו: ספק קוצץ ואינו נותן דמים. דכיון דדינא הוי דבין זה קדם. ובין זה קדם קוצץ. לאחר שקצץ אמרינן ליה לבעל האילן אייתי ראיה שהאילן קדם ושקול:
ח. מַרְחִיקִין גֹּרֶן קָבוּעַ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ, וּמַרְחִיק מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק:
ברטנורה (ח) גורן קבוע. גורן שיש בו כרי גדול שזורים אותו ברחת קרוי גורן קבוע. ושאין הכרי גדול. ואין בו לזרות המוץ ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נדף מאליו. קרוי גורן שאינו קבוע: חמשים אמה. מפני המוץ שמזיק את בני העיר כשהוא זורה: ומנירו. של חברו. ניר. היא חרישה שחורשים בימות הקיץ כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים: כדי שלא יזיק. מה טעם קאמר. מה טעם מרחיק מנטיעותיו של חברו ומנירו חמשים אמה כדי שלא יזיק המוץ לנטיעותיו ולנירו. שהוא נעשה זבל ומקלקל הניר. ומיבש הנטיעות:
ט. מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת וְאֶת הַבֻּרְסְקִי מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. וְאֵין עוֹשִׂין בֻּרְסְקִי אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְכָל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה, חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ, וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה:
ברטנורה (ט) את הנבלות ואת הקברות. משום ריח רע: הבורסקי. מקום עבוד העורות: אלא למזרח העיר. שאין רוח מזרחית קשה אלא אם כן באה לפורענות. אבל כשהיא באה כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת. לפיכך אינה מביאה הריח לעיר: חוץ ממערבה. לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה חוץ מרוח מערבית שאינו עושה כל עיקר מפני שמתפללים לאותה הרוח ששכינה במערב. ואין הלכה כר' עקיבא:
י. מַרְחִיקִין אֶת הַמִשְׁרָה מִן הַיָרָק, וְאֶת הַכְּרִישִׁין מִן הַבְּצָלִים, וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּחַרְדָּל:
ברטנורה (י) המשרה. מקום ששורים בו פשתן ומפסיד את הירקות הסמוכות לו: ואת הכרישין. כרתי בלשון גמ' והם מזיקין לבצלים הסמוכים להם: ואת החרדל מן הדבורים. שהוא מפסיד הדבש. ועושה אותו חריף וחד: רבי יוסי מתיר בחרדל. שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבורי. הרחק דבורך מחרדלי מפני שבאות ואוכלות פרחי חרדלי. והלכה כר' יוסי:
יא. מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִן הַצַד. אִם הַבּוֹר קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. וְאִם אִילָן קָדַם, לֹא יָקוֹץ. סָפֵק זֶה קָדַם, וְסָפֵק זֶה קָדַם, לֹא יָקוֹץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֵם לָאִילָן, לֹא יָקוֹץ, שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ:
ברטנורה (יא) ובחרוב ובשקמה. שרשיהן מרובין: בין מלמעלה. שהאחד מהן מלמעלה בגובה שפוע הר והשני בשפולו: בין מן הצד. בקרקע שוה: ונותן דמי'. דכיון דברשות נטע שאינו מזיק זמן גדול לא חייבוהו חכמים לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא דיחיד: רבי יוסי אומר וכו'. והלכה כר' יוסי:
יב. לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֶחָד גְּפָנִים וְאֶחָד כָּל אִילָן. הָיָה גָדֵר בִּנְתַּיִם, זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן. הָיוּ שָׁרָשִׁים יוֹצְאִין לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַעֲמִיק שְׁלשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה. הָיָה חוֹפֵר בּוֹר שִׁיחַ וּמְעָרָה, קוֹצֵץ וְיוֹרֵד, וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ:
ברטנורה (יב) סמוך לשדה חברו. בין שדה לבן. בין שדה אילן: אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. כדי עבוד' הכר'. שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרשתו לתוך של חברו. והני מילי בארץ ישראל וכיוצא בה שמחרשתן ארוכה. אבל בבבל ובשאר ארצות שמחרשתן קצרה בהרחקת שני אמות סגי ודוקא בגפנים לגפנים. ואילנות לאילנות. הוא דסגי בשתי אמות. אבל הבא ליטע שדה אילן סמוך לגפנים אפילו בבבל. וכיוצא בה. צריך להרחיק ארבע אמות: מעמיק שלשה טפחים. בעל השדה שיצאו שרשי אילנות חברו לתוך שדהו. קוצצן בעומק שלשה טפחים ואינו חושש: והעצים שלו. של בעל השדה. והוא שיהיה המקום שחופר רחוק מאילן חברו ששה עשר אמה או יותר. אבל פחות מכן העצים לבעל האילן דעד ששה עשר אמה מינק ינקי. טפי לא ינקי:
יג. אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, קוֹצֵץ מְלֹא הַמַּרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה. וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה, כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת. בֵּית הַשְּׁלָחִין, כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כָּל אִילַן סְרָק כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת:
ברטנורה (יג) קוצץ. הענפים עד גובה מלא מרדע. שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם: מרדע. שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם: מרדע. מלמד הבקר: החרוב והשקמה. שצלן מרובה וקשה לשדה: כנגד המשקולת. קוצץ כל מה שנוטה לתוך שדהו. משקולת. חוט שבוני החומה תולים בה משקולת של אבר: ואם בית השלחין. היא ארץ צמאה למים: כל האילן כנגד המשקולת. אפילו אינו חרוב ושקמה. קוצץ כנגד המשקולת שהצל רע לבית השלחין: אבא שאול אומר כו'. ארישא קאי דאמר ת"ק קוצץ מלא מרדע ואפילו הוא אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק שאינו עושה פירות חוצץ כנגד המשקולת ואין הלכה כאב"ש:
יד. אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, קוֹצֵץ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא גָמָל עוֹבֵר וְרוֹכְבוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כָל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת, מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה:
ברטנורה (יד) אילן הנוטה לר"ה. קוצץ את הענפים כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו: גמל טעון פשתן. וא"צ לקוץ כדי גמל ורוכבו. דרוכב גחין וחליף תותיה: הטומאה. שמא יאהילו הענפים על כזית מן המת. וכיוצא בה. ויטמא האדם העובר שם. והלכה כת"ק בלבד:
גמרא בבא בתרא דף כ' ע"ב
וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא. אָמַר אַבַּיֵּי סֵיפָא אֲתַאן לֵחָצֵר אַחֶרֶת אָמַר לֵיהּ רָבָא אִי הָכִי לִיתְנֵי חָצֵר אַחֶרֶת מֻתָּר אֶלָּא אָמַר רָבָא סֵיפָא אֲתָאן לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן וּמִתַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְאֵילָךְ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שְׁמוֹ שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁבַּתְּחִלָּה מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אָב מְלַמְּדוֹ תוֹרָה מִי שֶׁאֵין לוֹ אָב לֹא הָיָה לָמֵד תּוֹרָה מָאי דְּרוּשׁ וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם וְלִמַּדְתֶּם אַתֶּם הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת בִּירוּשָׁלַיִם מָאי דְּרוּשׁ כִּי מִצִיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה. וַעֲדַיִן מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אָב הָיָה מַעֲלֵהוּ וּמְלַמְּדוֹ מִי שֶׁאֵין לוֹ אָב לֹא הָיָה עוֹלֶה וְלָמֵד הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מוֹשִׁיבִין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ וּמַכְנִיסִין אוֹתָן כְּבֶן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה כְּבֶן שְׁבַע עֶשְׂרֵה. וּמִי שֶׁהָיָה רַבּוֹ כּוֹעֵס עָלָיו מְבָעֵט בּוֹ וְיוֹצֵא עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְתִקֵּן שֶׁיִּהְיוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר וּמַכְנִיסִין אוֹתָן כְּבֶן שֵׁשׁ כְּבֶן שֶׁבַע. אָמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילָת עַד שִׁיתְּ לָא תְקַבֵּל מִכָּאן וְאֵילָךְ קַבֵּל וְאַסְפֵי לֵיהּ כְּתוֹרָא. וְאָמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילָת כִּי מָחִית לִינוּקָא לָא תִמְחֵי אֶלָּא בְעַרְקְתָא דִמְסָנָא דְקָרֵי קָרֵי דְלֹא קָרֵי לִיהֲוֵי צַוָּתָא לְחַבְרֵיהּ. וְאָמַר רָבָא סַךְ מַקְרֵי דַרְדְּקֵי עַשְׂרִין וְחַמְשָׁה יְנוּקֵי וְאִי אִיכָּא חַמְשִׁין מוֹתְבִינָן תְּרֵי וְאִי אִיכָּא אַרְבְּעִין מוֹקְמֵינָן רֵישׁ דּוּכָנָא וּמְסַיְיעִין לֵיהּ מִמָּתָא. וְאָמַר רָבָא הָאי מַקְרֵי יְנוּקֵי דְגָרִיס וְאִיכָּא אַחֲרִינָא דְגָרִיס טְפֵי מִינֵיהּ לָא מְסַלְקֵינָן לֵיהּ דִּילְמָא אָתֵי לְאִתְרַשּׁוּלֵי. רַב דִּימִי מִנְהַרְדָּעָא אָמַר כָּל שֶׁכֵּן דְּגָרִיס טְפֵי קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה. וְאָמַר רָבָא הַנֵי תְרֵי מַקְרֵי דַרְדְּקֵי חַד גָּרִיס וְלָא דַּיִיק וְחַד דַּיִּיק וְלָא גָרִיס מוֹתְבִינָן הַהוּא דְגָרִיס וְלָא דַיֵיק שַׁבַּשְׁתָּא מִמֵּילָא נַפְקָא. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדָעָא אָמַר מוֹתְבִינָן דְּדַיֵיק וְלָא גָרִיס שַׁבַּשְׁתָּא כֵּיוַן דְּעָאל עָאל:
רש"י מאי שנא רישא. דקתני יכול לומר איני יכול לישן מקול הנכנסין והיוצאין וסיפא קתני אינו יכול לומר א"י לישן מקול התינוקות: סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן. ואף ע"ג דקול הבא מחמת אחרים לא מצי מחייא: משום תקנת יהושע בן גמלא. א' מן הכהנים הגדולים שעמדו בבית שני כדאיתא ביבמות: ולמדתם אתם. האב עצמו מצווה ללמוד: פלך. הרבה מדינות בפלך אחד והוא לשון אפרכייא: רב שמואל בר שילת. מלמד תינוקות היה: ואספי ליה. האכילהו והשקהו תורה בעל כרחו כשור שנותנין עליו עול על צוארו: לא תימחי אלא בערקתא דמסאני. ברצועות של מנעלים כלומר מכה קלה שלא יזיק: ליהוי צוותא לחבריה. אינך זקוק לייסרו יותר מדאי ולא לסלקו מלפניך אלא ישב עם האחרים בצוותא וסופו לתת לב: סך מקרי דרדקי. מנין תינוקות הראויין למלמד אחד: ריש דוכנא. שומע עם התינוקות מפי המלמד וחוזר ומשגירו בפי התנוקות: ומסייעין ליה ממתא. לשכור לו אותו ריש דוכנא: דילמא אתי לאתרשולי. יתפאר בלבו שאין כמותו ויתרשל מן התינוקות ולא יירא שמא יסלקוהו: כל שכן. כשחשבנוהו יתן לב להיות לומד יפה שדואג מקנאת חבירו שסלקוהו מפניו שיביישנו בבני העיר: דגריס ולא דייק. שלומד הרבה ולא דייק בלמוד התינוקות שלא ישתבשו:
זוהר ויקהל דף רי"ח ע"ב
תָּא חֲזֵי מַה כְתִיב (במדבר י"ז) קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵחַ וְשִׂים קְטֹרֶת. מָאי טַעְמָא. כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְיָ הֵחֵל הַנָּגֶף דְהָא לֵית תְּבִירוּ לְהַהוּא סִטְרָא בַר קְטֹרֶת. דְּלֵית לָךְ מִלָּה חֲבִיבָה קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּקְּטֹרֶת. וְקַיְימָא לְבַטְּלָא חַרְשִׁין וּמִלִין בִּישִׁין מִבֵיתָא. רֵיחָא וַעֲשָׁנָא דִקְטֹרֶת דְּעַבְדֵי בְנֵי נָשָׁא בְהַהוּא עוֹבָדָא אִיהוּ מְבַטֵּל. כָּל שֶׁכֵן קְטֹרֶת. מִלָּה דָא גְזֵרָה קַיְימָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּכָל מָאן דְּאִסְתְּכַל וְקָרֵי בְכָל יוֹמָא עוֹבָדָא (נ"א פָרַשְׁתָּא) דִקְטֹרֶת יִשְׁתְּזִיב מִכָּל מִלִּין בִּישִׁין וְחַרְשִׁין דְּעַלְמָא. וּמִכָּל פְּגָעִין בִּישִׁין וּמֵהִרְהוּרָא בִישָׁא וּמִדִּינָא בִישָׁא וּמִמּוֹתָנָא וְלָא יִתְזָק כָּל הַהוּא יוֹמָא דְלָא יָכִיל סִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְטָאָה עָלֵיהּ וְאִצְטְרִיךְ דִּיְּכַוֵין בֵּיהּ אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אִי בְנֵי נַשָׁא הֲווֹ יַדְעֵי כַמָּה עִלָּאָה אִיהוּ עוֹבָדָא דִקְטֹרֶת קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲווֹ נַטְלֵי כָל מִלָּה וּמִלָּה מִנֵיהּ וַהֲווֹ סַלְקֵי לֵיהּ עֲטָרָה עַל רֵישַׁיְיהוּ כְכִתְרָא דְדַהֲבָא. וּמָאן דְּאִשְׁתְּדַל בֵּיהּ בָּעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְעוֹבָדָא דִקְטֹרֶת. וְאִי יְכַוֵּין בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא אִית לֵיהּ חוּלָקָא בְהָאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי וְיִסְתְּלַק מוֹתָנָא מִנֵּיהּ וּמֵעַלְמָא וְיִשְׁתְּזִיב מִכָּל דִּינִין דְּהָאי עַלְמָא מִסִטְרִין בִּישִׁין וּמִדִּינָא דְגֵיהִנָּם וּמִדִּינָא דְמַלְכוּ אַחֲרָא בְּהַהוּא קְטֹרֶת כַּד הֲוָה סָלִיק תְּנָנָא בְעַמוּדָא כַהֲנָא הֲוָה חָמֵי אַתְוָון דְּרָזָא דִשְׁמָא קַדִישָׁא פְרִישָׁאָן (נ"א פַרְחִין) בַּאֲוֵירָא וְסַלְקֵי לְעֵילָא בְהַהוּא עַמּוּדָא. לְבָתָר כַּמָּה רְתִיכִין קַדִּישִׁין סָחֲרִין לֵיהּ מִכָּל סִטְרִין עַד דְּסָלִיק בִּנְהִירוּ וְחֶדְוָה וְחַדֵּי לְמָאן דְּחַדֵּי וְקָשַׁר קִשְׁרִין לְעֵילָא וְתַתָּא לְיַחֲדָא כֹלָּא וְהָא אוֹקִימְנָא. וְדָא מְכַפֵּר עַל יֵצֶר הָרָע וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה דְאִיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא וְהָא אוּקְמוּהָ:
תרגום הזוהר בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, מַהוּ הַטַּעַם, כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף. כִּי אֵין שְׁבִירָה לַצַד הַהוּא חוּץ מְעַל יְדֵי הַקְּטֹרֶת. שֶׁאֵין לְךְ דָּבָר חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְטֹרֶת. וְעוֹמֶדֶת לְבַטֵּל כִּשּׁוּף וּדְבָרִים רָעִים, מִבַּיִת. רֵיחַ וְעָשָׁן שֶׁל קְטֹרֶת שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם, הוּא מְבַטֵל כְּשָׁפִים בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא, כָּל שֶׁכֵּן קְטֹרֶת. דָּבָר זֶה, גְּזֵרָה עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל וְקוֹרֵא בְּכָל יוֹם מַעֲשֶׂה הַקְּטֹרֶת, יִנָּצֵל מִכָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים וְהַכְּשָׁפִים שֶׁבָּעוֹלָם. וּמִכָּל פְּגָעִים רָעִים, וּמִדִּין רָע, וּמָוֶת, וְלֹא יִנָּזֵק כָּל יוֹם הַהוּא, כִּי אֵין סִטְרָא אַחֲרָא יְכוֹלָה לִשְׁלֹט עָלָיו. וְצָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם בְּנֵי אָדָם הָיוּ יוֹדְעִים, כַּמָּה עֶלְיוֹן הוּא מַעֲשֶׂה הַקְּטֹרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיוּ לוֹקְחִים כָּל מִלָּה וּמִלָּה מִמֶּנּוּ, וְהָיוּ מַעֲלִים אוֹתָהּ עֲטָרָה עַל רֹאשָׁם, כְּכֶתֶר שֶׁל זָהָב. וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בּוֹ, בְּמַעֲשֶׂה הַקְּטֹרֶת, צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. וְאִם יְכַוֵּן בּוֹ בְּכָל יוֹם, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְיִסְתַּלֵּק מִיתָה מִמֶּנּוּ וּמֵהָעוֹלָם, וְיִנָּצֵל מִכָּל דִּינִין שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, מִצְדָדִים רָעִים, וּמִדִּין שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וּמִדִּינָהּ שֶׁל מַלְכוּת הָאַחֶרֶת. בַּקְּטֹרֶת הַהִיא, כְּשֶׁהָיָה עוֹלֶה הֶעָשָׁן כָּעַמּוּד, הָיָה רוֹאֶה הַכֹּהֵן אוֹתִיּוֹת שֶׁל סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר וְעוֹלוֹת לְמַעְלָה כָּעַמּוּד, לְאַחַר כָּךְ, כַּמָּה מֶרְכָּבוֹת קְדוֹשׁוֹת מְסַבְּבוֹת אוֹתָהּ מִכָּל הַצְדָדִים, עַד שֶׁעוֹלֶה בְּאוֹרָה וְשִׂמְחָה וּמְשַׂמֵּחַ לְמִי שֶׁמְּשַׂמֵּחַ, וְקוֹשֶׁרֶת קְשָׁרִים דְּהַיְנוּ שֶׁמְּיַחֶדֶת יִחוּדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, לְיַחֵד הַכֹּל. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ. וְזֶה מְכַפֵּר עַל יֵצֶר הָרַע וְעַל עַכּוּ"ם, שֶׁהוּא סִטְרָא אַחֲרָא. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ:
הלכה פסוקה
הרמב"ם הלכות תפלה פרק א'
א. זוּ הַבְּרָכָה שֶׁתִּקְּנוּ מֵעֵין כָּל הָאֶמְצָעִיּוֹת הֲבִינֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לָדַעַת אֶת דְרָכֶיךָ. וּמוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְיִרְאָתֶךָ. לִסְלוֹחַ. הֱיֵה לָנוּ לִהְיוֹת גְּאוּלִים. רַחֲקֵנוּ מִמַּכְאוֹב. וְדַשְּׁנֵנוּ וְשַׁכְּנֵנוּ בִּנְאוֹת אַרְצֶךָ. וּנְפוּצִים מֵאַרְבַּע תְּקַבֵּץ. וְהַתּוֹעִים בְּדַעְתְּךָ יִשָׁפֵטוּ. וְעַל הָרְשָׁעִים תָּנִיף יָדֶךָ וְיִשְׂמְחוּ צַדִּיקִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ. וּבְתִקּוּן הֵיכָלֶךָ. וּבִצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ וּבַעֲרִיכַת נֵר לְבֵן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ טֶרֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' ס"ה) וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָּע. כִּי אַתָּה הוּא הָעוֹנֶה בְּכָל עֵת צָרָה פּוֹדֶה וּמַצִיל מִכָל צוּקָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: ב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּימוֹת הַחַמָּה אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל הֲבִינֵנוּ מִפְּנֵי שֶׁצָרִיךְ לוֹמַר שַׁאֲלָה בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים וְכֵן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל הֲבִינֵנוּ מִפְּנֵי שֶׁצָרִיךְ לוֹמַר הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת:
מוסר
מספר שערי קדושה ח"ב שער ד'
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַב כִּי הֲוָה נָפִיק לְדִינָא הֲוָה אָמַר בִּרְעוּת נַפְשָׁאי לְקַטָּלָא נָפִיק וְכוּ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (משלי ו') בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֲךָ. רַב הוּנָא פָּתַר לֵיה בְּמִי שֶׁנִּתְמַנָּה פַּרְנָס עַל הַצִבּוּר מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ נוֹקַשְׁתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ וְגוֹ' עֲשֵׂה זֹאת אֵיפֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל וְגוֹ' וְאִם לָאו עָלָיו כְּתִיב (שם) נוֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ וְגוֹ' וְאֵין מְרַחֲמִין עָלָיו בְּגֵיהִנָּם וְכוּ' אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי קָדוֹשׁ אֲנִי חָסִיד וְכוּ' אִם יֶשׁ בָּךְ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ קַבֵּל עָלֶיךָ שְׂרָרָה וְאִם לָאו אַל תְּקַבֵּל וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר (תהלים קל"א) ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי וְגוֹ' נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ: