פרשת וישב · וישב יום שלישי
תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר: וְקַנִּיאוּ בֵהּ אֲחוֹהִי וַאֲבוּהִי נְטַר יָת פִּתְגָמָא:
רש"י שמר את הדבר. היה ממתין ומצפה מתי יבא, וכן (ישעיה כו ב) שומר אמונים וכן (איוב יד טז) לא תשמר על חטאתי, לא תמתין:
(יב) שני וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם: וַאֲזָלוּ אֲחוֹהִי לְמִרְעֵי יָת עָנָא דַאֲבוּהוֹן בִּשְׁכֶם:
רש"י לרעות את צאן. נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן:
(יג) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְיוֹסֵף הֲלָא אַחָיךְ רָעָן בִּשְׁכֶם אֱתָא וְאֶשְׁלְחִנָּךְ לְוָתְהוֹן וַאֲמַר לֵהּ הָא אֲנָא:
רש"י הנני. לשון ענוה וזריזות, נזדרז למצות אביו, ואף על פי שהיה יודע באחיו ששונאין אותו:
(יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: וַאֲמַר לֵהּ אִיזֵל כְּעַן חֲזֵי יָת שְׁלָמָא דְאָחוּךְ וְיָת שְׁלָמָא דְעָנָא וַאֲתֶבְנִי פִּתְגָמָא וְשַׁלְחֵהּ מִמֵישַׁר חֶבְרוֹן וַאֲתָא לִשְׁכֶם:
רש"י מעמק חברון. והלא חברון בהר, שנאמר (במדבר יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון, אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל טו יג) כי גר יהיה זרעך: ויבא שכמה. מקום מוכן לפרענות, שם קלקלו השבטים, שם ענו את דינה, שם נחלקה מלכות בית דוד, שנאמר (מ"א י"ב א) וילך רחבעם שכמה וגו' :
(טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ: וְאַשְׁכְּחֵהּ גַבְרָא וְהָא תָעֵי בְּחַקְלָא וּשְׁאָלִנֵּהּ גַבְרָא לְמֵימָר מָה אַתְּ בָּעֵי:
רש"י וימצאהו איש. זה גבריאל שנאמר (דניאל ט כא) והאיש גבריאל:
נביאים - עמוס - פרק ב
(טז) וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה: וּדְתַקִּיף לִבֵּיהּ בְּגִבָּרַיָּא עַרְטִלָּא דְּלָא זְיַן יַעֲרוֹק בְּיוֹמָא הַהוּא אֲמַר יְיָ:
רש"י ערום ינוס וגו' . ערטילאי בלא כלי זיין :
ג (א) שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: קַבִּילוּ יָת פִּתְגָמָא הָדֵין דִּי גְזַר יְיָ עֲלֵיכוֹן בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל עַל כָּל זַרְעִיתָא דְּאַסֵּיקִית מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם לְמֵימָר: (ב) רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם: לְחוֹד בְּכוֹן אִתְרְעֵיתִי מִכָּל זַרְעֲיַת אַרְעָא עַל כֵּן אַסְעֵר עֲלֵיכוֹן יָת כָּל חוֹבֵיכוֹן:
רש"י רק אתכם ידעתי . אהבתי ואתם פשעתם בי על כן וגו' , ורבותינו דרשוהו לצד אחר במסכת עכו"ם :
(ג) הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ: הַיַהֲכוּן תְּרֵין כַּחֲדָּא אֱלָהֵין אִם אִזְדָּמַנוּ:
רש"י הילכו שנים יחדיו . שאתם אומרים לנביאים לא תנבאו כלום הנביאים מתנבאים מלבם אלא א"כ נצטוו כלום דברים נעשי' אלא ע"פ דרכם : בלתי אם נועדו . אלא א"כ קבעו מועד ללכת יחדיו למקום פלוני :
(ד) הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד: הֲיִנְהוֹם אַרְיָא בְּחוּרְשָׁא וְצֵידָא לֵית לֵיהּ הֲיְרִים בַּר אַרְיְוָן קָלֵיהּ מִמַּרְבּוּעֲיתֵיהּ אֲלָהֵין אִם אֲחָד:
רש"י הישאג אריה ביער וטרף אין לו . כשאריה אוחז טרף דרכו לשאוג ואינו שואג אלא א"כ לכד וכן הוא אומר ( ישעיה ה ) ישאג ככפירים וינהום ויאחז טרף וכן ( שם לא ) כאשר יהגה הכפיר והאריה על טרפו : הישאג אריה . הוא נבוכדנאצר , ד"א הנביאים מדמין את רוח הקודש הבא עליהם לשאגת אריה כמו שאמרו למטה אריה שאג מי לא יירא וכאן זה פירוש הדוגמא היבא רוח הקודש בפי הנביאים לדבר דבר מאת הקב"ה לרעה אלא אם כן הפורענות נגזר מלפניו זהו הטרף , היתן הקב"ה קולו לדבר קשה בלתי אם לכד אתכם במוקש עון :
כתובים - משלי - פרק ח
(יז) אֲנִי (אהביה) אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי: אֲנָא רָחֲמָא רָחֲמַי וְאִלֵין דִּמְקַדְּמִין לִי יִשְׁכְּחֻנַנִי:
רש"י אהב . כמו אאהב : אהבי . אהביה כתיב אמר הקב"ה אני אהביה של תורה אהב זו שמעתי מרבי אהרן בשם רבי נתן : ימצאנני . נו"ן יתירה חמשים שערי בינה אמציאנו :
(יח) עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִתִּי הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה: עֻתְרָא וִיקָרָא דִילִי מָמוֹנָא וּמַזָּלָא וְצִדְקְתָא: (יט) טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר: טָבִין פִּרְיַי מִן דַּהֲבָא סְנִינָא וּמִן דַּהֲבָא אוֹבְרִיזִין וַעֲלַלְתִּי מִן סַנְיָא גַבְיָא: (כ) בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּך בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט: בְּאָרְחָתָא דְצִדְקְתָא מְהַלְּכָא אֲנָא בְּגוֹ שְׁבִילֵי דְדִינָא: (כא) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא: דְּאוֹרִית לְרָחֲמַי שְׁנַיָא סַגִּיאָתָא וְסִימָתְהוֹן אֲמַלֵא:
רש"י להנחיל אוהבי יש . יש אתי נחלה רבה :
משנה יבמות פרק ט
א. יֵשׁ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיבָמֵיהֶן, מֻתָּרוֹת לִיבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, מֻתָּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ, וַאֲסוּרוֹת לָאֵלוּ וְלָאֵלוּ, וְאֵלוּ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיבָמֵיהֶן, כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל, חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְשֵׁרָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר, יִשְרָאֵל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא מַמְזְרְת וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְרָאֵל, מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיבָמֵיהֶן:
ברטנורה (א) יש מותרות. כהן הדיוט שנשא אלמנה. והוא הדין בתולה, שהרי כשמת נעשית אלמנה. ונקט אלמנה משום דבעי למיתני סיפא כהן גדול שנשא אלמנה:
ב. וְאֵלּוּ מֻתָּרוֹת לִיבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט, כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֶשׁ לוֹ אָח חָלָל, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזְרְת וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, מֻתָּרוֹת לִיבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹהֵן הֶדְיוֹט, כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזְרְת וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וּלִיבָמֵיהֶן:
ברטנורה (ב) כהן גדול שקידש את האלמנה. אבל נשאה נתחללה בביאתו ואסורה לבעל וליבם:
ג. שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא שְׁנִיָּה לַיָּבָם, אֲסוּרָה לַבַּעַל וּמֻתֶּרֶת לַיָּבָם. שְׁנִיָּה לַיָּבָם וְלֹא שְׁנִיָּה לַבַּעַל, אֲסוּרָה לַיָּבָם וּמֻתֶּרֶת לַבַּעַל. שְׁנִיָּה לָזֶה וְלָזֶה, אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה. אֵין לָהּ לֹא כְּתֻבָּה, וְלֹא פֵרוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְלָאוֹת, וְהַוָּלֶד כָּשֵׁר וְכֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזְרְת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לַנָּתִין וְלַמַּמְזֵר, יֵשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה:
ברטנורה (ג) שניה לבעל ולא שניה ליבם. אם אמו של בעל ולא של יבם, כגון אחים מן האב ולא מן האם: אין לה כתובה. מנה ומאתים שהם עיקר כתובה הוא דלית לה לשניה, אבל תוספת יש לה: ולא פירות. אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל שלה, ואע"ג דפירות תקינו רבנן תחת פרקונה וזו אין חייב לפדותה דלא קרינן בה ואותבינך לי לאינתו ולפיכך היה ראוי שישלם לה מה שאכל מפירות נכסי מלוג שלה, אפילו הכי קנסוה רבנן דלא תגבי מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה, כי היכי דקנסוה דלא תגבי מיניה עיקר כתובה, דתנאי כתובה ככתובה דמי: ולא מזונות. אין צריך לומר שאינו חייב לזון אותה בעודה תחתיו, דהא בעמוד והוצא קאי, אלא אפילו הלך למדינת הים ולותה ואכלה לא משלם, דאילו באשה כשרה אם לותה ואכלה חייב הבעל לשלם, שהמלוה תובע אותה מה שהלוה לה והיא תובעת לבעלה, דדוקא במי שפרנסה שלא בדרך הלואה אמרינן בכתובות הלכה כחנן דאמר מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי דכיון שבשביל בעלה פרנסה ולא הלוה לה כלום למאן קא תבע, היא לא לותה והבעל לא ביקש ממנו שיפרנסה הלכך מצוה הוא דעבד, אבל אם הלוה לה, חייב הבעל לשלם אם היא כשרה, ואם היא מן השניות אינו חייב לשלם: ולא בלאות. אם נשתמש הבעל בנכסי מלוג שלה עד שבלו אינו חייב לשלם, דסד"א הואיל ואין לה כתובה אם אכל הבעל נכסי מלוג שלה חייב לשלם מה שאבד ובלה מהם, קמ"ל דקנסוה רבנן שלא ישלם הבעל הבלאות. אבל מה שימצא מהן קיימים נוטלתן: אלמנה לכהן גדול וכו'. יש להן כתובה ופירות דמשלם להן הבעל פירות שאכל מנכסי מלוג שלהן. ומזונות יש להן שניזונות מנכסיו, ודוקא לאחר מיתה, אבל בחייו אין כופין אותו לזונן, דהא קיימי עליה בעמוד והוצא. ואם לותה אחת מהן למזונותיה בחיי בעלה, אין חייב הבעל לשלם למלוה. ובלאות נמי יש להן, שחייב להחזיר מה שבלה ואבד מנכסי מלוג שלהן. והני מילי כשהכיר בהן, אבל לא הכיר בהן אין להן לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, אבל יש להן תוספת ובלאות דאיתנהו בעינייהו. והאי דשניות אין להן כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו' יש להן כתובה ופירות ומזונות ובלאות, לפי שהללו מדברי סופרים וצריכים חזוק, והללו מדברי תורה ואין צריכים חזוק. ובפרק אלו הן הלוקין מוכח דחלוצה לכהן גדול דאורייתא היא. ואע"ג דחלוצה לכהן הדיוט היא מדברי סופרים, עשאוה כשל תורה לדין זה:
ד. בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לַכֹּהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לַכֹּהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לַלֵּוִי, מְעֻבֶּרֶת מִלֵּוִי, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לַלֵּוִי, וְכֵן בַּת לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. בַּת לֵוִי מְאֹרֶסֶת לַכֹּהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לַכֹּהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן לַלֵּוִי, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר:
ברטנורה (ד) לא תאכל בתרומה. כדתנן בפרק אלמנה לכהן גדול, העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין: לא תאכל במעשר. כולה מתניתין ר"מ היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים, ואינה הלכה: בת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר. הכי קאמר, אין חולקין תרומה ולא מעשר בבית הגרנות לא לבת כהן ולא לבת לוי, גזירה משום גרושה בת ישראל שהיא אסורה לאכול במעשר, ואם יחלקו לאשה מעשר בבית הגרנות יבואו לחלוק לבת ישראל אחר שנתגרשה מלוי שאין הכל יודעין שבשביל בעלה היו מחלקין לה, לפיכך גזר ר"מ שלא תחלוק אשה בבית הגרנות אפילו בת כהן ובת לוי. והא דתנן בת לוי המאורסת לכהן וכו' לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר, הוא הדין אפילו נשואה, ומשום רישא דתני בת ישראל המאורסת לכהן דהתם דוקא מאורסת שאם היתה נשואה תאכל, תנא נמי בסיפא גבי בת לוי מאורסת:
ה. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵת לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. נִסֵת לַלֵּוִי תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִסֵת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה, וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר:
ברטנורה (ה) מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. דכתיב (ויקרא כ"ב) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, קרי ביה יאכילו. וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:
ו. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. נִשֵּׂאת לַלֵּוִי, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִשֵּׂאת לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי, לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, חוֹזְרְת לְבֵית אָבִיהָ. וְעַל זוֹ נֶאֱמַר, (ויקרא כב) וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל:
ברטנורה (ו) נשאת ללוי. אחר שילדה מכהן: אוכלת במעשר. ולא בתרומה, ואף על גב דיש לה בן מכהן, דהדרא הויא לה זרה: מת ולה ממנו בן אוכלת במעשר. בשביל בנה מלוי, אבל לא בתרומה בשביל בנה מכהן, שהרי יש לה זרע מן הזר:
גמרא יבמות דף כ"א ע"א
אָמַר רָבָא רֶמֶז לַשְּׁנִיּוֹת מִן הַתּוֹרָה מְנַיִן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ח) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ. הָאֵל קָשׁוֹת מִכְּלַל דְאִיכָּא רַכּוֹת וּמָאי נִינְהוּ שְׁנִיּוֹת וּמָאי מַשְׁמַע דְּהָאֵל לִישְׁנָא דְקָשֶׁה הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל י"ז) וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. לֵימָא פְלִיגָא דְרִבִּי לֵוִי דְּאָמַר רִבִּי לֵוִי קָשֶׁה עוֹנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת יוֹתֵר מֵעוֹנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת. שֶׁזֶה נֶאֱמַר בָּהֵן אֵל וְזֶה נֶאֱמַר בָּהֵן אֵלֶּה אֵל קָשֶׁה וְאֵלֶּה קָשֶׁה מֵאֵל. גַּבֵּי עֲרָיוֹת נַמֵּי הָא כְתִיב אֵלֶה. הַהוּא לִמְעוּטִי מִדוֹת מִכָּרֵת אֶלָּא מָאי חוּמְרַיְיהוּ הָנֵי אֶפְשָׁר בִּתְשׁוּבָה וְהָנֵי לֹא אֶפְשַׁר בִּתְשׁוּבָה. רַב יְהוּדָה אָמַר מֵהָכָא (קהלת י"ב) וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה. וְאָמַר עוּלָא אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר קוֹדֶם שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה הָיְתָה תּוֹרָה דוֹמֶה לַכְּפִיפָה שֶׁאֵין לָהּ אָזְנַיִם עַד שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם. רִבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר מֵהָכָא (משלי ד') פְרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר. אָמַר רַב אָשֵׁי מָשָׁל דְּרִבִּי אוֹשַׁעְיָא לְמָה הַדָבָר דּוֹמֶה לְאָדָם מְשַׁמֵּר פַּרְדֵּס מְשַׁמְּרוֹ מִבַּחוּץ כֻּלּוֹ מִשְׁתַּמֵר. מְשַׁמְרוֹ מִבִּפְנִים שֶׁלְּפָנָיו מִשְׁתַּמֵּר שֶׁלְּאַחֲרָיו אֵין מִשְׁתַּמֵּר. וְהָא דְּרַב אָשֵׁי בְּדוּתָא הִיא הָתָם שֶׁלְּפָנָיו מִיהָא מִשְׁתַּמֵּר. הָכָא אִי לָאו שְׁנִיּוֹת פָּגַע בְּעֶרְוָה גוּפָהּ. רַב כַּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא (ויקרא י"ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַב יוֹסֵף הָא דְּאוֹרַיְתָא הִיא. דְּאוֹרַיְתָא וּפִירְשׁוּהָ רַבָּנָן כָּל הַתּוֹרָה נָמֵי פִירְשׁוּהָ רַבָּנָן אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא:
רש"י כי את כל התועבות האל. גבי עריות כתיב ומשמע התועבות הקשות: מכלל דאיכא רכות. וקלות מהן ואסורות: אלה. במדות כתיב כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול ומדקאמר יותר משל עריות מכלל דהאל לאו קשה הוא: הכתיב אלה. מכל התועבות האלה ונכרתו: עריות. אפשר בתשובה כל זמן שלא הוליד ממזר יפריש ממנה ויתחרט אבל מדות גוזל את הרבים הוא ואינו יודע למי יחזיר ואע"ג דקיימא לן יתקן בהם צרכי רבים לאו תשובה מעלייתא היא: אזן. לשון אזנים בית אחיזה כדאמרינן בעירובין לימד דעת את העם דאגמר' בסמני טעמא ואסברה בדדמי גמר מלתא ממלתא והזהיר על דברי סופרים כדכתיב ויותר מהמה בני הזהר. הזהר בדברי סופרים יותר מד"ת וגזר על השניות: אזנים. של קופה לאחוז בהן הקופה ומשתמרת שלא תפול הכי נמי על ידי שניות מתרחקין מן העריות: פרעהו. הגדילהו לאיסור והוסיף עליו כדי שלא תעבור בו כמו גדל פרע: ושמרתם את משמרתי. גבי עריות כתיב:
זוהר וישב דף קפ"ז ע"א
תָּא חֲזֵי הַהוּא גּוּפָא מַה כְּתִיב (ישעיה נ"ג) וַיְיָ חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֳלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח, וַיְיָ חָפֵץ דַּכְּאוֹ הָאי קָרָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ אַמַּאי חָפֵץ בְּגִין דְּיִתְדַכֵּי, אִם תָּשִׂים אָשָׁם אִם יָשִׂים אָשָׁם מִבְּעֵי לֵיהּ מַאי אִם תָּשִׂים אֶלָּא לְנִשְׁמָתָא אַהֲדַר מִלָּה אִי הַהִיא נִשְׁמָתָא בָּעְיָא לְאִתְתַּקָּנָא כִּדְקָא יָאוּת, יִרְאֶה זֶרַע בְּגִין דְּהַהִיא נִשְׁמָתָא אָזְלָת וְשָׁאטַת וְאִיהִי זְמִינָא לְאַעֲלָא בְּהַהוּא זֶרַע דְּאִתְעַסַק בָּהּ בַּר נַשׁ בְפִרְיָה וְרִבְיָה וּכְדֵין יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְיָ דָּא אוֹרַיְתָא בִּידֵיהּ אַצְלָח תָּא חֲזֵי אַף עַל גַּב דְּבַר נַשׁ אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא וּמְקוֹרֵיהּ וּמַבּוּעֵיהּ קַיְּמָא בֵּיהּ לְמַגָּנָא לֵית לֵיהּ אֲתַר לְאַעֲלָא לְפַרְגוֹדָא וְהָא אִתְמָר דְּבִירָא דְּמַיָּא אִי הַהוּא מְקוֹרָא וּמַבּוּעָא לָא עָאל בֵּיהּ לָאו אִיהוּ בְּאֵר דְּבִירָא וּמְקוֹרָא כַּחֲדָא אִנּוּן וְרָזָא חָד אִיהוּ וְאוֹקִימְנָא, כְּתִיב (תהלים קכ"ז) שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָה, תָּא חֲזֵי כַּמָּה חֲבִיבִין אִנּוּן מִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא דְּכָל מִלָּה וּמִלָּה דְּאוֹרַיְתָא אִית בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין וְהָא אִתְמָר דְּכַד יָהַב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְתָא לְיִשְׂרָאֵל כָּל גְּנִיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין כֻּלְּהוּ יָהַב לְהוּ (וְכֻלְּהוּ) בְּאוֹרַיְתָא וְכֻלְּהוּ אִתְיְהִיבוּ לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּשַׁעְתָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרַיְתָא בְּסִינַי, תָּא חֲזֵי שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם אִלֵּין אִנּוּן יְחִידִים דְּאִשְׁתַּכָּחוּ דְּלָאו אִנּוּן דְּכָר וְנוּקְבָא כִּדְקָא יָאוּת וְאַקְדְּמָן בְּצַפְרָא לַעֲבִידְתַּיְהוּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (קהלת ד') יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי וְגוֹ' וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ, מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת מְאַחֲרִין נַיְחָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר כִּי בוֹ שָׁבַת בְּגִין דְּאִתְּתָא לְגַבֵּי בַּר נַשׁ אִיהִי נַיְחָא לְגַבֵּיהּ וַדַּאי, אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים מַאי לֶחֶם הָעֲצָבִים דְּכַד בַּר נַשׁ אִית לֵיהּ בָּנִין הַהוּא נַהֲמָא דְּאָכִיל אָכִיל לֵיהּ בְּחֶדְוָה וּבִרְעוּתָא דְּלִבָּא וְהַהוּא דְּלֵית לֵיהּ בְּנִין הַהוּא נַהֲמָא דְּאָכִיל אִיהוּ נַהֲמָא דַּעֲצִיבוּ, וְאִלֵּין אִנּוּן אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים וַדַּאי, כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָה מַאי יִתֵּן לִידִידוֹ דָּא הוּא דִּמְקוֹרֵיהּ מְבָרָךְ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לֵיהּ שֵׁינָה בְּהַהוּא עָלְמָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ג') וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ, בְּגִין דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי בְּגִין דְּהַהוּא בַּר נַשׁ שָׁכִיב וְיִתְהַנֵּי בְּהַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי כִּדְקָא יָאוּת:
תרגום הזוהר בֹּא וּרְאֵה, גּוּף הַהוּא מַה כָּתוּב בּוֹ, (ישעיה נ"ג) וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים וְגוֹ'. וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ, מִקְרָא זֶה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, לָמָה חָפֵץ ה' כָּךְ. וּמֵשִׁיב, כְּדֵי שֶׁיִּטָהֵר. "אִם תָּשִׂים אָשָׁם", אִם יָשִׂים אָשָׁם, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, בְּלָשׁוֹן זָכָר. לָמָה אוֹמֵר אִם תָּשִׂים, בְּלָשׁוֹן נְקֵבָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הַמִּלָה סוֹבֶבֶת עַל הַנְשָׁמָה, וּפֵרוּשׁוֹ, אִם הַנְשָׁמָה רוֹצָה לְהִתְתַקֵן כָּרָאוּי, יִרְאֶה זֶרַע, מִשּׁוּם שֶׁהַנְשָׁמָה הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת, שֶׁאֵין לָהּ מָקוֹם מְנוּחָה, וְהִיא עֲתִידָה לְהִכָּנֵס בְּאוֹתוֹ זֶרַע שֶׁהָאָדָם עָסַק בָּהּ בְּמִצְוַת פְּרִיָה וּרְבִיָה, וְאָז יַאֲרִיךְ יָמִים. וְחֵפֶץ ה', זֶה הַתּוֹרָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח, אֲבָל אִם לֹא זָכָה לְבָנִים, אֵין הַתּוֹרָה מְסַיַעְתוֹ. בֹּא וּרְאֵה, אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם עָסַק בַּתּוֹרָה יוֹם וָלַיְלָה, וּמְקוֹרוֹ וּמַעְיָנוֹ עוֹמֵד בּוֹ בְּחִנָם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד בָּנִים, אֵין לוֹ מָקוֹם לְהִכָּנֵס לִמְחִיצָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁבְּאֵר הַמַּיִם, אִם הַמָּקוֹר וְהַמַּעְיָן לֹא נִכְנָס בּוֹ, אֵינָהּ בְּאֵר, כִּי הַבְאֵר וְהַמָקוֹר אֶחָד הוּא, וְסוֹד אֶחָד הוּא. וּבֵאֲרְנוּהוּ. כְּתִיב, (תהלים קכ"ז) שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם וְגוֹ': בֹּא וּרְאֵה כַּמָה הֵם חֲבִיבִים הֵם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁכָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁבַּתּוֹרָה, יֵשׁ בָּהּ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים. וְלָמַדְנוּ, כַּאֲשֶׁר נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כָּל סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים הַקְדוֹשִׁים כֻּלָּם נִתָּן לָהֶם בַּתּוֹרָה, וְכֻלָּם נִתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה בְּסִינַי. בֹּא וּרְאֵה, שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם וְכוּ': אֵלוּ הֵם יְחִידִים שֶׁאֵין לָהֶם אִשָׁה, שֶׁנִּמְצָאִים שֶׁאֵין הֵם זָכָר וּנְקֵבָה כְּמוֹ שֶׁצְרִיכִים, וְהֵם מַשְׁכִּימִים בַּבֹקֶר לִמְלַאכְתָם. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, (קהלת ד') יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי וְגוֹ' וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ. מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת. מְאַחֲרִים הַמְנוּחָה, דְּהַיְנוּ שֵׁמְאַחֲרִים לָשֵׁאת אִשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר כִּי בוֹ שָׁבַת, כִּי הָאִשָׁה אֶל הָאִישׁ נֶחֱשֶׁבֶת וַדַאי אֵלָיו לִמְנוּחָה. אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים וְגוֹ': מַהוּ לֶחֶם הָעֲצָבִים. כִּי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם בָּנִים, הַלֶּחֶם שֶׁאוֹכֵל, אוֹכֵל אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה בְּחֵפֶץ לֵב, וְאוֹתוֹ שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, הַלֶּחֶם שֶׁאוֹכֵל הוּא לֶחֶם הָעֲצָבִים, וְאֵלוּ הֵם אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים וַדַאי. כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָה: מַהוּ יִתֵּן לִידִידוֹ, זֶהוּ שֶׁמְּקוֹרוֹ מְבוֹרָךְ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לוֹ שֵׁנָה בָּעוֹלָם הַהוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (משלי ג') וְשָׁכַבְתָ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךְ. וְהוּא מִשּׁוּם שֶׁיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, לָכֵן אוֹתוֹ הָאָדָם שׁוֹכֵב בַּקֶבֶר, וְנֶהֱנֶה בָּעוֹלָם הַבָּא כָּרָאוּי.
הלכה פסוקה
הרמב"ם ה' תלמוד תורה פ"ו
א. כָּל תַּלְמִיד חָכָם מִצְוָה לְהַדְּרוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה וּמֵאֵימָתַי חַיָּיבִין לַעֲמוֹד מִפָּנָיו מִשֶּׁיִּקְרַב מִמֶּנּוּ בְּאַרְבָּע אַמּוֹת עַד שֶׁיַעֲבוֹר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו: ב. אֵין עוֹמְדִין מִפָּנָיו לֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא בְבֵית הַכִּסֵּא שֶׁנֶּאֱמַר תָּקוּם וְהָדַרְתָּ קִימָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ הִדּוּר. וְאֵין בַּעֲלֵי אוּמָנִיּוֹת חַיָּיבִין לַעֲמוֹד מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּם שֶׁנֶּאֱמַר תָּקוּם וְהָדַרְתָּ מַה הִדּוּר שֶׁאֵין בָּהּ חִסָּרוֹן כִּיס אַף קִימָה שֶׁאֵין בָּהּ חִסָּרוֹן כִּיס וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יַעֲצִים עֵינָיו מִן הֶחָכָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֵהוּ עַד שֶׁלֹּא יַעֲמוֹד מִפָּנָיו שֶׁנֶּאֱמַר וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ הָא כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ: ג. אֵין רָאוּי לֶחָכָם שֶׁיַּטְרִיחַ אֶת הָעָם וִיכַוֵּן עַצְמוֹ לָהֶן כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ מִפָּנָיו אֶלָּא יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ קְצָרָה וּמִתְכַּוֵּין שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרְחוּ לַעֲמוֹד וְהַחֲכָמִים הָיוּ מַקִּיפִין וְהוֹלְכִין בְּדֶרֶךְ הַחִיצוֹנָה שֶׁאֵין מַכִּירֵיהֶן מְצוּיִן שָׁם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחוּם:
מוסר
מספר חרדים דף מ"ו ב'
כְּשֵׁם שֶׁצָרִיךְ לְהִתְחַזֵק לִקְבּוֹעַ דִּירָתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּךְ לְמַעְלָה מִזֶּה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לִקְבּוֹעַ רוֹב יוֹמוֹ וְלֵילוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ יִרְאֶה לוֹ מַרְגּוֹעַ וּמָנוֹחַ וְשִׂמְחָה כִּדְאָמְרוּ הַחֲכָמִים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת פַּרְדֵּס הַצַדִּיקִים וּמַאֲסָר הָרְשָׁעִים. רָאוּי לְבֵן לְהַטְעִים לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵבוּ וְקַל וָחוֹמֶר לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִם שֶׁרָאוּי לָנוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּתוֹרָתוֹ אֲשֶׁר הוֹרָנוּ וְלַעֲשׂוֹת בְּחִבָּה כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ וְאָהֵב. וְהִנֵה חוֹבֵב שֶׁיָּקוּם יְצִירוֹ חֲצוֹת לַיְלָה לְהִתְבּוֹדֵד עִמּוֹ בִּדְבֵקוּת לְשַׁנֵּס מָתְנֵינוּ לַעֲשׂוֹת כָּכָה וְיִהְיֶה מַרְגּוֹעַ לְנַפְשֵׁנוּ וְשִׂמְחָה רַבָּה. וְכֵן מִצְוַת הַצְדָקָה וְכֵן כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה יוֹתֵר מִשִּׂמְחַת גַן עֵדֶן כִּי מַה לָנוּ מִן הַזְּמַן אִם לֹא רְצוֹנוֹ אַשְׁרֵי הַמִּתְאַמֵּץ בְּאַהֲבָה וּזְרִיזוּת לְרַצוֹתוֹ. דַּע בֶּן אָדָם כִּי כָל יוֹם הַבָּא לִקְרָאתֶךָ הוּא נִסָּיוֹן חָדָשׁ לָךְ שֶׁכַּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְּחַדֵּשׁ יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם עָלָיו לָכֵן מִתְּחִלַּת כְּנִיסַת הַיּוֹם הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב לְבֵיתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהִתְחַנֵּן לוֹ שֶׁיִהְיֶה בְּעֶזְרֶךָ בְּצָרַת נִסְיוֹנֶךָ שֶׁלֹא תַּכְעִיסֶנּוּ תִּכָּנֵס לְשָׁלוֹם וְתֵצֵא לְשָׁלוֹם. וְכֵן בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּ בְּהַבְדָּלָה הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם חֲשׂוּכִים מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע וְכוּ' וְכֵן בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ וְכֵן בִּתְחִלַּת הַשָׁנָה וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כ"ח) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד: