פרשת קורח
קורח יום ראשון
תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
טז (א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וְאִתְפְּלֵג קֹרַח בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בַּר פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:
רש"י ויקח קרח. פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא: ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהנה, וזהו שתרגם אנקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת, וכן (איוב טו, יב) מה יקחך לבך, לוקח אתך להפליגך משאר בני אדם. דבר אחר ויקח קרח משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר (במדבר כ, כה) קח את אהרן, (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים: בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלקתם, שנאמר (בראשית מט, ו) בקהלם אל תחד כבדי. והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר (ד"ה א' ו, כב. כג) בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל: ודתן ואבירם. בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחניתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלקתו, אוי לרשע אוי לשכנו. ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עזיאל שמנהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר (שמות ו, יח) ובני קהת וגו' . עמרם הבכור נטלו שני בניו גדלה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי לטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכלם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה, עמד וכנס מאתים חמשים ראשי סנהדראות, רבן משבט ראובן שכניו, והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קראי מועד, ולהלן הוא אומר (במדבר א, טז) אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכלן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכלה של תכלת חיבת בציצית או פטורה. אמר להם חיבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכלה תכלת לא תפטור את עצמה: בני ראובן. דתן ואבירם ואון בן פלת:
(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: וְקָמוּ לְאַפֵּי משֶׁה וְגֻבְרַיָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָאתָן וְחַמְשִׁין רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא מְעַרְעֵי זְמַן אֱנָשִׁין דִשְׁמָא: (ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה: וְאִתְכְּנָשׁוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַאֲמָרוּ לְהוֹן סַגִי לְכוֹן אֲרֵי כָל כְּנִשְׁתָּא כֻּלְהוֹן קַדִישִׁין וּבֵינֵיהוֹן שַׁרְיָא שְׁכִנְתָּא דַיְיָ וּמָא דֵין אַתּוּן מִתְרַבְרְבִין עַל קְהָלָא דַיְיָ:
רש"י רב לכם. הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדלה: כלם קדשים. כלם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה: ומדוע תתנשאו. אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהנה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך (שמות כ, ב) , כל העדה שמעו:
(ד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: וּשְׁמַע משֶׁה וּנְפַל עַל אַפּוֹהִי:
רש"י ויפל על פניו. מפני המחלקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל (שמות לב, יא) ויחל משה, במתאוננים (במדבר יא, יב) ויתפלל משה, במרגלים (שם יד, יג) ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל עוד ממני:
(ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: וּמַלִיל עִם קֹרַח וְעִם כָּל כְּנִשְׁתֵּהּ לְמֵימַר בְּצַפְרָא וִיהוֹדַע יְיָ יָת דְכָשַׁר לֵהּ וְיָת דְקַדִישׁ וִיקָרֵב לָקֳדָמוֹהִי וְיָת דִי יִתְרְעֵי בֵהּ יְקָרֵב לְשִׁמוּשֵׁהּ:
רש"י בקר וידע וגו' . עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו והוא היה מתכון לדחותם שמא יחזרו בהם: בקר וידע ה' את אשר לו. לעבודת לויה: ואת הקדוש. לכהנה: והקריב. אותם אליו. והתרגום מוכיח כן ויקריב לקדמוהי יקריב לשמושיה. ומדרשו בקר, אמר לו משה, גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר (בראשית א, ה. ז) ויהי ערב ויהי בקר ויבדל, כך (דה"א כג, יג) ויבדל אהרן להקדישו וגו' :
(ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: דָא עַבִידוּ סָבוּ לְכוֹן מַחְתְּיָן קֹרַח וְכָל כְּנִשְׁתֵּהּ:
רש"י זאת עשו קחו לכם מחתות. מה ראה לומר להם כך, אמר להם בדרכי הגוים יש נמוסים הרבה וכומרים הרבה ואין כלם מתקבצים בבית אחד, אנו אין לנו אלא ה' אחד, ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהנה גדולה, אף אני רוצה בכך, הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטרת החביבה מכל הקרבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, כבר הוא בקדשתו. וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש, אלא אמר להם משה הריני אומר לכם שלא תתחיבו, מי שיבחר בו יצא חי, וכלכם אובדים: מחתות. כלים שחותין בהם גחלים ויש להם בית יד:
נביאים - שמואל א - פרק יא
(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָּא אִיתוֹ וְנֵזִיל לְגִלְגְלָא וּנְחָדַת תַּמָּן מַלְכוּתָא:
רש"י ויאמר שמואל וגו' ונחדש שם המלוכה . לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר , ועתה נתרצו כולם :
(טו) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד: וַאֲזַלוּ כָּל עַמָּא לְגִלְגְלָא וְאַמְלִיכוּ תַמָּן יַת שָׁאוּל קֳדָם יְיָ בְּגִלְגָּלָא וּנְכִיסוּ תַּמָּן נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ וְחַדִּיִ תַמָּן שָׁאוּל וְכָל אֱנָשֵׁי יִשְּׂרָאֵל עַד לַחֲדָא: יב (א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְּׂרָאֵל הָא קַבֵּילִית לְמֵימְרֵכוֹן לְכָל דִּי אֲמַרְתּוּן לִי וְאַמְלֵיכִית עֲלֵיכוֹן מַלְכָּא: (ב) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וּכְעַן הָא מַלְכָּא מְדַבֵּר בְּרֵישֵׁכוֹן וַאֲנָא קָשִׁישׁ וְסָבִית וּבָנַי הָא אִינּוּן עִמְּכוֹן וַאֲנָא הַלִיכִית קֳדָמֵיכוֹן מִזְעִירַי עַד יוֹמָא הָדֵין:
רש"י ואני זקנתי ושבתי . אמרו רבותינו : זקנה קפצה עליו , כדאיתא במסכת תענית ( ה ב ) :
(ג) הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם: הָא עַד דִּי אֲנָא קְיַים אַסְהִידוּ בִי קֳדָם יְיָ וְקָדָם מְשִׁיחֵיהּ יַת תּוֹרָא דְּמַן דַּבָּרִית וְחַמְרָא דְּמַן שְׁחָרִית וְיַת מַן עֲשָׁקִית וְיַת מַן אֲנָסִּית וּמִיַד מַן קַבְּלִית מָמוֹן דִּשְׁקַר וּכְבָשִׁית עֵינַי בְּדִינָא מִנֵיהּ וְאָתֵיב לְכוֹן:
רש"י את שור מי לקחתי . לעבודתי : וחמור מי לקחתי . כשהייתי הולך מעיר לעיר לשפוט אותם על עסקי צרכיהם , הייתי הולך על החמור שלי , והיה לי ליטול משלהם : את מי רצותי . כל לשון מרוצה הסמוך לעושק , לשון עשוק ורצוץ הוא , חומס דלים ורוצץ : ואעלים עיני בו . כדי להעלים עיני מן המשפט בשביל הממון : ואשיב לכם . כל מה שתאמרו :
(ד) וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה: וְאָמְרוּ לָא עֲשַׁקְתַּנָא וְלָא אֲנַסְתַּנָא וְלָא קַבֵּילְתָּא מִיַּד אֱנַשׁ מִדָעַם:
כתובים - תהילים - פרק ב
(ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ: אֶשְׁתְּעֵי קְיָמָא דַיְיָ אֲמַר חֲבִיב כְּבַר לְאַבָּא לִי אַנְתְּ זַכָּאָה כְּאִלוּ יוֹמָא דֵין בְּרֵיתָךְ:
רש"י אספרה אל חוק . אמר דוד חוק קצוב הוא ומקבל עלי לספר זאת ולהודיע : ה' אמר אלי . על ידי נתן וגד ושמואל : בני אתה . ראש לישראל הקרוין בתורה בני בכורי והם יתקיימו על ידך כמו שנאמר באבנר ( שם ב ג ) כה אמר ה' ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל ובשבילם אתה לפני כבן שכולם תלויין בך : אני היום . שהמלכתיך עליהם : ילדתיך . להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם כמו שנאמר ( דה"א יד ) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל ומצינו במלכי ישראל החביבין לפניו שקרוין בנים כמו שנאמר ( ש"ב כז ) בשלמה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב ועוד מצינו בדוד במזמור פ"ט הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי :
(ח) שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ: בְעֵי מִנִי וְאֶתֵּן נִכְסֵי עַמְמַיָא אַחְסַנְתָּךְ וַאֲחוּדָתָךְ שִׁלְטוֹנֵי סְיָפֵי אַרְעָא:
רש"י שאל ממני . התפלל אלי בכל עת שאתה בא להלחם באויביך :
(ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם: תְּתַבְּרִנוּן הֵיךְ בְּחוּטְרָא דְפַרְזְלָא הֵיךְ מָאן דִפְחַר תִּתְרְעִנוּן:
רש"י תרועם . תרוצצם : בשבט ברזל . היא החרב : תנפצם . תשברם והוא ל' נפוץ בכל המקרא חרס המשובר לשברים דקים :
(י) וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ: וּכְדֵין מַלְכַיָא אַשְּׂכִּלוּ קַבִּילוּ מַרְדוּתָא נְגִידֵי אַרְעָא:
רש"י ועתה מלכים השכילו . נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם שהקב"ה פושט יד לרשעים ולצדיקים :
(יא) עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה: פְּלָחוּ קֳדָם יְיָ בְּדַחֲלָא וְצַלוּ בִּרְתִיתָא:
רש"י וגילו ברעדה . כשתבוא אותה רעדה שכתוב בה ( ישעי' לג ) אחזה רעדה חנפים תגילו ותשמחו אם עבדתם את ה' :
(יב) נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ: קַבִּילוּ אוּלְפָנָא דִלְמָא יִרְגֵיז וּתְהוֹבְדוּן אוּרְחָא מְטוּל דְיֵיחוֹר כִּזְעֵר רוּגְזֵיהּ טוּבֵיהּ לְכָל דְסָבְרִין בְּמֵימְרֵיהּ:
רש"י נשקו בר . זרזו עצמכם בבר לב ( נ"א ) נשקו בר ארנישמנט בלעז , ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו ( בראשית ג ) ואל אישך תשוקתך : פן יאנף . פן יקצוף : ותאבדו דרך . כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד ( לעיל א ) : כי יבער כמעט אפו . כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו :
משנה שביעית פרק ה
א. בְּנוֹת שׁוּחַ, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, שְׁנִיָּה, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלשׁ שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַפַּרְסָאוֹת, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ, אֶלָּא בְנוֹת שׁוּחַ:
ברטנורה (א) בנות שוח. תאנים לבנות המגדלות מג' שנים לג' שנים: שביעית שלהם שנה שניה. של שמיטה דפירות החונטים בשביעית אין נגמר בישולן עד שנה שניה של שמיטה שהיא ג' לחניטה ואז נוהג בהן דין שביעית דבתר חנטה אזלינן: פרסיות. מין תאנים העושים משתי שנים לשתי שנים, ואין הלכה כר' יהודה:
ב. הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוֹף בַּשְּׁבִיעִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִפְחוֹת מִסָאתַיִם, עַד גֹּבַהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא יִפְחוֹת מֵאַרְבָּעָה קַבִּים, עַד גֹּבַהּ טֶפַח, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וְטוֹמְנוֹ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת אָדָם:
ברטנורה (ב) הטומן את הלוף. מין ממיני הבצלים שרגילים לטמנן בארץ: לא יפחות מסאתים. משום דמחזי כזורע, עד שיטמין מהם סאתים בחפירה אחת על גובה ג' טפחים שלא יהיו מפוזרים, אלא יהיה גובה הכרי והצבור שלשה טפחים, וטפח עפר על גבי הכרי: וטומנו במקום דריסת האדם. כדי שלא יצמח. והלכה כחמים:
ג. לוֹף שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לָקָטוּ. וְאִם לָאו, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם הָעֲנִיִּים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לָקָטוּ. וְאִם לָאו, אֵין לָעֲנִיִּים עָלָיו חֶשְׁבּוֹן:
ברטנורה (ג) לוף שעברה עליו שביעית. ונכנסה עליו שמינית שהוא מתקיים זמן מרובה בארץ במחובר: אם לקטו עניים את עליו לקטו. דעלי הלוף יש להן ביעור ועיקרו אין לו ביעור כדתנן לקמן בפרק ז', הלכך אם לקטו עניים את עליו בשביעית לקטו, ואם לאו ונכנסו לשמינית וגדלו העלין ונמצאו גידולי שביעית ושמינית מעורבין יחד: יעשה חשבון. וישער כמה גדל מהן בשביעית ויתן לעניים. דרבי אליעזר סבר כרבי יהודה, דאמר לקמן עניים אוכלים אחר ביעור ולא עשירים: רבי יהושע אומר אין לעניים עמו חשבון. דסבר כרבי יוסי, דאמר לקמן אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור. והלכה כרבי יהושע:
ד. לוֹף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, שֶׁנִכְנַס לַשְּׁבִיעִית, וְכֵן בְּצָלִים הַקֵּיצוֹנִים, וְכֵן פּוּאָה שֶׁל עִדִּית, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עוֹקְרִין אוֹתָן בְּמַאֲרוּפוֹת שֶׁל עֵץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת. וּמוֹדִים בְּפוּאָה שֶׁל צְלָעוֹת, שֶׁעוֹקְרִין אוֹתָה בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת:
ברטנורה (ד) לוף של ערב שביעית. שנשלם מערב שביעית ולא הוסיף צמחים בשביעית, שאם הוסיף צמחים בשביעית אסור לעקרו משום הפסד פרי: הקיצונים. יש מפרשים שנזרעו בקיץ, ויש מפרשים מיוחדות לקיץ שהן יבשות מאד: פואה של עידית. הגדילה בשדה שמינה: פואה. צבע אדום שקורין רוי"א בלע"ז: במארופות של עץ. במרה שחופרים בו את הקרקע של עץ, ולא של ברזל שלא יראה כעובד את הארץ: בקרדומות של מתכות. ולא חיישינן דלמא מחזי כעבודה: בפואה של צלעות. כמו סלעות בסמ"ך, פואה הגדילה בין הסלעים, כיון דאין דרך לזרוע שם לא מחזי כעובד את הארץ. פירוש אחר, צלעות כמו ולצלע המשכן (שמות כו), כלומר, צדי השדה שאין דרך לזרוע שם:
ה. מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוֹף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִיָּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ:
ברטנורה (ה) רבי יהודה אומר מיד. ואף על גב דבשאר ירקות מודה רבי יהודה דאסור עד שיעשה כיוצא בו, בלוף הואיל וצריך לעקרו לבית שמאי במארופית של עץ, ולבית הלל בקרדומות של מתכות, ואין דרך לעקרו בשביעית אלא על ידי שינוי, הלכך במוצאי שביעית לא שכיח דאיסורא, ומשום הכי מותר מיד, אבל ירק שלא גזרו שלא לתלשו כי אורחיה, שכיח נמי דאיסורא בשמינית, לפיכך אסור עד שיעשה כיוצא בו: משירבה החדש. בירושלמי מפרש דהיינו מן הפסח ואילך. והלכה כחכמים:
ו. אֵלּוּ כֵלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית, מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ, הָעוֹל, וְהַמִּזְרֶה, וְהַדֶּקֶר. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר, וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה, אָסוּר. לְאִסוּר וּלְהֶתֵּר, מֻתָּר:
ברטנורה (ו) שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית. למי שהוא חשוד על השביעית, אבל למי שאינו חשוד שרי, דאינו קונה אלא להצניע עד [אחר] שביעית: מזרה. שזורין בו התבואה בגורן: דקר. כמין יתד של ברזל שקורין קולטר"ו בלע"ז והוא עשוי לחפור בו את הקרקע לשון וידקור את שניהם (במדבר כה): מגל יד ומגל קציר ועגלה. מותרין שמא הוא [רוצה] לקצור מן ההפקר ולהביא בעגלה למאכל ביתו ואין אסור אלא להביא הרבה לעשות אוצר:
ז. הַיּוֹצֵר, מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר. וְאִם הֵבִיא יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר. וּמוֹכֵר לַנָּכְרִי בָּאָרֶץ, וּלְיִּשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ:
ברטנורה (ז) היוצר. אומן העושה כלי חרס מוכר אפילו לחשוד על השביעית, חמש כדי שמן, וחמש עשרה כדי יין, וליכא למיחש שמא רוצה כולם לשמן או כולם ליין שניכרים הן אותם של יין מאותם של שמן, שהעפר שעושים ממנו כדי יין אינו דומה לעפר שעושים ממנו כדי שמן: ואם הביא יותר מכאן מותר. ולא חיישינן שמא מן המשומר דשביעית הביא: מוכר לנכרי בארץ. ולא חיישינן שמא יחזור הנכרי וימכרם לישראל החשוד: ולישראל בחוצה לארץ. ולא חיישינן שמא יוליכם בארץ, אי נמי שמא יכניס לתוכן יין ושמן של שביעית שהביא מארץ ישראל, דלא החמירו חכמים כל כך:
ח. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר לוֹ פָרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשָׁחֳטָהּ. מוֹכֵר לוֹ פֵּרוֹת בְּשָׁעַת הַזְּרַע, וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ גֹּרֶן, וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים. וְכֻלָּן, בְּפֵרוּשׁ, אֲסוּרִין:
ברטנורה (ח) שהוא יכול לשחטה. ובכל דהוא דמצינן למתלי תלינן, ובית שמאי סברי דאין דרך כלל לשחוט פרה העומדת לחרישה: אפילו בשעת הזרע. ולא אמרינן ודאי לזריעה הוא לוקח דתלינן לאכילה הוא רוצה: שיש לו גורן. ולא חיישינן שמא מודד להכניס לאוצר, דאיכא למתלי דלטחינה הוא מודד: ופורט לו מעות. מחליף לו מעות בפרוטות: אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים. ונמצא מסייע ידי עוברי עבירה, דאמרינן שמא לשאר צרכיו הוא צריך: וכולם. אם פירש שלדבר אסור רוצה אותם אסור:
ט. מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית, נָפָה וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם וִתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר, מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ, נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶּדֶת עִמָּהּ. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפִּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִי בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:
ברטנורה (ט) החשודה על השביעית. לאכול פירות שביעית אחר הביעור בלא ביעור: נפה. שאני אומר לספור בה מעות היא לוקחת: כברה. שאני אומר לכבור בה את החול: רחיים. דשמא לטחון בהן סמנין: תנור. שמא לייבש בו אונין של פשתן: ולא תטחן עמה. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה: ובוררת וטוחנת עמה. ולא אסרו הכא באשת עם הארץ החשודה על המעשרות כדאסרו בחשודה על השביעית משום דרוב עמי הארץ מעשרים הן: אבל משתטיל המים. בעיסה: לא תגע עמה. לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה וקא מיטמאה מחמת כלים טמאים, שהרי הוכשרה לקבל טומאה וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה: וכולן לא אמרו. לא התירו להשאילן כלים ולסייען בלא שעת עבירה עצמה אלא משום דרכי שלום: מחזיקין ידי נכרי. אגב גררא דדרכי שלום תנא ליה הכא ומפורש לעיל בפ"ד:
גמרא ברכות דף ל"ד ע"א
אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְמַשִּׂיא בִתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וּלְעוֹשֶׂה פַרְקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְלִמְהַנֶּה תַלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַצְמָן (ישעי' ס"ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֶּה לוֹ. וְאָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. וּפְלִיגָא דִשְׁמוּאֵל. דְאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבָד. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט"ו) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ. וְאָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וּפְלִיגָא דְרִבִּי אַבְהוּ דְאָמַר רִבִּי אַבְהוּ מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִין שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ"ז) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב לָרָחוֹק בְרֵישָׁא וְהָדָר לַקָּרוֹב. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ מָאי רָחוֹק שֶׁהָיָה רָחוֹק מִדְּבַר עֲבֵירָה מֵעִיקָרָא וּמָאי קָרוֹב שֶׁהָיָה קָרוֹב לִדְבַר עֲבֵירָה וְנִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ הַשְׁתָּא. מָאי עַיִן לֹא רָאֲתָה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה יַיִן הַמְּשׁוּמָר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר זֶה עֵדֶן שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בוֹ עֵין כָּל בִּרְיָה שֶׁמֶּא תֹּאמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵיכָן הָיָה בְגַן. וְשֶׁמֶא תֹּאמַר הוּא גַן הוּא עֵדֶן תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית ב') וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. גַּן לְחוּד וְעֵדֶן לְחוּד:
רש"י לא נתנבאו. הטובות והנחמות: עין לא ראתה. לא נראית ולא נגלית לשום נביא: רחוק. שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה דהיינו צדיק מעיקרו:
זוהר קרח דף קע"ו ע"א
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְגוֹמֵר. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים יט) הַנֶחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. כַּמָּה עִלָּאִין פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא כַמָּה יַקִּירִין אִינוּן תְּאִיבִין אִינוּן לְעֵילָא תְּאִיבִין אִינוּן לְכֹלָא בְּגִין דְּאִינוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא וְכָל מָאן דְאִשְׁתְּדַל בְאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּדַל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא וְאִשְׁתְּזִיב מִכֹלָא אִשְׁתְּזִיב בְּעַלְמָא דֵין וְאִשְׁתְּזִיב בְּעַלְמָא דְאָתֵי. תָּא חֲזֵי כָל מָאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְתָא אָחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי כֵּיוָן דְּאָחִיד בֵּיהּ בְּכֹלָא אָחִיד דִּכְתִּיב (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּה וְגוֹמֵר. רִבִּי יִצְחָק אָמַר כָּל מָאן דְּיִשְׁתְּדַל בְאוֹרַיְיתָא חִירוּ אִית לֵיהּ מִכֹלָא חִירוּ מִמִּיתָה כְמָה דְאַמְרָן בְּגִין דְּחִירוּ עָלֵיהּ שַׁרְיָא וְאָחִיד בֵּיהּ. אִילוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְרִין בְּאוֹרַיְתָא יִשְׁתְּזִיבוּ מִכֹלָא וְלָא יִשְׁתְּכָחוּ בְגָלוּתָא וְדָא הוּא דִכְתִּיב (אִילוּ יִשְׂרָאֵל מִנַטְּרִין אוֹרַיְתָא יִשְׁתְּזִיבוּ מִכֹּלָא וְלָא יִשְׁתַּכְּחוּ בְגָלוּתָא כְתִיב) (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחוֹת אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵירוּת וְחֵירוּת דָא (אוּקְמוּהָ) בְאוֹרַיְתָא אִשְׁתְּכַח אוֹרַיְיתָא אִיהִי חֵילָא דִימִינָא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ וּשְׂמָאלָא אִתְכְלִיל בִּימִינָא מָאן דְּעָבִיד יְמִינָא שְׂמָאלָא וּשְׂמָאלָא יְמִינָא הָא אִיהוּ כְאִילוּ חָרִיב עַלְמָא. תָא חֲזֵי אַהֲרֹן יְמִינָא. לֵיוָאֵי שְׂמָאלָא. קֹרַח בָּעָא לְמֶעְבַּד חִלּוּפָא דִימִינָא לִשְׂמָאלָא בְגִין כַּךְ אִתְעֲנָשׁ וְלָא עוֹד אֶלָּא דְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לִישָׁנָא בִישָׁא וְאִתְעֲנָשׁ בְּכֹלָא. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל תָּדִיר בִּימִינָא קֹרַח בָּעָא לְאַחְלְפָא תִקּוּנָא דִלְעֵילָא וְתַתָּא בְגִין כַּךְ אִתְאֲבִיד מֵעֵילָא וְתַתָּא. וַיִקַּח קֹרַח. מַאי וַיִּקַּח נְסִיב עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמֵיה כָּל דְרָדַף בָּתַר דְלָאוֹ דִילֵיהּ אִיהוּ עָרִיק מִקָּמֵיהּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא מַה דְאִית בֵּיהּ אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ. קֹרַח רָדִיף בָּתַר דְּלָאו דִילֵיּה דִידֵיהּ אָבִיד וְאַחֲרָא לָא רָוַוח. קֹרַח אָזַל בְּמַחְלוֹקֶת מַאי מַחְלוֹקֶת פְּלוּגְתָּא פְּלוּגְתָּא דִלְעֵילָא וְתַתָּא וּמָאן דְּבָעֵי לְאַפְלָגָא תִקּוּנָא דְעַלְמָא יִתְאֲבִיד מִכֻלְּהוּ עַלְמִין. מַחְלוֹקֶת פְלוּגְתָּא דְשָׁלוֹם וּמָאן דְּפָלִיג עַל שָׁלוֹם פָּלִיג עַל שְׁמָא קַדִּישָׁא בְגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא שָׁלוֹם אִקְרֵי. תָּא חֲזֵי לֵית עַלְמָא קָאִים אֶלָּא עַל שָׁלוֹם כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עַלְמָא לָא יָכִיל לְאִתְקַיְימָא עַד דְּאָתָא וְשָׁרָא עָלַיְיהוּ שָׁלוֹם וּמָאי הוּא שַׁבָּת דְאִיהוּ שְׁלָמָא דְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וּכְדֵין אִתְקְיָים עַלְמָא וּמָאן דְפָלִיג עָלֵיהּ יִתְאֲבִיד מֵעַלְמָא. צְלָפְחָד פָּלִיג עַל שַׁבָּת דְּהָוָה מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים וּמָאן אִינוּן עֵצִים אִינוּן אִילָנִין אַחֲרָנִין כִּדְקַאמְרָן וְאִינוּן מִלִּין (ס"א אִילָנִין) דְּחוֹל וְחוֹל בַּקֹּדֶשׁ לָא שַׁרְיָא (מִכָּאן וּלְהָלְאָה מִלֵּי דְחוֹל בְּשַׁבָּת אָסִיר וַדָּאי) דְפָלִיג עַל שְׁלָמָא דְעַלְמָא. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר כְּתִיב (תהלים קיט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְגוֹמֵר. אוֹרַיְיתָא הוּא שָׁלוֹם דִּכְתִּיב (משלי ג) וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם:
תרגום הזוהר וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר וְגוֹ': רַבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים י"ט) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבָשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. כַּמָּה עֶלְיוֹנִים הֵם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כַּמָּה יְקָרִים הֵם, נֶחֱמָדִים הֵם לְמַעְלָה, נֶחֱמָדִים הֵם לַכֹּל. מִשּׁוּם שֶׁהֵם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְכָל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מִשְׁתַּדֵּל בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְנִצָל מִכָּל רָע, נִצָל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִצָל בָּעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק הַתּוֹרָה, אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים, וְכֵיוָן שֶׁהוּא אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים, הוּא אָחוּז בַּכֹּל שֶׁכָּתוּב (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְגוֹ'. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵירוּת מִכֹּל, חֵירוּת מִמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִשּׁוּם שֶׁחֵרוּת, שֶׁהִיא בִּינָה, שׁוֹרֶה עָלָיו וַאֲחוּזָה בּוֹ. אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִים בַּתּוֹרָה, הָיוּ נִצוֹלִים מִכֹּל, וְלֹא הָיוּ נִמְצָאִים בַּגָּלוּת. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל"ב) חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת, אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, כִּי חֵירוּת זוֹ נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה. הַתּוֹרָה הִיא כֹּחַ הַיָּמִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, וְהַשְּׂמֹאל נִכְלָל בַּיָּמִין. מִי שֶׁעוֹשֶׂה הַיָּמִין שְׂמֹאל וְהַשְּׂמֹאל יָמִין הוּא כְּאִלּוּ מַחֲרִיב הָעוֹלָם. בֹּא וּרְאֵה, אַהֲרֹן הוּא יָמִין, שֶׁהוּא חֶסֶד, הַלְּוִיִּם הֵם שְׂמָאלָא שֶׁהוּא גְּבוּרָה. קֹרַח רָצָה לַעֲשׂוֹת חִלּוּף הַיָּמִין לִשְׂמֹאל, שֶׁרָצָה הַכְּהוּנָה, שֶׁהוּא יָמִין, בִּשְׁבִיל הַלְּוִיִּם, שֶׁהֵם שְׂמֹאל, מִשּׁוּם זֶה נֶעֱנָשׁ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא בּוֹ לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁדִּבֵּר עַל מֹשֶׁה, וְנֶעֱנָשׁ בַּכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַשְּׂמֹאל נִכְלָל תָּמִיד בַּיָּמִין שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּנוֹ שֶׁל הַשְּׂמֹאל, קֹרַח רָצָה לְהַחֲלִיף הַתִּקּוּן שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁהָיָה רוֹצֶה בִּשְׁלִיטַת הַלְּוִיִּם שֶׁהֵם שְׂמֹאל, שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִכְלָלִים בַּכֹּהֲנִים שֶׁהֵם יָמִין, מִשּׁוּם זֶה נֶאֱבָד מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה. וַיִּקַח קֹרַח וְכוּ': שׁוֹאֵל, מַהוּ וַיִּקַח. וּמֵשִׁיב, לָקַח עֵצָה רָעָה לְעַצְמוֹ. כָּל הָרוֹדֵף אַחַר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ הוּא בּוֹרֵחַ מִפָּנָיו, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. קֹרַח רָדַף אַחַר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁלּוֹ אָבַד, וְהָאַחֵר לֹא הִרְוִיחַ. קֹרַח הָלַךְ בְּמַחֲלוֹקֶת. מַהִי מַחֲלוֹקֶת, הַרְחָקָה וְדִיחוּי, הַרְחָקָה וְדִיחוּי שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִדְחוֹת תִּקּוּן הָעוֹלָם, יִהְיֶה נֶאֱבָד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. מַחֲלוֹקֶת, הִיא הַרְחָקָה וְדִיחוּי שֶׁל הַשָּׁלוֹם, וּמִי שֶׁחוֹלֵק עַל שָׁלוֹם, חוֹלֵק עַל שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא שָׁלוֹם. בֹּא וּרְאֵה, אֵין הָעוֹלָם עוֹמֵד אֶלָּא עַל שָׁלוֹם. כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם, עַד שֶׁבָּא וְהִשְׁרָה עֲלֵיהֶם שָׁלוֹם. וּמַה הוּא, הוּא שַׁבָּת, שֶׁהוּא שָׁלוֹם שֶׁל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְאָז נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן, מִי שֶׁחוֹלֵק עַל הַשָּׁלוֹם, יֹאבַד מִן הָעוֹלָם. צְלָפְחָד חָלַק עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהָיָה מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים. וּמִי הֵם הָעֵצִים. אֵלּוּ הֵם אִילָנוֹת אֲחֵרִים שֶׁל הַשִּׁבְעִים שָׂרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאֵלּוּ הֵם דִּבְרֵי חוֹל, וְחוֹל אֵינוֹ שׁוֹרֶה בַּקֹּדֶשׁ, וְנִמְצָא שֶׁחָלַק עַל שְׁלוֹם הָעוֹלָם, שֶׁהוּא שַׁבָּת. שֶׁעֵרַב חוֹל בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּתוּב (תהלים קי"ט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךְ וְגוֹ'. הַתּוֹרָה הִיא שָׁלוֹם, שֶׁכָּתוּב (משלי ג') וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.
הלכה פסוקה
הרמב"ם הלכות תפלה פרק ט'
א. בָּעֶרֶב כָּל הָעָם יוֹשְׁבִין וְהוּא עוֹמֵד וְאוֹמֵר וְהוּא רַחוּם וְכוּלֵי בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבוֹרָךְ וְכוּ' וְהֵם עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרךְ ה' הַמְּבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. וּמַתְחִיל לִפְרוֹס עַל שְׁמַע וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַחַר כַּךְ הַכֹּל עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְלִין בְּלַחַשׁ וּכְשֶׁמַּשְׁלִימִין אוֹמֵר קַדִּישׁ וְהֵם נִפְטָרִין וְאֵינוֹ חוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם עַרְבִית לְפִי שֶׁאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה לְפִיכָךְ לֹא יְבָרֵךְ בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה שֶׁאֵין כָּאן אָדָם שֶׁנִּתְחַיֵּיב בָּהֶם כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ: ב. בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר אַחַר שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ עִם הַצִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם אֲבָל אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע אֶלָּא בְרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע וְכוּ' וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְנִפְטָרִין כָּל הָעָם: ג. וְלָמָּה תִּקְּנוּ חֲכָמִים זֶה מִפְּנֵי שֶׁרוֹב הָעָם בָּאִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וְיִהְיֶה שָׁם מִי שֶׁנִּתְאַחַר לָבֹא וְלֹא הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְיִשָׁאֵר לְבַדוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. לְפִיכָךְ חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכְּבוּ כָּל הָעָם עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַמִּתְאַחֵר וְיֵצֵא עִמָּהֶם: ד. לְפִיכָךְ יוֹם טוֹב שֶׁחַל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה מַזְכִּיר עִנְיַן הַיּוֹם בִּבְרָכָה זוּ אֲבָל חוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת בִּלְבַד לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּיב הַיּוֹם בִּבְרָכָה:
מוסר
מספר חסידים סי' פ"ב פ"ג
בְּעוֹדְךְ חַי דְּרוֹשׁ הַתְּשׁוּבָה וְאַל תְּאַחֵר כִּי הַמָּוֶת בָּא פִתְאוֹם. אַל תַּרְבֶּה לְדַבֵּר מִבְּלִי זֵכֶר הַצוּר פֶּן יִקְשֶׁה הַלֵּב וְהַלֵּב הַקָּשֶׁה רָחוֹק מֵהָאֱלֹהִים. וְאַל תַּבִּיט בַּחֲטָאֵי בְנֵי אָדָם הַמַּמְשִׁיכִין זְמַן רָב בָּעוֹלָם וְלוֹמַר כְּבַר נִשְׁתַּכַּח וְנִשְׁתַּכְּחוּ חֲטָאֵיהֶם: אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס. אִישׁ חָסִיד צִוָּה לִבְנוֹ בִּפְטִירָתוֹ כְּשֵׁם שֶׁכִּבַדְתָּנִי בְּחַיָּי כַּךְ תְּכַבְדֵנִי לְאַחַר מוֹתִי וְקַיֵם מִצְוֹתַי וְתָלִין כַּעֲסְךָ לַיְלָה אֶחָת וַעֲצוֹר בְּרוּחֲךָ שֶׁלֹּא תְדַבֵּר כְּלַל בִּשְׁעַת הַכַּעַס:
קורח יום שני
תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
(ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי: וְהָבוּ בְהוֹן אֵשָׁתָא וְשַׁוִיאוּ עֲלֵיהוֹן קְטוֹרֶת בּוּסְמִין קֳדָם יְיָ מְחַר וִיהֵי גַבְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ הוּא קַדִישּׁ סַגִי לְכּוֹן בְּנֵי לֵוִי:
רש"י רב לכם בני לוי. דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשתם. וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו אני נמלט, ועשרים וארבע משמרות עומדות לבני בניו כלם מתנבאים ברוח הקדש, שנאמר (ד"ה א' כה, ה) כל אלה בנים להימן, אמר אפשר כל הגדלה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכלם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה. תנחומא: רב לכם. דבר גדול נטלתם בעצמכם לחלוק על הקדוש ברוך הוא:
(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: וַאֲמַר משֶׁה לְקֹרַח שְׁמָעוּ כְעַן בְּנֵי לֵוִי:
רש"י ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. התחיל לדבר עמו דברים רכים, כיון שראהו קשה ערף, אמר עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כלם, התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי:
(ט) הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: הַזְעֵר לְכוֹן אֲרֵי אַפְרֵשׁ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל יָתְכוֹן מִכְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל לְקֳרָבָא יָתְכוֹן קֳדָמוֹהִי לְמִפְלַח יָת פּוּלְחַן מַשְׁכְּנָא דַיְיָ וּלְמֵקַם קֳדָם כְּנִשְׁתָּא לְשַׁמָשׁוּתְהוֹן:
רש"י ולעמד לפני העדה. לשיר על הדוכן:
(י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: וְקָרֵב יָתָךְ וְיַת כָּל אֲחָךְ בְּנֵי לְוֵי עִמָךְ וּכְעַן אַתּוּן בָּעָן אַף כְּהוּנְתָא רַבְּתָא:
רש"י ויקרב אתך. לאותו שרות שהרחיק ממנו שאר עדת ישראל:
נביאים - שמואל א - פרק יב
(ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְהוָה בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד: וַאַמַר לְהוֹן סָהִיד מֵימְרָא דַיְיָ בְּכוֹן וְסָהִיד מְשִׁיחֵיהּ יוֹמָא הָדֵין אֲרֵי לָא אַשְׁכַּחְתּוּן בִּידִי מִדָעַם וַאֲמַרוּ סָהִיד:
רש"י ויאמר עד . בת קול יוצאת ואומרת : 'עד' , וזה אחד משלשה מקומות שהופיעה רוח הקודש בבית דין של מטה , כדאיתא במסכת מכות ( כג ב ) :
(ו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָּא יְיָ דַעֲבַד גְּבוּרָן עַל יְדֵי משֶה וְאַהֲרֹן וּדְאַסֵּיק יַת אֲבָהַתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
רש"י אשר עשה את משה ואת אהרן . להיות נכונים לשליחותו , להוציא אבותיכם ממצרים :
(ז) וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֵת כָּל צִדְקוֹת יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם: וּכְעַן אִתְעַתַּדוּ וְאַתְוַכָּח עִמְכוֹן קֳדָם יְיָ יַת כָּל זַכְוָתָא דַיְיָ דַּעֲבַד עִמְכוֹן וְעִם אֲבָהַתְכוֹן:
רש"י ואשפטה אתכם . אתוכח עמכם :
(ח) כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל יְהוָה וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: כַּד עַל יַעֲקֹב לְמִצְרָיִם וּזְעִיקוּ אֲבָהַתְכוֹן קֳדָם יְיָ וּשְׁלַח יְיָ יַת משֶה וְיַת אַהֲרֹן וְאַפִּיקוּ יַת אֲבָהַתְכוֹן מִמִּצְרַיִם וְאוֹתִיבִינוּן בְּאַתְרָא הָדֵין:
כתובים - תהילים - פרק מב
(ט) יוֹמָם יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה (שירה) שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: יֵימָם יִפְקוֹד יְיָ טוּבֵיהּ וּבְלֵילְיָא תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ עִמִי צְלוֹתָא לְאֵל דִי נָטִיר חַיָי:
רש"י יומם יצוה ה' חסדו . יבוא האור ויצוה ה' חסדו לנו : ובלילה . בחשך הצרה . שירה עמי . תהא חנייתו בתוכנו שיר' ל' חני' כדמתרגמי' ויחן ושרא , זו למדתי מתוך מסורת הגדולה שחבר את זה עם ויהי שירו חמש' ואלף ( מ"א ד ) , באלפ"א בית"א של שתי תיבות החלוקים בפתרונן לימד שאין זה לשון שיר , ומדרש האגדה פותרו לשון שיר וכך הוא פותרו שכך ישראל אומרים להקב"ה זכרנו מה שעשית לנו במצרים מצוה אחת שצויתנו ביו' בערב פסח ושמרנוה ובלילה גאלתנו ושרנו לפניך את ההלל ועכשיו הרבה מצות אני שומרת ועל זאת אומרה לאל סלעי למה שכחתני וגו' :
(י) אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: אֵימַר לֶאֱלָהָא רוּחְצָנִי לְמָא אַשְׁלִיתַנִי לְמָא בְּקִבְלָא אֵזִיל בִּדְחוֹק בָּעֵיל דְבָבָא:
רש"י קודר . לשון שחרות כמו וקדר עליהם ( מיכ' ג' ) :
(יא) בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: בִּדְקַטְלִין גַרְמִי בִּזְמַן דִמְחָרְפִין יָתִי מְעִיקַי כַּד אָמְרִין לִי כָּל יוֹמָא אָן הוּא אֱלָהָךְ:
רש"י ברצח בעצמותי חרפוני צוררי . נדמה לי כאילו הורגים אותי כך עצור בעצמותי מה שצוררי מכעיסין ומחרפין אותי :
(יב) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי: מַה תִּתְמַכְּכִין נַפְשִׁי וּמַה תִּרְגְשִׁי עֲלָי אוֹרִיכִי לֵאלָהָא אֲרוּם טוּב אֲשַׁבְּחִינֵיהּ בְּפוּרְקָנֵיהּ דְמִן קֳדָמוֹי דִי הוּא אֱלָהִי:
רש"י פני ואלהי . הקב"ה שהוא אור פני ואלהי עדיין יש לי בו תקוה ולמה תהמי :
משנה פסחים פרק ד
א. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֲרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אֵין עוֹשִׂין. הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין, נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת:
ברטנורה (א) מקום שנהגו עד חצות. עד חצי היום: שלא לעשות. כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמץ ושחיטת פסח ותיקון מצה של מצוה: ואל ישנה אדם. הכי קאמר, ההולך ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ולא יעשה, דהא דקיימא לן אל ישנה אדם ממנהג העיר אינו אלא מפני המחלוקת, וכאן אין מחלוקת, דמאי קאמרת הרואה אותו בטל אומר זה שבטל חושב שהמלאכה אסורה וחולק על כולנו, לא אמר הכי, אלא אמר אין לו מלאכה שהרי כמה בטלנים איכא בשוקא כל ימות השנה. והא דתנן נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם, אינו אלא בזמן שדעתו לחזור למקומו נוהג כמנהג אנשי מקום שהלך לשם, בין לקולא בין לחומרא:
ב. כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ, חַיָּב לְבָעֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹמְרִים לוֹ, צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה:
ברטנורה (ב) המוליך פירות שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין עליו בני מקומו לבערו מן הבית. והוליכו זה למקום שלא כלו ובני אותו מקום עדיין אוכלין הן מן המוכנסים לבית, חייב לבער משום חומרי המקום שיצא משם: רבי יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה. פלוגתא דר' יהודה ותנא קמא בכובש שלשה מיני ירק בחומץ או בציר להתקיים ושנים מהם כלו לחיה מן השדה והשלישי לא כלה, תנא קמא סבר אוכל מאותן שכלו על סמך אותו שלא כלה, הואיל והן בחבית אחת. והכי משתמע למלתיה, ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייבין לבער. אבל לא כלו כולן אלא מקצתן, אוכל אף ממין הכלה כל זמן שלא כלו כולן, דאוכלן על סמך האחרון. ור' יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה מאותו המין שכלה כמו שהביא זה האיש ולא תמצא הלכך אינו אוכל אלא ממין שלא כלה, דאין אוכלין מהמינין שכלו על סמך המין שלא כלה וחייב לבער המינין שכלו. והלכה כר' יהודה דקאי בשיטתיה דרבן גמליאל שהלכה כמותו במסכת שביעית פרק הפיגם:
ג. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר, אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָה, עֲגָלִים וּסְיָחִים שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסוּס:
ברטנורה (ג) מקום שנהגו שלא למכור. דהחמירו על עצמן, דלמא אתו למכור גסה: ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. דגזור רבנן שמא ישאיל או ישכיר בהמתו לנכרי, ואדם מצווה על שביתת בהמתו אי נמי, פעמים שמוכרה לו ערב שבת עם חשכה וצועק לה הישראל כדי שתלך לפני הקונה והיא מכרת קולו והולכת מחמתו, ונמצא מחמר אחר בהמתו בשבת: עגלים וסייחין. קטנים אע"ג דלאו בני מלאכה נינהו מחלפי במכירת גדולים. ושבורים מחלפי במכירת שלימים: רבי יהודה מתיר בשבורה. דאינה בת מלאכה לעולם אבל בעגלים וסייחים מודה, כיון דלכי גדלו הוו בני מלאכה. ואין הלכה כרבי יהודה: בן בתירא מתיר בסוס. הואיל ולרכיבה עומד והחי נושא את עצמו ואין הלכה כבן בתירא. ועל ידי סרסור שרי למכור בהמה לנכרי בזמן שאין הבעלים מצויין שם בעת המכירה דליכא למיחש שמא ישאילנה וישכירנה שהרי אינה שלו. ושמא תלך מחמת קולו ונמצא מחמר, אהא נמי ליכא למיחש שאינה מכרת את קולו:
ד. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים, אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל, אֵין אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק, אֵין מַדְלִיקִין. וּמַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבִמְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים:
ברטנורה (ד) מקום שנהגו שלא לאכול. שנראה כאוכל פסחים בחוצה לארץ: שנהגו להדליק את הנר ביום הכפורים. מפני שיום הכפורים אסור בתשמיש המטה, וכל זמן שהנר דולק לא ישמש שאסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר: שנהגו שלא להדליק. שמא יראה אשתו ותשא חן בעיניו וישמש: ומדליקין בבתי כנסיות. ובכל מקום שאין איש ואשתו מתיחדים שם:
ה. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב, עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְעוֹלָם יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ תַּלְמִיד חָכָם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִקָּר. הַלַּיְלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד הָנֵץ הַחַמָּה:
ברטנורה (ה) תלמידי חכמים בטלים. ממלאכתן כל אותו היום, כדי שלא יסיחו דעתם מאבילות: לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם. ולא מחזי כיוהרא, שהרואה אותו בטל אומר אין לו מלאכה לעשות ולא מפני שנוהג בו איסור: וחכמים אומרים ביהודה וכו'. חכמים סבירא להו דעשיית מלאכה בערבי פסחים לאו במנהגא תליא מלתא, אלא ביהודה היו מתירים ובגליל אוסרים איסור גמור, ולא מכח מנהג: הלילה. ליל ארבעה עשר לאנשי גליל שאוסרים לעשות מלאכה בערבי פסחים: בית שמאי אוסרין. להם ככל שאר ימים טובים שאסורים בעשיית מלאכה שהלילה הולך אחר היום: ובית הלל מתירין. מידי דהוה אתענית שהיום אסור באכילה והלילה מותר:
ו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגָמְרָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלשׁ אֻמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, הַחַיָּטִים וְהַסַפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הָרַצְעָנִים:
ברטנורה (ו) כל מלאכה. שהיא לצורך המועד, והתחיל בה קודם ארבעה עשר גומרה בארבעה עשר, ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה. אבל מלאכה שאינה לצורך המועד, במקום שנהגו לעשות מלאכה עושין, ומקום שנהגו שלא לעשות אפילו התחיל בה קודם ארבעה עשר אינו גומרה: החייטים. שרי בארבעה עשר בכל מקום, שכן מצינו בהן בחולו של מועד קולא יותר משאר אומניות שהדיוט שאינו אומן בכך תופר כדרכו, הלכך בארבעה עשר דקיל מחול המועד אפילו אומן נמי שרי: והספרים והכובסין. שכן הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורים מספרין ומכבסין בחול המועד, וכיון דאשכחן בהן צד היתר בחול המועד, בארבעה עשר דקיל שרי לכולי עלמא: אף הרצענים. שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן בחול המועד. וחכמים סברי אין למדין תחלת מלאכת רצענין שעושין מנעלים חדשים תחלה, מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והלכה כחכמים:
ז. מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה, מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְאִם מֵתָה, מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. גּוֹרְפִין מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבַמּוֹעֵד מְסַלְּקִין לַצְדָדִין. מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד:
ברטנורה (ז) מושיבין שובכין. שובכי יונים שהיו יושבים לגדל אפרוחים מושיבין אותם לכתחילה בארבעה עשר: ותרנוגלת שברחה. בחולו של מועד. דאילו בארבעה עשר השתא אותובי שובכין לכתחלה אמרת דשרי, אהדורי מבעיא. אלא אתרנגולת שברחה בחולו של מועד קאמר דמחזירין, והוא שישבה על הביצים שלשה ימים קודם שברחה דשוב אין הביצים ראויים לאכילה ודבר האבד הוא, הלכך אם מתה מושיב אחרת תחתיה משום הפסד דביצים: גורפין. משליכין לחוץ: ובמועד. שחמור יותר, אין משליכים לחוץ אלא מסלקין לצדדין: מוליכין ומביאין כלים מבית האומן. בארבעה עשר. ואע"פ שאינו לצורך המועד:
ח. שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ, עַל שְׁלשָׁה מִחוּ בְיָדָם, וְעַל שְׁלשָׁה לֹא מִחוּ בְיָדָם. וְאֵלּוּ הֵן שֶׁלֹּא מִחוּ בְיָדָם, מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם, וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע, וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעֹמֶר, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם. וְאֵלּוּ שֶׁמִּחוּ בְיָדָם, מַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְאוֹכְלִין מִתַּחַת הַנְשָׁרִים בַּשַּׁבָּת, וְנוֹתְנִין פֵּאָה לַיָּרָק, וּמִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים:
ברטנורה (ח) עשו אנשי יריחו. היו נוהגין לעשות אנשי יריחו: מרכיבין דקלים. ענף רך של דקל זכר, מרכיבו בדקל נקבה, שהזכר עושה פירות והנקבה אינה עושה פירות: כל היום. כלומר בארבעה עשר: וכורכין את שמע. שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקריאת שמע. פירוש אחר, שלא היו מפסיקין בין אחד לואהבת שצריך להאריך באחד ולהפסיק בין מלכות שמים לדברים אחרים: וקוצרין וגודשין. עושין גדיש מן החדש לפני העומר, ולא חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה: ולא מיחו בידם. כל הששה דברים שעשו, כולם שלא ברצון חכמים היו עושין, אלא שעל אלו השלשה לא מיחו ועל שלשה האחרונים מיחו: מתירין לאכול גמזיות של הקדש. גידולים שגדלו באילן של הקדש, דקסברי אין אסור אלא הפרי עצמו שהוקדש. ואית ספרים דגרסי מתזירין, כלומר חותכים וכורתים ענפי אילנות של הקדש שצמחו אחר שהקדישו האילן, ליהנות מהן: ואוכלין. בשבת ויום טוב פירות שנמצאו תחת האילן ולא נודע אם נשרו מאמש והם מותרים או נשרו היום ואסורים: ונותנים פאה לירק. ואנן קיימא לן דכל דבר שאין אדם מכניסו לקיום אינו חייב בפאה, וירק דבר שאין מכניסו לקיום הוא ומיחו בידם חכמים, משום דקא מפקעי לה מן המעשר והעניים אוכלים אותם בטבלם כסבורים שהיא פאה, ופאה פטורה מן המעשר משום דהפקר היא:
ט. שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ, עַל שְׁלשָׁה הוֹדוּ לוֹ, וְעַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. גֵּרַר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָּה שֶׁל חֲבָלִים, וְהוֹדוּ לוֹ. כִּתַּת נְחַשׁ הַנְּחשֶת, וְהוֹדוּ לוֹ. גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת, וְהוֹדוּ לוֹ. עַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ, קִצַץ דְּלָתוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשִׁגְּרָן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם מֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. עִבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ:
ברטנורה (ט) גירר עצמות אביו. משום כפרה. ולא קברו לפי כבודו על מטה נאה, כדי שיתגנה על רשעו ויווסרו הרשעים: כתת נחש הנחושת. כדכתיב בדברי הימים, לפי שהיו טועין אחריו: וגנז ספר רפואות. לפי שלא היה לבם נכנע על חליים אלא מתרפאים מיד והרמב"ם פירש, ספר רפואות, ספר מודיע מעניני צורות הכוכבים והטלסמאות, שצורה פלונית כעשויה בזמן ועת ידוע מרפאת מחולי פלוני וזה היה קרוב להטעות הבריות אחר עבודת כוכבים ולכך גנזו: עיבר ניסן בניסן. לאחר שנכנס ניסן נמלך ועשה אדר שני. והכתוב אומר (שמות יב) החודש הזה לכם, זה ניסן, ואין אחר ניסן. ולא עיבר חזקיה לאחר שנכנס ממש, אלא יום שלשים של אדר עיבר את השנה, ואנן קיימא לן אין מעברין את השנה בשלשים של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן:
גמרא פסחים דף נ' ע"ב
עַרְבֵי פְסָחִים מָאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים אֲפִילוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים נָמֵי דְתַנְיָא הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. הָתַם מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דְאָסוּר סָמוּךְ לְמִנְחָה לֹא הָכָא מֵחֲצוֹת. אִי נָמֵי הָתַם סִימָן בְּרָכָה הוּא דְלָא חָזֵי אֲבָל שַׁמּוּתֵי לָא מְשַׁמְתִינָן לֵיהּ. הָכָא שַׁמּוּתֵי נָמֵי מְשַׁמְּתִינָן לֵיהּ. גּוּפָא הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וּבְעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם נִדְנוּד עֲבֵירָה לַאֲתוּיֵי תַעֲנִית צִבּוּר אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. רָבָא רָמֵי כְּתִיב (תהלים כ"ז) כִּי גָדוֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ. וּכְתִיב (שם ק"ח) כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ הָא כֵּיצַד כָּאן בְּעוֹשִׂין לִשְׁמָה וְכָאן בְּעוֹשִׂין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. וּכְדְרַב יְהוּדָה דְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. תָּנוּ רַבָּנָן תַּגְרֵי סִימְטָא וּמְגַדְּלֵי בְהֵמָה דַקָּה וְקוֹצְצֵי אִילָנוֹת טוֹבוֹת וְנוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּחֵלֶק יָפֶה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. מָאי טַעְמָא דְתָהוּ בֵיהּ אִינְשֵׁי. תָּנוּ רַבָּנָן אַרְבָּעָה פְרוּטוֹת אֵין בָּהֶם סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם שְׂכַר כּוֹתְבִין וּשְׂכַר מְתוּרְגְּמָנִין וּשְׂכַר יְתוֹמִים וּמָעוֹת הַבָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם. בִּשְׁלָמָא שְׂכַר מְתוּרְגְמָנִין מִשּׁוּם דְמֵיחֱזֵי כִּשְׂכַר שַׁבָּת. וּמָעוֹת יְתוֹמִים נָמֵי דְלָאו בְּנֵי מְחִילָה נִינְהוּ. מָעוֹת הַבָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם מִשּׁוּם דְּלָאו כָּל יוֹמָא מִתְרַחִישׁ נִיסָא אֶלָּא שְׂכַר כּוֹתְבִין מָאי טַעְמָא אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תַּעֲנִיּוֹת יָשְׁבוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה עַל כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׁרוּ שֶׁאִלְמָלֵי מִתְעַשְּׁרִין אֵין כּוֹתְבִין:
רש"י מאי אריא ערבי פסחים. דקתני עד חצות במנהגא מכלל דמחצות ולהלן אסור ול"ל למיתני חצו' לאשמעי' הך דיוקא הא כל ערבי ימים טובים אסירי מן המנחה: מן המנחה. תשע שעות ומחצה: סמוך למנחה. קודם לכן: במ"ש. משום כבוד שבת שמוסיפין מחול על הקדש: נדנוד עבירה. רמז עבירה: ת"צ. אסור במלאכה כשהיו מתענין על הגשמים אבל שאר ת"צ לא כדאמר שמואל אין חומר ת"צ בבל: עושין לשמה. מעל שמים ושלא לשמה עד לשמים דמצוה מיהא קא עביד כדרב יהודה: תגרי סימטא. יושבי' ומוכרי' בשוק ועין רעה שולטת בהן: ומגדלי בהמה דקה. הכל צווחין עליהן: וקוצצי אילנו' טובות. למכרן לעצים הכל תמהין ומלעיזין עליהם ומתוך כך עין רעה שולטת בהן מצעקת בני אדם: ונותנין עיניהם בחלק יפה. כשחולקים עם אחרים תמיד מקפידים ליטול חלק יפה: מתורגמנין. שעומדין לפני החכם בשבתות וי"ט ושומעין מפיו ומשמיעין לרבים: מעות יתומים. למחצית שכר: ממדינת הים. משלח ספינותיו תמיד למקום סכנה:
זוהר קרח דף קע"ז ע"א
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְגוֹמֵר. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח (משלי יז) חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה כַמָּה אִית לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּמְּרָא מֵחוֹבַיְיהוּ וּלְנַטְרָא עוֹבָדַיְיהוּ דְהָא בְּכַמָּה זִמְנִין עַלְמָא אִתְדָן וּבְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא עוֹבָדִין בְּמַתְקְלָא סַלְקִין וּמַשְׁגִּיחִין עֲלַיְיהוּ לְעֵילָא וְאַכְתִּיבוּ קָמֵיהּ וְכַד עוֹבָדַיְיהוּ דִבְנֵי נָשָׁא לָא מִתְכַּשְּׁרָן קָמֵי מַלְכָּא וְסָלִיק רֻגְזָא וְדִינָא אַתְעַר הָדָא הוּא דִכְתִּיב חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְעַל דָּא בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא בָעֵי בַר נָשׁ לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבוֹי וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. בְּשַׁעְתָּא דְמָרֵיהוֹן דְּדִינִין קַיְימִין עַל עָלְמָא וְרָגְזָא תָלֵי אִי אִשְׁתְּכַח בְּדָרָא זַכָּאָה דְרָשִׁים לְעֵילָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח בֵּיהּ וְאִשְׁתְּכַךְ רֻגְזָא. לְמַלְכָּא דְאִתְרְגַז עַל עַבְדוֹי וְהֲוָה תָבַע עַל סַנְטִירָא לְמֵעְבַּד בְּהוּ דִינָא אַדְּהָכִי עָאל רְחִימָא דְמַלְכָּא וְקָם קָמֵיהּ כֵּיוַן דְּחָמָא לֵיהּ מַלְכָּא אִתְנְהִירוּ אַנְפּוֹי שָׁאֲרֵי הַהוּא רְחִימָא דְמַלְכָא לְאִשְׁתָּעֵי בַהֲדֵיהּ וּמַלְכָּא חַדֵּי לְבָתָר כַּד אָתָא סַנְטִירָא חָזָא אַנְפּוֹי דְמַלְכָּא חַדָּאָן אִסְתְּלַק וְאָזִיל לֵיהּ וְלָא עָבִיד דִּינָא וּכְדֵין הַהוּא רְחִימָא בָּעֵי לְמַלְכָּא עַל עַבְדּוֹי וּמְכַפֵּר לְהוּ וּבְגִין כַּךְ וְאִישׁ חָכָם יְכַפְרֶנָּה. אוּף הָכָא כַד חָמָא מֹשֶׁה דְרֻגְזָא הֲוָה תָלֵי מִיַּד וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן בְּגִין דְּאִיהוּ שׁוּשְׁבִינָא דְמַטְרוֹנִיתָא וּקְטֹרֶת לָא סַלְקָא אֶלּאָ בִידוֹי דְאִיהוּ אַסְגֵי שְׁלָמָא בְעַלְמָא וְקָשִׁיר קִשְׁרָא דִמְהֵימְנוּתָא קְטֹרֶת הָא אוּקְמוּהָ חֶדְוָותָא דְעֵילָא וְתַתָּא קִשּׁוּרָא דִמְהֵימְנוּתָא סְלִיקוּ דְרֻגְזָא הָדָא הוּא דִכְתִּיב (משלי כז) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב וּכְדֵין וְאִישׁ חָכם יְכַפְּרֶנָּה יְנַקֵי וְיִדְכֵי לְהַהוּא רֻגְזָא וְרַחֲמִין מִתְעָרִין. רִבִּי אֶלְעָזָר (רִבִּי אַבָּא) אָמַר. אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחוֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם בְּגִין דְאִינוּן גִּזְעָא וְשָׁרְשָׁא דְלֵיוָאֵי. וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמוּתוּ דְבָעֵי כַהֲנָא לְאַתְקְנָא לְהוּ דְאַף עַל גַּב דִקְרִיבִין אִינוּן לְקֻדְשָׁא לָא יֵיעֲלוּן אֶלָּא בְתִיקּוּנָא דְכַהֲנָא דְהוּא יָדַע סִימָנָא דְיִמְטוּן לְגַבֵּיהּ וְלָא יַתִּיר וְכַד מְכַסְיָא לְמָאנֵי קֻדְשָׁא כְדֵין כִּסוּיָא אַחֲרָא שָׁרֵי וְאָסִיר לוֹן לְקַרְבָא לְמֶחֱמֵי דְהָא מִלָּה בַחֲשָׁאי לָא אִית לְגַבַּיְיהוּ אֶלָּא לְכַהֲנֵי (וְעַל דָּא) דְמִלָּה דִלְהוֹן וְעוֹבָדָא דִלְהוֹן בְּרָזָא וּבַחֲשָׁאי. וְלֵיוָאֵי לְאָרָמָא קָלָּא בְגִין כַּךְ כַּהֲנֵי בַחֲשָׁאי וּבְרָזָא. וְעַל דָא אָסִיר לוֹן חַמְרָא דְחַמְרָא לְאָרָמָא קְלָא וּלְגַלָּאָה רָזִין אִיהוּ בְגִין כַּךְ לֵיוָאֵי אִתְמְסָרוּ לְאָרָמָא קַלָּא דְהָא בְדִינָא אִתְאַחַד דִינָא בְאִתְגַּלְיָיא אִיהוּ וּלְפַרְסְמָא מִלָּה קָמֵי כֹלָא אֲבָל כַּהֲנָא כָל מִלּוֹי בְרָזָא וּבַחֲשָׁאי וְלָאוּ בְאִתְגַּלְיָיא (סִימָנָא דְכֹלָא שְׂמֹאל תְהֵא דוֹחֶה וְיָמִין מְקָרֶבֶת):