אור ברסלב
חק לישראל - במדבר פרשת חוקת › חוקת יום רביעי

חק לישראל - במדבר

פרשת חוקת · חוקת יום רביעי

חוקת יום שלישי

תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב"ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:

(טז) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: וְכֹל דִי יִקְרַב עַל אַפֵּי חַקְלָא בִּקְטֵל חַרְבָּא אוֹ בְמִיתָא אוֹ בְגַרְמָא דֶאֱנָשָׁא אוֹ בְקִבְרָא יְהֵי מְסָאָב שַׁבְעָא יוֹמִין:

רש"י על פני השדה. רבותינו דרשו לרבות גולל ודופק. ופשוטו על פני השדה, שאין שם אהל, מטמא המת שם בנגיעה:

(יז) וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי: וְיִסְבוּן לְדִמְסָאָב מֵעֲפַר יְקִידַת חַטָאתָא וְיִתֵּן עֲלוֹהִי מֵי מַבּוּעַ לְמָן: (יח) שני וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר: וְיִסַב אֵזוֹבָא וְיִטְבּוֹל בְּמַיָא גְבַר דְכֵי וְיַדֵי עַל מַשְׁכְּנָא וְעַל כָּל מָנַיָא וְעַל נַפְשָׁתָא דִי הֲווֹ תַמָן וְעַל דְיִקְרַב בְּגַרְמָא אוֹ בְקָטִילָא אוֹ בְמִיתָא אוֹ בְקִבְרָא: (יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב: וְיַדֵי דַכְיָא עַל מְסָאֲבָא בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וִידַכִּינֵיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וִיצַבַּע לְבּוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בְמַיָא וְיִדְכֵּי בְרַמְשָׁא:

רש"י וחטאו ביום השביעי. הוא גמר טהרתו:

(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא: וּגְבַר דִי יִסְתָּאֵב וְלָא יַדֵי עֲלוֹהִי וְיִשְׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מִגוֹ קְהָלָא אֲרֵי יָת מַקְדְשָׁא דַיְיָ סָאֵיב מֵי אַדָיוּתָא לָא אִזְדְרִיקוּ עֲלוֹהִי מְסָאָבּ הוּא:

רש"י ואיש אשר יטמא וגו' . אם נאמר מקדש למה נאמר משכן וכו' כדאיתא בשבועות (דף טז ב) :

(כא) וְהָיְתָה לָּהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב: וּתְהֵי לְהוֹן לִקְיַם עֲלָם וּדְיַדֵי מֵי אַדָיוּתָא יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וּדְיִקְרַב בְּמֵי אַדָיוּתָא יְהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:

רש"י ומזה מי הנדה. רבותינו אמרו שהמזה טהור, וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טמאה חמורה לטמא בגדים שעליו, מה שאין כן בנוגע. וזה שהוציאו בלשון מזה, לומר לך, שאינן מטמאין עד שיהא בהן שעור הזאה: והנגע וגו' יטמא. ואין טעון כבוס בגדים:

נביאים - שופטים - פרק יא

(טז) כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה: אֲרֵי בְּמֵסַקְהוֹן מִמִּצְרַיִם וַאֲזַל יִשְּׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא עַד יַמָא דְּסוּף וַאֲתָא לִרְקַם:

רש"י עד ים סוף . בדרומה של ארץ אדום , וארץ אדום בדרומה של ארץ כנען :

(יז) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ: וּשְׁלַח יִשְּׂרָאֵל אִזְגַּדִּין לְוָת מַלְכָּא דֶּאֱדוֹם לְמֵימָר אֶעְבַּר כְּעַן בְּאַרְעָךְ וְלָא שְׁמַע מַלְכָּא דֶּאֱדוֹם וְאַף לְוָת מַלְכָּא דְּמוֹאָב שְׁלַח וְלָא קַבֵּל וִיתֵיב יִשְּׂרָאֵל בִּרְקַם:

רש"י אעברה נא בארצך . מדרום לצפון , ליכנס לארץ כנען : וגם אל מלך מואב . שהיתה ארצו בסוף ארץ אדום , במזרחה של אדום ובדרומה של ארץ ישראל : ולא אבה . משה רמזה בתורה ( דברים ב כט ) : כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער , כשם שאדום לא נתנום לעבור , כך מואב לא נתנום לעבור :

(יח) וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב: וַאֲזַל בְּמַדְבְּרָא וְאַקִּיף יַת אֲרַע אֱדוֹם וְיַת אֲרַע מוֹאָב וַאֲתוֹ מִמַּדְנַח שִׁמְשָׁא לְאַרְעָא דְּמוֹאָב וּשְׁרוֹ בְּעִבְרָא דְּאַרְנוֹן וְלָא עֲלוּ בִּתְחוּם מוֹאָב אֲרֵי אַרְנוֹן תְּחוּם מוֹאָב:

רש"י וילך במדבר . מן המערב למזרח , במיצר דרומי של אדום ומואב : ויסב את ארץ אדום . כל דרומה : ואת ארץ מואב . כל דרומה , וכשהגיע למקצוע דרומית מזרחית , פנה אל הצפון לסבוב את מיצר המזרחי : ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון . לסוף מזרחה של ארץ מואב , ושם התחילה ארץ סיחון ועוג , וכבשו עבר הירדן במזרח ארץ כנען ועברו הירדן , ונכנסו לה לארץ כנען דרך המזרח :

(יט) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי: וּשְׁלַח יִשְּׂרָאֵל אִזְגַדִין לְוָת סִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאָה מַלְכָּא דְּחֶשְׁבּוֹן וַאֲמַר לֵיהּ יִשְּׂרָאֵל נְעִבַּר כְּעַן בְּאַרְעָךְ עַד אַתְרִי: (כ) וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל: וְלָא הֵימִין סִיחוֹן יַת יִשְּׂרָאֵל לְמֶעְבַּר בִּתְחוּמֵיהּ וּכְנַשׁ סִיחוֹן יַת כָּל עַמֵיהּ וּשְׁרוֹ בְּיָהְצָה וְאַגִיחַ קְרָבָא עִם יִשְּׂרָאֵל: (כא) וַיִּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא: וּמְסַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְּׂרָאֵל יַת סִיחוֹן וְיַת כָל עַמֵיהּ בִּידָא דְיִשְּׂרָאֵל וּמְחוּנוּן וִירִית יִשְּׂרָאֵל יַת כָל אֲרַע אֱמוֹרָאָה יָתֵיב אַרְעָא הַהִיא:

כתובים - תהילים - פרק צא

(ב) אֹמַר לַיהוָה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: אֲמַר דָוִד אֵימַר לַיְיָ רוּחְצָנִי וּכְרַךְ תּוּקְפִי אֱלָהִי אָכְלֵי בְּמֵימְרֵיהּ:

רש"י אומר לה' מחסי . הוא ומצודתי והכל ילמדו ממני ולמה אני אומר כן :

(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: אֲרוּם הוּא יִפְצִנָךְ שְׁלֹמֹה בְּרִי מִפַּחָא וְתִקְלָא מִמוֹתָא וְאִתְרַגוּשְׁתָּא:

רש"י כי הוא יצילך מפח יקוש וגו' . לכל אחד ואחד הוא אומר יושב בסתר עליון :

(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: בִּטְלַל שְׁכִנְתֵּיהּ יַטְלַל עֲלָךְ וּתְחוֹת טְלַל יְקָרֵיהּ תִּתְרְחֵץ תְּרִיסָא וַעֲגִילָא הֵימְנוּתֵיהּ:

רש"י באברתו . כנף : יסך . יסוכך : תחסה . תתכסה : צנה וסחרה . הוא צנה המקפת את האדם קרוב לארבע רוחותיו , סוחרה לשון סחור סחור :

(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: לָא תִדְחַל מִן דְלוּחָא דְמַזִיקֵי דְאָזְלִין בְּלֵילְיָא מִן גִרְרָא דְמַלְאָךְ מוֹתָא דְשָׁדֵי בִימָמָא:

רש"י לא תירא . אם תבטח בו : מחץ יעוף יומם . שד המעופף כחץ :

(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: מִן מוּתָא דִי בְקִבְלָא מְהַלֵךְ מִסִיעָת שֵׁידִין דִמְחַבְּלִין בְּטִיהֲרָא:

רש"י מדבר , ומקטב . שמות שדים הם , זה מזיק בלילה וזה מזיק בצהרים : ישוד . ישודד :

(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: תַּדְכַּר שְׁמָא דְקוּדְשָׁא יִפְּלוּן מִן סְטַר שְּׂמָאלָךְ אַלְפָא וְרִבְבוּתָא מִן יְמִינָךְ לְוָתָךְ לָא יִקְרְבוּן לְמִנְזָק:

רש"י יפול מצדך אלף . לשון חנייה כמו ( בראשית כ"ה ) על פני כל אחיו נפל : מצדך . משמאלך יחנו אלף שדים ואליך לא יגשו להזיק :

משנה סנהדרין פרק ט

א. וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין, הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. יֵשׁ בִּכְלָל אִשָּׁה וּבִתָּה, בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, וּבַת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בִּתָּהּ, וּבַת בְּנָהּ, (חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו). וְאֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִים, הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדָּחַת. רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בָאֶבֶן אוֹ בַבַּרְזֶל, וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, חַיָּב. דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, פָּטוּר. שִׁסָה בוֹ אֶת הַכֶּלֶב, שִׁסָה בוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, פָּטוּר. הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בָּאֶבֶן בֵּין בָּאֶגְרוֹף וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהוּקַל מִמַּה שֶּׁהָיָה וּלְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר:

ברטנורה (א) ואלו הן הנשרפין. הבא על אשה ובתה. על אשה שכבר נשא בתה. דהיינו חמותו: ובת כהן. וכן בת כהן שזנתה. היא בשרפה: יש בכלל אשה ובתה. כלומר באשה ובתה כתיבה שריפה בהדיא (ויקרא כ) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה וגו' באש ישרפו. ומינה ילפינן כולהו הנך נמי דאיתנהו בשרפה: בתו. מאנוסתו דלאו בת אשתו היא דלחייב עליה משום בת אשתו. דהא לאו בת אשתו היא: בת בתו ובת בנו. שהיו לו מאנוסתו: בת אשתו. בין שהיא בתו. בין שהיא חורגתו: וחמותו. אף על גב דתנא לה רישא בהדיא הבא על אשה שנשא בתה. ולא מדרשא אתיא. איידי דתני בהך כללא אם חמותו ואם חמיו דאתיא מדרשא. תני נמי אגב ריהטא חמותו בהדייהו: כבש עליו. אחז ראשו של חברו ותקפו בתוך המי' שלא יוכל להרים ראשו: שיסה. גירה: השיך. שאחז הנחש בידו והוליכו והגיע שיני הנחש לגוף של חבירו: ר' יהודה מחייב. דסבר ארס נחש בשיניו עומד ומכיון שהגיע שיני הנחש בבשרו של חברו הוי כאילו הרגו וחייב: וחכמים פוטרים. דקא סברי ארס נחש מעצמו הוא מקיא הלכך לאו איהו קטליה אלא גרמא בעלמא הוא ופטור. והלכה כחכמים: ואמדוהו למיתה. אבל אמדוהו תחלה לחיים אפילו לרבנן פטור: והוקל ממה שהיה. וחזרו ואמדוהו לחיים: שרגלים לדבר. שלא מת מחמת מכה זו:

ב. נִתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לַנְּפָלִים, וְהָרַג בֶּן קַיָּמָא, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וָמֵת, פָּטוּר. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת עַל מָתְנָיו וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וָמֵת, חַיָּב. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, פָּטוּר:

ברטנורה (ב) והיה בה כדי להמית על לבו ומת פטור. דתרתי בעינן שיהא מתכוון למכת מיתה וגם שיכנו מכה מיתה: ר"ש אומר אפילו נתכוון להרוג את זה. לאו אסיפא דמלתא דת"ק קאי אהא דקאמר ת"ק נתכוון להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה על הקטן ומת חייב דאי אהא קאי ר"ש פוטר מבעי ליה ול"ל למיהדר ולפרושי אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה הא בפירוש אמרו ת"ק ומאי אפילו אלא ר"ש ארישא קאי נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור הא נתכוון להרוג את האדם והרג אדם אחר חייב. ועלה קאמר ר"ש אפילו נתכוון להרג את זה והרג את זה פטור. והלכה כר"ש:

ג. רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּן פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּפָּה. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָזֶה, נִדּוֹנִין בַּקַּלָּה. הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נִדּוֹנִין בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵפָה חֲמוּרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נִדּוֹנִין בִּשְׂרֵפָה, שֶׁהַסְקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִלּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרֵפָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. אָמְרוּ לוֹ, אִלּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בַּסַיִף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּחֶנֶק:

ברטנורה (ג) רוצח שנתערב באחרים. כגון שנים שהיו עומדים ויצא חץ מביניהם והרג. שניהם פטורים ואפילו אחד משניהם מוחזק בחסידות. ובידוע שהוא לא זרק החץ. אפ"ה לא מחייבין ליה לאידך בחזקה זו: רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים. סוקלים אותם דהא על כרחך כלהו אסורים בהנאה ואפילו הן אלף מפני זה המעורב בהן. הלכך סוקלין את כולם כדי שתתקיים מצות סקילה במחוייב בה. [רי"א] כונסין אותן לכיפה. ואין צריך לסקלן אלא כונסין אותם לחדר. והן מתים ברעב. ואין הלכה כר"י: ר"ש אומר בסייף. שהחנק חמור וחכ"א בחנק. שהסייף חמור:

ד. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין, נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה. עָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת, נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נִדּוֹן בְּזִקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה עָלָיו:

ברטנורה (ד) מי שנתחייב שתי מיתות. כגון שעבר עבירה קלה. ונגמר דינו לעבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה. סלקא דעתך אמינא כיון דנגמר דינו לעבירה קלה. האי גברא קטילא הוא קמ"ל: עבר עבירה שיש בה שתי מיתות. כגון חמותה. והיא אשת איש: נידון בחמורה. בשריפה. מפני שהיא חמותו ולא באשת איש שהיא בחנק: נדון בזיקה הראשונה. באותו איסור שהוזקק תחלה להזהר ולפרוש ממנו הוא נדון אבל לא באסור הבא עליו אחרון ואף על פי שהוא חמור דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואפילו חמור על הקל ואם נשא בת אלמנה שהיתה תחלה חמותו כשהיתה פנויה ואחר כך נשאת נדון בשריפה ואם היתה אשת איש ואחר כך נעשית חמותו נדון בחנק כמיתה של א"א שהיתה תחלה ואין הלכה כר' יוסי:

ה. מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה, בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַכִּפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין עַד שֶׁכְּרֵסוֹ מִתְבַּקַּעַת. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְעֵדִים, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ:

ברטנורה (ה) מי שלקה ושנה. שלקה שני פעמים על עבירה שחייבים עליה כרת שכל חייבי כריתות לוקים כשיחזור ויעשה אותה עבירה עצמה פעם שלישית: מכניסין אותו לכיפה. מקום כשיעור קומת אדם ולא יותר ומאכילין אותו תחלה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטנו בני מעיו. והדר מאכילין אותו שעורים שנופחות במעיו עד שכריסו נבקעת: שלא בעדים. שלא בעדות שיהיה מחויב עליה מיתה ומכל מקום ידוע לבית דין שהדבר אמת שבודאי הרג אלא שהוכחשו העדים בבדיקות או שלא היתה שם התראה מספקת: ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. תחלה ואחר כך מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת והיינו רישא ומה שחסר זה גלה זה:

ו. הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָה וְהַמְקַלֵּל בַּקּוֹסֵם וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה, אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִרְחֵי כְהֻנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמַפְצִיעִין אֶת מוֹחוֹ בִּגְזִירִין. זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּחֶנֶק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּידֵי שָׁמָיִם:

ברטנורה (ו) הגונב את הקסוה. אחד מכלי שרת מלשון קשות הנסך (במדבר ד): והמקלל בקוסם. המברך את השם בשם עבודת כוכבים: והבועל ארמית. עובדת כוכבים: קנאים פוגעים בו. המקנאים קנאתו של מקום הורגים אותו והוא שתהיה העובדת כוכבים בת עו"ג. ובשעת מעשה. ובפני עשרה מישראל ואם חסר אחד מן התנאים האלו. אסור להרגו אבל ענשו מפורש על פי נביא יכרת ה' לאיש אשר יעשנה. ומלקין אותו ד' מלקיות מדברי סופרים משום נדה. משום שפחה משום עובדת כוכבים משום זונה: פרחי כהונה. בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח בהם: בגזירין. בקעיות של עצים: ר"ע אומר בחנק. נאמר כאן (במדבר א) והזר הקרב יומת. ונאמר להלן (דברים יג) והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת. מה להלן בחנק אף כאן בחנק: וחכ"א בידי שמים. נאמר כאן יומת. ונאמר להלן (במדבר יז) כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות. מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים והלכה כחכמים. ומיתה בידי שמים הוא פחות מן הכרת. שהכרת יש עליו עונש לאחר מיתה אם לא עשה תשובה כראוי. ומיתה בידי שמים אין לאחר מיתה עליו כלום. ורש"י כתב בפ' במה מדליקין (דף כה) דמיתה בידי שמים ימיו נקצרים. ואינו הולך ערירי. כרת אית ביה תרתי ימיו נכרתים. והולך ערירי. ומחוייבי מיתה בידי שמים שעל עסקי מקדש וקדשים הם אחד עשר. ואלו הן האוכל טבל. וכהן טמא שאכל תרומה טהורה. וזר שאכל תרומה. וזר. וטמא וטבול יום ששמשו. ומחוסר כפורים ומחוסר בגדים ושלא קדש ידים ורגלים. ושתויי יין ופרועי ראש. קצת מהם נאמר מיתה בהם בפירוש וקצתם למדום רבותינו מפי הקבלה בג"ש ובהיקש:

גמרא סנהדרין דף פ"א ע"א

נִדּוֹן בַחֲמוּרָה. פְּשִׁיטָא אֶלָּא אִיתְגוּרֵי אִיתְגוּר. אָמַר רָבָא הָכָא בְמָאי עַסְקִינָן כְּגוֹן שֶׁעָבַר עֲבֵירָה קַלָּה וְנִגְמַר דִּינוֹ עַל עֲבֵירָה קַלָּה וְחָזַר וְעָבַר עֲבֵירָה חֲמוּרָה. סַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא כֵּיוָן דְּנִגְמַר דִּינוֹ לַעֲבֵירָה קַלָּה הָאי גַּבְרָא קְטִילָא הוּא קָא מַשְׁמַע לָן. בָּעָא מִינֵיה אַבּוּהָ דְרַב יוֹסֵף בַר חָמָא מֵרַבָּה בַר נָתָן מְנָא הַא מִילְתָא דְאָמוּר רַבָּנָן מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב בְכָל מִיתוֹת בֵּית דִּין נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה דִּכְתִיב (יחזקאל י"ח) וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דַּם אֶל הֶהָרִים אָכַל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא וְאֶל הַגִּילוּלִים נָשָׂא עֵינָיו. וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דַּם בְּסַיִיף. אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא זוּ אֵשֶׁת אִישׁ בְּחֶנֶק. וְאֶל הַגִּילוּלִים נָשָׂא עֵינָיו זוּ עֲבוֹדָה זָרָה בִּסְקִילָה וּכְתִיב (שם) מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה בִּסְקִילָה. מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֵימָא כֻּלְּהוּ בִסְקִילָה וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דַּם זֶה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה דְבִסְקִילָה וְאֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִימֵא זוּ נַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה דְבִסְקִילָה וְאֶל הַגִּילוּלִים נָשָׂא עֵינָיו זוּ עֲבוֹדָה זָרָה דְבִסְקִילָה. אִם כֵּן מָאי קָא מַשְׁמַע לָן יְחֶזְקֵאל דִּילְמָא תּוֹרָה קָא מְהַדָּר אִם כֵּן אִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַדּוּרִי כִי הֵיכִי דְאֲהַדְרָא משֶה רַבֵּינוּ. דָרַשׁ רַב אַחָא בְּרִבִּי חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (שם) אֶל הֶהָרִים לֹא אָכַל. שֶׁלֹּא אָכַל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּילוּלֵי בֵית יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָלַךְ בְקוֹמָה זְקוּפָה וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא שֶׁלֹּא יָרַד לְאוּמָנוּת חֲבֵירוֹ וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא קָרָב שֶׁלֹּא נֶהֱנֶה מִקּוּפָּה שֶׁל צְדָקָה וּכְתִיב (שם) צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה כְּשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִיעַ לְמִקְרָא הַזֶּה הָיָה בּוֹכֶה וְאָמַר מַאן דְּעָבִיד לְכֻּלְּהוּ הוּא דְחַיֵי בְחָדָא מִינַיְיהוּ לֹא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא מֵעַתָּה (ויקרא י"ח) אַל תִּטָּמְאוּ בְכָל אֵלֶּה הָכִי נָמֵי בְכוּלְהוּ אִין בְחָדָא מִינַיְיהוּ לֹא. אֶלָּא בְאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה הָכָא נָמֵי בְאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה:

רש"י פשיטא. דבחמורה נידון שהרי אף בה נתחייב דהיכי סליק אדעתין לידון בקלה: וכי אתגורי אתגור. במה שעבר שתי עבירות אלו לא עבר אלא על החמורה היה נידון בה ועכשיו שהוסיף לעבור עמה עבירה אחרת נידון בקלה: אמר רבא. ודאי אי מקמי דאתא לקמן עבידינהו לתרוייהו לא אצטריך לאשמעינן כי אצטריך למתנייהו כגון דנגמר דינו תחלה לקלה סד"א וכו': מנא הא מלתא וכו'. ואע"ג דנגמר דינו לקלה: בסקילה. דכל דמיהם בם בסקילה דהיא חמורה ואי דלא נגמר דינו קודם לכן לא אצטריך קרא לאשמעינן: בן סורר ומורה. וקרי ליה שופך דם ע"ש שסופו לשפוך כדאמרינן שעומד בפרשת דרכים וכו': דאהדריה משה. במשנה תורה: אל ההרים לא אכל. סופיה דקרא צדיק הוא חיה יחיה לו' זה צדיק גמור וע"כ משום דלא עבר הני לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות אלא לאו כמשמעותיה מדרש: אל ההרים לא אכל. שלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך שהוא חסיד: שלא נהנה מקופה של צדקה. שהוא דבר גנאי לאדם הגון:

זוהר חקת דף קפ"ג ע"ב

אֲשֶׁר אָמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אֱסוֹף אֶת הָעָם בְּגִין דְּהָאי בְאֵר לָא אַעְדֵּי בְאֵר מִנַּיְיהוּ. וְאִי תֵימָא הֵיךְ יַכְלִין לְשָׁאֲבָא מִנֵּיהּ כֹּלָא אֶלָּא אִיהוּ נָפִיק לִתְרֵיסָר נַחֲלִין וּנְבִיעוּ אִתְמְלֵי וְנָפִיק לְכָל סִטְרִין. וּכְדֵין הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּשַׁעְתָּא דְשָׁאֲרָן וּבַעְיָין מַיָּיא קַיְימִין עָלֵיהּ וְאַמְרֵי שִׁירָתָא וּמַה אַמְרֵי עֲלִי בְאֵר סַלְקֵי מֵימַיִךְ לְאַנְפָּקָא מַיִין לְכֹלָא וּלְאִתְשָׁקָאָה מִנָּךְ וְכֵן אִמְרִי תוּשְׁבַּחְתָּא דְהָאי בְּאֵר בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים וְגוֹמֵר. מִלָּה קְשׁוֹט הֲווֹ אַמְרֵי וְכַךְ הוּא. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא (נ"א תָּא חֲזֵי) כָל מָאן דְּבָעֵי לְאַתְעֲרָא מִלִּין דִּלְעֵילָא בֵין בְּעוֹבָדָא בֵין בְּמִלָּה. אִי הַהוּא עוֹבָדָא אוֹ הַהוּא מִלָּה לָא אִתְעֲבִיד כַדְקָא יֵאוֹת לָא אִתְעַר מִדִי. כָל בְּנֵי עַלְמָא אַזְלִין לְבֵי כְנִשְׁתָּא לְאִתְעַרָא מִלָּה דִלְעֵילָא אֲבָל זְעִירִין אִינוּן דְּיַדְעִין לְאַתְעֲרָא וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קָרִיב לְכֹלָא דְיַדְעֵי לְמִקְרֵי לֵיהּ וּלְאַתְעֲרָא מִלָּה כַדְקָא יֵאוֹת אֲבָל אִי לָא יַדְעֵי לְמִקְרֵי לֵיהּ לָאוּ אִיהוּ קָרוֹב דִּכְתִּיב (תהלים קמ"ה) קָרוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו וְגוֹמֵר. מָאי בֶאֱמֶת דְיַדְעֵי לְאַתְעֲרָא מִלָּה כַּדְקָא יֵאוֹת וְכֵן בְכֹלָא. אוּף הָכָא הֲווֹ אַמְרֵי יִשְׂרָאֵל הֲנֵי מִלִּין דִּקְשׁוֹט בְּגִין לְאַתְעֲרָא לְהָאי בֵּירָא וּלְאַשְׁקָאָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל וְעַד דְּאַמְרֵי הֲנֵי מִלֵּי לָא אַתְעַר. וְכֵן אֲפִילוּ בְאִינוּן חֲרָשֵׁי עַלְמָא דְמִשְׁתַּמְּשֵׁי בְזִינִין בִּישִׁין עַד דְּעַבְדֵי עוֹבָדֵי דִקְשׁוֹט לְגַבַּיְיהוּ אִי לָא אַמְרֵי מִלֵּי דִקְשׁוֹט בְּגִין לְאַמְשְׁכָא לוֹן בְּהָנֵי גּוֹוָנֵי דְבַעְיָין לָא מִתְעֲרִין לְגַבַּיְיהוּ וַאֲפִילוּ דְצַוְוחֵי כָל יוֹמָא בְּמִלִּין אַחֲרָנִין אוֹ בְעוֹבָדָא אַחֲרָא לָא מַשְׁכִין לוֹן לְגַבַּיְיהוּ לְעַלְמִין וְלָא מִתְעָרִין לָקָבְלַיְיהוּ. תָּא חֲזֵי כְתִיב (מלכים א' י"ח) וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל וְגוֹמֵר מָאי טַעְמָא. חָד דְּלאוֹ רְשׁוּ בְהַהוּא בַעַל בְהָאי. וְעוֹד דְמִלִּין לָא מִתְכַּשְּׁרָן בֵּינַיְיהוּ וְאִנְשֵׁי לוֹן קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מִנְהוֹן הָדָא הוּא דִכְתִּיב (שם) וְאַתָּה הַסִבּוֹתָ אֶת לִבָּם אֲחוֹרַנִּית. זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָּיא דְיַדְעֵי לְמִקְרֵי לְמָארֵיהוֹן כַּדְקָא יֵאוֹת. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן הָכָא בָעֵינָא לְגַלָּאָה מִלָּה. תָּא חֲזֵי כָל מָאן דְיָדַע לְסַדְּרָא עוֹבָדָא כַדְקָא יֵאוֹת וּלְסַדְּרָא מִלִּין כַּדְקָא יֵאוֹת הָא וַדָאי מִתְעֲרֵי לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְאַמְשְׁכָא מִלִּין עִלָּאִין דְמִתְכַּשְּׁרָן וְאִי לָא לָא אִתְכְּשַׁר לְגַבַּיְיהוּ אִי הָכִי כָל עַלְמָא יַדְעֵי לְסַדְּרָא עוֹבָדָא וּלְסַדְּרָא מִלִין מָאי חָשִׁיבוּ דִילְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דְיַדְעֵי עִקָּרָא דְמִלָה וְעוֹבָדָא וְיַדְעֵי לְכַוְונָא לִבָּא וּרְעוּתָא יַתִּיר מֵאִלֵּין אַחֲרָנִין דְלָא יַדְעֵי כָל כַךְ. אֶלָּא אִלֵּין דְּלָא יַדְעֵי עִקָּרָא דְעוֹבָדָא כוּלֵי הָאי אֶלָא סִדּוּרָא בְעַלְמָא וְלָא יַתִּיר מַשְׁכִין עָלַיְיהוּ מְשִׁיכוּ דְבָתָר כַּתְפוֹי דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דְלָא טָס בַּאֲוֵירָא דִשְׁגִּיחוּ אִקְרֵי. וְאִלֵּין דְּיַדְעֵי וּמְכַוְּונֵי לִבָא וּרְעוּתָא מַפְקֵי בִּרְכָּאָן מֵאָתָר דְּמַחֲשָׁבָה וְנִפְקֵי בְכָל גִּזְעִין וְשָׁרָשִׁין בְּאֹרַח מֵישַׁר כַּדְקָא יֵאוֹת עַד דְּמִתְבָּרְכָאָן עִלָאִין וְתַתָּאִין וּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָאָה מִתְבְּרַךְ עַל יְדֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְהָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קָרִיב לְגַבֵּיהוֹן וְזַמִּין לָקָבְלֵיהוֹן בְּשַׁעְתָּא דְקָרְאוּן לֵיהּ הוּא זַמִּין לוֹן בְּשַׁעְתָּא דְאִינוּן בְּעָאקוּ הוּא לְגַבַּיְיהוּ הוּא אוֹקִיר לוֹן בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי הָדָא הוּא דִכְתִּיב (תהים צ"א) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:

תרגום הזוהר אֲשֶׁר אָמַר ה' וְגוֹ': כָּתוּב, הוּא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶה אֱסוֹף אֶת הָעָם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁבְּאֵר הַזּוֹ לֹא נֶעֱדְרָה מֵהֶם. וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ הָיוּ יְכוֹלִים כֻּלָּם לִשְׁאוֹב מִמֶּנָּהּ. אֶלָּא שֶׁהִיא יָצְאָה לִשְׁלֹשָה עָשָׂר נְחָלִים, שֶׁהַמַּלְכוּת מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁלֹשָה עָשָׂר, בְּסוֹד שְׁנֵים עָשָׂר שֶׁמְּקַבֶּלֶת מִשְּׁנֵים עָשָׂר גְּבוּלִים שֶׁבְּז"א, וְאֶחָד כּוֹלֵל כֻּלָּם. וְהַמַּבּוּעַ שֶׁבַּבְּאֵר מִתְמַלֵּא וְיוֹצֵא לְכָל הַצְדָדִים. וְאָז בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁרוּ יִשְׂרָאֵל וְרָצוּ מָיִם, הָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים עָלֶיהָ, עַל הַבְּאֵר וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וּמָה אָמְרוּ, עֲלִי בְּאֵר, וְהַעֲלִי מֵימֵךְ לְהוֹצִיא מַיִם לַכֹּל, לְהַשְּׁקוֹת מִמֵךְ. וְכֵן אוֹמְרִים הַשֶּׁבָח שֶׁל בְּאֵר הַזּוֹ, דְּהַיְנוּ בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים וְגוֹ'. דְּבָר אֱמֶת הָיוּ אוֹמְרִים, וְכָךְ הוּא. מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְעוֹרֵר דְּבָרִים שֶׁלְּמַעְלָה, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּדִבּוּר, אִם הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא אוֹ הַדִּבּוּר הַהוּא לֹא נַעֲשֶׂה כָּרָאוּי, אֵין מִתְעוֹרֵר כְּלוּם. כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם הוֹלְכִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְעוֹרֵר דָּבָר שֶׁלְּמַעְלָה, אֲבָל מוּעָטִים הֵם שֶׁיּוֹדְעִים לְעוֹרֵר. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לְכָל אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים לְקָרְאוֹ וּלְעוֹרֵר דָּבָר כָּרָאוּי, אֲבָל אִם אֵינָם יוֹדְעִים לְקָרְאוֹ, הוּא אֵינוֹ קָרוֹב, שֶׁכָּתוּב קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶאֱמֶת. מַהוּ בֶּאֱמֶת, הַיְנוּ שֶׁיּוֹדְעִים לְעוֹרֵר דְּבַר אֱמֶת כָּרָאוּי. וְכֵן בְּכָל דָּבָר. אַף כָּאן, עַל הַבְּאֵר, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם דִּבְרֵי אֱמֶת, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַבְּאֵר הַזּוֹ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, וּלְהַשְּׁקוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא אָמְרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ, לֹא נִתְעוֹרְרָה הַבְּאֵר. וְכֵן אֲפִלּוּ בְּאֵלּוּ מְכַשְּׁפֵי עוֹלָם, שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בַּמִּינִים הָרָעִים, עַד שֶׁעוֹשִׂים אֲלֵיהֶם מַעֲשִׂים שֶׁל אֱמֶת, וְאִם לֹא הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי אֱמֶת כְּדֵי לְהַמְּשִׁיכָם בְּאוֹתָם גְּוָונִים שֶׁהֵם רוֹצִים לֹא הָיוּ מִתְעוֹרְרִים אֲלֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ צוֹעֲקִים כָּל הַיּוֹם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים אוֹ מַעֲשִׂים אֲחֵרִים, לֹא הָיוּ מוֹשְׁכִים אִתָּם שֶׁאֲלֵיהֶם לְעוֹלָם, וְלֹא הָיוּ מִתְעוֹרְרִים כְּנֶגְדָם. בֹּא וְּרְאֵה, כָּתוּב וַיִּקְרְאוּ בְּשֵׁם הַבָּעַל וְגוֹ'. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁלֹּא נֶעֱנוּ. וּמֵשִׁיב, אֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה רְשׁוּת לַבַּעַל הַהוּא בָּזֶה, לְהוֹרִיד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וְעוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהַדְּבָרִים לֹא הָיוּ מְתוּקָנִים בֵּינֵיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁכִּיחַ אוֹתָם מֵהֶם. זֶ"שׁ וְאַתָּה הֲסֵבּוֹתָ אֶל לִבָּם אֲחוֹרָנִית. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים הַיּוֹדְעִים לִקְרוֹא לַאֲדוֹנָם כָּרָאוּי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּאן אֲנִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת דָּבָר. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַדֵּר מַעֲשֶׂה כָּרָאוּי, וּלְסַדֵּר דִּבּוּרִים כָּרָאוּי, הֲרֵי וַדַּאי שֶׁמְּעוֹרְרִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַמְּשִׁיךְ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים יְשָׁרִים. וְאִם לֹא, אֵינוֹ מִתְרַצֶה אֲלֵיהֶם. וְאִם כֵּן, הֲרֵי כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים לְסַדֵּר מַעֲשֶׂה וּלְסַדֵּר דִּבּוּרִים, מַהוּ הַחֲשִׁיבוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁל הַצַדִּיקִים, הַיּוֹדְעִים שֹׁרֶשׁ הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה, וְיוֹדְעִים לְכַוֵּן הַלֵּב וְהָרָצוֹן יוֹתֵר מֵאֵלּוּ הָאֲחֵרִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כָּל כָּךְ. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא אֵלּוּ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים שֹׁרֶשׁ הַמַּעֲשֶׂה כָּל כָּךְ, אֶלָּא רַק סִדּוּר בִּלְבָד וְלֹא יוֹתֵר, מוֹשְׁכִים עֲלֵיהֶם מְשִׁיכָה שֶׁלְּאַחַר כְּתֵפָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין תְּפִלָּתָם פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר, הַנִּקְרָא הַשְׁגָּחָה. כְּלוֹמָר, שֶׁזּוֹ הִיא הַשְׁגָּחָה שֶׁל פָּנִים, וְהֵם אֵינָם רְאוּיִם אֶלָּא לִבְחִינָת מֵאֲחוֹרֵי כְּתֵפַיִם. וְאֵלּוּ הַיּוֹדְעִים וּמְכַוְּנִים הַלֵּב וְהָרָצוֹן, מוֹצִיאִים בְּרָכוֹת מִמָּקוֹם הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא חָכְמָה, וְיוֹצְאִים בְּכָל הַגְּזָעִים וְהַשָּׁרָשִׁים שֶׁל הַמַּדְרֵגוֹת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה כָּרָאוּי, עַד שֶׁמִּתְבָּרְכִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן מִתְבָּרֵךְ עַל יְדֵיהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב אֲלֵיהֶם וּמְזוּמָן כְּנֶגְדָם, וּבְשָׁעָה שֶׁקּוֹרְאִים אֵלָיו הוּא מוּכָן אֲלֵיהֶם, וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם בְּצָרָה, הוּא אֶצְלָם, הוּא מְכַבְּדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. זֶ"שׁ כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי.

הלכה פסוקה

הרמב"ם ה' פרה אדומה פרק א'

א. פָּרָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ פִּיסוּל תִּפָּדֶה. וְכֵן אִם מֵתָה תִּפָּדֶה מִפְּנֵי עוֹרָהּ. אֲבָל לֹא לְהַאֲכִיל בְּשָׂרָהּ לִכְלָבִים: ב. נִשְׁחֲטָה לְשֵׁם חֻלִּין תִּפָּדֶה וְאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת. נִשְׁחֲטָה עַל גַּב מַעֲרָכָתָהּ אֵין לָהּ פִּדְיוֹן עוֹלָמִית: ג. לָקְחוּ פָּרָה וּמָצְאוּ אֲחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה הֲרֵי זוּ תִּפָּדֶה שֶׁלֹּא בְּמוּם: ד. אַף כֹּהֵן הֶדְיוֹט כָּשֵׁר לִשְׂרֵיפַת הַפָּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט) וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וַעֲדַּיִין אַהֲרֹן הָיָה קַיָּים וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ זוּ נַעֲשֵׂית בְּאֶלְעָזָר וּשְׁאַר כָּל הַפָּרוֹת בֵּין בְּכֹהֵן גָּדוֹל בֵּין בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט: ה. וְהָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ לוֹבֵשׁ ד' כֵּלִים שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל:

מוסר

מספר חסידים סימן ק"ה ק"ו

כָּל מִצְוָה שֶׁאֵין לָה דוֹרֵשׁ וְאֵין מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ אוֹתָהּ תִּדְרְשֶׁנָּהּ לְפִי שֶׁהִיא כְמֵת מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁאֵין לָהּ רוֹדְפִים רְדוֹף אַחֲרֶיהָ לַעֲשׂוֹתָה שֶׁהַמִּצְוָה מְקַטְרֶגֶת וְאוֹמֶרֶת כַּמָּה גְרוּעָה אָנֹכִי שֶׁנִּתְעַלַּמְתִּי מִכָּל וְכָל: לֹא יָגוּר אִישׁ יְרֵא ה' בְמָקוֹם שֶׁחֲשׁוּדִים עַל הַחֲרָמוֹת וְעַל הַשְּׁבוּעוֹת. כִּי כָּל עֲבֵירָה יֵשׁ תַּקָּנָה בִתְשׁוּבָה וּלְחֵרֶם וְלִשְׁבוּעָה לֹא יִנָּקֶה בִּתְשׁוּבָה בָּזֶה הָעוֹלָם. וְלָכֵן אֵין טוֹב לָדוּר אֶצְלָם. כִּי אִי אֶפְשַׁר שֶׁלֹּא יְהֱנֶה מֵהֶם אוֹ הוּא מְהַנֶּה אוֹתָם וְכָל הָעוֹבֵר עַל הַחֵרֶם כְּאִלּוּ עוֹבֵר עַל חָמֵשׁ חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אִם תִּמְנֶה כָּל תֵּיבָה שֶׁבְּסוֹף כָּל סֵפֶר. בְּמִצְרָיִם דְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית. מַסְעֵיהֶם דְּסֵפֶר שְׁמוֹת. סִינַי דְּסֵפֶר וַיִּקְרָא. יְרֵיחוֹ דְּסֵפֶר בַּמִּדְבָּר. יִשְׂרָאֵל דְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה. וְתִטּוֹל אוֹת רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה שֶׁל כָּל תֵּיבָה וְתֵיבָה יַעֲלוּ לְמִנְיַן חֵרֶם וְחֵרֶ"ם בְּגִימַטְרִיָּא רְמַ"ח כְּמִנְיַן אֵבְרִים שֶׁל אָדָם:

תוכן העניינים

חק לישראל - במדבר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה