פרשת חוקת · חוקת יום ראשון
תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
יט (א) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה וְעִם אַהֲרֹן לְמֵימָר: (ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: דָא גְזֵירַת אוֹרַיְתָא דִי פַקִיד יְיָ לְמֵימָר מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסְבוּן לָךְ תּוֹרְתָא סִמוּקְתָּא שְׁלֶמְתָּא דִי לֵית בָּהּ מוּמָא דְלָא סְלִיק עֲלַהּ נִירָא:
רש"י זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואמות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה: ויקחו אליך. לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר: אדמה תמימה. שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה: ויקחו אליך. משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם: פרה אדמה. משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך. אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: אדמה. על שם (ישעיה א, יח) אם יאדימו כתולע, שהחטא קרוי אדום: תמימה. על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם: לא עלה עליה על. כשם שפרקו מעליהם עול שמים:
(ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו: וְתִתְּנוּן יָתַהּ לְאֶלְעָזָר כַּהֲנָא וְיַפֵּק יָתַהּ לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וְיִכּוֹס יָתַהּ קֳדָמוֹהִי:
רש"י אלעזר. מצותה בסגן: אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות: ושחט אתה לפניו. זר שוחט ואלעזר רואה: אל אלעזר הכהן. כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשהסניגור:
(ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים: וְיִסַב אֶלְעָזָר כַּהֲנָא מִדְמַהּ בְּאֶצְבְּעֵיהּ וְיַדֵי לָקֳבֵל אַפֵּי מַשְׁכַּן זִמְנָא מִדְמַהּ שְׁבַע זִמְנִין:
רש"י אל נכח פני אהל מועד. עומד במזרחו של ירושלים ומתכון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאה הדם: ושרף את הפרה. כשם שנשרף העגל:
(ה) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף: וְיוֹקֵד יָת תּוֹרְתָא לְעֵינוֹהִי יָת מַשְׁכַּהּ וְיָת בִּשְׂרַהּ וְיָת דְמַהּ עַל אָכְלַהּ יוֹקֵיד: (ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה: וְיִסַב כַּהֲנָא אָעָא דְאַרְזָא וְאֵזוֹבָא וּצְבַע זְהוֹרִי וְיִרְמֵי לְגוֹ יְקִידַת תּוֹרְתָא:
רש"י עץ ארז ואזוב ושני תולעת. שלשה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכלם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו:
נביאים - שופטים - פרק יא
יא (א) וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח: וְיִפְתָּח גִלְעָדָא הֲוָה גִבָּר חֵילָא וְהוּא בַּר אִתְּתָא פוּנְדְּקֵיתָא וְאוֹלִיד גִלְעָד יַת יִפְתָּח: (ב) וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה: וִילֵידַת אִתַּת גִּלְעָד לֵיהּ בְּנִין וּרְבִיאוּ בְּנֵי אִתְּתָא וְתָרִיכוּ יַת יִפְתָּח וְאָמָרוּ לֵיהּ לָא תַכֲסִן בְּבֵית אֲבוּנָא אֲרֵי בַּר אִתְּתָא אוֹחֲרִי אָתְּ: (ג) וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ: וְעָרַק יִפְתָּח מִן קֳדָם אֲחוֹהִי וִיתֵיב בְאַרְעָא טָבָא וְאִתְכְּנִישׁוּ לְוָת יִפְתָּח גַּבְרִין סְרִיקִין וּנְפָקוּ עִמֵיהּ: (ד) וַיְהִי מִיָּמִים וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל: וַהֲוָה מִזְּמָן יוֹמִין וַאֲגִיחוּ קְרָבָא בְנֵי עַמּוֹן עִם יְשְּׂרָאֵל:
רש"י וילחמו בני עמון . היא האמורה למעלה ( י ט ) :
(ה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב: וַהֲוָה כַּד אֲגִיחוּ קְרָבָא בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְּׂרָאֵל וַאֲזַלוּ סָבֵי גִלְעָד לְמִדְבַּר יַת יִפְתָּח מֵאֲרַע טָב: (ו) וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן: וַאֲמָרוּ לְיִפְתָּח אִיתָא וּתְהֵי לָנָא לְרַבָּא וּנְגִיחַ קְרָבָא בִּבְנֵי עַמּוֹן:
כתובים - תהילים - פרק ג
ג (א) מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ: תֻּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד בְּמַעַרְקֵיהּ מִן קֳדָם אַבְשָׁלוֹם בְּרֵיהּ:
רש"י מזמור לדוד בברחו . הרבה דרשות דרשו בני אגדה בדבר ורבותינו אמרו משאמר לו הנביא ( ש"ב יא ) הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה לבו סוער שמא עבד או ממזר יקום עלי שאינו מרחם עלי כיון שידע שבנו הוא שמח ומדרש אגדה על שראה טכסיסו קיימת שהיו עבדיו והכרתי והפלתי שהם סנהדרין מחזיקים אדנותו עליהם כשאמר להם ( שם טו ) קומו ונברחה מפני אבשלום מה כתיב שם כל אשר יבחר אדוני המלך הנה עבדיך וכשבא מחנים ( שם יז ) ושובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי יצאו לקראתו וכלכלוהו שם :
(ב) יְהוָה מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי: יְיָ כַּמָה סַגִיאִין מְעִיקַי סַגִיאִין דְקַיְמִין עָלַי:
רש"י רבים קמים עלי . בני אדם גדולים בתורה גדולים בחכמה גדולים בעושר גדולים בקומה כגון שאול וילידי הרפה דואג ואחיתופל :
(ג) רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה: סַגִיאִין אָמְרִין לְנַפְשִׁי לֵית פּוּרְקָנָא לֵיהּ בֵּאלָהָא לְעָלְמִין:
רש"י אומרים לנפשי . על נפשי : אין ישועתה לו באלהים סלה . לפי שבא על אשת איש :
(ד) וְאַתָּה יְהוָה מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי: וְאַנְתְּ יְיָ תְּרִיס עֲלֵי יְקָרִי וּמְרִים רֵישִׁי: (ה) קוֹלִי אֶל יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה: קָלִי קֳדָם יְיָ אֲצַלֵי יְקַבֵּל צְלוֹתִי מִן טוּר בֵּית מַקְדְשֵׁיהּ לְעָלְמִין: (ו) אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי: אֲנָא שְׁכִיבֵית וּדְמַכֵית אִתְעֲרֵית מְטוּל דַיְיָ סָמִיךְ יָתִי:
רש"י אני שכבתי ואישנה . לבי אטום בדאגה ופחד : הקיצותי . מדאגתי כי בטחתי כי ה' יסמכני :
משנה שביעית פרק ו
א. שָׁלשׁ אֲרָצוֹת לַשְּׁבִיעִית. כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָבֶל, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַד כְּזִיב, לֹא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד. וְכָל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם, מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה, נֶאֱכָל, אֲבָל לֹא נֶעֱבָד. מִן הַנָּהָר וּמֵאֲמָנָה וְלִפְנִים, נֶאֱכָל וְנֶעֱבָד:
ברטנורה (א) שלש ארצות לשביעית. חלוקות לענין דין שביעית: כל שהחזיקו עולי בבל. עזרא וסייעתו כשעלו מבבל: לא נאכל ולא נעבד. שעבודת הארץ ההיא, אסורה בשביעית, ואם נעבדה וגדלה אסור לאכול מאותן גידולים. פירוש אחר ועיקר, לא נאכל לאחר שביעית בלא ביעור ולא נעבד בשביעית: מכזיב ועד הנהר ועד אמנה. כזיב משוך כלפי הצפון לצד מזרח, ורצועה יוצאת מעכו שיושבת ברבועה של ארץ ישראל במקצוע צפונית מזרחית, ואותה רצועה משוכה כלפי צפון והולכת עד כזיב, ורצועה אחרת משוכה מעכו כלפי מזרח ובה הנהר האמור כאן, ואלו השתי רצועות כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל: ועד אמנה. הוא הר ההר הכתוב בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי, תתאו לכם הר ההר מתרגמינן בירושלמי, טורי אמנום, והוא בצפון של ארץ ישראל לצד מערב אצל הים הגדול, וגם זו לא כבשו עולי בבל הלכך נאכל לאחר הביעור, ולאידך לישנא אם נעבד בשביעית נאכל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא. ולא נעבד, דלענין עבודה החמירו לאסור מדרבנן: מנהר ומאמנה ולפנים. כך כתוב בכל הספרים, וטפי הוה ניחא אי הוה גרסינן ולחוץ, ואפשר לפרש בדוחק מהנהר ולפנים מתחלת הנהר ולפנים לצד הנהר חוצה לארץ. וכן מתחלת טורי אמנום ולפנים לצד ההר קרויה לפנים:
ב. עוֹשִׂין בַּתָּלוּשׁ בְּסוּרְיָא, אֲבָל לֹא בַמְּחֻבָּר. דָּשִׁין וְזוֹרִין וְדוֹרְכִין וּמְעַמְּרִין, אֲבָל לֹא קוֹצְרִין וְלֹא בוֹצְרִין וְלֹא מוֹסְקִין. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ מֻתָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְּסוּרְיָא:
ברטנורה (ב) סוריא. ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד, ואינה כארץ ישראל לכל דבר, מפני שכבשה קודם שכבש ארץ ישראל כולה, ובקצת דינים עשאוה כארץ ישראל ובקצתן כחוץ לארץ: עושים בתלוש. אפילו אצל החשודים, ואילו בארץ ישראל תנן לא תבור ולא תטחן עמה: אבל לא במחובר. כגון מסיקה קצירה ובצירה, ודוקא בשמור אבל במופקר אפילו בארץ מותר; דתניא בתורת כהנים מן השמור אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר. וטעמא דגזור בסוריא במחובר כדי שלא יהיו מניחים את ארץ ישראל והולכים ומשתקעים בסוריא, ובתלוש התירו כדי שימצאו העניים שבארץ ישראל קצת ריוח בסוריא שהיא קרובה להם ולא יצטרכו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ: כל שכיוצא בו מותר בארץ ישראל. מדאורייתא, כגון תלוש, אף על גב דמדרבנן אסור בלא שינוי עושים אותו בסוריא כי אורחיה ואינו צריך לשנות. אי נמי הכי קאמר כל שכיוצא בו מותר בארץ במופקר עושים אותו בסוריא אפילו בשמור, אבל במחובר אסור מדרבנן בארץ אפילו במופקר:
ג. בְּצָלִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְצִמֵּחוּ, אִם הָיוּ הֶעָלִין שֶׁלָּהֶם שְׁחוֹרִין, אֲסוּרִין. הוֹרִיקוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אִם יְכוֹלִין לְהִתָּלֵשׁ בֶּעָלִין שֶׁלָּהֶן, אֲסוּרִין. וּכְנֶגֶד כֵּן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מֻתָּרִין:
ברטנורה (ג) בצלים שירדו עליהם גשמים. בצלים של ששית שנכנסו לשביעית וירדו עליהם גשמים וצמחו, אם השחירו העלין בידוע שגדלו והוסיפו, ואתו גידולי שביעית ומבטלים העיקר אף על פי שהוא מרובה. אבל אם הוריקו העלין אז הולכים וכמשין ולאו מארעא קא רבו: אם יכולין ליתלש בעלין. דרך בצלים כשנגמרים יוצאין מעצמן מן הארץ ונוחין ליתלש ואם העלין חזקים וכשאוחז בהן יכול לתלוש הבצלים מן הארץ אז ודאי גדלו בשביעית: וכנגד כן למוצאי שביעית מותרים. לאו בבצלים של שביעית שיצאו למוצאי שביעית מיירי, דלא מקילים בהו כולי האי שגידולי היתר כל שהוא יעלו את האיסור, אלא סיפא נמי מיירי בבצלים של ששית, שעקרן בששית וחזר ונטען בשביעית, ולאחר שגדלו מעט בשביעית, עקרן וחזר ונטען בשמינית, ומתוך שכבר גדלו בששית לא הוסיפו כי אם מעט בשביעית ונאסרו, וכשחזרו והוסיפו מעט בשמינית חזר אותו היתר ובטל איסור המועט, שגם של ששית מסייע לבטלו אחר שסוף גידולו היתר. ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:
ד. מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִשֶּׁיֵּעָשֶׂה כַיּוֹצֵא בוֹ. עָשָׁה הַבַּכִּיר, הֻתַּר הָאָפִיל. רַבִּי הִתִּיר לִקַּח ירק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיָּד:
ברטנורה (ד) משיעשה כיוצא בו. ממה שנזרע במוצאי שביעית יש גידול כיוצא בזה דתלינן ביה. אי נמי מפני שרבה ההיתר על האסור ונתבטל: הבכיר. מקום שממהר לבכר פירותיו יותר משאר מקומות: הותר האפל. דתלינן שממקום הבכיר הביאום: מוצאי שביעית מיד. לפי שהיו מביאים ירק מחוצה לארץ והיה רבה על ירק שבארץ ישראל. ואני שמעתי הטעם לפי שבשנים או שלשה ימים עושה כיוצא בו:
ה. אֵין מוֹצִיאִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה וּפֵרוֹת שְׁבִיעִית מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שָׁמַעְתִּי בְפֵרוּשׁ, שֶׁמּוֹצִיאִין לְסוּרְיָא וְאֵין מוֹצִיאִין לְחוּצָה לָאָרֶץ:
ברטנורה (ה) שמן שרפה. שמן של תרומה טמאה. מתוך שלשריפה עומד קרי ליה שמן שריפה. ומעלה עשו לשרפה בארץ, כדאשכחן בקדשים פסולים שהן נשרפים במקומן, וכן פירות שביעית צריכים ביעור בארץ דכתיב (ויקרא כה) בארצך תהיה כל תבואתה. ואין הלכה כרבי שמעון:
ו. אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי שִמְעוֹן, שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ, שֶׁמְּבִיאִין מִסוּרְיָא וְאֵין מְבִיאִין מִחוּצָה לָאָרֶץ:
ברטנורה (ו) אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. לפי שהתרומה כהנים מחזרין אחריה לבית הגרנות, חיישי רבנן שמא יהיו הכהנים מרדפים אחריה ויצאו חוצה לארץ להביא את התרומה, ואין הלכה כרבי שמעון:
גמרא ברכות דף ל"ה ע"ב
תָּנוּ רַבָּנָן (דברים יא) וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן תַּלְמוּד לוֹמַר וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ הִנָּהֵג בָּהֵן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה. וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה. וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה. וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ. תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּן נַעֲשִׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' סא) וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ'. וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּן נַעֲשִׂית עַל יְדֵי עַצְמָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא) וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשִׂית עַל יָדָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם כח) וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ וְגוֹמֵר אָמַר אַבַּיֵּי הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְעָלְתָה בְיָדָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן יוֹחָאי וְלֹא עָלְתָה בְיָדָן. אָמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנָן בְּמָטוּתָא מִנַּיְיכוּ בְּיוֹמֵי נִיסָן וּבְיוֹמֵי תִּשְׁרִי לֹא תִּתְחֲזוּ קַמָאי כִּי הֵיכִי דְלָא תִטְרְדוּ בִּמְזוֹנַיְיכוּ כֻּלֵּיהּ שַׁתָּא. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בַּר רִבִּי אֶלְעָאי בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָשׂוּ תוֹרָתָן קֶבַע וּמְלַאכְתָּן עֲרָאי זוּ וְזוּ נִתְקַיְּימָה בְיָדָן דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעָשׂוּ מְלַאכְתָּן קֶבַע וְתוֹרָתָן עֲרָאי זוּ וְזוּ לֹא נִתְקַיְּימָה בְיָדָן וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בְּרִבִּי אֶלְעָאי בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַכְנִיסִים פֵּירוֹתֵיהֶם דֶּרֶךְ טְרַקְסְמוֹן כְּדֵי לְחַיְּיבָן בְּמַעֲשֵׂר. דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶם דֶּרֶךְ גַּגּוֹת דֶּרֶךְ חֲצֵרוֹת. דֶּרֶךְ קַרְפִּיפוֹת כְּדֵי לְפוֹטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר דְאָמַר רִבִּי יַנַּאי אֵין הַטֶּבֶל מִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו) בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ חָצֵר קוֹבַעַת שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
רש"י דברים ככתבן. שלא יעסוק בדרך ארץ: הנהג בהם. עם דברי תורה: מנהג דרך ארץ. שאם תבא לידי צורך הבריות סופך לבטל מדברי תורה: אפשר. בתמיה, אפשר כדבריך: ביומי ניסן. ימי הקציר, ביומי תשרי דריכת הגיתות והבדין: דרך טרקסמון. דרך שערי החצר הבית: אין הטבל חייב במעשר. מן התורה: פני הבית. פתח כניסה ויציאה אבל אכילת קבע אסור לאכול מדרבנן:
זוהר חקת דף ק"פ ע"ב
וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר. מִצְוָתָהּ בַּסְגַן וְאוּקְמוּהָ. מָאי טַעְמָא לֵיהּ וְלָא לְאַהֲרֹן אֶלָּא אַהֲרֹן שׁוּשְׁבִינָא דְמַטְרוֹנִיתָא וְעוֹד דְּאַהֲרֹן לָא אָתֵי מִסִטְרָא דְטָהוֹר אֶלָּא מִסִטְרָא דְקָדוֹשׁ וּבְגִין דְּדָא אַתְיָיא לְטַהֲרָה לָא אִתְיְהִיב לֵיהּ. כָּל מִלָּה דְהָאי פָרָה הִיא בְּשֶׁבַע שֶׁבַע כִּבּוּסִים וְכוּלִי וְהָא אִתְמַר. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּהִיא שֶׁבַע שְׁנֵי שְׁמִטָּה וּבַת שֶׁבַע אִתְקְרֵי וְעַל דָּא כָל עוֹבָדוֹי בְשֶׁבַע. תָּא חֲזֵי כָל מָאי דְאִתְעֲבִיד מֵהָאי פָרָה בְגִין לְדַכְּאָה וְלֹא לְקַדְּשָׁא וְאַף עַל גַּב דְּאִתְיְהִיב לַסְגַן הוּא לָא שָׁחִיט וְלֹא שָׂרִיף בְגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַח דִּינָא בְסִטְרוֹי וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲרֹן דְּאִיהוּ בְדַרְגָּא שְׁלִים יַתִּיר דְלָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא תַמָּן וּלְאִזְדַּמְּנָא תַמָּן. הָאי פָרָה כֵיוַן דְּאִתְעֲבִיד אֵפֶר בָעֵי לְמִשְׁדֵי בֵיה עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְהָא אִלֵּין אִתְמָרוּ. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר וְלֹא קָדוֹשׁ. וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְמָקוֹם טָהוֹר דְּהָא טָהוֹר לָא אִקְרֵי אֶלָּא מִן סִטְרָא דִמְסָאֵב בְּקַדְמִיתָא רָזָא דְכֹלָא הָאי דִכְתִּיב לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִיא בְגִין דְּכָל דִּינִין תַּתָּאִין וְכָל אִינוּן דְּאָתוּ מִסִטְרָא דִמְסָאֲבָא כַד אִיהִי יַנְקָא מִסִטְרָא אַחֲרָא וְיָתִיבַת בְּדִינָא כְמָה דְּאִתְמַר (ישעיה ל"ד) מָלְאָה דָם הוֹדַשְׁנָה מֵחֶלֶב כְּדֵין כֻּלְּהוּ מִתַעֲרֵי וּמִסְתַּלְּקֵי וְשָׁרָאָן בְּעַלְמָא כֵיוַן דְּעַבְדֵי הָאי עוֹבָדָא דִלְתַתָּא וְכָל הָאי דִינָא בְאָתָר דָּא דְהָאי פָרָה וְרָמָאָן עָלָהּ עֵץ אֶרֶז וְכוּלֵי. כְּדֵין אִתְחֲלָשׁ חֵילָא דִלְהוֹן וּבְכָל אָתָר דְשָׁרָאן אִתְבָּרוּ וְאִתְחֲלָשׁוּ וְעַרְקִין מִנֵּיהּ דְּהָאי חֵילָא דִילְהוֹן אַתְחֲזוּ כְגוֹוָנָא דָא לְגַבַּיְיהוּ כְדֵין לָא שָׁרָאָן בְּבַר נָשׁ וְאִתְדַכֵּי. וְעַל דָּא אִתְקְרֵי מֵי נִדָּה מַיָּיא לְדַכְּאָה כַד עַלְמָא שָׁאֲרֵי בְדִינָא וְסִטְרָא מִסְאֲבָא אִתְפְּשַׁט בְּעַלְמָא הָכָא אִתְכְּלִילָן כָּל זִינֵי מְסַאֲבוּ וְכָל זִינֵי דַכְיוּ וּבְגִין כַּךְ טוּמְאָה וְטַהֲרָה כְלָלָא עִלָּאָה דְאוֹרַיְיתָא וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא:
תרגום הזוהר וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר: הוּא מִשּׁוּם שֶׁמִּצְוָתָהּ בִּסְגָן, וְלֹא בְּכֹהֵן גָּדוֹל. וְהֶעֱמִידוּהוּ, מַהוּ הַטַּעַם, לְאֶלְעָזָר וְלֹא לְאַהֲרֹן. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא אַהֲרֹן הוּא הַשּׁוֹשְׁבִין שֶׁל הַמַּלְכָּה. וְעַל כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לְמַעֲשֶׂה הַפָּרָה שֶׁהוּא דִּין. וְעוֹד, שֶׁאַהֲרֹן אֵינוֹ בָּא מִצַד טָהוֹר, אֶלָּא מִצַד קָדוֹשׁ. וּמִשּׁוּם שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה בָּאָה לְטָהֳרָה, עַל כֵּן לֹא נִתְּנָה לוֹ. כָּל דָּבָר שֶׁבַּפָּרָה הַזּוֹ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, הוּא בְּשֶׁבַע, שֶׁבַע כִּבּוּדִים וְכוּ' וּכְבָר לָמַדְנוּ. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא שֶׁבַע שְׁנֵי הַשְּׁמִיטָה, שֶׁכּוֹלֶלֶת שֶׁבַע סְפִירוֹת חג"ת נהי"מ וְנִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע, וְעַל כֵּן כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְּשֶׁבַע. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפָּרָה הַזּוֹ הוּא כְּדֵי לְטַהֵר, וְלֹא לְקַדֵּשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְּנָה לִסְגָן הַכֹּהֲנִים שֶׁהוּא אֶלְעָזָר, הוּא אֵינוֹ שׁוֹחֵט וְאֵינוֹ שׂוֹרֵף, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא דִּין מִצִדּוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲרֹן שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה שְׁלֵמָה יוֹתֵר מֵאֶלְעָזָר, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִמָּצֵא שָׁם וּלְהִזְדַּמֵּן שָׁם. פָּרָה זוֹ כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֵׂית אֵפֶר צְרִיכִים לְהַשְּׁלִיךְ בָּהּ, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלָעַת. וְאֵלּוּ כְּבָר לָמַדְנוּ. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר. וְלֹא קָדוֹשׁ. וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר. כִּי אֵינוֹ נִקְרָא טָהוֹר אֶלָּא מִצַד שֶׁהָיָה תְּחִלָּה טָמֵא. סוֹד הַכֹּל, זֶה שֶׁכָּתוּב, לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִיא. הוּא מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַדִּינִים הַתַּחְתּוֹנִים וְכָל אֵלּוּ הַבָּאִים מִצַד הַטּוּמְאָה, מְקַבְּלִים כֹּחָם מִן הַמַּלְכוּת, בָּעֵת שֶׁיּוֹנֶקֶת מִצַד הָאַחֵר, דְּהַיְנוּ מִצַד הַשְּׂמֹאל, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְיוֹשֶׁבֶת בַּדִּין. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מְלֵאָה דָּם הֻדַשְׁנָה מֵחֵלֶב. אָז כָּל הַדִּינִים שֶׁל צַד הַטּוּמְאָה, מִתְעוֹרְרִים וּמִתְעַלִּים וְשׁוֹרִים בָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁעוֹשִׂים הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, שֶׁל שְׂרֵפַת הַפָּרָה, לְמַטָּה, וְכָל הַדִּין הַזֶּה נַעֲשֶׂה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בַּפָּרָה הַזּוֹ, וּמַשְׁלִיכִים עָלֶיהָ עֵץ אֶרֶז וְגוֹ', אָז נֶחֱלָשׁ הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם, שֶׁל צַד הַטּוּמְאָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרִים הֵמָּה נִשְׁבִּים וְנֶחֱלָשִׁים, וּבוֹרְחִים מִשָּׁם, כִּי הַכֹּחַ הַזֶּה שֶׁלָּהֶם נִרְאֶה לָהֶם נִשְׁבָּר וּמְדוּכֶּה כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה בִּשְׂרֵפַת הַפָּרָה, וְאָז אֵינָם שׁוֹרִים בָּאָדָם, וְהוּא נִטְהָר. וְעַל כֵּן נִקְרָאִים מֵי נִדָּה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, מַיִם לְטַהֵר כְּשֶׁהָעוֹלָם שׁוֹרֶה בְּדִין וְצַד הַטּוּמְאָה נִתְפַּשֵּׁט בַּעוֹלָם, כְּמוֹ בְּטוּמְאַת נִדָּה. כָּאן נִכְלְלוּ כָּל מִינֵי טוּמְאָה וְכָל מִינֵי טָהֳרָה. וּמִשּׁוּם זֶה טוּמְאָה וְטָהֳרָה הֵן כְּלָל עֶלְיוֹן שֶׁל הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִידוּהוּ הַחֲבֵרִים.
הלכה פסוקה
הרמב"ם הלכות פרה אדומה פרק א'
א. מִצְוַת פָּרָה אֲדוּמָה שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים אוֹ בַּת אַרְבָּע. וְאִם הָיְתָה זְקֵנָה כְּשֵׁרָה אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָה שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר וְתִפָּסֵל וְאֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה וּמְגַדְּלִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט) וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָּרָה וְלֹא עֶגְלָה. לֹא מָצְאוּ אֶלָּא עֶגְלָה פּוֹסְקִין עָלֶיהָ דָמִים וְתִהְיֶה אֵצֶל בְּעָלֶיהָ עַד שֶׁתַּגְדִיל וְתֵעָשֶׂה פָּרָה. וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה: ב. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה תְּמִימָה תְּמִימַת אַדְמִימוּת לֹא תְמִימַת קוֹמָה אֶלָּא אִם הָיְתָה נַנֶּסֶת כְּשֵׁרָה כִּשְׁאַר הַקָּדָשִׁים. הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת בְּתוֹךְ גוּמָא אֶחָת אוֹ בְתוֹךְ שְׁתֵּי כוֹסוֹת וְהֵן מוּנָחוֹת זוּ עַל זוּ פְסוּלָה: ג. הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עִיקְרָן מַאֲדִים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר עִיקְרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאֲדִים הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִיקָר וְגוֹזֵז בְּמִסְפְּרַיִים אֶת רֹאשָׁן הַמַּשְׁחִיר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גִּיזָה בְּקָדָשִׁים שֶׁאֵין כַּוָּונָתוֹ לָגוֹז:
מוסר
מספר חסידים סי' צ"ו צ"ז צ"ח
אַל יִתֵּן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתְנִים חֲבֵרִים זֶה לָזֶה וְלֹא יַחֲזִיר שָׁלוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִירִין שָׁלוֹם אֶלָּא שׁוֹחֶה לְפָנָיו בְּיִרְאָה וְכָבוֹד וְאוֹמֵר שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי וּמוֹרִי: מַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁצִוָּה לִבְנוֹ שֶׁלֹּא יֶהְנֶה יוֹתֵר מִדַּאי מִן הָעוֹלָם וְשֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עָלָיו יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם בְלֹא תַעֲנִית וּכְשֶׁמֵּת הוֹצִיאוּהוּ מִקִּבְרוֹ וְהִכּוּהוּ וְנִצְטַעֲרוּ מְאֹד עַל הַדָּבָר וּבָא בַחֲלוֹם בַּלַיְלָה לְאֶחָד וְאָמַר לוֹ מִפְּנֵי כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה סְפָרִים נִמְחָקִים קְרוּעִים עִם דַפֵי סְפָרִים לֹא הָיִיתִי קוֹשְׁרָם יַחַד וּמַצְנִיעָם: אֱהוֹב אֶת הַשֶּׁמֶא וּשְׂנוֹא אֶת מַה בְּכָךְ. פִּירוּשׁ אֱהוֹב לוֹמַר שֶׁמָּא אִם אוֹמַר דָּבָר זֶה אוֹ אֶעֱשֶׂה אוֹ אֵלֵךְ לַעֲשׂוֹת אוֹ לִרְאוֹת דָּבָר זֶה אוֹ אֶשְׁמַע דָּבָר זֶה נְעִימוֹת זְמִירוֹת אוֹ אֵלֶךְ לְטַיֵּיל שֶׁמָּא יָבֹא לִגְרוֹם לִי לִידֵי חֵטְא. וּשְׂנוֹא לוֹמַר כִּי מַה בְכַךְ לְסַפֵּר חִידוּשִׁים וְלִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי הֲבָאי בִּשְׁרִירוּת לִבִּי וְלֹא אָבֹא לִידֵי חֵטְא: