אור ברסלב
חצי יהונתן תוס' קידושין

חצי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

תוס' קידושין

פסיקתא זוטרתא פרשת כי תצא

תוס' בקדושין הביאו בשם ירושלמי כד הוי סליק רב ענן אמר תרין מילין חדא אין גובין מנכסי יתומים קטנים שמא צררי אתפסי ואידך מי שהקדיש נכסיו ולאח"ז עמד וגירש את אשתו ידור הנאה ותמוה. נקדים לתרץ הרמב"ם שפסק המקדיש נכסיו והי' עליו כתובת אשה וכו' ידור הנאה ממנה והק' עליו הראב"ד וז"ל א"א הא איהו פסק יש שאלה בהקדש עכ"ל עיין בש"ס דעירכין דף כ"ג דמסיק דביש שאלה בהקדש קמיפלגי ועיין תי"ט שר"ל מדקאמר הש"ס הקדש תנן ש"מ דפסקינן כר"א וכ"ז דוחק דא"א יש שאלה בהקדש א"כ לא חיישינן לקנוניא. ונקדים לתרץ מה שהקשו על הרמב"ם דפסק ש"מ שהקדיש נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן ודוק' אם אמר באותו שעה אבל לאח"ז אינו נאמן דמנ"ל לחלק דהא ר"ה סתמא קאמר ועוד קשה בשלמא א"א דבהקדש יכול לחזור תכ"ד שפיר י"ל תכ"ד נאמן משום דיכול לחזור בו אבל לאחר זה לא משא"כ לדידן דפסקי' דבהקדש אין יכול לחזור תכ"ד א"כ מהיכי תיתי לחלק ונראה דהרי"ף פסק ש"מ שהקדיש נכסיו מלוה ע"פ גובה ממנו והק' עליו רבינו ירוחם הא קיי"ל הקדש הוי נכסי' משועבדי' וא"כ מלוה ע"פ אמאי גובה ממנו ונראה דלק"מ דלכאורה קשה הא הש"ס קאמר בהדיא מתנת ש"מ כיורשים שיוי' רבנן ור"פ אמר בהדיא מלוה ע"פ גובה מן היורשים אך נראה דאמרי' בש"ס מתנת ש"מ מד"ת לאו כלום ומפני טירוף דעת תקנו דמתנה זו הוי כיורשי' ע"ש אך כז"ה במתנת הדיוט אבל במתנת הקדש דהוי ככתובי' וכמסורי' דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי א"כ מד"ת מתנתו מתנה א"כ שפיר הקשה רבינו ירוחם כיון דהקדש הוא כנכסים משועבדים אמאי מלוה ע"פ גובה ממנו דהא הקדש לא הוי כיורשים אך עכ"ז לק"מ קושי' ר"י דאמרי' בש"ס ד"ת א' מלוה ע"פ וא' מלוה בשטר גובה ממשיעבדי' רק מתקנת הלקוחות הוא דאינו גובה מלע"פ ולפ"ז קשה הא דפסקינן בש"ע מלוה ע"פ גובה מהקדש משום דהוי כמשועכדים א"כ כיון דבהקדש לא שייך תקנת לקוחות א"כ מלע"פ אמאי אינו גובה מהקדש וצ"ל דהשתא דתקינו תקנת לקוחות עשאו גם בהקדש משום שלא יהא גרע כח הקדש מכח הדיוט ולפי זה שפיר פסק הרי"ף דמד"ת מלוה ע"פ גובה ממשועבדים רק דרבנן תקנו משום לקוחות וזהו ליתא בהקדש וגם לא גרע כח הקדש מכח הדיוט דהא בש"מ מלוה ע"פ גובה ממתנת הדיוט א"כ מהקדש נמי' גבי' ולק"מ. והנה הרי"ף פסק מלוה ע"פ גובה מהקדש דוקא אם הי' הלואה קודם להקדש אבל אם הי' הקדש קודם אין גובין ממנו ואנן פסקינן מלוה ע"פ גובה ממתנת ש"מ להדיוט אף אם המתנה קודם ותוס' הקשו על ר"ה דאמר חזקה וכו' משמע דוקא בשכיב מרע אבל בבריא לא הא א"א יש שאלה בהקדש א"כ ליכא חשש לקנוניא רק באמת לק"מ דהש"ך הקשה על ר"ה דאמר חזקה וכו' ומשמע דא"א חוטא א"כ אמאי לא מחייב הכתוב ממון ע"פ ע"א דהא חזקה א"א חוטא וע"כ צ"ל דאין מוציאין ממון וכו' א"כ קשה על ר"ה דאמר נותנין וכו' ע"ש ונראה דלק"מ וזהו כוונת ר"ה ש"מ כו' נאמן מטעם מגו דאי בעי מיתשל עלי' אך דזהו הוי מגו במקו' חזקה דחזק' כל מה שיש לאדם הוא שלו משום הכי אמר חזקה א"א עושה וכו' והיינו דא"א חוטא וכו' ולפ"ז אוקמי חזקה להאי חזקה ונשאר המגו ונאמן ולק"מ רק לכאורה לא הוי מגו דילמא יש לו מלוה ע"פ כנ"ל רק דזהו ליתא דהא השתא נמי גובה מהקדש אם יש לו מלוה ע"פ מוקדם כמ"ש הרי"ף לעיל רק קשה דילמא יש עליו מלוה ע"פ מאוחר ולא גבי מהקדש ומתיירא להשאיל וחיישינן לקנוניא ולא הוי מגו וזהו דברי הרמב"ם שכתב דוקא אם אמר באותו שעה נאמן בממ"נ אם יש עליו מלוה ע"פ א"כ גם מהקדש הי' גובה ואי לית ליה מלוה ע"פ נאמן במגו דאי בעי מתשיל עלי' משא"כ א"א לאחר זמן אינו נאמן דליתא למגו דילמא הי' לו מלוה ע"פ מאוחר וא"כ אינו גובה אותו ההלואה אבל אי הוי מיתשל עליו הוי נכסים ב"ח וא"כ אותו הלואה שהלוה האחר הקדש מאוחר לאותו מתנה שנתן להדיוט מגבה אותו משום הכי אינו נאמן וכז"ה דוקא בש"מ אבל בבריא שהקדיש נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי אינו נאמן אפילו באותו שעה דליכא מגו דאי בעי מיתשל עלי' דילמא יש לו מלוה ע"פ ואם ישאל עליו יגבה אותו מלוה משא"כ מהקדש אינו גובה מלוה ע"פ משום דתו מהני דיבורו להקדש ודוק. והנה אנן פסקינן בש"ע ח"מ סי' ק"ד מלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לגבות מבני חרי ולפי זה קשה א"כ אף א"א יש שאלה בהקדש מ"מ איכא למיחם לקנוניא דודאי אי מיתשל נדרו א"כ הוי נכסים בני חורין וא"כ דילמא יש עליו מלוה ע"פ מוקדם לכתובת אשה א"כ יגבה הוא אבל השתא דלא איתשל על נדרו הוי נכסים משועבדים דפסקינן הקדש הוי נכסים משועבדים ואין מלע"פ יכול לטרוף מהקדש וא"כ תגבה היא כתובתה אך זהו תלי' א"א שד"א שפיר כל הנ"ל משא"כ א"א של"ד א"כ מלוה ע"פ לית ליה שעבודא כלל והמלוה בשטר אית לי' שיעבוד ע"י השטר א"כ המלוה בשטר מאוחר קודם למלוה בע"פ מוקדם וידוע דר"ה תלמיד דרב (ועיין תוס' ברכות דף מ') ורב ס"ל להדיא של"ד ולפ"ז לק"מ דשפיר משני הש"ס א"ל ר"ה וכו' משום דר"ה ס"ל שלד"א וא"כ א"א יש שאלה בהקדש ודאי אין חוששין לקנוני' אבל הרמב"ם פוסק שד"א ושפיר פסק דחיישינן לקנוני' כנ"ל ובזה מדוייק לישנא דש"ס דקאמר שלחו לר"פ משום דר"פ ס"ל שד"א ודוק. והנה בהא פליגי תנאי בש"ס אי גובין מנכסים יתומים קטני' חד אמר אין גובין שמא צררי אתפסי וחד אמר הטעם משום דפריעת ב"ח מצוה היא ויתומים קטנים לאו בני מצוה נינהו והנה ודאי א"א שד"א צ"ל הטעם משום צררי אתפסי דל"ל משום פריעת ב"ח מצוה היא דהא שד"א והשתא א"ש הדבר ומובנים מעצמן:

תוכן העניינים

חצי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה