אור ברסלב
חצי יהונתן פסיקתא זוטרתא פרשת כי תצא

חצי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

פסיקתא זוטרתא פרשת כי תצא

מסכת מכות דף יג

בפסיקתא זוטרתא לא תבא אל ביתו וכו' והאיש אשר אתה נושה בו, יל"ר המקדש אשה במשכון שיש עליו מלוה מהו ותמוה. נקדים לתרץ הרמב"ם בהל' מלוה ולוה פסק עבר ב"ח ונכנס לבית הלוה למשכנו אינו לוקה שהרי נל"ע דכתיב השב תשיב לו ואם לא קיים עשה שבה כגון שאבד המשכון או שנשרף מחשב דמי המשכן ותובע השאר בדין וכו' וכהראב"ד עליו וז"ל א"א שיבוש הוא זה אלא מפני שחייב באחריות ומפרש המ"מ דברי הראב"ד דהוא נגד סוגי' הש"ס דמכות דף ט"ז אמר ר"ל אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת וכו' התם כיון דחייב תשלומין אינו לוק' ומשלם ע"ש ומשמע דלא לקי אלאו דהשבת עבוט ואיך פסק דלקי ע"ש ונ"ל דהרמב"ן הקשה על הש"ס דמאי משני כיון דאיתא בתשלומין אליבא דמ"ד קיימי ולא קיימי היינו היכא שנשרף המשכון או נאבד ע"י אונס הא קיי"ל אף דב"ח קונה משכון היינו להיות ש"ש ולא לחייב באונסין וא"כ ליתא בתשלומין ע"ש ותי' הרמב"ן דבאמת למ"ד קיימי ולא קיימי באמת לקי אך למ"ד בטלו ול"ב היינו ששרף המשכון בידים והוי פשיעה ושפי' חייב בתשלומין ור"י בעי למיחשב רק הני דמשכחת לי' בין בקיימי ולא קיימי בין בטלו וכו' א"כ לפי זה לכאורה לק"מ על הרמב"ם דפסק דלקי והיינו כקושי' הרמב"ן אך אי קשיא הא קשיא שכתב דמחשב דמי המשכון וא"כ איתא בתשלומין אף דקיימי ולא קיימי כיון דחיי' באונסין וב"ח קונה משכון אף לחייב באונסין וק' הרמב"ן במ"ע ונ"ל דהש"ך הקש' בח"מ סי' ע"ב על הרמב"ם דפסק דחיוב לשלם דהא אף דב"ח קונה משכון להיות ש"ש היינו היכא שנתן לו המשכון מדעתו אבל במשכנו שלא ברשות הלוה הוי כמו פשיעה וחייב אף באונסין שאירע אח"כ וא"כ למה פסק דלוקה דהרי הרמב"ם במשכן שלא ברשות מיירי ונראה דאמרי' במס' בב"מ קט"ו אר"ה חבל רחיים וכו' והקשו תוס' איך לקי הא חשיב לי' הש"ס לאו הנל"ע כו' ותי' תוס' לחלק בין שוגג למזיד שאם הי' יודע שאסור לא הי' חובל ה"ל זכי' בטעות ע"ש ולפ"ז קשה הא דפריך הש"ס בתמורה דף ו' ב' אביי ורבא במאי פליגי וכו' מאי קושי' אימא דבהא פליגי בהשבת עבוט דלאביי אם חבל באיסור והי' יודע דאסור לחבול מהני ולרבא לא מהני וצ"ע וק' לי' להרמב"ם נמי דל"ל כתי' תוס' א"ו דהשיב תשיב קאי אלא יחבול וקו' תוס' במ"ע ומזה הוכיח הרמב"ם דינו דתוס' הק' שם בגי' הספרים שם דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם וכ' אדרבה מלקי לקי ממון לא משלם ותי' תוס' דהכא כיון דחייב ממון ששרפו הלכך לא משכחת לי' בטלו דכל היכא דיש לו ממון לא ילקה והק' באס"ז הלא א"צ לשלם לו דמי המשכון מכיסו רק שהוא מנכה לו מן החוב כו' וזה לא הוי חזרה ולא הוי נל"ע כלל וזאת הקו' י"ל דהי' ק' לי' להרמב"ם ובשביל זה גרס כגירסא שלפנינו ול"ק דילקה ולא ישלם די"ל כך דהנה ודאי היכא דדעת התורה נוטה יותר לתשלומין אמרי' ממונא משלם מילקי לא לקי כדמצינו בעדים זוממין בפירוש ריבתה התורה לתשלומין א"כ ה"ה בהשבת עבוט י"ל בפירוש ריבתה התורה דכתיב השיב תשיב מש"ה ממונא משלם ולפי זה דברי הרמב"ם נכונים דשם במכות ס"ל לר"י בטלו ול"ב וכו' קמפלגי בהתראת ספק פירש"י דלר"י דאמר בטלו ול"ב וא"כ גמר הלאו בביטול העשה תלי' ע"ש העולה מזה דלמ"ד בטלו ונ"ב אין החיוב מלקות בא עד אחר ביטול העשה ולמ"ד קיימי ולא קיימי המלקות בא מיד בעקירת הלאו והנה ידוע הא דאמרי' אין לוקה ומשלם היינו היכא דכולם באים בב"א אבל בבאים זה אחר זה לוקה ומשלם ולפ"ז קשה דמאי קאמר בש"ס כיון דאיתא בתשלומין אין לוקה ומשלם הא למ"ד קיימי ולא קיימי חיוב מלקות בא מיד בעקירת הלאו וחיוב תשלומין אינו בא כ"א בשעת אונסין כדקיי"ל בכל ד' שומרין דאין חייב רק משעת אונסין וא"כ אין באים כאחת ול"ל אמרי' לוקה ומשלם וצ"ל כסברת הרמב"ן דלא קאי רק למ"ד בטלו ול"ב וממילא חיוב מלקות וממון בב"א באים אבל לדידן דקיי"ל קיימי ול"ק פסק שפיר הרמב"ם דלוקה ומשלם כיון דאין באים כאחת ולפ"ז לק"מ קושי' תוס' דודאי השיב תשיב קאי אלא יחבול ומש"ה אמר אביי זיל אהדר והא דלקי אחבלת רחיים ורכב היינו משום דפסק כמ"ד קיימי ולא קיימי וא"כ אין החיוב מלקות וממון באים בב"א ומש"ה מילקי לקי אבל לשיטת תוס' לא ס"ל כל הנ"ל צ"ל לחלק בין זכי' בטעות וכו' א"כ קו' הנ"ל במ"ע דל"ל אמר הש"ס בתמורה דפליגי בהכי וצ"ל כך דשם אמרי' אמר שמואל ב"ד מנתח נתוחי וכו' לעבור עליו בב' לאוין וזה ידוע דכל היכא דליכא מלקות ל"ש לעבור בב' לאוין וא"כ השב תשיב לא קאי כלל לשמואל אלאו דלא יחבול דאל"כ ה"ל נל"ע וקיי"ל כשמואל ומוכח כתוס' הא דאמר אביי זיל אהדר משום דהוי זכי' בטעות אבל א"א דלא כשמואל א"כ הסברא נותנת דהשב תשיב קאי ג"כ אלאו דלא יחבול וזיל אהדורי דקאמר משום השבת עבוט הוא אבל משום עביד מהני בכ"מ אף בזכי' בטעות וזה כתבו תוס' דה מחזיר את הכר וכו' בתמורה פריך שם לרבא הא דמקשה רק אליבא רבא לא אתי' כשמואל דלשמואל ל"ש להק' דעיקר קרא במשכנו באיסור וכו' ע"ש א"כ הך סוגי' דתמורה קאי שלא אליבא דהל' כשמואל וא"כ השיב תשיב קאי אנא יחבול וא"כ ל"ל דאי עביד מחילה שלא בטעות וגם אביי מודה בזה והא דאמר זיל אהדר משום דהשיב תשיב קאי אלא יחבול אבל אנן פסקינן כשמואל ע"כ השב תשיב לא קאי כלל אלא יחבול וכ' תוספות שפיר דטעמא דאביי משום זכי' בטעות ודוק:

ובהנ"ל יובן הפסיקתא דהש"ך רוצה להוכיח דהא דבע"ח קונה משכון היינו אף להתחייב באונסין מדחזינן דיכול לקדש בו אשה במשכון ע"כ דקיימי באחריותו אף לאונסין א"כ לפ"ז א"א דב"ח לא קני למשכון רק לענין ש"ש ולא באונסין א"י לקדש בו אשה והשתא אתי שפיר דבלא"ה לא הי' מקום ספק אי מותר לקדש בו אשה הייתי אומר דיכול לקדש דהרי חייב אף באונסין ובאמת לא קאי כלל העשה אלאו דהשבת עבוט כיון דאית' בתשלומין והשב תשיב קאי אדלעיל מיני' אבל השתא דקאמר והאיש אשר אתה נושה וכו' ומכח מני' לשליח ב"ד כנ"ל ולעבור עליו בב' לאוין והשב תשיב וכו' לכך שפיר קאמר מהו לקדש בו אשה ודוק:

והנה המשנה למלך הקשה בחבל עשיר דאין בו מצות החזרה ל"ל ילקה עש ויש לחלק בין נל"ע זאת לנל"ע דודאי נל"ע ממילא שפיר אמרי' כמו בתמורה לחומר' דהואיל בצבור ליתא אף ביחיד לוקה ולא קשה איך יתכן לומר קום עשה וילקה דהא א"צ למעשהו דממילא הוא ותמורתו קודש וקדשה שמים אבל במקום דצ"ל קום ועשה א"כ אא"ל דילקה ולא יתכן קום ועשה ולהלקותו וע"כ דאין בלאו זה מלקות וא"כ אף במקום דאין בו קום ועשה אין בו מלקות דאין לחלק הלאו לחצאין או כולו למלקות או כולו לפטור ולכך כאן דאמרי' קום החזיר א"א להלקותו וא"כ בכל דברים אין כאן מלקות אף במקום דל"ש קום ועשה וסברא זו לחלק בין נל"ע זו וכו' כ' תוס' דף כ"א ע"ש ודוק:

תוכן העניינים

חצי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה